אילת השחר/בבא קמא/סח/א

אילת השחר בבא קמא סח א

דף ס"ח ע"א

מפני ששנה בחטא. יש לעיין לפימש"כ בקצוה"ח סי' ל"ד דגונב מן הגנב וכן הוא עצמו אחרי שגנב אינו חייב עוד בתור חיובי גניבה וגזילה, ואפילו בשינוי אינו עובר לא תגזול וכמש"כ במשובב נתיבות שם דרק בשעת הגזילה עובר ולא בשעת השינוי, א"כ איזה שנה בחטא יש כאן, והי' אפשר לומר דנהי דאינו עובר עוד פעם לא תגזול, מ"מ הא מבטל האפשרות לקיים מצות השבה שבחפץ ובזה שנה בחטא. אלא דא"כ איך הוכיח בנתיה"מ דיש איסור לא תגזול כשמשנה החפץ, הא נוכל לומר דהא דקאמר בתמורה דאי עביד לא מהני דהא אפשר דזה קאי על איסור זה שמבטל המצות השבה, וזה יהי' רק ראי' דגם שינוי אסור משום שגורם שלא יוכל לקיים השבת החפץ כיון דמה שמחזיר הוא כבר חפץ אחר, אבל אין ראי' דעובר בלא תגזול.

פרט לשהקנה לשלשים יום. היינו דלזה בא המיעוט מחמת דמקשינן מכרו לטבחו, ולפי"ז בגניבה בנפש דאין פסוק למעט יתחייב מיתה בגונב נפש ומכרו על קצת זמן לבד וצ"ע. ואמרו לי דלפי"מ דמשמע בתוס' לקמן בעמוד ב' דאפשר למילף מה מצינו ממכירה בנפש, ה"נ אפשר ללמוד מכירה בנפש ממכירת בהמה גנובה וצ"ע.

שם. פרט לשהקנה לשלשים יום. הרמב"ם בפ"ב מהל' גניבה הל' י"א פסק פרט לשמכר שתחול המכירה לאחר ל' יום והוכר הגנב קודם שלושים יום דנמצא דלפני שחלה חוזרת, ויש לעיין אם הלוקח אינו רוצה להחזיר ולא הספיקו להוציאה מידו עד שעברו השלושים יום, אם גם כה"ג פטור מדו"ה כיון דהוכר וזה כבר לא גנוב מהבעלים רק גזול דאז אינו חייב דו"ה, או דרק כשהצליח להוציאה מן הלוקח דאז לא הי' כלל מכירה לכן פטור, ומלשון הרמב"ם משמע דסגי כשהוכר, והיינו ע"כ דצריך שיהי' מכירה בתור גנוב שאין הבעלים יודעים מזה, ולפי"ז בגנב ונודע להנגנב שהגניבה בידו ומוכרה הגנב לאחר לא יתחייב הגנב דו"ה כיון דיודע מהגניבה קודם מכירה, וצ"ע דהא הרמב"ם פסק בפ"א מהל' גניבה הל' ג' דליסטים מזויין גנב הוא אע"פ שהבעלים יודעים מי הוא הגנב, הרי דאין צריך כלל שלא ידעו הבעלים כדי שלא יהי' עליו שם גנב, וא"כ גם כשנודעה הגניבה והוכר למה לא מקרי מכירה. וכן יש להעיר דלקמן ע"ב באמרו לו חייב אתה ליתן לו הוא עדיין גנב ואם ימכור כעת יתחייב דו"ה, ולמה לא יתחייב על מה שמכר קודם ויחול כעת אחרי השלושים יום, לכך נראה דלאו דוקא נוקט הרמב"ם שהוכר הגנב, אלא שהוציאה הגנב או הנגנב מהלוקח, דנמצא דלא חלה המכירה כיון דאז כבר היא אצל המוכרה או אצל הבעלים וצ"ע.

חיובי' לאחר יאוש הוא דאהנו מעשיו. נמצא לפי"ז דמה דיש לחייבו בדו"ה במכר משום דמעשיו דהיינו המכירה גרמו שיצא מהבעלים, והנה לקמן בדף קי"א ע"ב בתוד"ה גזל מבואר דשינוי רשות דמהני עם יאוש יועיל גם אם הלוקח לקח בלי הסכמת הגזלן, אבל הרבה ראשונים חולקים וס"ל דשינוי רשות דמהני הוא רק אם הלוקח לקחו בהסכמת הגזלן, ועי' בתוס' רי"ד שם, ובחזו"א סי' ט"ז ס"ק ה' רוצה לומר דגם התוס' מודים דאינו נקרא שינוי רשות, אבל הגר"א פי' דלהתוס' מהני.

והנה מכירה דמהני לענין חיוב דו"ה בודאי לא מיירי דוקא בהקנה לו בקנין כסף דמהני מה"ת ואז קניינו ע"י שהגנב הקנה לו, דהא גם אם מכרו או נתן לו בחצירו ג"כ קונה, ואז נמצא דגם בלי הסכמת הגנב הי' יכול הקונה לזכות בהחפץ, כיון דזה לאחר יאוש דמהני אז יאוש ושינוי רשות והשינוי רשות אינו תלוי במה שהגנב רוצה להקנות לו, א"כ כיון דגם בלי הסכמתו יש שינוי רשות וקונה, נמצא דלא מעשיו של הגנב הועילו שיקנה הלוקח, רק מחמת דזה נמצא בחצר הלוקח והלוקח חושב לקנותו דעי"ז קנהו, ולא מעשיו של הגנב הועילו בזה, ולמה מקרי אהנו מעשיו, לחייב את הגנב חיוב דו"ה, ונצטרך לדחוק דמ"מ כיון דאין בדעת הלוקח לקחת בלי רשות הגנב, נמצא דהגנב הוא שגרם שהלוקח יכוין לקנות השור או השה וזהו המעשיו וע"ז חייב דו"ה, וצע"ק.

תוד"ה מה טביחה. וי"ל דדוקא בשינוי שאין הגזלן עושה בידים וכו'. התוס' חילקו בין שינוי דממילא לשחיטה. לכאורה הא ודאי פליגי בשינוי דממילא לעיל ר' חנינא ור' אילעא, ואף דמיתה הוא שינוי יותר כמו דמבואר לקמן דף צ"ח דבהזקינה יש יותר סברא להחשיב לשינוי מטלה ונעשה איל, ועי' בשטמ"ק שם, מ"מ מדבריהם כאן למדנו חידוש גדול, דהנה לעיל בשינוי דממילא כגון טלה ונעשה איל פליגי ר' אילעא ור' חנינא, ויש סברא לחלק דבדבר שממילא הא טבע הדברים שיהי' כן כגון טלה עומד להיות איל לכן לא מקרי כל כך שינוי, משא"כ עצים דאין נעשים מעצמם כלים לכן זה שינוי, אבל בהא דכאן דהא בין אם הבהמה תמות מחמת טביחה או מחמת שמתה מאליה יהי' בה אותו הדבר, דגם כשנשחטה אין השחיטה השינוי אלא מה שאין בה חיות, א"כ הא אין מה שנעשה בה אותו שינוי שהי' נעשה בלי מה שעשה שאז לא הי' מקרי שנשתנה, וזהו חידוש דאפ"ה יועיל אם עשה בידים ולא אם נעשה מעצמו אותו הדבר.

בא"ד. א"נ אהנו מעשיו דטביחה היינו שמחסרה מן הבעלים ולאו דקני לי' ולא הוי כאהנו מעשיו דמכירה. ולפי"ז נמצא דאפילו אם שינוי אינו קונה מ"מ יאוש ושינוי רשות קונה, וכן משמע בברייתא דמוקמינן כב"ש ומ"מ היאוש ושינוי רשות הי' קונה, הרי דענין יאוש ושינוי רשות דקני אינו מדין שינוי דלכן אפילו אם שינוי מעשה לא מהני מ"מ שינוי רשות יועיל, והנה אם נפרש דענין שינוי רשות הוא משום דבהיתירא אתי לידי', א"ש דאינו מדין שינוי כלל, אבל אם ענין שינוי רשות הוא סוג קנין כעין שינוי מעשה אלא שזה רק קצת שינוי ומהני רק יחד עם יאוש, וכמוש"כ תוס' לעיל דף ס"ז א' דמהני שינוי השם קטן עם יאוש, א"כ צריך טעם למה מהני למ"ד שינוי מעשה אינו קונה, וע"כ זהו מגדר קנין אחר ולא נתברר מאיזה דין קנין זה מהני [וע"ע משנ"ת לעיל דף ס"ז ע"א תוד"ה הא לאו הכי].

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א