אילת השחר/בבא קמא/לד/א

אילת השחר בבא קמא לד א

דף ל"ד ע"א

שאלמלא הזיקו הי' עומד על שמונה מאות. משמע דאם כעת אין שום נפק"מ כגון דעשאו בעל מום ואייקר בישרא לנכסתא כדמי רדיא כמו דאמרינן בריש הפרה דנמצא דאין לו כעת היזק פטור, אע"פ שבשעת הנזק הופחת כספו, דשור העומד לרדיא שוה יותר כשאינו בעל מום דיכול לעבוד בו יותר, וצ"ע במחנ"א ריש נזקי ממון. והראוני לעיין במש"כ החזו"א בקונטרס בדיני עבדים אות ב'. (מהדו"ק)

קרנא דתורך קבירא בי'. בשטמ"ק הקשה בשם מהר"י כ"ץ דבאנחה אנוחי דמשלם על מקום גחלת נ"ש למה לא ישלם גם על כל הגדיש מדין קרנא דתורך קבירא בי', ותירץ משום שהיו יכולים לסלק הגחלת, משא"כ במכה של השור דאינו יכול ליקח המכה, ולכאורה אם הופחת לפני שידע הניזק מההיזק מבואר בפוסקים דחייב המזיק, וא"כ כאן מי לא מיירי דהניזק לא הי' יכול להוריד מהגדיש דלא ידע מזה ולמה לא יתחייב המזיק מדין קרנא דתורא קבירא בי'. ולפימש"כ לעיל דף ט"ז ע"ב דהיכא דיתחדש מעשה היזק לא אמרינן קרנא דתורא קבירא בי', רק על היזק דממילא דשייך לומר שבזה כלול ההיזק הזה, א"כ כאן דהאש הולך ושורף הוי מזיק חדש שעושה עוד היזק, דע"ז לא שייך קרנא דתורך קבירא בי'. ועמש"כ בדיבור שאח"ז.

תוד"ה שאלמלא. דאטו אם נגח שור קטן הייתי סבור שישלם דמי שור גדול. ולכאורה יש עוד להסביר דהא דמי השור הקטן הוא כבר עי"ז שחושב שיהי' פעם גדול, א"כ הא זה הכל כבר נכנס במחירו של היום ומה"ת ס"ד דמה דשגרם שלא יושבח יתחייב.

והנה ברמב"ם פ"ז הל' י"א פסק דאינו משלם אלא כשעת הנזק, ודייק הלח"מ דמפרש כפי' השני דרש"י דהי' ס"ד דישלם יותר, ויקשה עליו כל הני קושיות, ונראה דהנה הא חזינן דאם נכחש חייב משום קרנא דתורך קבירא בי', וביארו התוס' לעיל דף י' ע"ב דיש לו רשות להחזיק שור שמא יתרפא וכיון שהוכחש חייב, וזה לכאורה שייך גם בשבח.

ויש להסתפק במאי דאמרינן קרנא דתורך קבירא בי' אם רק משום דכעת עשה כבר היזק על כל מה שיקרה הפסד אח"כ, או דיש עוד לחייבו משום כאילו כל הזמן ממשיך להזיק, ואם השור מת לא שייך לשלם מה שהי' עתיד לגדול דהא זה הכל כבר נכנס במחיר של השור שמת בקטנותו ואין לחייבו משום טעם, אבל כשחי דאז אם באנו לחייבו על ההיזק שעשה כעת לא שייך לחייבו יותר ממחיר של היום דהא הכל כבר נכלל במחירו, מ"מ אפשר לחייבו על שממשיך להזיקו ומה שלא נשבח הו"ל כאלו חוזר ומזיקו ולא נותן לו להיות יותר שבח, ולא שייך לפוטרו מחמת דזה נכלל במחירו דהא כעת הוא שוב מזיקו בזה שלא נותן לו לקבל שבח, וכל פטורו משום דהוי מניעת שבח וכמבטל כיסו וזהו דצריך להשמיענו, ובשטמ"ק בשם מהר"י כ"ץ הקשה דבאנח גחלת למה על שאר הגדיש משלם ח"נ נימא קרנא דתורך קבירא בי', ותירץ דבגדיש כשנשרף מעט מצי לסלקו לגחלת אבל כשנוגח אינו יכול ליקח המכה, היינו דבגחלת הא מתחדש עוד היזק חדש וע"ז לא שייך לומר קרנא דתורך קבירא, אבל לבר מן דין מה שייך להקשות, דבשלמא אם ענין קרנא דתורך חיובו על המשך להזיק הי' מקום להקשות, אבל אם רק כל מה שיוזק עשה כבר הא כאן עדיין צריך שהאש תשרוף יותר ממה ששרף ואיזה ס"ד יש, וע"כ דשייך לחייבו משום דזה שהזיק ממשיך להיות נפסד, וע"ז הקשה דנחייבו ותירץ דמ"מ צריך עוד להתחדש היזק חדש, וע"ז א"א לחייבו.

והנה רש"י ותוס' הקשו על הפי' הזה דא"כ מאי פריך אי כשפיטמו ניזק צריכא למימר, דהא שפיר איצטריך להשמיענו דאינו חייב מה שהי' ראוי להיות מושבח, ואפשר לישב דהנה כ"ז דשייך לחייבו על דממשיך להזיקו אח"כ משום דקרנא דתורא קבירא בי' זהו רק אם ממילא הי' מושבח, אבל אם הי' אפשר להרויח בו ע"י איזה מעשה שהי' עושה להרויח, שבח דבהמתו כזה פשיטא דפטור, וכמו דהי' יכול עם הכסף לעשות עסקים, וה"נ כאן דהי' יכול לפטם בהמתו ולהרויח, וזה לא צריך לאשמועינן, אבל היכא דממילא ס"ד דזה עדיף מסתם מבטל כיסו דהוי כאילו מוריד מהשבח ע"י היזיקו וכעושה מעשה להפסידו להשבח, ולכן הוא דפריך דכשפיטמו פשיטא דהו"ל ממש מבטל שלא יעשה בזה רווחים ופשיטא דפטור. (מהדו"ק)

תוד"ה הכא. הו"ל מזיק כשפטמו מניח מעותיו על קרן הצבי. צ"ע דמ"ש הכא מכל יורד, ולמה הוי ס"ד דכאן הניח על קרן הצבי כיון דיש בו שבח וממונא דילי' גבי' הוא. והדמיון להא דמפרנס אשתו של זה שהלך למדינת הים אינו מובן דהתם הא יכול לומר הוי מפייסנא לי' כמבואר בתוס' לקמן דף נ"ח בשם הירושלמי או משום דה"ל כמבריח ארי מה שכ"ז לא שייך כאן. (מהדו"ק)

תוד"ה זה נוטל. וביאור דבריהם כפי שמשמע בשם הרא"ש דלא יתכן שיוכל לתת לו דוקא רק חצי דהא יכול לסלקו בין כך בנבילות, ולא תהא הנבילה הזאת גרועה משאר נבילות, אבל יש להסתפק אם הניזק רוצה כל הנבילה והמזיק רוצה חצי אם יש רשות ביד הניזק לעכב, ורק דהתורה ריבתה לענין פחת דהוא פלגא ברשותו דמזיק, או דבאמת יכול לקחת חצי הנבילה.

והנה פרכינן לר' יהודה דפחת נבילה פלגי המזיק והניזק דנמצא דתם חמור ממועד, דהיינו דהמזיק מפסיד פחת נבילה, ואם נימא דגזה"כ הוא דשייך הנבילה למזיק, אין חומרא כמו לר"ע דיוחלט השור המזיק, ואם שיבח הניזק לוקח בשבחיו, וכי נוכל להקשות דנמצא תם חמור ממועד, בודאי אין זה חומרא אלא דכיון דהוא שלו ממילא שבחא דידי' דמזיק הוא, ה"נ פחת דנבילה אם הנבילה דמזיק פלגא לכן מפסיד בפחת ואין זה חומרא בתם, וע"כ דרק לענין פחת הוא דהוי כאילו שלו, וגם בסברא פשוט דמהיכי תיתי יזכה המזיק בנבלתו של הניזק. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א