אילת השחר/בבא קמא/לא/ב

אילת השחר בבא קמא לא ב

דף ל"א ע"ב

הניחא לשמואל וכו' אלא לרב דאמר אי אפקרי' אין אי לא לא. צ"ע דברי הגמ' דבשלמא לפי פירש"י דף כ"ח ע"ב דמשמע דלרב הוא רק שור וא"א לחיובי משום בור, שפיר הוקשה להגמ', אבל להתוס' שם דרב ס"ל דאפשר לחיובי' גם משום שור ואי לא משום שור אפשר לחיובי גם משום בור, א"כ מאי קשיא, הא כיון דא"א לחייבו משום אדם לפי סברת הגמ' לכן מחייבינן משום בור אף לרב, שוב ראיתי ברעק"א שהקשה כן.

וברש"י ד"ה תרגמא וכו' ואפילו לשמואל דאמר דמידי דלא אפקרי' הוי בור, לכאורה מה הי' קשה לו, הא כיון דכאן יש סברא שיהי' אדם מאי איכפת לן מה דיש כאן גם לתת לו דין בור, ומשמע דס"ל לרש"י דאם הי' לו דין בור לא הי' יכול להיות דין אדם, וע"ז הוא דכתב דבאדם לא שייך כאן כלל לקראו בור, ולכן חייב מטעם אדם המזיק, ואולי ס"ל לרש"י דלא שייך להיות דין שני מזיקין עליו, וכמו דס"ל דלא שייך להיות לרב בדלא אפקרינהו שור וגם בור כמו שמשמע לעיל כ"ח ב', ואם הי' לאדם השוכב ברה"ר דין בור לא הי' לו דין אדם, וע"ז ביאר רש"י דאינו בור רק אדם וצ"ע. (מהדו"ק)

בכל הסוגיא מבואר בין לפירש"י ובין לפיר"ח דמה שיותר קרוב לפשיעה קצת יש לחייבו משום אדם, משא"כ היכא שיותר אנוס חייב רק מטעם בור אם הוזקו בגופו. ולכאורה הא אדרבה אדם חייב אפי' באונס אבל בתור בור הא פטור אפי' אם עשה בור בידים באונס כפימשנ"ת לעיל כ"ח ע"ב בשם רבינו פרץ.

והנה על הא דאמרינן במתני' ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק, הק' בחזו"א סי' א' סק"א דהא מצינו בסוגיין גם אדם שאינו הולך ומזיק אלא שוכב וניזוקו בו ומ"מ חייב משום אדם, א"כ הא נוכל ללמוד מאדם כזה שאין דרכו לילך ולהזיק, וחידש דאדם השוכב נלמד מבור ואדם, ומ"מ כיון דעיקרו אדם יהא כל החומרות שיש לאדם המזיק, וזה לא לכל הראשונים ויקשה עדיין לאלה דלא סברי סברא זאת, ועמש"כ בזה לעיל דף ג' ב' ברש"י ד"ה היינו שור, והי' נראה דבאדם יש תמיד לחושבו כהולך ועושה פעולה, וגם כשאח"כ שוכב מ"מ לא מיבעיא אי יש בידו לעמוד דיש להחשיבו כעושה, אלא אפי' כשאינו עושה יש לומר דפעולתו הקודמת עשתה זאת וכ"ז שהוא חי נקרא עושה, אלא דבזה תלוי דכל מה שיש יותר לייחס פשיעה לנפילתו אז מצורף זה להיות נקרא אדם המזיק שעושה פעולה, ומה שיש פחות שייכות לפשיעתו נמצא דלא על ידי ההליכה נעשה זה אז יש יותר לומר דאינו חייב משום אדם, ובזה ניחא ג"כ מה שזה הפוך מתמיד, דדוקא אדם חייב יותר על אונס משאר מזיקין, דאם הוא עושה בידים דאז הוא בודאי אדם אז הוא חייב יותר על אונס, אבל כדי שיהי' לו דין אדם בזמן שאינו עושה היזק אז בצירוף פשיעתו מיחשב מעשהו הקודם כהכשר לההיזק להיות לו דין מעשה אדם. אמנם דין זה רק לענין חיוב מזיק אבל לשאר חיובי התורה אינו נקרא מעשה אפי' אם פשע בזה כ"ז שאין עושה פעולה ממש.

רש"י ד"ה ראשון. בגליון הש"ס תמה עמש"כ רש"י דגם לרבנן נתקל פושע דהא בב"מ מבואר דלרבא אליבא דר"י נתקל לאו פושע, מדפטר בש"ח, ויש ליישב לפי מש"כ הרשב"א דף כ"ח ע"ב דשומר חנם אינו חייב על פשיעה דנתקל אפילו אי נתקל פושע, [אמנם אולי יש ט"ס בדברי הרשב"א וצריך לגרוס אלא כפשיעה שמתחייב עליה שומר חנם, ונמצא דאדרבה שו"ח חייב בפשיעה כל דהו], ולפי"ז צ"ל הא דחייב שומר חנם לר"מ הוא מטעם אדם המזיק, וא"כ אם רש"י יסבור בזה כהרשב"א וגם יסבור כהריב"א דעוסק במלאכת בעה"ב אינו חייב מדין אדם המזיק אלא מדין שומר א"כ פטור, כיון דמדין אדם אינו חייב בעוסק במלאכת בעה"ב ומדין שומר לא חייב בפשיעה כזאת, וע"כ לר"מ לפי"ז נתקל פושע וחייב גם בתור שומר חנם, וע"ז פליג ר' יהודה דאינו חייב בתור שומר, ובזה הוא דפליגי, וא"כ לגבי חיוב אדם המזיק או בור שפיר נתקל פושע לכו"ע דתרי נתקל פושע איכא, אחד לענין בור ואדם המזיק ולגבי זה כו"ע ס"ל דנתקל פושע לפי רבא, ונתקל פושע לענין שיתחייב שומר הוא מחלוקת ר"מ ור' יהודה בהא דפ' האומנין, דרק לר"מ הוי נתקל פושע גם לגבי שומרין, והתם דעוסק במלאכת בעה"ב דאין לחייבו אלא מטעם שומר לשיטת ריב"א, ולכן למ"ד דנתקל לאו פושע פטור שם השומר. (מהדו"ק)

רש"י ד"ה מאי לאו אפילו ראשון. דבגופו לא משוינן לי' דין בור דנימא מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס הוא. יש לעיין אפילו אם דין בור עליו לא שייך לומר דמפקיר גופו [ועיין רש"י בדף ס"ח ע"ב דאין אדם מתייאש על עצמו].

ואפשר לומר דהנה מרש"י לעיל דף כ"ח ע"ב משמע דלכו"ע כשזה שור אינו בור, דלא יכול להיות דמזיק באותה צורה יהי' גם בור וגם שור, וכיון דכשלא הפקירו לרב הוי שור אע"ג דצורת הנזק הוא כמו בבור אינו יכול להיות בור, וכן באדם אם הוא אדם אינו יכול להיות בור, ובור הוא רק כשזה הפקר לרב אבל כשאינו הפקר דאז הוא שור לרב אינו יכול להיות בור, ושמואל ג"כ מודה בהאי סברא אלא דס"ל דגם בלא אפקרינהו הוא רק בור, ולכן גם הוא מודה דאדם לא שייך להיות בור רק אם לא יהי' לו דין אדם המזיק, עוד ס"ל לרש"י דאדם אינו יכול להיות חייב משום ממונו דהיינו משורו, דבאותו צורה שהזיק דיש לדונו כאדם אינו יכול להיות חייב משום שור, וקצת ראי' לדבריו דלעיל דף ד' רצינו ללמוד לא הרי השור כהרי המבעה, ולרב היינו דרצינו ללמוד חיוב אדם משור, ולמה הוצרכנו ללמוד משור דנימא דאדם לא גרע מממונו, וע"כ דאדם אינו שור דלא שייך להטיל עליו חיובים מדין ממונו, אלא דס"ד ללמוד שאדם יהי' חייב כמו שור.

ולפי"ז דאדם אין לו דין כממונו נמצא דהוי תמיד כהפקיר, ולא משום דבאמת הפקיר עצמו דזה ודאי לא שייך, אלא דאין בזה לחייבו משום ממונו דאז הוי כהפקיר נזקיו, וזה מש"כ רש"י דבאדם לא שייך לחייבו מדין בור דאדם נשאר תמיד חיוב אדם עליו, אבל לשמואל דגם ממונו שייך להיות בור אז גם אדם אע"ג דלא שייך לומר דהפקיר גופו מ"מ שייך להיות לו דין בור, וזה רש"י רצה בזה לומר דלפי רב לא שייך כלל למחשביה בור רק אדם, ולשמואל אע"ג דשייך מ"מ הוא אדם ואי"צ לחידוש דבור, וזה מש"כ בד"ה הניחא לשמואל ובד"ה אלא לרב, דלשמואל שייך להיות באדם דין בור אע"ג דלא שייך לומר עליו דהוא הפקר, אבל לרב דכל שאינו הפקר אינו בור לא יצוייר כלל באדם דיהי' עליו דין בור, וע"כ או דדין אדם עליו או דהוא פטור.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א