פני יהושע/בבא קמא/לא/ב

פני יהושע בבא קמא לא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בגמרא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני וכו' עד סוף הסוגיא זאת הסוגיא רבו בה פירושים בסברות ובחלופי נוסחאות עיין ברא"ש וברי"ף ובעל המאור ובספר מלחמות שכל אחד לקח לו דרך אחר בזה לכך לא רציתי להאריך בפלפול הסוגיא רק מה שהוא לצורך ביאור ברש"י ותוספות:

בפרש"י בד"ה ה"ג ראשון ודאי וכו' וממונו בתורת בור וכו' ופטור על כליו אם הוזק ממון בממון וכו' עכ"ל. והיינו לפי המסקנא דהוזקו כלים בכלים אפי' הראשון פטור ולא דמי לאם עמד בעל הקורה שחייב בדמי החבית אע"ג דהוי ממון בממון דשאני התם שהקורה עודנו עליו וכגופו דמי והרי זה דומה לאדם ששיבר במקל שבידו כלי של חבירו דמחייב ועוד דאפילו חמור שהזיק במשאו חשבינן כגופו ומשלם מכ"ש באדם גופא אבל כאן גבי קדרין דאיירי שהקדירות הנשברים הזיקו לאחר שמוטלים על הארץ וא"כ אין לחושבם כגופו אלא כממונו או כבורו ועוד יש לחלק בין ההיא דקורה לההיא דהכא כמו שאכתוב אי"ה בדברי התוספות וק"ל:

בפרש"י בד"ה ושני חייב בנזקי שלישי כדין מזיק היכא דהוזק בגופו של שני עכ"ל. וכוונתו דמשום שהיה לו לעמוד חשבינן לו מזיק בידים ולפ"ז חייב גוף שני אפי' על ממון שלישי ומה שלא נראה לרש"י לפ' דהא דחייב שני בנזקי גופו היינו מדין בור דמטעם שלא היה לו לעמוד לא חשבינן ליה כמזיק בידים אלא כדין בור וא"כ פטור גוף השני על ממון שלישי היינו דרש"י אזיל לשיטתו כמ"ש בסמוך דלפי סברת רבא עכשיו לא שייך כלל בגוף אדם דין בור. ועוד נראה דלישנא דברייתא דקאמר בנזקי שני וכן בנזקי שלישי משמע ליה לרש"י אליבא דסוגיא דרבא עכשיו דזה הלשון בא להורות שכל הניזקין המגיעין לב' וכן לג' בין בגופם בין בממונם הכל משתלם וא"כ צ"ל דחשבינן לשניהם אדם המזיק ועמ"ש בסמוך:

בד"ה ראשון ודאי פושע וכו' וקסבר רבא דרבנן לא פליגי עליה דר"מ בנתקל פושע וכו' עכ"ל. כוונתו בזה מדקאמר רבא שממון הראשון חייב בגוף השני ע"כ משום דנתקל פושע הוא דאלת"ה הוי ליה מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס וא"ל דהא דחייב רבא ממון הראשון בגוף השני היינו בדלא אפקריה דא"כ ממון של שני נמי יתחייב בגוף השלישי משום דה"ל לעמוד ולסלק הזיקו אע"כ דבדאפקרי' איירי והחיוב הוא משום דנתקל פושע וה"ל מפקיר נזקיו אנ"פ דחייב. אבל עכ"ז לא יצאנו ידי חובת הביאור בדברי רש"י מה כוונתו בזה במ"ש דרבא סובר דכו"ע ס"ל הכי דא"ל שכוונת רש"י שדברי רבא יהיו אליבא דכ"ע זה א"א דכיון שכתב תיכף אלא במפקיר נזקיו לחוד הוא דפליגי וע"כ היינו במפקיר נזקיו דפשיעה וסובר ר"י דאפ"ה פטור וא"כ רבא דאמ' שממון ראשון חייב בגוף השני אע"ג דאפקרי' ע"כ לא אתי' אליבא דר"מ וא"כ דלמא סובר רבא כאביי דבתרתי פליגי אלא דפסיק בתרווייהו כר"מ וא"ל נמי דרש"י דייק לישנא דגמרא דקאמר ראשון ודאי פושע הוא דלשון ודאי משמע דכ"ע מודו בהא דלכאורה זה אינו מדברי רבא אלא סתמא דתלמודא מפרש הכי וא"כ אם נאמר שהכוונה במאי שאמרו ודאי פושע לומר דכ"ע הכי ס"ל תקשי באמת מנ"ל לש"ס להוציא כן מדברי רבא כיון שגוף הדין אינו אלא אליבא דר"מ. והנלע"ד בענין זה דכוונת רש"י ליישב סוגיא דרבא לפי המסקנא וליישב ג"כ הלשון ודאי פושע הוא כמו שכתבנו לפי דקשיא לן בעיקר הסוגיא מנ"ל לרבא לפ' דברי הברייתא שיש חילוק בין תשלומי נזקי הראשון לשני כיון דפשטא דברייתא לא משמע כן ומכ"ש שאמרה בפי' וכולם חייבים על נזקי גופן ופטורים על נזקי ממונם דמשמע מיניה דאפי' ממון הראשון פטור ומה שמפרש רבא דאיירי שהוזקו כלים בכלים נראה דוחק ומאי דוחקיה לאוקמי הכי כיון דמפרשא ברווחא לומר שהראשון ושני לעולם שווין. וא"ל דמה שהוכיח רבא מן הברייתא דס"ל נתקל פושע היינו ממה שאמרה חייבים בנזקי שני ושלישי דמשמע מזה הל' שאפי' ממון שני שהוזק חייב הראשון וכן שני בשלישי והיינו ע"כ משום שנתקל פושע דהא ודאי ליתא דאף אם נאמר דנתקל לאו פושע הוא חייב הראשון בממון השני משום דהו"ל לעמוד וה"ל כמזיק בידים שהרי מטעם זה חייב השני בממון השלישי אע"ג דשני לאו פושע וכדאוקימנא וכן הקשה הרא"ש על לשון התוס' ע"ש. א"ו מכל זה נראה דרבא סברא דנפשיה קאמר שהוא סובר כן להלכה דנתקל פושע וס"ל ג"כ מפקיר נזקיו לאח"נ פשיעה חייב. אלא שאף לפ"ז מדקאמר רבא ממש לשון הברייתא צריכין אנו לומר ולפ' שלא יהיה לשון הברייתא מתנגדת לדברי רבא לפחות והיינו כמו שפרש"י דרבא מפרש דגוף הברייתא אתיא אליבא דכו"ע לפי דכ"ע מודו דנתקל פושע וא"כ ע"כ דברייתא איירי כאן כשמין הניזק הוא דבר ממון שהרי גוף הראשון ודאי חייב בממון השני כיון דפושע הוא וא"כ הא דקאמר נמי השני חייב בנזקי שלישי היינו בממון של שלישי וא"כ לפ"ז הברייתא לא איירי אלא שהמין המזיק הוא גוף ומין הניזק הוא ממון וכמו שסיים וכולם חייבים על נזקי גופו ומיתוקמא אליבא דאביי ככ"ע אלא שרבא הוסיף מסברא דנפשיה לפי מאי דס"ל כמ"ד מפקיר נזקיו לאנ"פ חייב דלפ"ז הראשון חייב אף בממונו שהזיק גוף השני והא דלא הזכירו כן בברייתא היינו משום דברייתא לא איירי כלל כשמין הניזק הוא גוף אלא ממון ועוד משום דברייתא לא איירי אלא במאי דכ"ע מודו בה אבל זה תלוי בפלוגתא. וכל זה מוכרח לפרש"י דרבא ס"ל בלא"ה דכ"ע מודו דנתקל פושע וא"כ איירי הברייתא ע"כ כשמין הניזק הוא ממון וככ"ע כדפרישית אבל אם נאמר דרבא מודה דהא דנתקל פושע תליא בפלוגתא אין לנו שום הכרח לפרש דברי הברייתא דאיירי כשמין הניזק הוא ממון אלא ראוי יותר לפרש דאיירי הכל מגוף בגוף ואתיא ברווחא ככ"ע וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי דוחקיה דרבא לפרש כן דברי הברייתא אלא אי ס"ל מסברא דנפשיה כר"מ דנתקל פושע וכן במפקיר נזקיו לאנ"פ חייב הו"ל למימר הכי בהדיא הלכה כר"מ ולא הוה ליה לומר לשון הברייתא כיון דמלשון הברייתא אדרבא לכאורה משמע להיפך אבל לפרש"י א"ש כיון דס"ל לרבא בלא"ה דכ"ע נתקל פושע וא"כ איירי הברייתא בשמין הניזק הוא ממון וא"כ אין כאן שום סתירה על דברי רבא וכן הא דמסקינן שהוזקו כלים בכלים אין זה מצד הדוחק אלא דפשטא דברייתא איירי הכל בענין זה שמין הניזק הוא ממון כדפרישית ובזה נתיישב נמי הא דקאמר הש"ס ראשון ודאי פושע הוא והיינו משום דכ"ע מודו בזה לרבא כנ"ל ודו"ק:

ולפ"ז צ"ל דרש"י לא נחית לאותן הדיוקים שזכרנו דלשון בנזקי שני ונזקי שלישי משמע שמין הניזק הוא ממון אלא לסברת רש"י הא דמפרשינן הברייתא שמין הניזק הוא ממון הכל מחמת הסברא דנתקל פושע שהוא מוכרח לכ"ע אליבא דרב. ומה שהקשה מהרש"א על דברי רש"י דאם כן דכ"ע מודו דנתקל פושע אמאי מודו חכמים באבנו וסכינו ומשאו וכו' עכ"ל. אבל כבר פירשתי שיחתי שם בתוס' ד' כ"ט בד"ה מדמתני' בתרתי וכתבתי שם בישוב קושית מהר"ם דאפשר לפרש דהא דמודו חכמים באבנו סכינו ומשאו דחייב היינו כשלא הפקירן ועי' באריכות ונתיישב ג"כ כאן ודו"ק. ומכ"ש דאתי שפיר לפי המסקנא דמפרשינן דמאי דקאמר בברייתא ופטורים על נזקי ממונם היינו שהוזקו כלים בכלים דהיינו ממון בממון וא"כ ע"כ ממילא שמעית דמאי דקאמר חייבים על נזקי גופן היינו שגופן חייבים אפי' בכלים דאידך נמצא מוכח שגוף השני חייב נמי בממון השלישי ודו"ק:

בפרש"י בד"ה אלא אמר רבא ע"כ רבא לא חייב הראשון בנ"מ דלאו פושע הוא וכו' עכ"ל. לכאורה יש לדקדק דלפי שיטת רש"י לעיל דקסבר רבא דכ"ע ס"ל נתקל פושע ובמפקיר נזקיו לחוד הוא דפליגי א"כ היה לו לפ' כאן ברווחא דרבא עומד בשיטתו דראשון פושע הוא לכך חייב גופו בממון דשני ושני לאו פושע הוא כדלעיל לכך פטור בממון שלישי ואי משום דבברייתא פוטר בממון ראשון בגוף שני היינו משום דס"ל מפקיר נזקיו לאנ"פ פטור והיינו כר"י דס"ל נתקל פושע לפי שיטת רש"י דלעיל ואפ"ה פוטר לא"נ ויש ליישב דניחא ליה לרש"י לפרש עכשיו הסוגיא אליבא דהלכתא דפסיק ר"י לעיל דנתקל לאו פושע ומ"נ לאח"נ חייב ונ"ל דוחק לפ' בשניהם להיפך אבל בסוגיא דלעיל וכן בסמוך לפי מסקנא לא איכפת לן בזה כיון דא"א לפ' בוכמ"ש באריכות ודו"ק:

בד"ה תרגמא רב אדא וכו' וא"נ לא אפקריה שורו הוא וטפח באפיה וכו' עכ"ל. לכאורה נ"ל דהיינו דוקא אליבא דרב אבל לשמואל ודאי מחייב בכה"ג דלא אפקריה אפילו אח"נ אונס וכן מוכח להדיא בש"ס גבי ההוא דנתכוון לזכות בחרסית ובשאר דוכתי ועי"ל בתוס' בסוגיא דנתקל וק"ל:

בתוספות בד"ה אמר רבא וכו' דקי"ל דברייתא ורבא לפרש הסוגיא דקדרין וזגגין קאתי וכו' עכ"ל. עיין מ"ש הרא"ש בזה והאריך בשם התוספות השייכין כאן ומה שהקשו שם וכמ"ש בסמוך בלשון רש"י באריכות:

בא"ד וקשה כיון דפושע הוא אמאי פטור וכו' ואע"פ שאין מזיק בידים וכו' דהתנן ואם עמד בעל הקורה חייב עכ"ל. ולענ"ד יש כאן מקום עיון בדבריהם דלכאורה דברי רבינו חננאל עולים יפה דלא דמי ההיא דהכא לאם עמד בעל הקורה למאי דמסקינן דאיירי דרמי כשלדא וא"כ בעל הקורה הוי פושע גמור שהטיל עצמו בר"ה כשלדא ובפשיעתו הוא עושה ממש הנזק שבני ר"ה נתקלין בו לכך חשבינן לו שפיר כמזיק בידים שהרי ההטלה כשלדא הוא עושה לדעת ויודע שבני רשות הרבים יוכשלו ע"י זה אבל כאן אע"ג דאמרינן נתקל פושע היינו שבתחילת הנפילה הוא כפושע שלא שמר עצמו כראוי אבל לא שייך לחשבו מחמת פשיעה כמזיק בידים כיון שעיקר הנפילה לא נעשה מרצונו וכיון שנפל נסתלקה הפשיעה ומה שחבירו נתקל בו היינו אונס גמור שהרי לא נתכוון לדבר זה כלל כנ"ל ליישב דברי ר"ח וראיה לזה שנדון דידן דומה ממש למי שהניח אבנו וסכינו ומשאו בראש גגו ונפלו ברוח מצויה שזהו פשיעה גמורה ואם הזיקו בשעת נפילה הוי אש וכשהזיקו לאחר נפילה נשתנה הדין מאש לבור והטעם כמו שכתבנו כיון שאין עיקר הנזק מחמת הפשיעה שהרי הפשיעה אינו אלא גרם לנזק מחמת שלא שמר כראוי נפל מן הגג וכשכבר נסתלק הפשיעה אינו חייב אלא משום בור גרידא דה"ל לסלק ואם הפקיר פטור וא"כ ה"ה כאן. והמעיין היטב יראה שדברים ברורים הם דההיא דבעל קורה הוי כמזיק גמור שהרי לדעתו עושה תקלה בידים בשעת הנזק אבל הנתקל ונפל אינו עושה שום נזק לדעתו אלא שהפשיעה היא הסיבה ראשונה ודי לנו לחושבו כבור אף שלא נעשה לרצונו אבל לא כמזיק בידים וצ"ע ודו"ק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.