אילת השחר/בבא קמא/יט/א
דאית ביה בזרני. ברשב"א רוצה לפרש דכשהכניס ראשו חייב נ"ש כרגל וכתב דכן משמע בירושלמי. וצריך טעם דמ"מ הא הזיק בכחו, ואפשר דס"ל דהיכא דבכחו לא הי' ניזק בלי שיסייע בגופו יש לו דין כמגופו וחייב נ"ש, דהא באמת כחו הוא כגופו אלא דיש הלכה דכחו חייב רק ח"נ זה רק כשהזיק בכחו לבד, אבל אם כדי שיהי' הנזק הוצרך גם גופו חייב כבגופו, וכאן כשהכניס ראשו הא עי"ז עשה שיהי' פחות אויר ועי"ז תנזק הכלי הרי זה דינו כהזיק בגופו. ומ"מ צ"ע דהא אע"פ שגופו עשה שהקול יזיק הא לא עדיף מאם גופו דחף צרור, וכאן גופו עשה שלא יהי' אויר ומי זה עדיף מכחו ולמה ישלם נ"ש.
שם. דאית ביה בזרני. הרי"ף הביא בהלכות האי דינא דבאית ביה בזרני משלם נ"ש, ותמהו עליו דהא זה רק לסומכוס והא לא קיי"ל כסומכוס עיין ברא"ש. ובשטמ"ק בשם הר' יונתן כתב דאפשר דס"ל להרב ז"ל דבכה"ג בזב טמא אם הושיט אצבעו לאויר התנור אע"ג דלא נגע בו ומשום הכי בנזקין משלם נ"ש. ודבריו תמוהים דבטומאה מטמא גם באויר תנור דדינו ככלי חרס, אבל איזה שייכות זה לענין שיהא חייב בזה כבגופו. גם לפי"ז למה מוקמינן בגמ' האי דינא כסומכוס ונצטרך לומר לדבריו דסוגית הגמ' פליג על רבא דאמר כל שבזב טמא בנזקין משלם נ"ש והלכה כרבא ודלא כסוגיא דכאן.
ומ"מ אנו למדים מדברי הר"ר יונתן דמה דמטמא אויר התנור משום דהוי כנגע בגוף התנור, דהא בנוגע באויר כלי חרס דטמא אפשר ללמוד דהוי כאילו נגע בהתנור, או דחידוש התורה דהנוגע בהאויר הוא טמא, אבל לא משום דהוי כנוגע בדופני הכלי, אלא הנגיעה באויר הוא המטמא, ובשלמא אם נפרש דהוי כנגע בכתלי התנור יש שייכות ללמוד זה גם לגבי הנזקין, אבל אם הביאור דלהאויר יש דין כהכלי איזה דמיון הוא דבנזקין אף אם נימא דלהאויר יש דין כהכלי, מ"מ הא לא נגע בהכלי אלא דלהאויר יש דין כלי ואיך יתחייב דנמצא דהזיק את האויר אבל את הכלי הא לא הזיק ע"י נגיעה.
ובכל אופן צ"ע דהא זה חידוש לגבי טומאה בכלי חרס או תנור של חרס, אבל דין דטמא מאוירו אין בכלי שטף ובכלי מתכות, וע"כ דזהו דין מיוחד בכלי חרס לגבי טומאה, ואיך נוכל ללמוד דאיירינן הכא דהא בכלי זכוכית אין מן התורה האי דינא, צ"ל דבכלי זכוכית דמדרבנן הוא טמא ככלי חרס נתנו לו ג"כ דין כזה דנוגע באוירו כנוגע בתוכו.
ועדיין צ"ע דנהי דבמה שהכניס ראשו הוי כנוגע בתוכו דהכלי, אבל השבירה הא לא היתה מכח זה אלא ע"י תקיעתו, וזה הא רק כחו, והרי אם הסוס נוגע בכלי ברגלו ומזיקו ע"י שצנף בודאי יהי' לזה דין צרורות ולמה כאן יתחייב נ"ש. וצ"ל דכשראשו בהכלי גם התקיעה מקרי גופו כיון דאין לך מקום ששייך לומר דאינו נוגע בו, וכעין זה בשבת דף ה' ע"א ביתא כמאן דמליא דמיא.
והנה בתוס' לעיל י"ז ע"ב ד"ה וחמור, משמע דגופו הוא רק דבר שמחובר ובטל אל גופו, וכאן ודאי לא שייך לומר דהכלי בטל כחלק מהתרנגול, הרי דס"ל דאם אך נוגע מקרי כגופו. ומצאנו לו חבר דהר"י מיגש בשטמ"ק מבאר דבגללים לחים כיון דאין הפסק בין הבהמה להדבר הניזוק, דניצוק מחברם, אז יש לה דין כהזיקה בגופה ומשלמת נ"ש, אע"ג דודאי אינו מהודק בה ומחובר אליה, הרי דאם אך נוגע בהמזיק מקרי הזיקה בגופה ודלא כהתוס'.
אא"כ מנתזת. אפשר לפרש דהבעיא אם כה"ג הוי אורחי' ממש או דמ"מ לאו אורחי', עוד יש לפרש דודאי אין אורחי' אלא דכיון דגם אם לא היתה מבעטת הי' הצרור ניתז הו"ל דין כאורחי', או דמ"מ כיון דהוי ע"י מעשה משונה התיז הו"ל דין משונה, והראוני דביש"ש סי' ד' פירש כן, אבל מלשון רבינו פרץ משמע דהבעיא היא אם הוי אורחי' או שינוי, ולא דספק אם דינא כאורחי' או דינה כמשונה, אלא דיש להסתפק בכה"ג דגם אם לא היתה עושה הבעיטה הי' קורה אותו הנזק אם אין עליו דין משונה אלא אורחי', וצ"ע מארי שטרף, ואין לדחות דהתם אם לא הי' טורף יתכן שלא הי' דורס, דהא כיון שאוכל תיכף להנאתו בודאי הי' דורס, אלא דיש לומר דבתוך טריפה אינו כלול דריסה משא"כ בבעיטה כלול הליכה דרגל וצ"ע.
תוד"ה במקום. אין לפרש וכו'. הא דהי' צד לפרש דנפק"מ לגבי רה"ר, משום דלפרש"י כל הבעיא רק באת"ל יש שינוי לצרורות או באת"ל יש העדאה לצרורות ע"י שינוי ולא בצרורות דאורחייהו, לכן רצו לפרש דמיירי ברה"ר דאז לא צריכינן לאת"ל, אלא דכתבו דכיון דלא נזכר דמיירי ברה"ר, עדיף לומר דהספק באת"ל אע"ג דלא נזכר האת"ל, מלפרש דמיירי ברה"ר ולא נזכר במה שהי' הנזק דהיינו ברה"ר.
בא"ד. אין לפרש וכו'. יש מקשים דמאי נפק"מ דהא אליבא דאמת ודאי גם על זה מסתפקא לי', ואפשר דכוונתם דהי' מקום לומר דהספק הוא רק לענין רה"ר אם חייב, דהא כתב הרי"ף דשו"ר פטור דאורחייהו, וכבר הסביר הרא"ש ריש פ"ק כוונתו, וא"כ כאן כיון דגם כאורחי' הי' קורה נזק שייך כבר לפוטרו אע"ג דשינה בביעוט, כיון דגם אם הי' הולך כאורחי' הי' ניזק וא"א למנוע רגל פרתו ולכן יהי' לו דין כברגל, אבל לענין שאר דברים הוי ודאי קרן, לזה כתבו דאינו כך אלא דלכל הדינים הסתפקה הגמ' דאולי הוי כרגל. (מהדו"ק)
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |