אילת השחר/בבא מציעא/מו/ב
ואמר ר"ל ואפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות. ברעק"א רצה לחדש דכיסים קונים המטבעות שהם כפירי, ולכן לס"ד רצינו לפשוט רק דמטבע נקנה בחליפין, משום דאין ראי' דנעשה, דהא הקנין נעשה ע"י הכיס ולא ע"י המטבע. וצ"ע דלדבריו ר"ל חידש דמה דתנן כל המטלטלין קונים זה את זה בא לרבות דכלים קונים מטבעות, ומה זה דאמר כיס מלא מעות קונה כיס מלא מעות, דהא אינו מוסיף שום דבר במה דהוא מלא מעות, דהא הנעשה חליפין הוא הכיס, נמצא דאין כאן קונים זה את זה רק דכיסים קונים מטבעות, וכן למסקנא כיסים קונים מטבעות שפסלתן מלכות, וכן דכיסים קונים מטבעות דפסלתן מדינה, ואין כאן כלל מטבעות פסולות קונות זה את זה.
כן יש להעיר דלדבריו דכל הרבותא היא דקונה את המטבעות שבתוך הכיס אבל את הכיס של השני בודאי קונה, והנה לפי המבואר בסי' ס' סעיף ה' דבמוכר לו חפץ ובתוכו איזה דבר אז כלים של לוקח ברשות מוכר קונה, דכיון דמוכר לו גם הכלי מסכים להשאיל לו מקום להכלי והו"ל חצירו דקונה מה שבתוכו, א"כ בין כך יקנה המעות שבתוך הכיס כיון דקונה הכיס הו"ל חצירו. והי' נראה לומר דמיירי או דאת הכיסים לא מקנה לו כלל, או אפילו מקנה לו גם הכיסים אבל אינו רוצה להקנות לו שום דבר עבור קבלת הכיסים.
ואפשר לבאר דברי הרי"ף במש"כ דהוי פרי ונקנה בחליפין, דהנה התוס' בריש פירקין כתבו דאסימון ומעות הרעות אע"ג דהוי כפירי לגבי כספא, מ"מ לענין שאר חפצים הוי טבעא ומטלטלין קונים אותם, א"כ מדאמרינן בפרוטטות דליכא עלייהו טבעא, ופירש"י דהוי כאסימון וקונים בחליפין, הרי דאע"ג דמטלטלין יקנו אותם דכשימשוך מטלטלין יתחייב בהם, דהא אסימון הוי כטבעא לגבי המטלטלין, מ"מ חליפין יועיל לעשות בהם, כיון דאין עליהם צורה אין עליהם דין מטבע לענין חליפין, וא"כ אניקא ואינגרא ג"כ יתכן דהוי כמעות הרעות, דלגבי מטלטלין הוי כטבעא ולא יקנו כשרוצה לקנות בהם חפץ מ"מ הוי לגבי חליפין פירי כיון דלגבי כסף טוב הוי כפירי.
ולפי"ז מש"כ הרי"ף דהוי פירי ונקנה בחליפין בא לאפוקי מסברת התוס', דלהתוס' מעות הרעות ואסימון הוי טבעא לגבי מטלטלין, ומ"מ קונים זה את זה דאין עליהם דין מטבע לענין חליפי אלו באלו, ולהרי"ף דוקא המטבעות הפסולות כיון דהוי פירי לגמרי דאינם בכלל במטבע אפי' לגבי לקנות מטלטלין דהם תמיד דבר הנקנה ולכן זה הטעם דמהני בהו קנין חליפין, ולהרי"ף אם ימשוך מטבעות אלו לקנות מטלטלין או מטלטלין למשוך אלו בתורת דמים, הו"ל כמחליף שור בפרה ואין כאן כלל שם טבעא, וצ"ע.
ויש מקום לומר ולבאר שיטת הרי"ף, דהנה הא דאין מטבע נקנה בחליפין עי' בשטמ"ק בשם הרשב"א דהוי כאילו אין גופו ממון, וצ"ל דאף דנקנה באגב כמבואר בדף מ"ה דאקני אגב אסיפא דביתי' דמהני אגב על שטרות, מ"מ בתור חליפין אינו נקנה, ובשם הרא"ש הביא השטמ"ק דהוי כדבר שאין בו ממש. ולכאורה הי' אפשר דכמו שבתור מכירה צריך לקנות דבר הנקנה ומטבע אינו דבר הנקנה, ה"נ בתורת חליפין דגם שם חליפין הוא שרוצה בחפץ לקנותו, ואע"ג דאין קונה אותו בכסף מ"מ צריך שיהא חפץ שרגילים לקנותו בתור דבר הנקנה, ולזה לא מהני מטבע להיות נקנה כמו דאינו נקנה בתורת דמים, משא"כ נעשה דאינו צריך אותו אלא למעשה קנין ומאי איכפת לי' מה דאינו חפץ הנקנה, ולפי"ז יתורץ דקדוק הגרעק"א על הרי"ף דכתב דאניקא ואניגרא הוי פרי ונקנה בחליפין, דלמה כתב דהוי פירי דלענין חליפין הא תליא העיקר אי הוי כלי, גם מה שכתב נקנה, דלפי"ז נהי דמעות שאינם יוצאים לא שייך דעתי' אצורתא ועבידא דבטלה ולכן נעשה חליפין, מ"מ אפשר שלא יהי' נקנה אי לאו דהוי פירי דהיינו דבר הנקנה, ולזה כתב דהוי פירי. ולפי"ז אין הכרח דאם נקנה אינו נעשה, דיכול להיות אין נקנה אף דנעשה. ומתורץ מה שהק' הרשב"א על רש"י דאם הטעם דאינו נעשה משום דבר שאינו מסויים אבל למה אינו נקנה, ולהנ"ל הם ב' דברים שונים [ועי' בתוס' הרא"ש דכתב טעם אחר דיכול להיות נעשה אע"פ שאינו נקנה] ולכ"א יש טעם בפנ"ע, דאינו נעשה משום דהוי דבר שאינו מסויים, ואינו נקנה משום דמטבע אינו דבר שקונים אותו.
והתוס' לעיל עמוד א' שכתבו דאי אין נקנה כ"ש שאין נעשה, אין הכרח דלא יסברו סברא הנ"ל, דהטעם דאינו נקנה משום דלא הוי פירא ואינו דבר הנקנה, אלא דיסברו דגם להיות נעשה צריך להיות דבר הנקנה שמשתמשים בו תשמיש הראוי, לכן כיון דאינו נקנה היינו דלא הוי דבר שאנשים רוצים לקנותו בתור חפץ ממילא אינו נעשה, ובזה הוא דפליגי עם הרי"ף, דלהרי"ף זה טעם על אינו נקנה לבד, ולהתוס' גם לגבי נעשה צריך שיהי' בו דבר שאנשים רוצים לקנותו. (מהדו"ק)