שיטה מקובצת/בבא מציעא/מו/ב

שיטה מקובצת בבא מציעא מו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מאי כיצד. פירוש דבשלמא לדידן אף על גב דמתניתין כללא הוא לכל הנשום בין קרקעות בין מטלטלין פריט בחד מינייהו והוא הדין לאידך אבל לדידך דמפרשת לה לרישא במטבע דוקא מאי כיצד. הכי קאמר ופירי נמי עבדי חליפין. כלומר כשם שמטבע נעשה חליפין ולא חיישינן לבטול צורתו כך פירי נמי עבדי חליפין ולא חיישינן דלא מקיימי דומיא דנעל כיצד החליף שור וכו', הריטב"א.

הכי קאמר ופירות נמי עבדי חליפין. פירש הקונטרס כל המטלטלין אף על פי שאינו כלי עבדי חליפין והכי מפרשינן לה כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע אם נתן בתורת חליפין כיון שזכה זה נתחייב זה בתליפין כיצד חליפין ומהו חליפין כגון המחליף שור בפרה ואשמעינן אגב אורחיה בסיפא דפירי נמי עבדי חליפין. ואף על פי שדחק בקונטרס ליישב הכיצד אפילו נאמר כל הנעשה כמשמעו דהיינו מטבע מכל מקום אין בטל דהגמרא משום דאתי בפשיטות טפי לפי מה שפירש רב יהודה כל הנשום. משאנץ.

כיצד החליף בשר שור בפרה וכו'. ונראה דשור ופרה חיים הוי כלי חשוב וכו' ככתוב בתוספות. והשתא הא דקאמר הכא הניחא לרב ששת וכו' אלא לרב נחמן וכו' כולה סוגיא קיימא למאי וסלקא דעתין מעיקרא אבל לרב יהודה דמפרש כל הנשום אתיא שפיר אפילו לרב נחמן כיון שנאמר החליף ממש שור בפרה ולא נאמר בשר דשור ופרה כנעל חשיבי כדפירש. ואם תאמר ולמה דוחק ליישב דברי רב נחמן ורוצה לומר למאי דסלקא דעתין מעיקרא הא קיימא לן דאין מטבע נעשה חליפין. ויש לומר משום דרב ולוי דפליגי לעיל במטבע אי נעשה חליפין או לא הם אמוראים קדמונים ולא מצינו שנחלקו רב ולוי בפירות ואם לתריץ חד מינייהו נצטרך לומר ופירי נמי עבדי חליפין אם כן יש ללמוד דפירי לא עבדי חליפין ולא מצינו שנחלק עליו בכך דלא אפשר לפרש כרב יהודה דאמר כל הנשום דכל הנשום משמע לאפוקי מטבע שאין צריך לשומו ואיהו סביר ליה דמטבע נעשה חליפין. וכשיטה זו פירשו גם רבינו חננאל ושערים דרבינו האי. עוד יש ליישב כולה סוגיא אפילו לפי המסקנא דתירצנו כל הנשום ואף דפשוטה דכל דקתני או כל הנעשה או כל הנשום אתא לרבויי שום דבר דאי כל הנעשה תנן אתא לרבויי שום מטבע גרוע שאין לו שום חשיבות שבעולם אלא חשיבות צורה וצורתא עביד דבטלה וא"ה נעשה חליפין או אתא לרבות שהוא טבעא יותר מכל השאר כדמשמע בריש פרקין ואי כל הנשום תנן אתא לרבויי פירי. ומיהו לפירוש זה לא נהירא אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד דמכיצד לא דייק אלא מכל ונראה מאי איכא למימר וכן יש ברוב ספרים בפרק קמא דקידושין. ומיהו ברוב ספרים כתוב מאי כיצד. ויש לדחות לפירוש זה דמשום הכי פריך מכיצד דמאחר שהוצרכנו להגיה בשר מלשון דכל הנעשה סברא הוא כמו כן להגיה בשר ללישנא. דכל הנשום אחרי שבא כל לרבות אפילו פירות שיהא השתא מפורש במשנה ריבוי של כל. ומיהו אכתי קשה לדידן דקיימא לן אין מטבע נעשה חליפין כדמוכח בסוף שמעתין וקיימא לן נמי דפירי לא עבדי חליפין היאך נפרש משנתנה ויש לומר דנפרש כל הנשום דרב יהודה וכל דקתני לא יבא לרבות פירות אלא לרבות שיש דמים שהן כחליפין כמו שמפרש והולך. ופירוש זה דחוק כמו שפרשתי תחלה כרבי. ורבינו תם מפרש שיש שלשה עניני קנין ונפקי מקרא דעל הגאולה דדרשינן לקמן גאולה זו מכירה תמורה זו חליפין לקיים כל דבר שלף איש נעלו מי נתן למי וכו' ומטעם זה אומר רבינו תם דלרב נחמן אתי שפיר לישנא דכל הנשום אף על גב דשור וחמור חשיבי פירי וכן המחליף פרה בחמור דהשואל דבחליפין שוה בשוה מיירי וכולהו פירכי דשמעתין למאי דסלקא דעתין מעיקרא ואם תאמר אפילו למאי דסלקא דעתין מעיקרא מאי קשיא לרב נחמן נוקמה שוה בשוה יש לומר דמשמע ליה ופירי נמי עבדי חליפין כעין חליפי מטבע דאיירי בהו דהוו בתורת נעל ואף על גב דלמאי דמשני יש דמים שהן כחליפין לא הוו בתורת נעל כמטבע דרישא אלא בתורת דמים מכל מקום בהא דמיא לרישא דאיירי בקנין מטבע. ואומר רבינו תם דאותו קנין של שוה בשוה נוהג בכל דבר לכולי עלמא במטבע ופירות והוי ככליו של קונה ואפילו ללוי דאמר חליפין בכליו של מקנה. ואם תאמר היכי דייק שמע מינה מטבע נעשה חליפין דילמא שוה בשוה קאמר שנעשה חליפין לכולי עלמא. וצריך לומר לפירוש רבינו תם דאין נעשה חליפין משום שהוא שוה בשוה אלא בכל כיוצא בו כגון מטבע במטבע ופירות בפירות אבל מטבע בטלית לא. ולשון כל הנעשה דמים באחר משמע ליה בחפץ אחר כגון פרה וטלית שהמטבע נעשה דמיו של זה. ולעיל בריש שמעתין דפריך למאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין ממתניתין וברייתא דהזהב קונה את הכסף לא הוה מצי לשנויי בחליפי שוה בשוה דלא מהני מטבע ופירות אלא בכיוצא בו דוקא. ואם תאמר ולמאן דאמר דפירי ומטבע נעשה חליפין כדבעינן למימר הכא למה נכתבו אותן חליפין של שוה בשוה דלא צריכינן להו כלל. ויש לומר דאצטריך ללוי דאמר בכליו של מקנה אי נמי לדבר שאינו מסויים כגון חצי רמון וחצי אגוז דלא מהני בתורת נעל וכן למדו האי כיוצא בו. אי נמי לאקנויי בחליפין דאף על גב דאפילו למאן דאמר מטבע נעשה חליפין מכל מקום אינו נקנה בחליפין כדאמרינן לעיל בחליפין שוה בשוה מיהו נקנה. ומיהו לענין מטבע אי נראה שיוכל להתקיים פירש רבינו תם מדאצטריך לשנויי בסמוך בדינרא אניקא ואניגרא ולעיל בפרוטטות דלוקמה שוה בשוה. וגם קשה ולמה דוחק לישני דברי ריש לקיש למאי דסלקא דעתין מעיקרא דקאמר על כרחך דרב ששת סבירא ליה לוקמה כדשני רב יהודא כל הנשום דלפירושו אין שייך לפרש כמו שפירשתי לעיל דלשון כל הנשום משמע למעוטי מטבע ודעל כרחך לאו למעוטי מטבע אתא כיון דאוקימנא שוה בשוה שגם במטבע שייך קנין זה. ומיהו יש לומר דשפיר ממעט מטבע שאין נעשה חליפין כשאין מטבע אחר כנגדו אלא מטלטלין כגון שור ופרה. עד כאן משאנץ.

אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין ומטבע נמי לא קני מאי כיצד. וקשה ולימא דמיירי כדאוקי לה רב יהודה דאמר כל הנשום דמים באחר ולא מיירי כלל מפירות וכי תימא דלישנא דכל הנשום נמי קשה לרב נחמן דכל הנשום משמע אפילו פירי. זה נוכל ליישב דאין למדין מן הכללות. ויש לומר להא דפירש ניחא דגרסינן שור ופרה דהוו פירי ואפילו אי הוה מיישב לה כדאמר רב יהודה דאמר כל הנשום מכל מקום יקשה לו מסיפא דהחליף שור בפרה דהיינו פירות כדפריך אלמא פירות עבדי חליפין אלמא קשה לרב נחמן. אבל קשה לרבינו תם דאם איתא דשור ופרה דבעלי חיים הוו פירי וכו' תלמיד הר"פ.

וזה לשון הראב"ד: אלא לרב נחמן דאמר כלי אין פירות לא ומטבע לא קני פירוש ומעות אינם קונות דבר תורה מאי כיצד כלומר שאם היו מעות קונות מן התורה היינו יכולין לתרץ ויש דמים שהן כחליפין כדמפרש לקמיה אבל אי סבר לה כריש לקיש דאמר מעות אינן קונות היכי מתרץ כיצד הכי קאמר כלומר כרבי יוחנן סבירא ליה וכולה כדמפרש ואזיל. עד כאן.

וכתב הרמב"ן וזה לשונו: אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי תליפין מאי כיצד. ותמהני על שיטת רש"י דהכא לאו אעיקר מימרא דרב נחמן קיימין כי היכי דנקשי ממתניתין לרב נחמן אטו משום דמייתי לה הכא למקשי מינה לרב ולוי איכפל גמרא למקשי מינה לכולי עלמא ואם תאמר משום דסוגיין איתא בקידושין אעיקרא נקט לה הכא אגררא אכתי קשיא כיון דמתניתין גופה קתני שור ופרה עבדי חליפין דהיינו פירי היכי אמרינן בגמרא הניחא לרב ששת אלא לרב נחמן וכו' הוה ליה למימר נימא תהוי תיובתיה דלא אמרינן בגמרא הניחא אלא בפירוקי דאמוראי שאם היו רוצים להקשות על אותו פירוק מדברי רב נחמן היו אומרים הניחא וכו' אלא לרב נחמן מאי איכא למימר כלומר אין פירוק זה כלום אבל מאחר שמשנתינו גופא קשיא עליה דרב נחמן לא הוה ליה למימר הניחא וכו' וזו הדרך פשוטה בתלמוד וקאמרי מאי כיצד והוה ליה למימר היאך שור ופרה עושין חליפין אלא ודאי משמע דלא קשיא ליה אלא לשון כיצד. ותו קשיא עליה הא דתביא לקמן היה תפוס פרה ועומד וכו' ודייקינן שמע מינה חליפין ומקפיד עליהן לא קנה ומאי קושיא שאני התם משום דפירי נינהו ורבא נמי דפרקה משום דלא הוי משיכה מעלייתא למה ליה למימר הכי לימא משום דסבירא ליה כרביה דהוא רב נחמן בר יעקב ומאן דפריק דרבא נמי סבר פירי לא עבדי חליפין אלא הכא היינו טעמא דאוקמה כגון דלא הוי משיכה מעלייתא משום דכיון דאמר פרתך בכמה בכך וכך הוו להו דמים שהן כחליפין וקנו טעה דהא אמרינן השתא דחליפין ומקפיד עליהן חליפין נינהו דאטו חליפי דקרא בשופטני עסקינן דלא קפדי. וכי תימא מאי חליפין ומקפיד עליהן דאמר אם שוה זה כזה אבל לא אמר בכך וכך לא סלקא דעתך דהא מייתינן עלה תא שמע מברייתא דקתני בכך וכך ובר מינה דההיא דמעיקרא הכי איבעיא לן אי נימא חליפין ומקפיד עליהן חליפין נינהו וקני או דילמא הואיל והקפיד עליהן הוו להו מעות ואינן קונות עד שימשוך גם השני וכך פירש רש"י ושמע מינה דאי שוינהו דמים מטבע הוא ואינו קונה והא מילתא שכיחא היא וגזור בה רבנן ועוד מצאתי בירושלמי מפורש תמן תנינן כל הנעשה דמים וכו' אמר רבי יוחנן לא שנינו אלא שור בפרה או חמור בשור הא צבור בצבור לא קנה רב ירמיה בשם רב אמר אפילו צבור בצבור קנה פירוש צבור פירות ושמע מינה דשור ופרה וכל בעל חיים לענין חליפין מטלטלי נינהו וקנו. הילכך מחוורתא דשמעתא דאמאי דקסלקא דעתין מעיקרא רהטא כולה שמעתא וכו' כמו שפירשו בתוספות. ואקשינן לרב נחמן מאי איכא למימר כלומר והיכי מצינן לאוקמי מתניתין דלאו כהלכתא ולמקשי מינה לרב וללוי לדידן נמי קשיא ועוד תפשוט דרב נחמן סבר מטבע לא עביד חליפין דאי כל הנשום קתני מטלטלי בכלל ולא מטבע. ומפרקינן וכו' ואקשינן תו ולריש לקיש אי סבר לה כרב נחמן קשיא מתניתין והיכי לא אקשינן מינה לריש לקיש דאיהו ודאי כרב נחמן סבירא ליה. ואי קשיא לך למה ליה לאוקמי לריש לקיש כרב נחמן לימא כל הנשום נמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה דהיינו מטלטלי. לאו מילתא היא דהשתא מטבע קתני רישא ולא אמרינן דעתיה אצורתא כל שכן שאר מטלטלי ובעלי חיים דקנו. ויש מקשים היכי קסלקא דעתין לרב ששת דבשר עביד חליפין הא לאו דבר מסויים הוא. ולאו קושיא היא דכל שהוא בשלמותה דבר המסויים מקרי ולא אימעיט אלא חצי דבר. אי נמי קסלקא דעתין דרב ששת לא ממעט דבר שאינו מסויים דהא לא שמעינן ליה דאמר הכי. ויש לומר דהכי קאמר לרב ששת ופירי נמי עבדי חליפין דבעלי חיים פירי נינהו. ואי קשיא לרב נחמן מאי איכא למימר הא על כרחך לדידיה ליכא למימר דקסלקא דעתין דבעלי חיים הוו פירי דעל כרחך לא קנו. וכאן יש מקום להקשות ולימא דהכי קתני ובעלי חיים נמי עבדי חליפין. כיצד וכו' וקמשמע לן דלאו פירי נינהו. איכא למימר תנא לא מספקא ליה מאי ניהו פירי ומאי ניהו מטלטלי ולא אצטריך לאשמועינן הכי. ועוד דהוה ליה למתני מקמי הכי דפירי לא עבדי חליפין. עד כאן.

כתב הגליון וזה לשונו: כתוב בתוספות וקשה דאם כן הכי נמי מסתברא לא קאי לפי המסקנא וכו'. מיהו רש"י יישבו לקמן דפירש יש דמים שהן כחליפין והכי קאמר כל הנשום דמים באחר כל המטלטלים שאדם שם לחברו וכו' ומיהו עדיין מקשים התוספות שפיר דנהי דלמאי דקאמר יש דמים כחליפין מתיישב שפיר כל הנשום מכל מקום גם כל הנעשה מתיישב בטוב והכי קאמר כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע כיון שזכה זה וכו' כיצד פירוש כיצד קונה אותו מטבע והזכרנו בכל הנעשה כגון החליף דמי שור בפרה ולא בנתן המטבע עצמו ואם כן לא יתיישב הכי נמי מסתברא דמשמע דצריך לומר כל הנשום דהא כל הנעשה מתיישב וכן משמע כפירוש רש"י בקדושין וכן משמע כאן בתוספות רשב"א ז"ל. ואין להקשות אם כן גם לפירוש התוספות לא קאי הכי נמי מסתברא כי נוכל לפרש כל הנעשה כרפירשנו דיש לומר לפירוש התוספות נוכל לומר דרב נחמן לא יאמר יש דמים אלא יאמר כדקא סלקא דעתין מעיקרא כל הנשום דוקא כגון כלים דהיינו כדמפרש כיצד החליף שור בפרה דאינהו הוו כלים ולמעוטי פירי ומטבע למאן דאמר מטבע אין נעשה חליפין ולא חשיב לקמן אלא שרב נחמן יוכל למצוא יישוב גם למאן דאמר מטבע נעשה חליפין שלא יצטרך לומר כל הנעשה כי כל הנשום משמע למעוטי מטבע כדפירשו תוספות ואם היה צריך לומר כל הנעשה אז היה צריך לומר ופירי נמי דאם לא כן יקשה סיפא ואם כן אידך לא הוה פליג בזה כדפירשו התוספות וכיון דאשכח ישוב אליביה כדמסיק יש דמים וכו' אז מצי סבר שפיר לפי האמת דמתניתין כפשטה כל הנשום כדפירש דהא קיימא לן אין מטבע נעשה חליפין כדמסיק לעיל ואם כן לרב נחמן קאי הכי נמי מסתברא לפי האמת ולא יאמר יש דמים אלא כפשטה וכמאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין כדפירש. אבל לפירוש רש"י לא מצי קאי לפי האמה כל הנשום לרב נחמן כפשטה דהא איהו פירש דשור ופרה פירי נינהו ולדידיה פירי לא עבדי חליפין וכיון דצריך לומר יש דמים וכו' אז יתיישב כמו כן בטוב כל הנעשה כדפירש כמו כל הנשום ואם כן לא קאי הכי נמי מסתברא.

עוד כתוב בתוספות ועוד דתניא לקמן פרתך בכמה בכך וכך תקשי לרב נחמן וכו'. פירוש דלא מצית למימר דהא דאמר לא קנה היינו משום דפירי לא עבדי חליפין דאם כן למה ליה למימר פרתך בכמה בכך וכך וכל אותו אריכות לימא המחליף פרה בחמור לא קנה אלא על כרחך נקטיה לדקדק דוקא בכהאי גוונא לא קנה או משום דמקפיד או כדמסיק בפרה וטלה הא החליף פרה בחמור בפשוט קנה.

עוד כתוב בתוספות דלא מצי מיירי בדמים. היכי הוה מצי למימר היכא דאמר ליה בחמור פרה וטלה ומשך הפרה דלא קנה בעל החמור את הפרה כדקאמר בברייתא בשלמא אי לא איירי בדמים ניחא דכיון דבעל הפרה לא קנה את החמור עד שימשוך גם הטלה דהא חמור בפרה וטלה אמר לו ולא מצי קני חצי החמור בפרה לחודה לכך גם הפרה אין נקנית לבעל התמור אבל אי איירי בדמים שמכר לו פרה וטלה בדמים בסכום אחד ובאותן דמים רוצה לקנות את התמור אם כן כשמשך בעל החמור את הפרה אז מיד קנה הפרה ונתחייב לזה דמיה דמי הפרה.

עוד כתבו בתוספות בדיבור המתחיל: ולרב נחמן. אלא ודאי קרא דמייתר לשוה בשוה לפירי אתא וכו' ואין להקשות אם כן למאן דאמר פירי עבדי חליפין אז לא יצטרך לפירי אם כן נימא דלמטבע אתא למאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין ונימא דלדידיה שוה בשוה אהני אפילו במטבע ואם כן לקמן מריש לקיש דאמר אפילו כיס מלא מעות הא אסיקנא דריש לקיש כרב ששת סבירא ליה דאמר פירי עבדי חליפין אם כן לוקמה בשוה בשוה וכך משמע דלמאן דאמר פירי עבדי חליפין דאפילו אי אין מטבע נעשה חליפין מכל מקום שוה בשוה מהני חדא דמוכח כדפירש ועוד מאחר שהקשה תוספות למאן דאמר בין פירי בין מטבע עבדי חליפין קרא למאי אתא משמע אבל למאן דאמר מטבע לא עבדי חליפין ניחא. ועוד דסברא הוא דלא גרע מטבע שאינו מסויים דמרבינן שוה בשוה כדפירשו תוספות. ונראה דלכך לא אוקמיה בסמוך בשוה בשוה משום דקיימא לן כרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין וקיימא לן נמי אין מטבע נעשה חליפין ואילו אוקי מתניתין אפילו לריש לקיש כל הנשום כפשטה כגון שור בפרה דהוי כלו וכיון וסבירא ליה דפירי לא עבדי חליפין אם כן צריך קרא לשוה בשוה דפירי אבל מטבע אפילו שוה בשוה לא לכך צריך לאוקמי באניקא ואניגרא. והא דקאמר דריש לקיש על כרחך כרב ששת סבירא ליה היינו דוקא למאי דקסלקא דעתין כדפירשו תוספות. עד כאן.

כתב הרמ"ך וזה לשונו: באתרא דלא סאגו בין דינרי זהב בין דינרי כסף בין פסלתו מלכות בין פסלתו מדינה כדין פירי דיינינן להו לכולהו ומקנו בחליפין והן נעשין חליפין דבר זה צריך עיון. וכן נראה כמ"ש לפי מה שכתב רבינו הגדול בתשובה דפירי דקאמר רב נחמן דלא עבדי חליפין אפירי דמתאכלי הוא דקאמר אבל לא קאמר הכי בפירי דלא מתאכלי ונראה שדעתו לומר דכל ממון מטלטל פירא מקרי הילכך מטבע פסול פירא דלא מתאכיל הוא ואפילו לרב נחמן נעשה חליפין. עד כאן.

וזה לשון התשובה הנזכרת: מה שאמרו פירי לא עבדי חליפין פירי אלו הן הנאכלין ואין הפרש בזה בין אם ינתנו במקום הקנין או להחליף אותם באחרים שאין האחד נקנה במשיכת האחר והראיה שמה שאמרו פירי שלא כוונו בו אלא הפירות הנאכלין מה שאמרו בפירוש דבר זה כיצד החליף בשר שור בפרה או בשר חמור בשור ומאמר רב ששת שאמר כמנעל מה מנעל דבר מסויים אף כל דבר מסויים לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא. יורה אותך גם כן שהפירות שנחלק בהם עם רב נחמן הם הפירות הנאכלים. הנה נתברר לך ממה שהקדמנו שהפירות הנאכלים אין קונין בהם ואין נעשה חליפין מן הראיה שזכרנו החליף בשר שור בפרה וכו'. עד כאן. מכלל תשובות הריא"ף המועתקות מלשון ערבי.

ויש דמים שהן כחליפין כיצד וכו'. פירשו הגאונים הראשונים כגון שמכר לו שור בכך וכך מעות ומשך את השור ונתחייב לו המעות ואמר לו לוקח פרה יש לי שאני נותן לך באותן דמים שיש לך אצלי וכן כתב רבינו חננאל בפירוש ורבינו בהלכות. וקשיא לן עלה הא דגרסינן בקידושין המקדש במלוה וכו' אלמא לא מקניא ארעא במלוה וכל שכן מטלטלי וכל שכן דהכא לא בעינא היא דלא קנה כלל שאין כאן דמים. ויכולני לפרש דמים שהן כחליפין כגון שמכר לו פרה בדמים וזקפן עליו במלוה ולא משך את הפרה ואתר כך אמר תן לי מעותי ומשוך פרתך שאני רוצה ליקח בהן חמור אמר לו חמור יש לי שאני נותן לך בדמי הפרה משך את הפרה ואמר לו קנה חמור בכל מקום שהוא בדמי פרה זו קנה דהשתא פרה גופא דיהיב ליה דמים נינהו ולאו מלוה היא. ורש"י כתב כלשון הזה: שם לו השור בדמים על מנת שיתן לו זה פרה באותן מעות וכו' פירוש לפירושו מתחלה שם לו שור בדמים ממש ואחר כך נמלך ליתן לו פרה באותן מעות ואינו נכון. ואף בלשון רבותינו המפרשים שכבר משך ונתחייב בדמים. וכתב וכן ראיתי בנוסחא ראשונה בהלכות שהיה רבינו מפרש דמים שהן כחליפין כגון ששמו השור במאה זוז והפרה במאה זוז ואמר לו משוך אתה את השור במאה זוז ואמשוך אני את הפרה כיון שמשך בעל הפרה את השור נתחייב בעל השור בפרה וכו' הרי נתברר לך דפירי בפירי לא מיקנו אלא אם ישומו בכסף דלאו בתורת חליפין קנו להדדי אלא בתורת דמים כטעמא דרבי יוחנן וכו'. כל זה היה כתוב תחלה בהלכות. וחזר הרב ומחקו וחזר לדרך הפירוש שכתבנו למעלה. וכן בדין שזה הענין אינו דמים שהן כחליפין אלא חליפין גמורין ומקפיד עליהן הוא והרי מכל מקום עדיין לא נתחוורה שמועתינו וראינו לכתוב בכאן מה שמצינו בירושלמי בענין זה בקידושין ובפרקין דהזהב איתיה אבל משובש הוא. רבי בא רב המנונא רב אדא בר אהבה בשם רב מכר לו פרה בדמים דחקיה אמר ליה הב לי אילין פריטי. אמר ליה ומאי את בעי מנהון. אמר ליה ליקח לי בהם חמור. אמר ליה הרי חמור לפניך משך בעל הפרה את החמור לא נקנה הפרה. פירוש בשלא משך בעל החמור את הפרה שאין כאן חליפין שהרי מתחלה לדמים נתכוונו ודמים קבל עליו ליתן. עד כאן.

חמור מהו שתקנה רבי בא אמר נקנית רבי יוסי אמר אינה נקנית. סבר רבי בא דאינון חליפין וליתינון חליפין. רבי מנא בשם רבי יוסי פעמים שתחלת מקח לזה ותחלת מקח לזה והיך עבידא מכר לו פרה בדמים סמכיה גבי טרפזיטא למחר אתא אשכחיה קיים תמן אמר ליה מאי את עבד הכא אמר ליה בעי אינון פריטי אמר ליה ומה את בעי מזבון מנהון אמר ליה ליקח לי בהן חמור אמר ליה הרי חמורי לפניך משך זה לא קנה זה משך זה לא קנה זה אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו. נוסחא אחרינא כל אחד ואחד נקנה בגופו. פירוש סמכיה גבי טרפזיטא המחהו אצל השולחני. ובבראשית רבה פרשה י"א פעם אחת זמנני בדלוסקיא והביא לפנינו טרפיזין טעון בט"ז מוטות ופירש הערוך שלחן כך נקרא השלחני טרפזיטא. ושוב מצאתי במדבר סיני רבה בפרשה ד' שקורא השלחני טרפזיטא כפירושו ומכיון שסמכו אצל השלחני נתחייב לו באותן דמים מעתה ונעשית מלוה ואין זה חליפין ולא דמים שהן כחליפין אלא כל אחד ואחד נקנה במשיכתו. נראה עכשו מן הענין הזה שאם לא סמכו אצל השלתני אלא שזקפן על עצמו במלוה לא קנה לעילם אלא אם כן משך את הפרה ואף בעל הפרה שמשך החמור לא קנה החמור שלא הקנה לו חמורו אלא על דעת שיקנה לו הפרה שהוא סבור שהן חליפין ואינן חליפין וכשסמכו כל אחד ואחד נקנה במשיכת גופו אבל שיקנה באותן דמים של הלואה לא. ואף על פי כן לא נתברר דיננו שאין זו דומה לזו דהתם בירושלמי כיון שלא משך ממנו כלום אין כאן דמים אלא הלואה גרידא הוא ואפילו קנו מידו וכל שכן כשלא קנו שאין כאן לא הלואה ולא דמים וכשסמכו אצל שלחני אין אלו דמים אלא הלואה לפיכך הוא תחלת מקח לכל אחד. ומכל מקום אנו יכולין לקיים שטה דגמרא דילן בדמים שהן כחליפין במושך פרה והסמיכו אצל שלחני בדמים ולאחר זמן מכר לו חמורו באותן דמים וקבלן מיד השלחני דהוו בעין. וזה שלא האריכו בגמרא לפרש כן משום דמלוה להוצאה נתנה פלוגתא היא ומיפרשא בדוכתה להכי אמרינן סתם דקני בדמים דלא שכיחי כדקני כסף בקרקעות. ולפי מה שפירשו רש"י ורבינו יצחק ז"ל בקדשה בהנאת מלוה מקודשת שהוא באומר לה התקדשי לי בהנאה זו וכו' אף כאן אפשר לאוקמה באומר לו בהנאת אותה מלוה וכו' הרמב"ן.

ולדידי לא קשיא לי ואין צורך לזה אלא הכא במאי עסקינן כגון דאית ליה לשמעון ברשותיה הנהו חמשין זוזי שנתחייב לו מדמי השור ולא דמי למלוה דאית ליה רשות לאפוקה אבל הכא מעת שנתחייב לו דמי השור ואית ליה לא מצי לאפקינהו לא מחייב למיפרעינהו ליה מיד הילכך הוו כפקדון גביה והוי כנתינת מעות בעין. כן נראה לי. שיטה.

וזה לשון הריטב"א: הכי קאמר יש דמים שהן כחליפין פירש רש"י מכר לו שור וכו'. ואינו מחוור דאם כן היכי קאמר דהא מילתא דלא שכיחא. ועוד דבירושלמי פירשו היך עבידא מכר לו פרה בדמים סמכיה וכו' כלומר המחהו אצל שולחני למחר אשכחיה תמן וכו' עד אמר ליה הרי חמורי לפניך. עד כאן. ומיהו בירושלמי פסקו דלא קנה ולא חשבי ליה להא מילתא דלא שכיחא אליבא דהלכתא וכן עיקר דהא לא עבדינן האי אוקמתא בגמרא דילן אלא למאי דסלקא דעתין מעיקרא ולהאי פירושא אתי שפיר מאי דקרי ליה מילתא דלא שכיחא. ע"כ.

רש"י פירש בתחלה שנתרצה ליתן לו הפרה אחר משיכת השור ואפילו הכי קנה כי הפרה נקנית לו בדמי שורו שהוא חייב לו אף על גב דהמעות בהלואה אצלו וכו'. כמו שכתבו בתוספות. ואחר כך פירש רש"י שנתרצה ליתן לו הפרה קודם משיכת השור ולא שיקנה הפרה במשיכת השור בחליפין דאין זה דמים שהן כחליפין אלא חליפין ממש אלא לעולם בדמי השור הוא קונה הפרה ולא פירש כן אלא ליישב הלשון כל הנשום דמים באחר כיון שזכה זה דמשמע דבשעת זכיית הראשון בשור נקנית הפרה לשני. הרא"ש. מה שפירש רש"י דרישא וסיפא חדא מילתא היא ואיירי הכל בדמים שהן כחליפין לא נראה לי שהרי בא ליישב גם למאי דקסלקא דעתין מעיקרא דמטבע נעשה חליפין. לכך נראה יותר כפירוש בעל הלכות גדולות דבתרי עניני איירי רישא בקנין חליפין וסיפא בדמים שהן כחליפין. הרא"ש.

יש דמים שהן כחליפין בשערים דרבינו האי בשער י"ג פסק דהחליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור לא קנה משום דכולה סוגיא למאי דקסלקא דעתין מעיקרא ודברי רב יהודה עיקר כדקא דייקא נמי ופסק דהחליף שור בפרה או חמור בשור קני. משאנץ.

תנן כל המטלטלים קונין זה את זה ואמר ריש לקיש וכו'. אלמא מטבע נקנה בחליפין. אבל למטבע נעשה חליפין לא מצי לאקשויי דהא איכא כיס שהוא כלי ואי אמרת דהאי כיס מלא מעות דקאמר שיעורא הוא כאלו אמר צבור מעות בצבור מעות אם כן מלא למה לי וכיון דאמר קונין משמע בתורת חליפין. ועוד כיון דבעינן משיכה לפירות או מטלטלין אף על פי שמשך זה חמורו של זה אם האחר לא משך פרתו של זה אמאי קנה והלא הפרה גם היא מטלטלין ואם לא נמשכה במה תקנא הלא היא מחוסרת משיכה אלא ודאי כשהמטלטלים קונין זה את זה מפני שהן כחליפין שאין מקפיד על שווייהן ומשום הכי איבעיא לן לקמן חליפין ומקפיד עליהן בדמים מאי קנו או לא וקא פשיט רבא ואף על גב דמקפיד עליהן קנו מתורת חליפין שכל אחד נעשה כאומר לחברו לקנותו. הראב"ד.

הא דאמרינן מכור לי באלו כיון דלא קפיד כחליפין דמי לאו למימרא דמדין חליפין קני דדמים נינהו וכדאמרינן בסמוך דמים ואין מקפיד עליהן הא קאמרינן דקני ומדרבי יוחנן הוא דקנה כדאיתא במסקנא. וכן נמי לא דמו לחליפין לומר שחליפין לא קפיד בהו קאמר אלא משום דקיימא לן דחליפין קנו ודמים לא קנו אמרינן הכא דדמים כאלו קונין כמו שחליפין דעלמא קונין וכענין שאמרו לעיל יש דמים שהן כחליפין. הרשב"א.

ויש מביאין ראיה מכאן שאין אונאה בחליפין כי אולי הוא רוצה באותו חפץ ואף על פי שאינו שוה כשלו ואין זה טעם נכון דאטו בשופטני עסקינן דמחליפין ולא קפדי הא כל חליפין מקפד קפדי כדאיתא לקמן. וכי תימא דבמכר אמר רחמנא ולא בחליפין אם כן כל דבר שנקנה בסודר לא יהיה בו אונאה וזה לא אמרו אדם מעולם והכא הכי קאמר דאף על גב דאמר לו באלו דמשמע דחייתא דקטרי סבר וקביל יש לו עליו אונאה דהא מכור לי קאמר ועל דין מכירה ירד ולאפוקי מאידך דאמר שאין לו עליו אונאה משום דאמר לו באלו. מפי רבי. הריטב"א.

אבל הריא"ף כתב בתשובות שאלה מועתק מלשון ערבי: וששאלת אם יש בחליפין אונאה אם לא. מה שנראה מן התלמוד הוא שאין בהן אונאה וזה במה שאמרו מכור לי באלו קנה ומחזיר אונאה ואמרו קנה דבחליפין קנו ומחזיר אונאה דמכור לי באלו קאמר כלומר לפי שהיה בלשון מכירה מחוייב להיות בו אונאה והתורה גם כן מעידה על זה באמרה וכי תמכרו ממכר וגו' בממכר הוא דאזהר רחמנא בבל תונו אבל בחליפין לא אלא הדבר תלוי בהיותם מתרצים זה לזה ומה שנתרצו בו וקבלו אותו על עצמן נתקיים.

וכתב תלמידו ה"ר יהוסף הלוי אבן מיגש בתשובת שאלה וזה לשונו מועתק מלשון ערבי: מי שהחליף עם חברו סחורה בסחורה מבלי שישומו אותם בדמים כלל אין אחד מהם יכול לטעון על חברו טענת אונאה לפי שהעיקר בידינו חליפין אין בהן אונאה. עד כאן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף