פני יהושע/בבא מציעא/מו/ב

פני יהושע בבא מציעא מו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בתוספות בד"ה ופירי נמי עבדי חליפין כו' עד סוף הדיבור. עיין באריכות בבעל המאור שהאריך לפרש ג"כ כשיטת רש"י דבע"ח פירי נינהו ובספר המלחמות האריך מאד להקשות ע"ז דאם כן לא שייך לשון הניחא אלא היה לו להקשות בפשיטות מפשטא דמתני' דקתני בהדיא החליף שור בפרה משמע דפירי עבדי חליפין וכן הקשה ממתניתין דהמחליף פרה בחמור וכן מברייתא דלקמן פרתך בכמה בכך וכך ושאר קושיות שהאריך שם והעלה כשיטת התוספות דבעלי חיים כלים נינהו וכל הסוגיא מן הניחא לרב ששת ע"כ כרב ששת ס"ל הכל לפי מאי דקס"ד מעיקרא קאי דמטבע נעשה חליפין ואם כן ע"כ גרסינן בשר שור בפרה דאי בשור בפרה חיים דכלים נינהו מאי כיצד דקתני הא מטבע נמי כלים נינהו וידעינן דמכ"ש דבעלי חיים עבדי חליפין דמטבע גריע מב"ח לכך הוצרך להגיה בשר שור לאשמעינן דפירי עבדי חליפין כל זה מתורף פירושם ע"ש אבל קשיא לי טובא על פירושם ושיטתם חדא דנראה דוחק להעמיד כל השקלא וטריא בשמעתין למאי דקס"ד מעיקרא דבשלמא קושיא קמייתא דקאי אליבא דר"נ יש לפרש שפיר כמו שכתבו התוספ' דמסתמא לא יחלוק ר"נ על רב ולוי ומבואר יותר בלשון הרי"ף ז"ל ובלשון הרמב"ן ז"ל דכיון דקי"ל כוותיה דר"נ בדינא אם כן שפיר צריכים אנו לפ' דאף למאי דס"ד מעיקרא כמ"ד מטבע נעשה חליפין לא יהא סתירה בזה לדברי ר"נ אבל הקושיא בתרייתא דהיא אליבא דריש לקיש לא שייך לומר כן דבלא"ה לא קי"ל כר"ל להסכמת כל הפוסקים לבר מרש"י ז"ל. ועוד דלוי הא פליג בהדיא עליה דר"ל כדמשמע לקמן דבדקה לוי במתני' נתנה לסיטון מעל ורב נמי משמע דלא ס"ל כר"ל מדאמר רב הונא בסמוך מכור לי באלו קנה ורב הונא תלמידיה דרב הוי ואם כן מאי קשיא ליה לתלמודא דמילתיה דריש לקיש לא אתי שפיר למאי דסלקא דעתין מעיקרא דמה בכך שנאמר דלמאי דס"ד מעיקרא היינו דלא כר"ל כיון דאליבא דרב ולוי ור' יוחנן קיימינן בפלוגתא דמטבע אין נעשה חליפין ובלא"ה לא ס"ל כר"ל ולר"ל נמי לא קשיא מתניתין דכל הנעשה דלדידיה שפיר מיתוקמא כדמסיק רב יהודה דכל הנישום ועלה נקיט כיצד המחליף שור בפרה דהיינו בעלי חיים דכלים נינהו לסברתם וא"כ אמאי מסיק תלמודא דר"ל ע"כ כרב ששת ס"ל וע"ק לשיטתם דהאי מתניתין למסקנא מפרשינן כל הנישום והיינו כללא ובתר הכי קתני פרטא כיצד המחליף שור בפרה דהיינו כלים דוקא ולמעוטי פירות ואם כן קשיא מרישא לסיפא דאטו פירות לאו בכלל כל הנישום הן וליכא למימר דתני והדר מפרש כיון דקתני בלשון כללא ולישנא דכל הנישום משמע להדיא דהכל תלוי בזה דכיון שדרך לשומן בדמים נעשין חליפין. ועוד דה"ל למיתני בהדיא כל הכלים קונין זא"ז בחליפין ותו לא הוי צריך לפרש ולא מידי וליכא למימר דהיא גופא קמ"ל דבע"ח כלים נינהו ולא פירות דהא אכתי לא שמעינן ולא מידי דהא אית לן למימר שפיר דפירי נינהו ופירי נעשין חליפין דהא אכתי לא שמעינן בשום דוכתא לא במשנה ולא בברייתא האי דינא דפירות אין נעשין חליפין אלא פלוגתא דאמוראי היא לקמן ועוד דלשון המשנה סובל יותר דקמ"ל דפירות נעשין חליפין אע"כ דלשיטתם סברא פשוטה היא דבע"ח כלים נינהו ואם כן הדרא קושיא לדוכתא ליתני בהדיא כל הכלים ואמאי קתני לישנא דכל הנישום כיון דבלשון זה מיתרבו אפי' פירות. ויותר קשה לי לשיטתם מכדי תנא דיני חליפין אתי לאשמעינן ואי ס"ד דשור ופרה כלים נינהו אמאי קתני כיצד המחליף שור בפרה דמשמע בין דבר הקונה בין דבר הנקנה הכל צריך להיות דוקא בכלים והא ליתא דהא אסיקנן לעיל דאף למ"ד פירי לא עבדי חליפין אקנויי מיקני בחליפין ואם כן ה"ל למיתני כיצד המחליף שור בפירות והוי שמעינן חדא דאית בה תרתי שהקנין צריך להיות דוקא בכלים וקונין בהם כל דבר אפי' פירות דהכי קושטא דמילתא ומה שכתבו שגירסת הספרים הכריחם לזה משום דגרסי בסוף כיצד המחליף בשר שור כו' ואם כן מדאתי ליה שפיר עד השתא בשור ממש ועכשיו הוצרך לומר בשר שור ע"כ היינו משום דשור חי כלים הוי אבל עכשיו שהוצרך לפרש דה"ק ופירי נמי עבדי חליפין הוצרך ג"כ להוסיף בשר שור דהוי פירי. אמנם זו הגירסא קשיא לי אף לפי שיטתם דמי הכריחו לפרש כן הול"ל דה"ק ובעלי חיים נמי עבדי חליפין כיצד המחליף שור בפרה והיא גופא קמ"ל דבעלי חיים כלים נינהו דלא תימא דבעינן כעין נעל דוקא דהא לא שמעינן בהדיא בשום דוכתא דבע"ח כלים נינהו ואדרבא בעל המאור הביא להדיא ראיה ברורה דבע"ח פירי נינהו. ועוד דכל שיטתם הולך וסובב על מה שכתבו לעיל דמטבע כלים נינהו וכבר כתבתי דמשמע מסוגיין בפשיטות דפירי נינהו ואם כן נסתר כל הבנין וע"ק דלישנא דכל הנישום אינו מיושב שפיר דשומא זו מה טיבה ורבינו חננאל רצה להוכיח מזה דחליפין בעי שומא וכבר נחלקו עליו כל הקדמונים עיין בבעל המאור ובספר המלחמות ואם כן הדרא קושיא לדוכתא ופירושם בזה אינו מדוקדק ויתבאר מתוך מה שאכתוב בסמוך:

מכל זה נלע"ד הקלושה ליישב הסוגיא כשיטת רש"י ובעל המאור ז"ל דבע"ח פירי הוי כפשטא דמילתא ובהכי מיפרשא כל הסוגי' על נכון בעז"ה. אבל לא כטעמם ופירושם אלא כשיטת רבינו תם וכמו שהוספתי משלי בריש הסוגיא באריכות ולדינא דא ודא א' היא אלא שיוצא לשני טעמים ועיקרא דמילתא דחליפין דשוה בשוה כ"ע מודו דמהני אפי' בפירות ובכל דבר לבר ממטבע. וכך נראה בעיני פירוש השיטה דמעיקרא הוי ס"ד דגרסינן כל הנעשה והיינו מטבע שהוא נעשה בדמים על כל המטלטלים ואם כן משמע להדיא דמטבע נעשה חליפין נגד כל המטלטלים והיינו בתורת קנין סודר דבשוה בשוה ודאי א"א לומר דאם כן היינו מעות דפשיטא לן בכל דוכתי דמעות אינו קונה את המטלטלים כדקתני להדיא במתניתין דריש פירקין ואם כן מקשה שפיר למ"ד מטבע נעשה חליפין ומסיק רבי יהודה דה"ק כל הנישום וכוונתו בזה דאיירי בחליפין דשוה בשוה דהיינו מטלטלים במטלטלים ולמעוטי מטבע כפרש"י והיינו דדייק לישנא דכל הנישום דמשמע דאיירי בשוה בשוה שדרך לשומו בדמים כדאמרינן לקמן אטו חליפין בשופטני עסקינן וכמו שאפרש שם דהיינו חליפין דשוה בשוה דאי כעין ק"ס ודאי לא קפדי ואין דרך לשומם בדמים דאדרבא קונין אפי' בפחות משוה פרוטה וקונין בהם כל המטלטלים אפי' שוה תרקבי דדינרי ואם כן דמתני' דכל הנישום איירי משוה בשוה א"ש הא דכייל ותני כל הנישום כו' משום דבכל מיני מטלטלין שבעולם שייך האי דינא דשוה בשוה ותני והדר מפרש כיצד המחליף שור בפרה וקמ"ל דאף ע"ג דפירי נינהו מהני ובהכי מיתרצא נמי מתני' דהמחליף פרה בחמור וכן האי ברייתא דלקמן פרתך בכמה בכך וכך דאף ע"ג דפירי נינהו אפ"ה מהני כיון דכל הני שוה בשוה ומהני לדידי מטעמא דשוה כסף ולפר"ת מטעמא אחריני כמו שהארכתי בריש סוגיא ויתבאר עוד לקמן וע"ז מקשה הש"ס ולמאי דס"ד מעיקרא מטבע מאי כיצד והיינו נמי כדכתיבנא כיון דלמאי דס"ד מעיקרא ע"כ לא איירי משוה בשוה דאם כן ודאי לא מהני מטבע במטלטלין דה"ל מעות גרידא דאינה קונה אע"כ בדין חליפין דק"ס אם כן מאי כיצד ומשני דה"ק ופירי נמי עבדי חליפין ואם כן מקשה שפיר הניחא לר"ש אלא לר"נ מאי איכא למימר וליכא לאוקמי בשוה בשוה דא"כ קשיא רישא במטבע הא מעות נינהו וקשיא זו נמי למאי דס"ד מעיקרא הוי כמו שפירשו התוספות והרמב"ן והרי"ף דבעי לן לאוקמי מלתא דר"נ אפי' למ"ד דמטבע נעשה חליפין ומשני שפיר דה"ק יש דמים שהן כחליפין ומקשה הש"ס בתר הכי לר"ל דאמר משיכה מפורשת כו' הניחא אי ס"ל וקושיא זו מקשה הש"ס בפשיטות דלר"ל קשיא מתניתין בהכרח בין למאי דקס"ד מעיקרא ובין לפי המסקנא והכי משמע פשטא דלישנא דתלמודא דבתר דמשני ר"נ ס"ל כר"י ה"ל למימר נמי כלישנא דלעיל הניחא לר"י אלא לר"ל מאי איכא למימר ומדלא קאמר הכי אלא שני בלישנא ולר"ל כו' הניחא משמע דמלתא באפי נפשיה היא דלר"ל קשיא ממתני' והקושיא היא דהא במתניתין משמע להדיא דאתא לאשמעינן חדא מתרתי או דפירי עבדי חליפין או דיש מעות שהן כחליפין ואם כן אי סבר ר"ל דפירי לא עבדי חליפין ודאי קשיא ליה מתני' דליכא לאוקמי בשום גוונא ואף ע"ג דלר"נ מוקמינן לה שפיר אליבא דמסקנא דכל הנישום קאמר ואיירי בשוה בשוה כדכתיבנא היינו מטעמא דכתיבנא משום דחליפין דשוה בשוה כסף נינהו וקונה מדאורייתא ככסף ונהי דחכמים בטלו קנין הכסף כדי שלא יאמר כו' אבל בשוה כסף דלא שייך ה"ט אוקמוה אדאורייתא משא"כ לר"ל דס"ל משיכה מפורשת מן התורה ומעות אינו קונה כל עיקר מן התורה וא"כ כ"ש דשוה כסף אינו קונה מדאורייתא וא"כ לר"ל אם נאמר דשוה בשוה קונה ע"כ היינו משום דיליף לה מק"ס דלא גרע מיניה ואם כן אי ס"ד דר"ל סובר דבק"ס פירי לא עבדי חליפין ה"ה לחליפין דשוה בשוה דלדידיה ליכא לאפלוגי בינייהו ואם כן ממ"נ קשיא ליה מתני' ומש"ה מסיק הש"ס דר"ל ע"כ כר"ש ס"ל דאפי' בק"ס פירי עבדי חליפין וא"כ ה"ה לשוה בשוה וא"כ מיתוקמא שפיר מתני' בין למאי דס"ד מעיקרא ובין לפי המסקנא זהו העולה אצלי לפרש בשיטת הסוגיא כאשר הורוני משמים ודוק היטב:

אמנם כן לאחר שגמרתי לפ' כל הסוגיא לפי שיטתי דלעיל ונכנסתי ויצאתי ממנה בשלום בלי פגע ואוסיף לבאר עד גמירא. עכ"ז לא מלאני לבי להעלות על ספר פי' חדש אשר לא שיערוהו הראשונים ה"ה פרש"י ותוספות והרי"ף ובעל המאור והרמב"ן והרא"ש זכרונם לברכה ואף שיש לפ' כן בשיטת רש"י ובעל המאור והרי"ף ז"ל אלא דמסתימת לשונם משמע דלא נחתו לחלק בהכי זולת ר"ת ז"ל שעיקר דבריו לענין דינא מוסכם לשיטתי רק שינוי הטעם יש ביניהם. עכ"ז היה קשה בעיני לפרש כן עד דאנהירינהו לעייני מן שמיא אחר אשר בנותי בספרים ומצאתי בל' הר"ן בפ"ק דקידושין שהביא תוספתא אחת מפ"ק דקידושין וחפשתי בגוף התוספתא ומצאתי ככתבו וכלשונו וז"ל החליף קרקעות בקרקעות ומטלטלין במטלטלין קרקעות במטלטלין ומטלטלין בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין וא"כ הרי לפנינו דכל המטלטלין נקנין בחליפין ופירי בכלל מטלטלין נינהו ועוד דאי ס"ד דממעטינן פירי מדין חליפין דבעינן נעל דוקא יותר היה לנו למעט קרקעות מדין חליפין ממיעוט דנעל וצא ולמד במדה שהתורה נדרשת דבכל התורה כולה אין למידין קרקעות ממטלטלין וכן להיפך כדמצינו בדיני שבועות ושומרים והרבה כיוצא בזה מה שלא מצינו לחלק בין כלים לפירות וא"כ עכ"פ היה להש"ס להקשות מהאי תוספתא למ"ד פירי לא עבדי חליפין דהכי משמע בהדיא דמרבינן כל מילי ואפי' קרקעות כ"ש פירי וזה ק"ו שאין עליו תשובה לדעתי אע"כ נראה פשוט דהכא בהאי תוספתא דאיירי משוה בשוה כ"ע מודו דמהני בכל דבר ולא דמי לחליפין דק"ס כל עיקר דה"ט לחוד וה"ט לחוד כמ"ש אליבא דר"י ולר"ל נמי לא תקשי דכרב ששת ס"ל דנעל לאו דוקא ומרבינן כל מילי מלקיים כל דבר (והיינו מטעם שכתבתי דשוה בשוה מטעם שוה כסף ככסף ילפינן לה וקרקעות נמי שוה כסף הוא) ואחר העיון עוד מצאתי כן בתשובת הרשב"א סימן אלף רכ"ו וחי נפשי שתיכף בתחילת עיוני בזה נפל ספק זה בלבי א"א נמי בקדושי אשה דקרקעות מיקרי שוה כסף לקדש בהם אשה וחפשתי ולא מצאתי עד אשר אינה אלקים לידי תשובת הרשב"א הנ"ל וימצא מפו' שסובר דמקדשין את האשה בקרקעות מטעמא דשוה כסף וכן בדין חליפין ואמינא ברוך המקום שהחזיר לי אבידתי והנחני בדרך אמת שכוונתי לדעת הגדול כי"ב אלא דנראה שנעלם ממנו דברי תוספ' שהבאתי ומצינו למידין מיהא דבחליפין דשוה בשוה ליכא מאן דפליג דשייך בכל דבר ונמצא פי' שמעתין עולה יפה וכנ"ל שיטת הרמב"ם ודו"ק:

בד"ה ולר"נ כו' אלא ודאי קרא דמייתר לשוה בשוה לפירי אתי עכ"ל. פי' דההוא קרא דעל הגאולה זו מכירה ועל התמורה זו חליפין מפרש ר"ת דהאי חליפין היינו שוה בשוה וחליפין דק"ס יליף מלקיים כל דבר שלף איש נעלו וא"כ קשיא לי למאי איצטריך קרא יתירא לחליפין דשוה בשוה דבלא"ה נילף בק"ו מחליפין דק"ס אע"כ ילפינן מהכא לחלק ביניהם דחליפין שוה בשוה מועיל אפי' במה שאין קונין לענין ק"ס וע"ז כתבו שפיר דהאי קרא יתירא דדרשינן מיניה חילוק הדין דשוה בשוה מוקמינן ליה לענין פירות לחוד ולא לענין מטבע. וע"ז מקשים עוד דלמ"ד בין פירות ובין מטבע עושין חליפין דק"ס ואם כן אין שום חילוק הדין בשוה בשוה ואם כן קרא יתירא לחליפין דשוה בשוה ל"ל זהו כוונתם לשיטת ר"ת אבל קשיא לי דתקשי להו נמי קרא דעל הגאולה זו מכירה דמפרש לה ר"ת דקונין בכסף לר"י ולר"ל במשיכה והאי קרא ל"ל הא מדאורייתא ילפינן להו כל חד כדאית ליה אלא ע"כ דסדר קניינים הולך ומונה ולית לן למדרש קרא יתירה וא"כ מאי קשיא להו נמי לענין חליפין דשוה בשוה ויש ליישב בדוחק:

בפרש"י בד"ה כיצד החליף כו' וניאותו יחד וקבל עליו נתחייב בעל הפרה כו' ואין אחד מהם יכול לחזור עכ"ל. פירוש דאפילו לענין שאינו יכול לחזור בו כדאיתא בעינא נמי לא שמעינן לה אלא מדינא דהאי מתניתין דבלא"ה הוי ס"ד דדינו כמעות גרידא דלא קני כלל וכל א' יכול לחזור בו משא"כ בדמים כה"ג אשמעינן דאין יכול לחזור בו משום דכחליפין דמי וממילא ידעינן דקאי נמי ברשותיה לענין חיוב אונסין כדמסיק רש"י בסוף הדיבור. ויותר נראה דרש"י לשיטתו דבמעות גרידא נמי ס"ל לרש"י לקמן דנהי דתקנו דמעות אינו קונה היינו דקאי ברשותיה לענין חזרה אבל כל כמה דלא חזר ביה ואיתניסו איתנסו ללוקח כדין תורה ויבואר לקמן באריכות בל' רש"י ועיין מה שאכתוב שם וא"כ עיקר רבותא דיש דמים שהם כחליפין היינו לענין שאינו יכול לחזור בו אלא דממילא פסיקא מלתא דבמשיכת אלו הדמים נתחייב הלוקח באונסי חליפיו בכל ענין כיון דלא מצי למיהדר ביה אפילו קודם שנאנס וזה נראה לי ברור ונכון בישוב לשון רש"י ודו"ק:

בגמרא תנן כל המטלטלין כו' וא' ר"ל כו' תרגמא רב אחא בדינר אנקא ואניגרא. כבר פירשתי שיחתי דאף לרש"י וסייעתו דמטבע פירי הוי ולא כלי אפ"ה א"ש אפי' למ"ד פירי לא עבדי חליפין והני מטבעות פסולין לא עדיפי מינייהו ואינן קונין זה את זה בחליפין אלא דהא דקתני במתניתין דקונין זה את זה היינו בתורת דמים דכולה מתניתין איירי מתורת דמים משא"כ לסברת המקשה דס"ד דבמטבע טובה איירי כמ"ש דלא הוי מצי לאוקמי בתורת דמים דהא קי"ל דמעות אינן קונות אבל בתר דמוקי לה במטבעות פסולים דהוי כפירי קונה שפיר בתורת דמים ומכ"ש דא"ש לשיטת ר"ת וכ"ש לפי שיטתי דבחליפין דשוה בשוה קונין בכל ענין אפי' בפירות אפי' בתורת חליפין א"כ א"ש טפי וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.