אילת השחר/בבא מציעא/לא/ב
יש לו ואינו רוצה להתפרנס מנין. פירש"י שאתה חייב להעביטו וליפרע ממנו לאחר מיתה. צ"ע למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא הא נמצא דזה יהי' לגמרי כמתנה וזה לא חייבתו תורה, והי' אפשר לומר דבאמת אין זה הלואה דהא הלוה אינו מסכים ליקח ולהתחייב כמו הלואה, אלא דהנותן נותן לו רק בתורת הלואה, וא"כ זה שהשתמש הוי כמו מזיק וגזלן, ולמ"ד מלוה הכתובה בתורה ככתובה שטר דמיא יגבו שפיר מיורשיו, אבל כל זה לא יתרץ למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא, וכאן הא דרשינן הפסוק דלזה כתוב תעביטנו, שו"ר בס' מעייני החכמה שעמד בזה, ותירץ דלוקחין משכון לאחר ההלואה בעודו בחיים וע"כ לא נעשה מטלטלין אצל בניו ושפיר יכולין להפרע ממנו לאחר מיתה.
תוד"ה אם יש. וי"ל דנ"מ לכושרא דחיותא או לטרחא יתירא. היינו דלכן אם שלו מרובה מחבירו דאז ב"ד לא יסכימו ליתן לו כל הפסדו לכן פטור להחזיר דשלו קודם, משא"כ אם שלו שוה כשל חבירו דאז ב"ד יתנו לו כל דמי הפסדו מחויב לטרוח. וכבר תמהו דאיך חייב לטרוח כדי למנוע טירחת חבירו.
אמנם הביאור הוא דחיובו להחזיר החפץ של חבירו, אלא דאע"ג דלגבי חבירו אין ריוח רק כושרא דחיותא או טירחא יתירא מ"מ יש בזה חיוב השבה, אבל החיוב הוא מחמת דחייב להחזיר לו עצם החפץ ולא מניעת הטירחא.
בא"ד. דמה שמלוה טורף ממנו אין זה הפסד שהרי נתחייב לו. וצ"ב דמ"מ הא הי' עומד שממונו יצא מרשותו והוא גרם שלא יצא מרשותו, ומה חשוב אם זה נקרא הפסד או לא, סוף סוף הרויחו שלא יצא ממנו ממונו, ועמש"כ באילה"ש בב"ק דף נ"ח. (מהדו"ק)
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |