אילת השחר/בבא מציעא/לא/א
לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע. יש לעיין מדצריך ריבוי על קרקע דזה נכלל במצות השבת אבידה א"כ גם אחרי הריבוי ידעינן רק דנתרבה כל חפצים ואפי' קרקע, אבל דבר שאינו מסויים כגון לעשות שלא יפסיד להתחייב לשלם אין זה במצות השבת אבידה כיון דאין דבר מסויים לדון שיתרבה במצות השבת אבידה, או דדבר שאינו מסויים פשיטא דצריך להחזיר ורק על קרקע צריך ריבוי מיוחד. ומדברי ההג"ה בשו"ע סי' רס"א סעיף ב' מבואר דחייב, דפסק דבמקום דאם הבהמה רועה בשדות אחרים פורעין קנס הרי הבהמה כאבידה וחייב בהשבה. הרי דאע"פ דאין ההפסד באיזה דבר מיוחד אלא דיצטרך לשלם קנס מ"מ חייב בהשבה. ויש לדחות דברבינו ירוחם נתיב כ' שהוא מקור האי דינא כתוב דמיירי דממשכנין את הבהמה בשביל הקנס, וא"כ אפשר דחיוב השבה משום דאולי עי"ז תופסד הבהמה, ואע"פ שיש לו אפשרות לשלם דבר אחר, מ"מ זה ג"כ מקרי דהאבידה היא הבהמה דהא תהא ממושכנת ביד העכו"ם. אלא דמדברי הרמ"א דלא הביא דממשכנין משמע דס"ל דגם בלי זה חייב להשיב.
ולעיל בדף כ"ז אמרינן שור דאפי' לגיזת זנבו. ופירש בתוס' הרא"ש וכן הביא בנימוק"י בשם תוס' והרשב"א דחייב להתעסק בשבח אבידה, דכשיגדל הזנב עד כדי גיזה חייב לגוזזה כדי שיחזור ויגדל ויגזוז תמיד, ועי' ש"ך סי' רס"ז ס"ק ט"ו, ולכאורה הא אין חיוב להשביח נכסי חבירו, וע"כ דדבר שהוא בטבע עומד להיות ריוח כדרך העולם, זה נכנס בהחיוב, ויש לעיין אם זה הוי כחפץ ששייך עליו לדאוג שלא יפסיד החפץ, או דזה רק מחמת דיש גם חיוב לראות שלא יופסד אפי' דבר שאינו דבר מסויים.
והנה אם א' שאין לו מלאכה רואה שחבירו מטפל בבהמתו ועי"ז יש לו ביטול מלאכה, וכי הוא מחויב לעבוד בשבילו כדי שיתפנה בעל הבהמה ויוכל לילך להרויח. ולכאורה מזה ראי' דאין מחויב אלא בהפסד מדבר מסויים, ויש לדחות דביטול מלאכה אינו הפסד אלא ביטול ריוח, אלא דאם כן צע"ק מה דרצינו לומר בדף ל"ב ע"ב דאין לעשות ק"ו מה טעינה שאין בה חסרון כיס חייב כ"ש פריקה מחמת דגם בטעינה איכא חסרון כיס דבטיל ממלאכה, ולהאמור הא שאני פריקה דהוי הפסד בהמתו, משא"כ בביטול משוקי' דהוי מניעת ריוח, דהא השבת אבידה אינו חייב מחמת ביטול מלאכה של חבירו, אלא דאפשר דכונת הגמ' דמ"מ כבר אין ק"ו דמה טעינה שאין בה חסרון כיס, כיון דגם בטעינה איכא קצת חסרון כיס, וצע"ק.
ולכאורה מדברי הגרעק"א לעיל דף כ"ב משמע דמסופק בזה, דלכתחילה רוצה לומר בנאבד חפץ של גוי שהוא באחריות הישראל חייב בהשבה כיון דבל"ז חייב הישראל לשלם, ואח"ז העירו לו דאולי זה נתמעט מאבידת אחיך כיון דהחפץ הוא של גוי ומסיק בצ"ע לדינא, והנה אם לחיוב השבת אבידה אי"צ דוקא חפץ, א"כ נהי דמצד החפץ הוא פטור דאינו של אחיך, מ"מ יהי' מחויב להציל הישראל שיפסיד ע"י שיהי' חייב לשלם להגוי, משמע דס"ל דלחייבו מחמת הפסדו לשלם ג"כ לא יתחייב אלא להשיב החפץ, וצריך שיהי' על החפץ דין השבה דאז חייב להציל הפסד של הישראל, וכיון דחפץ של עכו"ם נתמעט אז אע"ג שיהי' הפסד להישראל יתכן דאינו מחויב, דהחיוב אינו להציל הפסדו רק להשיב החפץ, אלא דכדי להשיב החפץ צריך שיהי' גם הפסד ובזה ההפסד הוא למי שחייב לשלם, ומ"מ צ"ע.
והנה לעיל בדף ל' הביא הגרעק"א אופן דהי' שייך דעשה ידחה ל"ת ויהי' בעידנא, כגון דהמשאיל מצא חפץ השאול שנאבד מהשואל באונס, ובזה שמצא כבר השיב האבידה לשואל שנפטר ממנו עי"ז, הרי דאע"ג דלהשואל לא הי' הפסד חפץ אלא הפסד ממון מ"מ הי' בזה השבת אבידה, ולכאורה בהחפץ לא שייך השבה דהא זה לעצמו ואיזה מצות השבת אבידה שייך לעצמו, וצ"ע מ"ש חפץ של עצמו דמשמע דפשיטא לי' דשייך בזה השבה כיון שמציל עי"ז את השואל מהפסד, ומ"ש חפץ של הגוי דיתמעט מהשבה אפי' שעי"ז מציל להישראל מהפסד.
והנה אמרינן כאן דלא מצי למיפשט דחייב באבידת קרקע מהברייתא דראה מים שוטפין הרי"ז גודר בפניהם, משום דמיירי דאית בי' עומרים דצריכי לארעא ומהו דתימא כיון דצריכי לארעא כי גופא דארעא דמיין קמ"ל. ותמוה דהא באמת היכא דצריכי לארעא נחשב לכל דיני התורה כקרקע ולמה כאן לא יהי' דינם כקרקע, [והעירוני לדברי חי' הריטב"א החדשים עי"ש], ואולי אפשר לומר דהנה בשלמא אבידת קרקע לא שייך לדון מצד הפסד אחר דהא זהו מה שמפסיד שלא יהי' לו הקרקע, אבל בהפסד עומרים הא מלבד דנפסד העומרים עכשיו הא לא יהי' לו העומרים גם העומדים להיות תלושים פעם. והנה אם הי' דין דאבידת קרקע אינו חייב להשיב מ"מ אם ע"י שישטפו המים את הפירות בעודם מחוברים ירקבו כשהם תלושים, מסתבר לומר דמחויב למנעו ההפסד כיון דההפסד יהי' בהפירות כאשר יהיו תלושים, אמנם כאן גרע דהא כל ההפסד הוא כעת שזה קרקע, ולכן מהו דתימא כגופא דארעא דמיין ולא איכפת לן מה שהי' עומד להיות תלושין דמ"מ הוי הפסד קרקע, ולזה קמ"ל דלגבי השבת אבידה כיון דיחסר לו עומרין תלושין גם זה חייב למנוע, דאפי' שיהי' הפסד בקרקע מ"מ כיון דעי"ז לא יהי' לו עומרין תלושים חייב למנוע, דלגבי השבת אבידה שהיא מצוה למנוע הפסד חייב למנוע החסרון בעומרין שהיו עומדין להיות תלושין.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |