תוספות רי"ד/בבא מציעא/לא/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
היה בטל מן הסלע לא יאמר תן לו סלע אלא נותן לו שכרו כפועל פי' הכי משמע פשטא דמתני' אם השיב אבדתו ונתבטל ממלאכתו שוה סלע לא יאמר לו תן לי סלע שהפסדתי בעוד שטרחת להשיב אבידתך אלא נותן לו שכרו כפועל בעלמא שהיה משכיר לחזור אבדתו ואם היה מוציא פועל שהיה מחזיר אחרי' במעה אין לו לזה לתובעו אלא אותה המעה ולא כל הסלע שהפסיד בעבורו ואע"פ שעבודתו שוה הרבה אינו נותן לו אלא מעה אחת שהיה נותן לפועל בעלמא ודמי למאי דתנן בהגוזל ומאכיל זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש. נסדק' חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל הדבש לתוכו אין לו אלא שכרו אלמא שהפסיד את יינו בעבור הצלת דבשו ששוה יותר מיינו אינו נותן לו אלא שכר טרחו והשאלת כליו כפי מה שהיה נותן לאינש דעלמא וככלי ריקם:
אם יש שם ב"ד מתנה בפני ב"ד פי' אם אינו רוצה להפסיד הסלע של ביטול מלאכתו יתפוש שלשה ויתנה בפניהם שעל מנת כן אני מניח מלאכתי ומחזר אחר אבדתו כדי שיתן לי הסלע של ביטול מלאכתי ואם עשה כך תנאו קיים שכך הם שווים שלשה שהם ב"ד כאלו אמר בפני בעל האבדה ותנן התם גבי יין ודבש ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו:
אם אין שם בפני מי יתנה שלו קודם פי' שהרי לא יתן לו אלא שכר פועל בעלמא שהיה לוקח מעה לחזר אחר אבדתו ומפסיד סלע בביטול מלאכתו לפיכך שלו קודם שלא חייבתו תורה להפסיד ממונו בעבו' הצלת ממון חבירו ומאי דאמרי' בגמרא תנא כפועל בטל לאו אפועל דמתני' קאי דפועל דמתני' הוי אינש דעלמא שהיה לוקח מעה וטרח אחר אבדתו כדפרישית אבל אמתנה בפני ב"ד קאי וה"ק כשמתנים לו ב"ד שיתן לו הפסדו אל ישומו לו כמה הי' מרויח במלאכתו שאם הי' מרויח סלע במלאכתו לא יתן לו סלע במלאכתו הי' טורח ועכשיו בטל ולא עשה מלאכתו הילכך שמין לו כפועל בטל שפועל המשתכר סלע במלאכתו היה נוטל שלשה דינרים לעמוד בטל ולא שיעשה מלאכה וירויח ארבעה דינרים. ומקשה והא לאו בטל הוא פי' שהרי טורח לחזר אחר האבדה ולהשיבה ומהדר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה פי' לא כפועל בטל ממש שהרי אינו בטל אלא אם מלאכתו כבדה יותר מהשבת אבדה שמין לו כמה היה לוקח להתבטל מכבדות מלאכתו ולעשות מלאכה קלה להשיב האבדה ושמא כי היה לוקח ג' דינרים וחצי בעבור שאינו טורח במלאכתו הכל כפי מה שרואין שיש בין מלאכה למלאכה כך הן שמין:
אזל רב ספרא פליג בלא דעתי' דאיסור פי' המורה פליג סחורה ולא הוי מעות אלא הדבר צריך שומא ונ"ל דאף במעות נמי מצינא לאוקומי שאם שמו שניהם מעות ונעשו בהם שותפים והתעסק ולהרויח בהם אין א' מהם יכול לחלוק זוזיו ולומר כל מה מתעסק מהיום בזוזי לעצמי אני עושה ולא משום שותפות עד שיודיע לחבירו או לשלשה שהם בית דין שכך מועילים שלשה שהם ב"ד כמו הבעלים אבל אם חלק שלא מדעת הבעלים ושלא מדעת ב"ד אלא בפני ב' אין חלוקתו חלוקה ואם נשתכר במעותיו כל השכר לאמצע ואינו יכול לומר לעצמי הרוחתי עד שיודיע לשותפו או לשלשה ובפ' המקבל אמרי' שאפי' הודיע לשותפו אינו יכול לחלוק אם אין שותפו רוצה דהכי אמרי' התם אמר רבא הני בי תרי דעבדו עיסקא בהדי הדדי ורווח וא"ל חד לחבירו תא ניפלוג וא"ל אידך נירווח טפי דינא הוא דמעכב עלוי' כו' וההיא מפרש המורה ששניהם קבלי עיסקא מאחר עד זמן פלו' ובתוך הזמן רצה לחלוק בעבור זה יכול לעכב עלויה אבל מעשה זה דאיסור ורב ספרא יש לומר ששניהם נשתתפו במעותיהם. ולא שמו זמן שבכל שעה יכולים לחלק זה מזה אבל מיהו צריך להודיע לחבירו שמהיום כל מה שאני משתכר במעותי לעצמי אני משתכר. ואי איפשי יותר בשותפות ואם לא הודיעו או לו או לג' שלא בפניו וחלק מעותיו ונשתכר בחלקו כל מה שנשתכר הוא לאמצע ומאי דאמרי' לקמן באיזהו נשך הני תרי כותאי דעבדי עיסקא בהדי הדדי אזל חד מנייהו פלג בלא דעתי' דחברי' אתא לקמי' דר"פ א"ל מה נפקא לך מינה הכי אמר ר"נ זוזי כמאן דפליגי דמי ההיא מיירי שכבר השלימו שותפותם שהלכו לסחור עד מקום פלו' וחזרו והם עתידים לחלוק כל מה שהרויחו אם יש להם לחלוק זוזים אמרי' זוזי כמאן דפליגי ובלא דעת חבירו יכול ליקח חלקו ולקנות בהם מה שירצה אבל אם יש להם לחלוק סחורה שהיא צריכה שומא אינו יכול לחלוק בלא דעת חבירו כדאמרי' התם לשנה זבני חמרא בהדי הדדי קם אידך פלג בלא דעתא דחברי' אומר ליה ר"פ מאן פליג לך דבהא ודאי צריך לאודועי' כיון דבעי שומא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |