אור שמח/תרומות/יא

אור שמח ‏ תרומות יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

י

קליפי פולין כו' אין בהן אוכל מותרין. גרעיני זתים תמרים וחרובים כו'.

נ"ב, עיין לקמן הלכות טומאת אוכלין פ"ה הוי"ב קליפי פולין כו' כנסן לאוכלין מתטמאין ואם נשאר בהן אוכל, ושם הלכה י"ז גרעיני זתים ותמרים כו' אינן מתטמאין גרעיני חרובים אעפ"י שכנסן כו' וצ"ע בזה בתוספתא:

יא

קליפי פולין כו' אין בהן אוכל מותרין. גרעיני זתים תמרים וחרובים כו'.

נ"ב, עיין לקמן הלכות טומאת אוכלין פ"ה הוי"ב קליפי פולין כו' כנסן לאוכלין מתטמאין ואם נשאר בהן אוכל, ושם הלכה י"ז גרעיני זתים ותמרים כו' אינן מתטמאין גרעיני חרובים אעפ"י שכנסן כו' וצ"ע בזה בתוספתא:

כ

ואם היה פשתן כו'.

פירוש משום דעיקר הזריעה בשביל העץ לכן יופך ולא גזרו על הזרע פשתן שיהא תרומה רק חולין לכן יופך דאינו מפסיד תרומה:

כב

והמדומע ותוספות תרומה כו' גדוליהן מותרין.

בתוספתא פ"ח הזורע תוספות תרומה וסאה עולה מתוך סאה גדוליהן חולין, וזה תוספות תרומה שכתב רבינו בפ"ג ה"ו, תרם ועלה בידו אחד מששים ואחד ה"ז תרומה ויחזור ויתרום, ומה שחוזר ותורם דינו אם זרע אותן גידוליהן חולין, ובתוספתא פ"ה ר' יהודה אומר תוספות תרומה נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף ואינה מדמעת ואין חייבין עליהן חומש כו' יעו"ש ושם פסק רבינו כת"ק ודלא כר"י במשנה דצריך לתרום גם תרומה שניה מן המוקף, ויעוין ירושלמי פ"ד ה"ב רשב"ל בעי קומי ר' יוחנן תוספות תרומה מה היא א"ל משום יחיד אני שונה אותה כו' רבנן דלית להו שלא מן המוקף כו' הרי דסובר דתרומה שניה פטורה מהמעשרות יעו"ש כיון דהלכה כרבנן, אולם לענין גדולין דסתמא מתני' סובר דהוי כתשלומי תרומה דגידוליהן חולין אע"ג דחייבין עליהן חומש ומדמעת כמו דתנינן בתוספתא פ"ה משמיה דר' יוסי ואפ"ה אמר בירושלמי פ"ו שגדוליהן חולין, וז"ב וא"צ להגיה ודברי המשל"מ דחויין במכ"ת ודוק:

כג

הזורע תרומה טמאה אעפ"י שהגדולים טהורין ה"ה אסורים באכילה כו'.

מדברי רבינו מוכח דאפילו זורע דגן וחטים של תרומה הגדולים אסורים באכילה אעפ"י דזרעם כלה, ומדברי הגמ' פסחים מורה דהוי דומיא דהשקה שהמים הן בעין אין ההשקה דהוי כמו זריעה שחוזר אל אביהן למה שהיה בעודו מחובר במקוה מים מטהרו באכילה, אבל הגדל בעוד שהוא מחובר ודאי נראה דע"ז לא שייך דחוי ולא הוי אסרי חכמים דהא הוי כתרומה טהורה ואף בדבר שזרעו אינו כלה ולכך נקיט המשנה שתילין שעצם השתילין הן תרומה ועליהן אוכלין של תרומה אם זרען לאלו האוכלים שהיו תרומה טרם ששתל אותם בקרקע לזה לא הועיל הזריעה ולא נטהרו מטומאתן לענין איסור אכילה, אבל מה שגדל אחר ששתל פירות חדשים הן מותרים באכילה. וזה נראה דעת התוס' פ"ק דשבת שהקשו דאי משום תרומה טמאה ביד כהן הלא אכתי יזרענה שיהא מותר באכילה בהגדולין וע"ז תירצו שפיר דמשום רווח פורתא לא חששו חכמים דילמא אתי לשהויי כיון דלזרים יהא אסור הגדולין ודמי תרומה הן מעט, וכוונתם דדוקא האוכלין שכבר היו על השתילין טרם שנשרשו בקרקע הן אסורים באכילה לכהנים משום שכבר נדחו, ועיין תוי"ט בזה ודוק:

כד

חתך את העלין כו' הרי האוכל שיצא אח"כ מותר באכילה.

משמע מדבריו דגם לזרים מותר לכן השיג הראב"ד דרק לכהנים מותר אבל לזרים ולטבול יום אסורים באכילה דהווי כגדולי תרומה טהורה. ולפום מה דאמר רבה דאסורים באכילה הוא לזרים מוכח דראב"ד סובר דלרבה הפירוש בדר' יודא עד שיגום וישנה הוא באוכלין כת"ק דאמר עד שיגום באוכל ואמר ר' יודא דעד שיגום וישנה דגדולין שלשיים מותרים לזרים ולפום מה דאמר ר' יוחנן עד שיגום בעלין וישנה ולא באוכל ור' יודא לקולא פליג דלא בעי לחתוך האוכל שיצא אח"כ הוא מותר לכהנים אבל לזרים אסור, ועיין ירושלמי דדא בעי אם ר' יודא סבר עד שישנה לגום האוכל ולחומרא או לקולא פליג דבעלין צריך לגום ולשנות ולא באוכל רק נשתבש שם הגירסא עיי"ש כן הוא סברת ראב"ד. ומש"כ ראב"ד בהלכה כ"א על ומותר לטבול יום כחולין ע"ז השיג דא"כ אף באין זרעו כלה מותר לטבול יום לאכלו, וזה לא יתכן דלא גרע מטבל דבדבר שאין זרעו כלה גדוליו אסור כש"כ כאן דאסור לטבול יום לאוכלן. ומה דאמר בתוספתא דאין הידים והטבול יום פוסלין בהן כדרך שאין פוסלין בחולין פירש הראב"ד דעל מגע טבול יום קאי דפוסל במגעו תרומה אבל גדולי תרומה אין פוסל במגעו אבל באכילה לטבול יום אסורים, ויעוין ירושלמי פ"ו דמייתי להך ברייתא תני (תשלומי) וצ"ל גידולי תרומה אין משלמין כו' וחייבין בחלה כצ"ל כמו בתוספתא (וכן הגיה הגר"א) ואין הידיים וטוב"י פוסלות בהן כו' כצ"ל כמו בתוספתא ומסיים ואף ר"ש ור' יוסי מודי בה פירוש דאע"ג דפליגי בעיסה שנתחמצה בשאור של תרומה (כמפ' טבול יום פ"ג) מודו הכא בגדולין ונמצא דכמו לת"ק דתמן אינו פוסל טבול יום במגעו אבל אסור לאכלה כן הכא בגדולי תרומה אסורה באכילה לטבול יום ולזה כוון הראב"ד:

כו

אבל אם עשאה תרומה קודם שיזרענה ה"ז תרומה לפיכך אם תלש ממנה ואכל במזיד כו' בשוגג משלם את החומש.

פסקו של רבינו בהא דאם קרא עליה שם קודם אף כי שתלה הוי תרומה ואם תלש ואכל חייב מיתה מוכרח בסוגיא שם, מדלא בעי רק אם פקע טבלה מינה, וצריך לפרש הא דפריך תמן א"כ מצאנו תרומה במחובר לקרקע, היינו משום דאם נימא דלא מצי לקרות עליה שם בשהיא במחובר א"ש הא דיליף במעילה לנהנה מן המחובר בהקדש דלא מעל היינו שהקדישה כשהיא מחובר דוגמא דאינו חייב על תרומה אם קרא שם בעודנה מחובר, אבל אם תימא דבמחובר ג"כ חל שם תרומה א"כ איך יליף מתרומה דמה תרומה בתלוש כו' כמפורש במעילה (דף י"ח) עיי"ש, ומשני הגמ' דחיוב מיתה לא אשכחן דבטלה דעתו אצל כל אדם ותו ילפינן למעילה אף בהקדישה בתלוש וחיברה דג"כ אינו חייב, דוגמא דלא אשכחן חיוב גבי תרומה אף אם קרא שם בעודנה תלוש וחזר ושתלה כפסק רבינו. ואולי זה פירוש הירושלמי על הך דיופך הד"א קדושה חלה במחובר פירוש דבעיקר אם נתחבר לא פקע קדושת תרומתו מיניה לכן עשו גדולין כעיקר:

אולם לפ"ז צ"ע איך פסק רבינו בהלכות מעילה דהמקדיש בית לא מעל הדר בו ובהקדיש עצים ואבנים ובנה בהן בית הדר בהן מעל ופרש"י משום דבשעת הקדש הוי תלוש. ולפי דברינו הא ילפינן מתרומה אף כשקרא עליו שם בתלוש וחזר ושתלה אינו חייב על אכילתה וצ"ע לכאורה, אמנם אחרי העיון אמינא דניחזי דבחולין (דף י"ז) אמר דאע"ג דתלוש ולבסוף חברו גבי שחיטה הוי מחובר בכ"ז היכי דלא מבטל לי' כמו סכין הוי תלוש עיי"ש, וכן כתבו התוס' ב"מ (דף נ"ד) דאע"ג דאין פודין במחובר לקרקע ותלוש ולבסוף חברו הוי מחובר בכ"ז כאן דאם לא יפדוהו עומד ליעקר הוי תלוש יעו"ש, א"כ אימת תלוש ולבסוף חברו הוי מחובר דוקא כשעומד להתקיים בזה ומיבטל בטיל לארעא וכיון דהקדישו כשהיה עצים ואבנים תו לא הוי דיליה וחבורו אינו חבור ולאו בדעתו תליא והוי כעומד להתעקר ולכן כתלוש דמי ולכך מועלין בו אבל היכי דהקדיש אילן ושתלו אע"ג דבשעת הקדש הוי תלוש בכ"ז אין מועלין בו, וסברא זו למדתי מדברי רמב"ן במלחמות ב"ק בפירוש דשינוי השם אינו מועיל בלא יאוש יעו"ש ודוק. ולפ"ז יש לעיין מה שמקשה הגמ' פסחים באפשר ולא מכוון מצילו של היכל, ולכאורה שם בונין בחול ואח"כ מקדישין והוי מחובר ולא מעל, וצ"ל כיון דמתחלל ופירשו בתוס' אע"ג דאינו מתחלל על הקרקע רק הואיל ואם אינו מתחלל עומד להיעקר הוי תלוש וא"כ הוי הקדישו בתלוש וכמקדיש עצים ואבנים וחיברו, אולם לפרושי כאן לא שייך זה דאטו אם לא יתחלל יעקר בנין ההיכל וצריך לומר דאע"ג דאין מעילה במחובר מ"מ מה"ת אסור להנות כמו שלמים לשיטת תוספות ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.