אור שמח/תמורה/ב

אור שמח ‏ תמורה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

היו לפניו שתי בהמות כו'.

ירושלמי נזיר פ"ב ה"א כל הלשונות משמשות לשון חילול כו' כל הלשונות משמשות לשון תמורה חוץ מלשון חלול כו' תני ר"ה חליפי זו תמורה זו לא אמר כלום, וזה דר' הושעיא פליג וסבר דבקדשי בדק הבית אין חליפין לשון חלול וכן מתניא בתלמודין וכן פסק רבינו לעיל הלכות ערכין. ואמר שם אהן תחת (כצ"ל וכן הגיהו) משמש לשון חלול ולשון תמורה אילין קדשי מזבח אית בהון חלול ואית בהון תמורה קדשי המזבח שקדם הקדשן את מומן, פירוש דאם לא קדם הקדשן למומן אין להם רק קדושת דמים ולא עבדי תמורה ואם הן תמימין לא מתחללין ולכך בקדם הקדישן למומן שייך בהו דין חלול ודין תמורה. ואם אמר זו תחת זו בא להקריב תמימה אומר לו לדמים קדשה בא לוכל בעל מום אומר לו לתמורה קדשה, והדבר תמוה אם לדמים קדשה אטו מי לא מקריב התמימה שחילל עליה והלא סוגיות מפורשות בכ"מ דפדיון בעלת מום קרב. לכן נראה דמיירי כגון בפסח שאינו קרב רק זכר ומותרו קרב שלמים ובמפריש נקיבה לפסחו פסק רבינו לעיל הלכות ק"פ פ"ד ה"ד דאינו קרב פסח ואם נשתייר עד שהקריב פסחו אינה קרבה שלמים רק תרעה עד שתסתאב ויביא בדמיה שלמים וכדתניא תמורה (דף י"ט) ובמשנה פסחים (דף צ"ז) ובהמיר בפסח אחר חצות כתב לקמן פ"ג ה"א דקריבה שלמים ובירושלמי סו"פ מי שהיה טמא פליגי אמוראי דאיכא מאן דאמר דאף אם המיר בו בי"ג קרב שלמים יעו"ש וזה דאמר באמר על פסח שהומם זו תחת זו דאם בא להקריב התמימה היינו שאמר על תמימה נקיבה זו תחת הפסח ובא איהו להקריבה לשלמים כדין תמורת פסח אמר לו לדמים קדשה דתחת לישנא דחלול הוא והוי כמפריש נקיבה לפסח דרועה ויביא בדמיה שלמים והיא עצמה אינה קריבה שלמים דמקדושה דחויה אתיא דלפסח לא חזיא לכן נדחית גם משלמים, בא לאכול הבעל מום זה הפסח הבע"מ בא לאכלו בתורת חולין אמר לו לתמורה קדשה דאימור לישנא דתחת הוי לשון תמורה ונשאר הבעל מום בהקדשו וטעון פדיון וכמו דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש. ומדוייק לפ"ז הא דנקט בא להקריב תמימה בלשון נקיבה ובא לאכול בעל מום בלשון זכר וזה נכון מאוד. אמר ר' יצחק בר' אלעזר מכיון שהוא יודע שכל המימר לוקה אף הוא לא עלתה על דעתו שהמיר, פירוש דמסתמא כוון ללישנא דאיהו מחלל את הבע"מ כי היכי דלא לילקי, ונשמע מהירושלמי דאף דבלשון חלול היא רועה ובלשון תמורה היא קרבה אמרינן דלא שביק היתרא ועביד איסורא ומסתמא חילל והיא רועה כמפריש נקיבה לפסחו דאינה קריבה שלמים, זה ביאור הירושלמי אשר המפרשים לא מצאו ביאורו יעו"ש ודוק:

אמנם רבנן בתוספות תמורה (דף ז') ד"ה אפילו והא דאמר לקמן המקדיש נקיבה לעולה כו' צ"ל דלקי הרי דעתם דמפריש נקיבה לעולה לוקה משום מקדיש בעל מום, ולכאורה ה"ה במקדיש נקיבה לפסח לוקה וא"כ אף אם נאמר דכוון ללישנא דאחולי והוי מחלל הפסח על הנקיבה ומקדיש נקיבה לפסח וא"כ לוקה ומה לי לאו דתמורה או לאו דמקדיש בעל מום. אם לא דנאמר דכאן דמותר פסח קרב שלמים רק דנדחה מתורת הקרבת גופו לשלמים הואיל דמקדושה דחויה אתי, אבל דין מותר פסח דלשלמים אזיל ושלמים קרב בזכר ונקיבה לכן במפריש נקיבה לפסח אינו לוקה משום מקדיש בע"מ כיון דלדין מותר חזי וזה יתכן:

אולם גוף הדין שכתבו דמפריש נקיבה לעולה לוקה הגם כי יש קצת סעד לזה מהך דאמרו פ"ז דתמורה בעדר שכולן זכרים אפילו ר"א מודה דלא שביק אינש קדשי מזבח כו' לא נחלקו אלא בעדר שיש בו מחצה זכרים ומחצה נקיבות ר"א סבר אין אדם חולק את נדרו ומדנקיבות לאו עולות זכרים נמי לאו עולות כו'. ולכאורה אם נאמר דחולק את נדרו והקדיש כולן לדמי עולה לא עביד איסורא ואם נאמר דאין חולק את נדרו והקדיש את כולן לדמיהן והיינו לקדשי בדה"ב, הלא עביד איסורא דהמתפיס תמימים לבדק הבית עובר בלאו הבא מכלל עשה לכו"ע ולר' יהודה בלאו יעוין פ"ק דתמורה (דף ז'). ומסתברא טפי לומר דלא כוון למיעבד איסורא רק כוון להקדישם לעולות ולחלוק את נדרו וכמו דמבואר כאן הלכה ג' שאף אם שעל הבהמות התמימות על כרחו ללשון של תמורה נתכוון בכ"ז על הבעלת מום אמרינן דלהיתר נתכוין לאחולי, כש"כ דמסתברא לומר דטפי כוון לחלוק את נדרו מלאמר שהתפיס תמימין לבדה"ב ועביד איסורא. וסעד לדברי התוס' דמקדיש נקיבה לעולה לוקה כמקדיש בעל מום וא"כ אם תאמר דהקדישן לעולות ג"כ עביד איסורא וכיון דלא פליט מאיסור אמרינן דאין אדם חולק נדרו ולהקדש דמים נתכוון זה קדושת בדה"ב, בכל זה לא מסתברא דנקיבה אם כי לעולה לא חזיא בכ"ז בת קרבן הוי דחזיא לשלמים או לתודה ולא דמיא לבעל מום דלא חזי לשום קרבן, ויעוין תוספתא מכות פרק ה' המקדיש רובע ונרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר עובר משום כל השמות כו' הרי דהנך דאינן ראוין לשום קרבן לוקה משום בע"מ אבל נקיבה לעולה לא שמענו דיעבור משום מקדיש בעל מום כיון דחזי לקרבן דעלמא ובפרט דבבמת יחיד כשרה נקבה לעולה כמפורש עו"ג (דף כ"ד ע"ב) עיי"ש. וראיה לזה מהך שאמרו פרק אלו קדשים (דף י"ט) ומודה ר"א במפריש נקיבה לאשם דאין בנה קרב אשם כו' והאי נמי חזי להקרבה כו' ואיך סלקא אדעתין דהבן קרב אשם הא אמרו לקמן על וולד תמורת אשם לפני כפרה אמר רבא שתי תשובות כו' חדא דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה ויעוין רש"י ותוס', ואם נאמר דמפריש נקיבה לאשם לוקה משום מקדיש בעל מום א"כ הולד איך יקרב אשם הא אין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה וכמו דפסיקא ליה לרבא בולד תמורת אשם ועל כרחין דמפריש נקיבה לאשם אינו עובר משום מקדיש בעל מום וה"ה במפריש נקיבה לעולה דמאי שנא ודוק:

והנה שמועה דא שהביא רבינו בהלכה ג' צריכה ביאור שאומר שבע"מ מחולל על בע"מ שאינו מניח ההיתר ועושה האיסור, הרי גם במחלל על בעל מום הוי מקדיש בעל מום למזבח ואף אם אקדשיה לדמים לקי וכמו שהביאו רבינו ריש הלכות איסורי מזבח. הן דיתכן משום דכי ממיר בעל מום עובר משום תרי לאוי לאו דתמורה ולאו דמקדיש בע"מ וכדאמר שם (דף ז') ואי בתמורה ששה הוי דאיכא נמי לאו דתמורה לכן כי מכוון לאחולי הוי לאו דמקדיש בעל מום לחודא, אכן זה דחוק בלשון לא שביק היתרא וכן לשון רבינו שאינו מניח ההיתר מורה דהיתר גמור הוי. לכן נראה דהנה לפי מה שסידר רבינו ההלכות הוי סיפא מילתא דפשיטא יעוין לחם משנה שהרגיש בזה. ונראה דרבינו למדנו דלא נאמר שהתפיס התמימה של הקדש בבעל מום דחולין וחילל את הבעלת מום של הקדש בתמימה דחולין דאף דאין עבירה רק בגוף אחד הוא הבע"מ דחולין מכל מקום איכא ביה תרי לאוי לאו דתמורה ולאו דמקדיש בעל מום לכן אמרינן דכוון לחלל הבע"מ דחולין על בע"מ דהקדש ולא עבר כלל משום מקדיש בע"מ דכיון דאינו מגרע הקדושה ממה שהיתה מקודם היינו קדושת דמים שנפדה היה חל על הבהמת הקדש שהוממה והשתא כי חלל על הבע"מ ונמצא דמומו קדם להקדישו ואין קדוש רק לדמים בעלמא וכי יפדה יצא לחולין לגוז ולעבוד ובזה לא לקי משום מקדיש בע"מ. והא דאמר בפ"ק (דף ו') גבי שעיר המשתלח לא צריכא כגון שהומם וחללו על אחר דפירשו רש"י ותוס' דעובר על השני משום מקדיש בע"מ הרי דמחלל בע"מ דהקדש על בע"מ דחולין ג"כ לקי משום מקדיש בעל מום לפ"ז ע"כ מיירי בשהשני בעל מום עובר דאז נתקדש הבעל מום עובר דחולין קדושת הגוף ואז לקי משום מקדיש בעל מום, כן נראה לדעתי ודוק היטב:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.