אבן האזל/תמורה/ב

אבן האזל ‏ תמורה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

האומר הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימים ותמכר ויביא בחצי דמיה תמורת עולה ובחצי דמיה תמורת שלמים, אמר הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים אם נתכוון לכך מתחילה דבריו קיימים ואם לא נתכוון בתחילה אלא לתמורת עולה וחזר ואמר תמורת שלמים אע"פ שחזר בתוך כדי דבור אין תופשין אלא לשון ראשון והרי היא תמורת עולה בלבד.

אע"פ שחזר תוך כדי דבור, הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה הקשה על הרמב"ם מסוגית הגמ' דב"ק דף ע"ג דמקשה שם בגמ' וסבר ר' יוסי תוכ"ד כדבור והתנן הרי זה תמורת עולה ונמלך ואמר תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה, והוינן בה נמלך פשיטא, ואמר ר"פ נמלך תוכ"ד קאמרינן, ומתרץ תרי תוכ"ד הוי וכו' ומפורש בגמ' דהקדש וממיר דינו כשאר דברים, ועי' בקצוה"ח שם שכתב לתרץ דהרמב"ם דחה סוגיא דב"ק מהא דנזיר הריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבלה ב"ש אומרים נזיר ובית הלל אומרים אינו נזיר ומקשה בגמ' אב"ש אמאי מכל אשר יעשה מגפן היין אמר רחמנא וכו', אלא ב"ש סבר לה כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון דאמר הריני נזיר ה"ל נזיר כי קאמר מן הגרוגרת ומן הדבילה לאתשולי הוא דקאתי, וב"ש לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש, וע"ש בתוס' דלאתשולי לאו דוקא אלא שבא לחזור וע"ש עוד בתוס' דהוא תוכ"ד ומבואר דאי אין שאלה בהקדש לא מהני תוכ"ד ונדחה סוגיא דב"ק, ולכן בתמורה דקיי"ל דתמורה בטעות הוי תמורה ואין שאלה בתמורה ל"מ ג"כ חזרה כמו לב"ש בהקדש.

והנתיבות כתב ע"ד הקצוה"ח דכיון דלא אשכחן בזה פלוגתא אין סברא לומר דנדחה, ועוד דאיך יפרש הסוגיא דב"ק הך מתני' דנזיר דמוכח דאי אין שאלה בהקדש ל"מ תכ"ד, ובעיקר יסוד דברי הקצוה"ח חילק הנתה"מ דלא ילפינן אלא דתמורה בשוגג ובטעות הוי תמורה דילפינן מקרא דיהי' קודש, אבל לחזור מתמורת עולה לתמורת שלמים אה"נ דמהני.

והנה סברתו שדחה בזה דברי הקצוה"ח אינה מוכרחת דאם הי' אפשר לעשות למפרע הדבור של עולה שיהי' שלמים היו דבריו נכונים, אבל באמת זה א"א ואם נימא שתהי' שלמים ע"כ צריך לבטל הדבור הקודם ושיתפוס הדבור השני, וזה א"א מקרא דיהי' קודש, אלא דצריך לבאר במה פליגי הנך סוגיות ואיך נפרש מתני' דנזיר לפי סוגיא דב"ק.

ונראה עפ"מ שכ' הרמב"ם בפ"א מהל' נזירות הלכה י' אבל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות או מן הדבילה וכיוצא בהן הרי זה אסור בהן ואינו נזיר, ובהשגת הראב"ד זה אינו מחוור דסתם מתני' דלא כר' נתן דקאמר לב"ה נדור ואינו נזיר, והכ"מ כתב שהרמב"ם הי' גורס מתני' כר' נתן והקשה הלח"מ דהא ר' יהודא קאמר דב"ש נדור ואינו נזיר קאמר ואי ב"ה נמי הכי ס"ל במאי פליגי ודוחק לומר דלא פליגי וקושייתו אינה קושיא דאה"נ דלר"י פליגי בזה אי נדור אי אינו נדור אבל לת"ק פליגי אי נזיר אי אינו נזיר אבל בנדור מודו ב"ה.

והלח"מ כתב דכיון דבגמ' אמרינן דב"ה ס"ל כר"ש ומשו"ה אינו נדור כמו שכתבו בתוס' וא"כ הרמב"ם דפסק כרבנן ממילא הוי נדור, והוא בעצמו דחה זה וכתב כן בטעמו של הראב"ד דהא דקיי"ל כרבנן היינו דוקא באומר אילו הייתי יודע כדקאמר ר' יוחנן שם ופסק כן הרמב"ם וא"כ הכא אפי' רבנן מודו, ובטעם דברי הרמב"ם כתב הלח"מ דברים שאינם מבוררים כלל אך כונתו כפי שהגהתי בספר הרמב"ם שלי דצריך למחוק מתחילה תיבת אינו ולהעמידו אח"כ [וכך צ"ל אלא משום דאית לי' כסתם מתני' דב"ה סברי (אינו) נדור ואינו נזיר אבל אי הוי סברי [אינו] נדור ואינו נזיר] וגם צ"ל במקום לא אמנו דבריו לגמרי שבדפוס צ"ל לא נתנו דבריו לדחות לגמרי, וכונתו דאף דהוא לא אמר אילו הייתי יודע מ"מ בלא סברא דר"ש דאית לי' שלא התנדב וכו' צ"ל כאן נדור דהא אפשר להיות נדור מן הגרוגרות משא"כ התם דא"א להביא מנחה מן השעורים [ובספר הרמב"ם כתוב עוד בכ"י מרן ואפשר להגיה דברי הלח"מ באופן אחר שצ"ל אע"ג דלא אמר אילו הייתי יודע כי התם אהנו דבריו לפחות ליהוי נדור ואינו נזיר ע"כ].

אך בלא דברי הלח"מ נראה ליישב באופן אחר דלפ"מ דאמר מעיקרא מאן תנא דכי אמר הרי עלי מנחה מן השעורים יביא מן החטים אמר חזקי' במחלוקת שנוי' וב"ש היא ע"כ סובר דלת"ק מכיון דלא סבר כר"ש צריך להיות נזיר, וקשה הא דאף דת"ק לא סבר לסברא דר"ש שלא התנדב כדרך המתנדבים עכ"פ הרי הוי נזיר אי סבר דיש שאלה בהקדש, וצ"ל דאה"נ דכונת חזקי' לומר דאתא לגמרי כב"ש ואין שאלה להקדש, וא"כ ר"ש דאמר שלא התנדב כדרך המתנדבים נמי סבר כב"ש ולא מסתבר כלל, ולכן נראה עפ"מ שכ' הנתה"מ בסי' רנ"ה דבאמר הרי עלי תודה ולחמה מן החולין לא שייך תכ"ד דהא לא חזר מן התודה, ודימה זה לאומר הריני נזיר עד שאשתה יין, וכתב דנראה דאפי' אמר הריני נזיר שאשתה יין נמי אסור וא"כ כיון דנאמר דסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה לא הוי כלל נדר ופתחו עמו דהא אינו חוזר כלל ממה שאמר הריני נזיר אלא דרוצה להיות נזיר ואינו אסור ביין וזה א"א והוי מתנה עמשכב"ת, וזהו מה דהוי סבר חזקי' דהרי עלי מנחה מן השעורים מביא מן החטים דכיון דנתחייב במנחה אלא שרוצה להביא מן השעורים וזהו מתנה עמשכב"ת, ור' יוחנן סבר דבכה"ג לא דמי כלל למתנה עמשכב"ת ורבנן נמי לא מחייבי אלא באומר אילו הייתי יודע.

ולפ"ז נאמר דמה דאמר בסוגיא מקודם דב"ה סברי כר"ש היינו אליבא דחזקי' והוא תי' אחר לגמרי וכמו אבע"א דלפ"ז לא צריך כלל לסוגיא דמעיקרא דאפי' יש שאלה בנזירות הכא לא מהני חזרה דהוי מתנה עמשכב"ת וזהו מאי דאמר אח"כ ב"ש כר"מ וכר"י שכתבו בתוס' דזהו ר"י דמתני' ולא שייך הלשון ר"ש כר"י דהא ר"י אליבא דתרווייהו אמר אלא כר' יהודה היינו תנא דמתני' דמנחות דפליג על ר"ש כדמוכח להדיא בתוספתא דזהו ר' יהודה.

ועכשיו מיושב שפיר דסוגיא דב"ק הוא אליבא דחזקי' דלא פליגי כלל ב"ש וב"ה בענין חזרה תכ"ד ולעולם חזרה אינו תלוי בדין שאלה בנזירות, אלא דצריך להוסיף על זה שכתבתי דסוגיא דב"ק כחזקי' דלכאורה מהא דחזקי' אינו הכרח דלא אמרינן היכי דאין נשאלין לא מהני חזרה תכ"ד, אלא דסבר דלא שייך כאן דין חזרה משום דאינו חוזר מעצם הנזירות או המנחה.

אכן יש לומר דהא בהא תליא דאי חזקי' הוי סבר ליסוד זה דהיכי דאין נשאלין לא מהני חזרה א"כ אין יסוד לחדש מדברי ב"ש דלא שייך חזרה באופן זה וכמו דאנו רואין דר' יוחנן לית לי' הך סברא, וע"כ דהא דמחדש חזקי' סברא זו בשביל דלא ניחא לי' לאוקמי כגון דאמר אילו הייתי יודע, ומוכרח לחדש מדברי ב"ש סברא זו דלא שייך חזרה באופן זה, אבל אי הוי סבר כסברת גמ' הקודמת דהיכי דאין נשאלין לא מהני חזרה א"כ אין מקור לחדש סברת חזקי' וע"כ מוכח דחזקי' באמת לא סבר כן וכנ"ל.

והנה מש"כ לפרש הא דאמר וב"ה כר"ש דהוי כמו אבע"א דצריך לזה להגיה ולומר ב"ש כר' יהודא כדאמר בסיפא אינו מוכרח לתירוצי על הרמב"ם דאפי' אם נפרש כפי' התוס' וניישב דברי הרמב"ם בפ"א מנזירות כמש"כ הלח"מ דהרמב"ם סובר דסברא דר"ש שלא התנדב וכו' הא לא סבר ת"ק ורק דהתם גבי מנחה מן השעורים שצריך לחייבו יותר מדבורו בזה לא סבר ר' יוחנן בלא אומר אילו הייתי יודע, אבל הכא לאסרו בגרוגרת ודבילה דעכ"פ דעתו הי' לאסור עצמו, והוי כאומר אילו הייתי יודע, אלא דכ"ז אליבא דר' יוחנן, אבל לחזקי' ודאי הוא מטעמא אחרינא וכמש"כ, וראי' לזה דהא במנחות לא הוזכר כל הסוגיא דנדרים ועי' בתוס' שם, ולכן נוכל שפיר לומר דסוגיא דב"ק אזלא אליבא דחזקי', ורק מהא דאמר אח"כ בהא דר' נתן ב"ש כר' יהודה היינו בר פלוגתא דר"ש וכמש"כ ומקיצור דברי הגמ' משמע דגם מעיקרא דאמר ב"ה כר"ש היינו לכונה הנ"ל וכמש"כ.

ב) שם בגמ' זבחים דף ל' אבע"ל הרי זו תמורת עולה ושלמים מהו לחצות מהו, אמר אביי בהא ודאי מודה ר"מ, אמר רבא לאביי לדידך דאמרת בהא ודאי מודה ר"מ הרי שחיטה דלכי לחצות דמי ופליגי, אמר לי' מי סברת אינה לשחיטה אלא לבסוף ישנה לשחיטה מתוע"ס ומשנתנו דאמר סימן ראשון חוץ לזמנו סימן שני חוץ למקומו ע"כ. והקשה הקרן אורה דהכא מוכח דזה דוקא אם ישנה לשחיטה מתוע"ס, אבל אי אינה אלא לבסוף לא אמרינן דתפוס לשון ראשון משום דהוי כמו לחצות, וזהו לאביי ולרבא אפי' אינה אלא לבסוף אמרינן תפוס לשון ראשון, אבל עכ"פ אי ישנה מתוע"ס אפי' לאביי דסבר בלחצות מודה ר"מ מ"מ אי ישנה לשחיטה מתוע"ס שייך לומר תפוס לשון ראשון, ובפסחים בהא דהקדים מולים לערלים מוכח דאי ישנה לשחיטה מתוע"ס ודאי לא שייך לומר תפוס ל"ר דודאי חיילי תרווייהו עי' מה שכתב בזה.

ונראה דהחילוק פשוט דהכא שפיר אמרינן דכיון דתפוס לשון ראשון ונעשה דין פיגול אף דלא נגמר עד סוף כל העבודות דכהרצאת כשר בעינן, מ"מ כיון דאם יגמרו כל העבודות בהכשר נעשה פיגול אמרינן דבפיגול לא גילתה התורה דיני פסולים, ומה דאמרינן מחשבות מוציאות זו מזו היינו בב"א ממש, ולרבא דלחצות נמי מודה ר"מ ע"כ נאמר דלא ידרוש מחשבות מוציאות זו מזו וצ"ע בזה, עכ"פ כל זה שייך בפיגול דהוי בזה שם פסול, אבל במולים וערלים כיון דמקצת ערלה לא פסלה א"כ אי ישנה לשחיטה מתוע"ס וליכא סתירה כלל עיקר הכשרו בכך ולא שייך כלל תפוס לשון ראשון לומר דכבר נפסל דלא נפסל כלל ועיקר הכשרו כן.

עוד הקשה הק"א מה דהכא אמרינן דאפי' בסימן אחד למ"ד אינה אלא לבסוף לא הוי שחיטה ובחולין דף כ"ט לענין שחוטי חוץ אמרינן דבסימן א' לכו"ע הוי שחיטה הואיל ונעשה מעשה חטאת העוף וע"ש בתוס'.

ונראה דהכא לענין פיגול בעי דוקא שחיטה המכשרת בקרבן זה וכיון דעולת העוף אין הכשרו בסי' א' לא הוי שחיטה לענין פיגול אבל בשחוטי חוץ בין כך וכך הוי שחיטה פסולה משום שחוטי חוץ ולא דמי לפיגול דאמרינן דמרצה לפיגולו, ורק דצריך שחיטה שכיוצא בה בפנים כשרה ולכן כיון דשחיטה זו בחטאת היתה כשרה אמרינן דשם שחיטה עלה לענין שחוטי חוץ.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.