קרית ספר/ערכין וחרמין/ה

קרית ספר ‏ ערכין וחרמין ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצוה על מקדיש שדה אחוזה שיגאלנה הוא דכתיב בערכי בהמה ואם לא יגאל על ידי הבעלים ונמכר בערכך לאחרים אלמא מצות גאולה קודמת למצות מכירה וכשבטלו היובלות דאינה נוהגת שדה אחוזה שתצא לכהנים דלא לחמשים שקל לחומר שעורים אלא בשוויה וסופה להפדות לעולם כופין את האדון לפתוח בה תחלה מפני החומש דדוקא לענין חמשים שקל בחומר שעורים ולענין יציאה לכהנים הוא דתלה רחמנא בזמן יובל כדכתיב חומר שעורים בחמשים וגו' אם משנת היובל וגו' כערכך יקום ואם אחר היובל וגו' ונגרע מערכך וגו' וכתיב והיה השדה בצאתו וגו' ביובל וגו' לכהן אבל לענין חומש לא תלה רחמנא בזמן יובל אלא נוהג בכל זמן כדאמרינן. וכיון דבעינן חומש מדאוריתא אינו פוחת בפחות מארבע פרוטות כדי החומש פרוטה דבבציר מהכי לאו ממון הוא וליכא חומש.

ב

רצה האדון למכור שדות אחרות או ללות כדי לפדות שדה זו שהקדיש וכן אם רצה לגאול חציה הרשות בידו זה חומר כשמכר להדיוט מכשהקדיש דבהדיוט שיפה כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת לבעלים הורע כחו שאינו מוכר ולוה וגואל לחצאין אבל מקדיש שהורע כחו שיוצאה לכהנים ביובל אם לא גאלה יפה כחו שלוה וגואל לחצאין דכתיב אם גאל יגאל המקדיש מלמד שלוה מאחר וגואל ואם ירצה יגאל לחצאין:

ג

מצוה עא לדון בערכי בתים דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה' והעריכו הכהן בין טוב ובין רע וגו' והיא הדין בבהמה טמאה ממש כדכתיב ואם כל בהמה טמאה וגו' בין טוב ובין רע וגו' וכן שאר מטלטליו דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קדש יכול בבית דירה הכתוב מדבר כשהוא אומר ואם המקדיש יגאל את ביתו הרי בית דירה אמור הא מה אני מקיים ואיש כי יקדיש את ביתו קדש מלמד שמקדיש אדם כל נכסיו שבביתו קדש לה' מלמד שסתם הקדשות לבדק הבית ואם פדה אותן המקדיש או אשתו או יורשיו מוסיף חומש דכתיב ואם גאל יגאלנה ויסף חמישיתו על ערכך יגאלנה לרבות את האשה גאל יגאלנה לרבות את היורש ומה מצינו בגאולת שדה הבעלים מוסיפים חומש ולא כל אדם אף כאן בעלים ולא כל אדם אלא דאתא קרא לרבויי אשה ויורש ודין כפיה לפתוח ראשון נראה דהויא דרבנן דהא בזמן היובל מצוה הוא דאיכא ולא כפיה. והדמים לבדק הבית דסתם הקדשות לבדק הבית כדדרשינן מדכתיב קדש לה'. בין שהיה הבית בבתי ערי חומה בין בבתי ערי החצרים הרי זה נגאל לעולם דכולהו בית איקרו. גאלו אחר מיד ההקדש אם היה בית ערי חומה וקם ביד הגואל שנים עשר חדש נחלט דכתיב במוכר בית מערי חומה ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וגו' לקונה אותו לדורותיו לא יצא ביובל ודרשינן לקונה אותו ואפילו מיד הקדש נחלטה לו ואינה יוצאה לבעלים ביובל אבל לא גאלה אחר הקדש אינו מחליטה דאמר קרא לדורותיו יצא הקדש שאין לו דורות דליכא פריה ורביה קמי שמיא. ואם היה בית החצרים והגיע היובל והיא ביד הגואל חוזר לבעליו ביובל דכתיב בבתי ערי החצרים על שדה הארץ יחשב הקישן לשדה אחוזה מה שדה אחוזה יוצא ביובל ובגרעון כסף אף בית חצרים וביובל יצא למאי איצטריך הלא הוקשו לשדה אחוזה אלא איצטריך למקדיש בית בבתי ערי החצרים וגאלו אחר מיד הקדש ופגע בו יובל דחוזר לבעליו ביובל כדכתיב וביובל יצא:

ה

מצוה עב לדון בערכי בהמה דכתיב והעמיד את הבהמה והעריך הכהן אותה. המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית אף על פי שעבר על עשה מה שעשה עשוי דכתיב ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו וגו' לבעל מום לדמי קדשי בדק הבית דלמזבח לא איפשר לאקרוביה דהא בעל מום הוא וכתיב ואשה לא תתנו מהם ודרשינן נדבה תעשה אותו אותו אתה עושה נדבה לבדק הבית ואי אתה עושה תמימים נדבה לבדק הבית ולאו הבא מכלל עשה הרי הוא עשה ומה שעשה עשוי ילפינן מדכתיב בהאי קרא ולנדר לא ירצה אלו קדשי מזבח בעלי מומין דמשמע רצויי לא מרצו הא מיקדש קדשי ואיתקוש תמימים לבדק הבית דמפקינן להו מדכתיב אותו אותו לבעלי מומין למזבח דהא מחד קרא נפקא לאיסורא דלא יקדיש תמימים לבדק הבית ובעלי מומין למזבח הילכך אתקוש נמי לענין מה שעשה עשוי דכמו דבעלי מומין למזבח מה שעשה עשוי כדדרשי מולנדר לא ירצה הא מקדש קדשי הכא נמי במתפיס תמימין לבדק הבית אף על פי שעבר על עשה מה שעשה עשוי דאיתקוש כדאמרינן ולהכי חלה עליה קדושה ונפדית כשהיא תמימה ומעריך אותה הכהן והדמים יפלו לבדק הבית דכיון דקדושתן הויא קדושת דמים לבדק הבית לא איכפת לן אי הויא תם או בעל מום דתמימים נמי מיפרקי כדאמרינן. ופודן על מנת להקריב לפני המזבח למי שהיא ראויה דכל שראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם דאף על גב דסתם הקדשות לבדק הבית היינו לדמים אבל אי הוי מידי דחזי למזבח אין יוצא ממנה בין שהקדישה הוא לבדה בסתם בין שהקדישה עם שאר נכסים סתם דהוו לבדק הבית דכתיב ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש כלומר כל הראוי לקרב על גבי המזבח מקדשי בדק הבית יקרב.

ח

היו בנכסים שהקדיש יינות שמנים וסלתות ועופות הראויים לקרב על גבי מזבח ימכרו לצרכי אותו המין דכל שראוי למזבח אין יוצא לעולם ויקריבו אותם והדמים ילקח בהם זכרים ויקרבו עולות דכתיב לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה כל מה שהם נודרים ומתנדבים מדברים אשר יקריבו לה' אפילו יינות שמנים וסלתות יהיה לעולה יכול יקריב בדמיהן עולת העוף או אם הקדיש עוף יקריבהו עולה תלמוד לומר בבקר בכשבים ובעזים הא אינו מקריב בכל מה שהתנדב אלא עולת בהמה בלבד ואין נפדין לבדק הבית דכתיב והעמיד את הבהמה לפני הכהן וגו' והעריך אותה כל שישנו בכלל העמדה והערכה יש לה פדיון אם נפל בה מום דכתיב והעמיד כל שאינו בכלל העמדה והערכה אין לה פדיון כשנפסלו הואיל והיו קודם כשרין למזבח.

י

היו בנכסים שהקדיש קטרת או אחד מסמניו הרי זה ינתן לאומנים בשכרן דהקדש מתחלל על המלאכה דכתיב ועשו לי מקדש שתהיה המלאכה נעשית מן ההקדש וכתיב לי משלי.

יא

המקדיש בהמה תמימה למזבח ונפל בה מום הרי זו נערכת ונפדית דכתיב ואם בהמה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' בבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר או אינו אלא בבהמה טמאה כשהוא אומר אם בהמה טמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמור הא מה אני מקיים אם בהמה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' בבעלי מומין שיפדו יכול יפדו על מום עובר תלמוד לומר אשר לא יקריבו ממנה קרבן כל עיקר יצתה זו שאינה קריבה היום אלא למחר ואמר רחמנא עביד לה העמדה והערכה דכתיב בתריה והעמיד וגו' והעריך והא ודאי קדשי מזבח הוא מדבעינן מום קבוע דאי בדק הבית תמימים נמי מיפרקי דלא איכפת לן בין תם לבעל מום ולא תימא דמיירי בבעל מום מעיקרו דכתיב והעמיד הכהן אותה למעוטי בעל מום מעיקרו וכשהוממה אחר כך ונפדית יביא בדמיה קרבן אחר כמותה.

יב

כל המקדיש בהמה בחייה בין קדשי מזבח שנפל בהם מום בין קדשי בדק הבית ואפילו תמימה למזבח ולדמיה הרי זו צריכה העמדה בבית דין דכתיב והעמיד את הבהמה דקאי ארישא דקרא דאוקימנא בקדשי מזבח ואסיפא דמשתעי בקדשי בדק הבית ואם מתה הבהמה קודם שתפדה אין פודין אותה אחר שמתה אלא תקבר דאפילו תימא פודין את הקדשים להאכילן לכלבים הני מילי כשנעשו טרפה דאיכא העמדה והערכה אבל מתו לא דבעינן העמדה והערכה אבל הקדיש שחוטה או נבלה לבדק הבית הרי זו תפדה כשאר מטלטלין דילפינן לעיל מדכתיב את ביתו וכו' דמקדישן ומעריכן לפדותן. שחט בה שנים או רוב שנים ועדין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ונערכת והרי היא בכלל העמדה והערכה עד שתמות דכמו דלענין טומאת נבלות אמרינן דאינה מטמאה עד שתמות או עד שיתיז ראשה דהא וכי ימות מן הבהמה כתיב הכי נמי הכא במיתה תליה מילתא דכל שהיא מפרכסת שפיר הויא בהעמדה והערכה.

יד

הקדיש בהמה תמימה לדמיה למזבח הרי זו נתקדשה גופה ותקרב מגו דנחתא ליה קדושת דמים להביא בדמיו עולה נחתא ליה קדושת הגוף והואיל והיא גופה חזיא לעולה היא עצמה תקרב משום מגו כדאמרינן דמגו הוי דאוריתא. אבל הקדיש אחד מאיבריה לדמיו לא תקרב ולא תפדה דמספקא לן אי אמרינן תרין מגו אי לא ואי היה אבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה וליכא אלא חד מגו.

טז

היתה בהמת בעלת מום לא נתקדש אלא דמי אותו אבר בלבד והוא וההקדש שותפין בה דכיון דלא קדשה אלא לדמים דהא בעלת מום היא לא פשטה קדושת דמים בכולה אפילו הוי אבר שהנשמה תלויה בו דדוקא גבי דמים דערכין הוא דאמרינן דנדון בכבודו משום דכתיב נפשות אבל בדמים דמזבח לא כיון שהיא בעלת מום ולא חזיא אלא לדמים כדאמרינן דאם אינה בעלת מום הואיל וחזיא למזבח פשטה קדושה בכולה כיון שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו וליכא אלא חד מגו כדאמרינן וכן כל אבר שהקדיש למזבח רואין כמה שוה ויביא בדמיו קרבן כיון שאינו ראוי למזבח כדאמרינן אבל אם הקדיש לבדק הבית אבר שהנשמה תלויה בו חייב בדמי כולו דנפשות דכתיב גבי ערכין קדשי בדק הבית נינהו כדאמרינן לעיל.

יט

האומר ערכי עלי למזבח מביא בערכו כפי שניו קרבן דהוי כאלו נדר אותו דמים לקרבן ואם אין ידו משגת לערך שלם מספקא לן אם נדון בהשג יד דהא ערך הוי ובערכין נדון בהשג יד או דילמא לא אשכחן לגבי מזבח דמיפריק אלא בשיוויו וכן מקדיש שדה אחוזתו למזבח נפדית ויביא בדמים עולות ומספקא לן אי הוי בית זרע חומר שעורים בחמשים כסף או דילמא לא אשכחן לגבי מזבח דמיפריק אלא בשיוויו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.