אור שמח/ערכין וחרמין/ד

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושים ומקורים מנחת חינוך
מהר"ם פדווא
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png ערכין וחרמין TriangleArrow-Left.png ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


י[edit]

הקדיש שדהו בשנת היובל עצמה אינה מקודשת.

בסוגיא פלוגתא דרב ושמואל. ושם מ"ט דרב דאמר קרא ואם משנת היובל ושנת היובל בכלל, פירוש דאע"ג דרב לית ליה ק"ו דשמואל מ"מ אית ליה במוכר בשנת יובל דמכורה ויוצאה והיינו דיש לכל השנה כח היובל וכמו דמכור קודם יובל יוצא ביובל, כן המכורות בשנת יובל יוצאין ביובל, כן בהקדש צריך להיות כח שנת היובל. וכמו דאם הקדיש קודם, אבל יוצאין ביובל לר' שמעון לכהנים בלא דמים כן צריך להיות במקדיש בשנת יובל דתהא קדושה ויוצאה לכהנים ביובל ולר"י תהא יוצאה לכהנים היינו שנותנין הדמים ונכנסין אבל שתחזור לבעלים ע"י גאולה של חמשים סלעים שאין זה מכח היובל מנא ליה לרב ומפרש דקרא מיירי ביה דמשנת היובל היינו ביובל עצמו משתעי ופשוט. והנה לשמואל אליבא דר' שמעון דאינה קדושה כלל כיון שהמכורה כבר נפקעת מהקדש בכדי לכן אינה קדושה כלל אבל בכהנים ולוים שגואלין לעולם ואינו נפקע מההקדש לכהנים לכן מקדישין לעולם אף בשנת היובל כדאמר לקמן סוף פירקא, אבל לר' יהודה דסבר דכהנים נותנין דמיה א"כ בשנת יובל עצמה אם הקדישו כהנים אמאי נשתנה דינו בין ישראל שהקדיש דאם ישראל הקדיש אינו קדוש ואם כהן הקדיש דקדוש ואמאי, וכן פסק רבינו ז"ל וצריך מובן:

ונראה דאם מקדיש ביובל הלא צריך להיות כח היובל בההקדש וכמו במכר וא"כ צריך להיות קדושה ותצא לכהנים בנתינת דמי השדה ושוב אינה יוצאה מידי הכהנים לעולם, נמצא דכי יקדיש ביובל הרי הוא כמוכר לצמיתות לכהנים וכבר שללה התורה הכח מהבעלים למכור שדה לצמיתות ואע"ג שע"י הקדש יתכן שתצא ביובל לכהנים היינו לא בשעת ההקדש שלאחר ההקדש הלא בידו לגאול השדה או ביד בנו רק שאם לא גאלה אז תצא ביובל לכהנים והוא ענין דתיי אבל לא שתיכף כשמקדיש תצא מרשותו ולא יהא בידו לגואלה מיד ההקדש, אבל כהנים ולוים שגואלין לעולם שפיר מקדישין ביובל וזה טעם נכון. ולכן לשמואל דלא איירי קרא במקדיש ביובל מסתברא לומר דביובל אינה קדושה כלל דכיון דאין בידו למוכרה לצמיתות, וזה יתכן אם נאמר דאין יכולת בידו למוכרה באיזה אופן שיהי' לכן מסתברא דגם ע"י הקדש לא יכול להוציא אותה לצמיתות היינו שתצא מיד לכהנים ויהיו נותנין דמיה והבעלים לא יכול לגואלה ולכן אינה קדושה כלל שאם נאמר שקדושה והבעלים יגאלנה מיד הקדש ולא תצא לכהנים א"כ אין לשדה זו דין יובל הוא דין המקודשת קודם יובל, וזה לא יתכן לומר בלא גזירת הכתוב דנאמר דמשנת היובל הוא שנת היובל עצמו וכמו דפרישית לרב, אבל לר' מאיר דאמר דמתנה אינה חוזרת ביובל ולדידיה ביד הבעלים למסור אותה לצמיתות ע"י מתנה א"כ לא קפיד רחמנא רק על מכר, לא יפלא לאמר דכח הקדש יש לשדה שהקדישה ביובל שקדושה ויוצאת לכהנים והוי כמוציא מרשותו לעולם שתיכף מוציאה לכהנים והן נכנסין ונותנין דמיה, וזה בודאי דהקדש עדיפא ממתנה וביד הבעלים להוציאה מרשותו במתנה כן רשותו להוציאה ע"י הקדש, נמצא דפלפול רב יוסף לעיל לשמואל אף דלא מיירי קרא במקדיש ביובל מ"מ פריך דהוי לן לאמר דכח יובל יש בהקדש ותצא לכהנים ע"י נתינת דמיה היינו לר' מאיר דסבר דמתנה אינה כמכר ודוק:

אמנם לא דמי דמתנה לר"מ הגם דאינה יוצאה ביובל אבל מ"מ מסתברא דדין גאולה יש לו ויכול לגאול מיד המקבל מתנה בעל כרחו, דאל"כ בכהנים דכתיב אחוזת עולם תהיה להם אטו לא יוכלו לתת שדותיהם במתנה משום דלא יוכלו לגאול וכמו שהקשו תוספות כיו"ב גבי בתי חומה (דף ל"א ע"ב) ד"ה דאי ר"מ, ואדרבא דאף בתוך שני שנים שלאחר יובל מצי לגאול אף שלא שהתה ביד מקבל מתנה שני שנים דקרא דתקנה שני תבואות ימכר דוקא במכר לר"מ. ולא דמי להקדש דתיכף תהא יוצאה לכהנים ביובל ולית בה דין גאולה כלל וזה אין בידו, ויש להאריך לפ"ז אטו דין חלק בכורה דיליף בבכורות דאינה חוזרת ביובל משום דמתנה קריא רחמנא אטו דין גאולה יש לה. ובחידושי כתבתי דגם לר' מאיר יליף מהיקשא דפי שנים ואכ"מ להאריך ודוק בכ"ז:

טו[edit]

ראה בהשגות.

ומשום זה אין לדחות דברי ר"ה, דהא דפריך ולקדוש ולפרוק כו' פירושו אע"ג דלעיל סבר רב הונא דפודה האילנות בשוין משום דמקדיש בעין יפה מקדיש והקדיש כל חד באנפי נפשה, היינו משום דארעא מיחשב באנפי נפשיה וגם האילנות מיחשב בפ"ע, רק הואיל וכל הקרקע צריך ליניקת האילנות [או משום דבהדייהו מיקרי שדה אילנות] חשבינן לדבר חדא גבי מכר והקדש אבל מ"מ יש חשיבות בכל דבר בפני עצמו שפיר שייך זה עין יפה דהקדש כל חד באנפי נפשה משא"כ הכא שאין הקרקע מכור לנטוע ולשום דבר כדברי התוס' ב"ב (דף ל"ז) רק שלא יחפור תחת האילן, נמצא דעל הקרקע שכנגד האילן אין שום חשיבות מכירה אם לא משום האילן נמצא דלא שייך גבי זה עין יפה שמקדיש כל חד באנפי נפשה וזה פשוט:

כד[edit]

ואם היה ראש השנה כו'.

נ"ב כן הוא בתוספתא סוף מנחות לאנשי משמר שברה"ש שהיובל כו' ועיין משל"מ:

כו[edit]

במשל"מ הדבר צריך אצלי תלמוד:

נ"ב לשון הסמ"ג עשין קל"א, ורש"י בפירוש חומש פירש כו' ולא דקדק שזהו לר' אליעזר אבל חכמים חולקין עליו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.