אור שמח/עבדים/ז

אור שמח ‏ עבדים ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין כו':

עיין השגות, וראה בלחם משנה שתירץ בסברא ישרה דאע"ג דעובר ירך אמו מכל מקום האם היא העיקר ואינה נחשבת לחצי עבד בשביל ששייר את העובר ואין העובר מעכב השחרור בהאם, משום דחיות האם אינו תלוי בולד והולד לא מצי לחיות בלא האם יעו"ש, וזו סברא ברורה. אמנם ראינו מתנגד לזה ירושלמי מפורש פ"ק דקדושין סוף הלכה ג' הרי את בת חורין וולדך עבד כו' דבריו קיימין דברי ריה"ג וחכמים אומרים לא עשה ולא כלום כו' ר' אימי בשם ר' יוחנן שניהן עבדין [ודלא] כרבי דאמר משחרר אדם חצי עבדו, הרי מבורר דהמשחרר שפחתו בלא עוברה אם עובר ירך אמו הוי משחרר חצי עבדו ולא עשה ולא כלום. וזה ממש דברי הראב"ד בהשגות. אמנם נראה דירושלמי לטעמו אזיל דמפרש טעמייהו משום דלית ליה יד לקבולי גט שחרור דהוי כמזכה מימינו לשמאלו, וכבר בארנו לעיל הלכות שלוחין ושותפין דמשום דנשאר לאחר זה ג"כ היד של שותפין, והשותפין אינן קונין זה מזה יעו"ש, ולכן אם עובר ירך אמו חשבינן את היד כאילו כל מה שמשתמש לצורך שותפות הוא משתמש, ולא שני בין אם משחרר עובר לחוד בין משחרר האם לחודה, ואף אם מזכה ע"י אחר סבר כיון שאינו ראוי לזכות בעצמו אינו ראוי לזכות ע"י אחר וכמו דמפרש לעיל בזה פלוגתא דרבי ורבנן במזכה ע"י אחר יעו"ש, אבל לתלמודין דטעמא דמשחרר בשטר חציו אינו משוחרר הוא משום דגמרינן לה לה מאשה מה אשה לחצאין לא אף כאן לחצאין לא, א"כ כיון דשחרר האשה סגי דלא אשכחן טפי בגט רק שלא ישייר מזכות אישותו באשה אף דכאן קנין משפחות מתפשט גם על העובר, אבל לא מצינן למילף טפי מאשה, ורק בעובר לבדו אם הוא ירך מאמו בזה אמרו דהוי כמגרש חצי אשה, אבל במשחרר האם בלא ולד לא שייך למילף מאישות, דקנין אישות אינו מתייחס רק עצם הנפש בעל הרצון והמרגיש שעליו מוזהר ובר אזהרה הוא וביה שייך ענין קדושין וגרושין, ולכן הוא ברור דהאשה בת שכל והרגש בלא העובר, משא"כ העובר לבדו אינו בצווי ואזהרה ברצון והרגש בלי האם ולכך אינו פועל השחרור אצלו לבד והוי כמשחרר חצי אשה, ועיין בשו"ת רעק"א סימן קע"א גבי קדושי עובר יעו"ש:

אמנם זה דוקא בשטר הא בכסף ודאי דמהני דהוי כמשחרר חציה בכסף, ולפי מה שהעיר ראב"ד דהוי מזכה לעובר דלא קנה, א"כ תלוי בהא דמשתחרר העבד בכסף ע"י אחרים אם מרצונו ולא בעל כרחו כשיטת רבינו ואז הוי טעם מעליא, אבל אם נאמר דאף בע"כ דעבד משתחרר אפשר דבזה עובר זכי לנפשיה ע"י כסף, ואולם להאומרים דאף ירושה דממילא לא זכי עובר עיין ריש פרק מי שמת (דף קמב), ובזה הא ודאי בעל כרחו, דרק גבי בכורה גלי רחמנא דאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי ואפ"ה לאו בר זכיה הוי כש"כ הכא דלא זכי, אמנם מסתבר דבזכיה דבנפשיה זכי שפיר בר זכיה הוי ואימת אמרו דהמזכה לעובר לא קנה וגם דלאו בר ירושה הוי הוא במידי אחרינא, אבל בגוויה דבנפשיה ובעצמותו ודאי בר זכיה הוי וכמו שאמרו דאי עובר לאו ירך אמו במעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה דהוי גר בפני עצמו ואימיה לא חייצא יעוין יבמות ע"ח, אע"ג דעובר לית ליה זכיה במה דזכי בעצמותו שפיר בר זכיה הוי, ויותר מזה כתבו תוס' ריש פרק בן סו"מ על גירות של קטן דנפשיה בר זכיה הוי יעו"ש, כש"כ לגבי שחרור דהוא זוכה בגופו שיהיה של ולכך לא הוזכר טעם זה בבבלי וירושלמי ודוק:

ז

בירושלמי פסחים פרק האשה הלכה א', ר' חייא בשם ר' יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושיו, ודכוותה גירש אין חוששין לגירושיו שמואל אמר חוששין לגירושיו אתיא דשמואל כר' יודה דתנינן תמן גנב מי שחציו עבד וחציו ב"ח ר' יודא מחייב וחכמים פוטרין, וצריך מובן מאוד על מה דאמר שמואל חוששין לגירושיו איך משכחת לה גירושין כיון דהקדושין אין תופסין וכבר הרבו לדבר בזה. והנראה לי דמשכחת בעבד עברי שנשא חציה שפחה וחציה ב"ח, דמצד החירות יהיה ולדה חציו ב"ח ואית ליה אב, ומתיחס אליו, ומצד העבדות הוי ולדה חציו עבד ונמצא כי יש להולד אח מאביו בן חורין ישראל גמור מאשה אחרת ישראלית ואותו אח נשא אשה ומת בלא בנים, אשת המת זקוקה להחצי עבד וחצי ב"ח, וכי מייבמה קנאה, דידוע שיטת הראשונים ובראשם הרמב"ן, הביאם ההמ"ג בהלכות יבום פרק ה' הלכה י"ח, דאף דלגבי קדושין איש כתיב ולאו בר דיעה הוא קטן, וקדושי קטן אינו כלום, בכ"ז אם בא קטן על יבמתו קנאה מן התורה דלענין יבום לא בעי שיהא איש ורק ויבמה כתיב יבם כל דהו עיין יבמות קי"א, נמצא דה"ה בחצי עבד וחצי ב"ח אף ע"ג דלא בר קדושין הוא מ"מ בר יבום הוא וקנאה מן התורה וצריכה גט, וע"ז אמר שמואל גירש חוששין לגירושיו. מיהו נראה דיתכן דמיתה לא מחייב הבא עליה כמו בא על אשת קטן דאיתמעיט פ"ק דקדושין י"ט מאשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן, כן איתמעיט אשת חצי עבד דאשת איש ולא אשת חצי איש, [אח"ז ראיתי מה שהרגיש בזה בפמ"ג לאו"ח בפתיחה כוללת יעו"ש שלא עמד ע"ז]:

ובזה יתבאר מה דתלי לה בפלוגתא דהגונב חצי עבד וחצי ב"ח ומכרו, דהנה בירושלמי סנהדרין דריש טעמו דר' יהודה דמחייב משום דכתיב מאחיו אפילו מקצת אחיו, ומ"ט דרבנן מאחיו עד שיהא כולו אחיו. ונראה דבזה פליגי, דבמכילתא דריש גבי גונב נפש ומכרו שיהא מכור כולו ולא חציו, וע"כ הא דמחייב ר' יהודה אפילו מקצת אחיו אף שמוכר קצתו אינו חייב, מ"מ מה דאיכא צד ישראל ואחוה הא קא מכר ולא שייר מידי, אבל במכר חציו הא קא שייר פלגא דחיובא, ובגיטין דף מ"ג אמר אע"פ שאמרו המקדש חצי אשה אינה מקודשת אבל חציה שפחה וחציה ב"ח שנתקדשה קדושיה קדושין, מ"ט התם שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו, א"כ לפ"ז הא בגט נכרתה לגמרי ממנו דליכא שיור רק שמצד חצי עבדותו לא תפסה קנינו, ופעולת הגט לא נעשה מהצד דעבדות נמצא לפ"ז שחצי עבד וחצי ב"ח שיבם אשת אחיו וקנאה מצד חירותו אם גירשה אחר כך הרי משתלחת ממנו לגמרי, רק בחצי עבדותו מעיקרא לא היתה אשתו, ואינה צריכה כריתות מצד עבדותו, וא"כ דומה למוכר חצי עבד וחצי ב"ח, שבאמת הא מכרו כולו רק שעל צד עבדות אינו חייב ואפ"ה מחייב ר' יהודה ומיקרי גונב נפש ומכרו כולו, כן הכא מיקרי כריתות בלא שיור, אבל לפום רבנן דפטרי יתכן דזה לא מקרי ומכרו כולו משום דעל צד עבדות לא מחייב כן הכא כיון דפעולת הגט לא מועיל בחצי העבדות שלו לא מיקרי כריתות ודוק היטב:

ולפי מה שבארנו יש לדבר במה שהקשה הרשב"א שם דא"כ אמאי בהחולץ דף מ"ו דחצי עבד וחצי ב"ח הבא על א"א דעלמא הולד ממזר מאי שנא מעבד דעלמא דכיון דלאו בר תפיסת קדושין הוא, ולפמש"כ יש לומר דמיקרי בר תפיסת קדושין ע"י יבום באשת אחיו ישראל, אולם עיין במש"כ בהלכות יבום וחליצה פ"א ה"א ואכמ"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.