אור שמח/נזקי ממון/ה

אור שמח ‏ נזקי ממון ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בהמה שהיתה רועה כו' מפני שאסור לאדם להזיק ולשלם מה שהזיק:

מבואר מדברי רבינו דאם היתה נכנסת לשדות והזיקה משלמת כמו שן ורגל ברשות הניזק, אעפ"י שהשדות אינן גדורות ולא אמרינן הו"ל למיגדר, ובגמרא, הנהו עיזי דבי תרבו דהוו מפסדי ליה לרב יוסף א"ל לאביי זיל כו' א"ל אמאי איזול דאי אזילנא אמרי לי לגדור מר גדירא בארעא, ואי גדר שן דחייביה רחמנא המ"ל כגון שחתרה וכו', וכתבו רבנן בתוספות דנשמט היה אביי שלא היה חפץ לילך שם דהתנן אכלה מתוך החנות כו' וכן אכלה מצידי הרחבה כו' וע"ז כתבו בשם ר"ח דבעיר אין אדם סוגר דלתות ביתו כל היום, ולכן לעיל פרק ב' הלכה י"ח אבל אם לא שמרו אשו כו' ובעל הכלב חייב על אכילת החררה כו', הרי אעפ"י שהיה צריך לנעול דלתות ביתו בכ"ז חייב בעל הכלב על החררה מפני שאין אדם נועל דלתות ביתו, והא דהיה צריך לנעול משום האש זה לא מועיל לפטור בעל הכלב, אבל בשדות הו"ל למיגדר, ועיין ש"ך סימן שצ"ז ואין בדבריו הכרע יעו"ש:

אולם לדעתי נראה ראיה מוכרחת דאביי גופיה לדחויי אמר זה. והוא, דבדף מ: נוגח משלם את הכופר רובע אינו משלם את הכופר ה"ד אלימא דרבעה וקטלה מ"ל קטלא בקרנא מ"ל קטלה ברביעה ואלא דרבעה ולא קטלה כו'. אמר אביי לעולם דרבעה ולא קטלה ואתיוה לבי דינא וקטלוה מה"ד כמאן דקטלה דמי קמ"ל. ויפלא דהא אנוסה היא ואמאי מחייבא מיתה אם רבעה בע"כ, ואם מרצונה איך סד"א לחייב השור מיתה כיון שהיא עצמה פשעה, ובחידושי רשב"א תירץ דאתיא כמ"ד תחלתה באונס וסופה ברצון אסורה, וזה פלא, דעד כאן לא אמר אבוה דשמואל למיחש לאוסרה לבעלה אבל לחייבה מיתה לא שמענו כיון שתחלתה באונס, וע"כ כדפרשו רבנן בתוספות בשם ר"ח שקפץ עליה השור לרבעה ואלבשה יצרה ונתרצתה, ואף תחלת ביאה שלה הוי ברצון לכן אסורה לכו"ע והוה"ד שנהרגה עכ"ד. ומוכח דלאביי דוקא אם בי דינא קטלוה בכה"ג אין משלם כופר, הא אם בכי האי גוונא רבעה וקטלה משלם כופר אע"ג דאין מכוון רק להנאתו והוי אורחיה וכרגל שדרסה ע"ג תינוק עיי"ש, הרי אע"ג דתחלת ביאה שלה הוי ברצון ואם היתה רוצה היתה יכולה להנצל ממנו ולהרחיקו מביתה ולסגור גינתה, בכ"ז כי לא גדרה ולא סגרה בעדו ועייל לרבעה וקטלה שם ברביעה משלם כופר, הרי חזינא דאביי גופא לא סבר הך דהו"ל למיגדר שדהו דאין לך הו"ל למיגדר יותר מזה ובפרט שעפ"י הדין מחוייבת להתרחק ממנו ונהרגת על ידו, אלא ע"כ דאף שלא שמר בעל השדה את שדהו ולא גדרה בכ"ז חייב הבעלים בנזקין ובכופר בשן ורגל וזה ראיה חזקה לפסק רבינו ותוספות ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.