אור שמח/נזקי ממון/ו

אור שמח ‏ נזקי ממון ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

שור של חרש שוטה וקטן כו' פטורין אבל ב"ד מעמידין להם אפוטרופסין כו':

הנה מובנו האמיתי כמו שפירשו ההשגות בדעת רבינו שסובר דסתם משנה ג"כ סוברת דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו, ורק דמחלקת בין מה שנגחו כבר למה שנגחו אחרי שהעמידו אפוטרופוס, דמה שנגחו כבר פטורין דלא היה חובת שמירה על חרש שוטה וקטן, אבל אם הוחזקו נגחנין, פירוש שנגיחתם היה שלא ע"י שסוי וכיו"ב מעמידין אפוטרופוס ומה שיגח אחרי זה תיכף משלם אם תם חצי נזק או נזק שלם אח"ז כשיועד, ורבא כי משני מעמידין לשויה מועד, פירושו זה אליבא דכו"ע, אבל באמת מצי משנתנו לסבור מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו, וכפי הנראה אע"ג דאיתמר במכילתא תם א"צ עדים, פירוש שיעידו בו שישמור אותו וכמו מועד שצריך שיעידו בו שישמרנו וכמש"כ תוס' לעיל כ"ג ד"ה ולא ישמרנו, בכ"ז גבי אפוטרופסין צריך להעיד בפניהן שהוא נגח קודם שהעמידו האפוטרופוס, ואחרי זה שיגח משלם ח"נ מגופו, הא לא"ה פטור דלא יהא עדיף מגופו שהזיק דפטור, וא"ש לשון המשנה ולשון רבינו ודוק. ועיין בתוס' וחידושי רשב"א בזה בשם ראב"ד:

ה

שוורים שמשחקין בהם כו' אינם מועדים זל"ז:

הרב המגיד כתב מטעם זה שסובר רבינו במשסה כלבו של חברו כיון דרק ע"י שיסוי נושך הוי כשור האיצטדין דאינו נעשה מועד דלא שייך העדאה רק במידי דאורחיה, לא במידי דמחסר תמיד מעשה אדם בן דעת אליו, מעשה מכוונת מבן דעה, וסברא נכונה היא מעצמה. ואם כה א"ש מה דדייק בברייתא פתח בנגיפה וסיים בנגיחה שפתח וכי יגוף שור איש כו' ולפ"ז הוי א"ש, דיגוף הוא על הפעולה הבאה מאתו שנגף השור, וזה כי מלת נגף הוא על המיתה וכמו שכתוב ויגוף ה' כו' וכמ"ש המתים במגפה, והוא אף שהשור מטבעו אינו עלול להזיק וכמו שור האיצטדין והכלב ששסהו אדם על חברו הוא כמו תם והבעלים חייב כיון שיודע דאי משתסי מזיק, ובמועד צריך להיות מטבעו עלול להזיק לא ע"י אדם המשסה אותו, וזה נגח ולא שיגיחוהו ולכן כתיב או נודע כי שור נגח הוא ודוק:

ז

בהמה שהועדה וחזרה בה מדבר שהועדה לו חזרה לתמותה כו' ומאימתי היא חזרתו עד שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח כו':

הנה שיטתו דלא כפירוש התוס', דהם פירשו דלר"מ כש"כ שאם חזר בו שלשה ימים בזא"ז ולא נגח ודאי דחזר לתמותו, וכן פירש בפירוש המשנה דלר"מ לא מהני שום חזרה רק שיהיו התינוקות ממשמשין בו, וסעד לרבינו מהא דאמר רב נחמן הלכה כר' יהודה במועד שהרי ר"י מודה לו והלכה כר"מ בתם כו', ולימא הלכה כר"מ במועד והלכה כר"י בתם, וא"כ לדעת התוספות לק"מ, דאם מספקא לן הלכה כמי, הלא אמרינן המוציא מחברו עליו הראיה, וא"כ במועד הלא צריך לפסוק דבשלשה פעמים לא הוי מועד, ובתם צריך למפסק דאפ"ה היכי שהתינוקות ממשמשין בו ג"כ חזר לתמותו ואינו משלם רק ח"נ מגופו, ומאי פריך דנפסוק להוציא ממון במועד כר"מ ובתם כר"י, וע"כ דפירוש רבינו עיקר דר"מ סבר דבשלשה ימים לא הוי חזרה, לכן כי פסק רב נחמן דאינו חוזר לתמותו עד שיהיו התינוקות ממשמשין בו ומכריע להוציא ממון משום דר"י סבר כוותיה, א"כ לפסוק במועד כר"מ הואיל ור"ש סבר כוותיה ודוק:

אך צ"ע לרבינו וכן מה שפרשו רבנן בתוספות דר' מאיר מודה דאינו חוזר לתמותו בשלשה פעמים ביום אחד, מתוספתא פרק ב' זה לשונה, איזהו תם ואיזהו מועד כו' נעשה תם בן יומו ונעשה מועד בן יומו, צהבין הבקר ג' פעמים זה אחר זה אפילו ביום אחד הר"ז תם. רדף ג' רדיפות זו אחר זו אפילו ביום אחד הר"ז מועד, דברי ר"מ. חזינא דר"מ ג"כ מודה דביום אחד בחזרה שלא נגח נעשה תם ודלא כתוספות, וא"כ לדידן דזה ודאי דג' פעמים ביום אחד לא הוי חזרה כמו דלא הוי מועד בג' פעמים ביום אחד, אבל בשלשה ימים בחזרה ודאי חזר לתמותו ודלא כרבינו וצ"ע:

ונבאר סוגיית הירושלמי זה לשונו, מה מקיים ר' מאיר מתמול שלשום פתר לה בהפלג נגיחות שאם יצא ביום ראשון ונגח, בשני ולא נגח, בשלישי ונגח, אין נעשה שור מועד עד שיגח ג' ימים זה אחר זה [ודרך לשון הקדש להשמיט השלישי וכך צ"ל ברביעי ונגח, וכמו דתנן בפרק אלמנה ניזונית היתה כתובתה ד' מאות זוז מכרה לראשון במנה כו'] והפירוש, אף שנגח ג' פעמים מ"מ אם לא היו רצופים אינו נעשה מועד, יצא ביום ראשון ונגח שוורים בשני ונגח כלבים בשלישי ונגח חזירין, על יד ג' מינים לג' ימים מהו שיעשה שור מועד [ובבבלי פשיט לה דנעשה מועד לכל וכן פסק רבינו] יצא ביום הראשון ונגח, בשני לא יצא בשלישי יצא ונגח [וכאן ג"כ הכוונה שיצא ברביעי ונגח כמוש"כ] ייבא בפלוגתא דרב אדא בר אהבה ודרב הונא כו', נדה שבדקה עצמה ביום ראשון ומצאת טמא, בשני לא בדקה, בשלישי בדקה ומצאת טמא, [גם כאן הכוונה שברביעי בדקה ומצאה טמאה, רק ההפסקה אומר בפירוש, אבל בכמה פעמים נעשה מועד ובכמה פעמים נעשה זבה זה ידעינן דבג' פעמים וסמך על היודע ומבין] ואין זה ענין לפלוגתא דרב ולוי בנדה שלא נטהרה עדיין ולא הפסיקה בחזרת טהרה כלל והוא נידון אחר ולא נזכר ברבינו ודלא כמראה הפנים, ר"ה בשם רב אמר נדה ספק ראב"א בשם רב נדה ודאי, פירוש דנדה הכוונה זבה [כי כן דרך הירושלמי לקרוא לזבה נדה בריש כלל גדול ועוד מקומות] דבשלשה ימים הואי זבה, ואם לא בדקה ביום שני מי הואי ספק זבה או דילמא ודאי זבה, דחד אמר כיון שלא בדקה אין היום מפסיק שבכולם ראתה ע"י בדיקות ואמרינן אילו בדקה גם ביום שני ודאי מצאת דם, כן לדידיה גם הכא היום שלא יצא אינו מפסיק דאמרינן אילו יצא ודאי נגח והוא מועד, ולאידך הוי ספק מועד. וז"ב בס"ד. ר"י בשם רב הלכה כר' מאיר בתמה וכר' יהודה בהעדאה, דתני שור שנגח ג' פעמים ביום אחד אינו מועד ומה ת"ל מתמול שלשום אלא שאם חזר בו ג' ימים זא"ז אינו נידון אלא כתם, הוינן סברין מימר הלכה כרב הונא דו אמר מעין שניהם אתא ר"י בשם רב הלכה כר"מ בתמה וכר"י בהעדאה, והוא תמוה, ונראה ברור דכך צ"ל, דתני שור שנגח ג' פעמים ביום אחד מועד, ומלת אינו ט"ס, ומה ת"ל מתמול שלשום אלא שאם חזר בו ג' ימים זה אחר זה אינו נידון אלא כתם [והוא כר' שמעון דמייתי בבבלי] הוינא סברין מימר הלכה [כהך תונא] דו אמר מעין שניהם, פירוש דהייתי אומר הלכה כהמכריע כהך תנא דברייתא דבמועד סבר כר' מאיר ובתם כר' יהודה, אתא ר"י בשם רב הלכה כר"מ בתמה וכר"י בהעדאה, דבשלשה פעמים לא הוי מועד, וזה אמת ברור בירושלמי לכל מעיין:

ולמדנו כמה מילי מעליותא מירושלמי זה, חדא דבשלשה ימים שאינן רצופים בזא"ז אינה נעשית זבה ודלא כמוש"כ תלמידי ר"ס גאון וכבר השיגוהו תוספות ורמב"ן בנדה (דף נד). ושנית, דהוי דלא כשיטת התוספות, דלר' מאיר בג' פעמים ביום אחד לא הוי חזרה ובג' ימים זא"ז הוי חזרה וזה נסתר מדברי הירושלמי כאן, דפריך מה מקיים ר' מאיר מתמול שלשום, לוקמי לענין חזרה וכמו דמוקי תנא דברייתא להך קרא, אך אם נפרש דלר"מ כמו דבג' פעמים ביום אחד הוי מועד גם בג' פעמים ביום אחד חזר לתמותו וכהתוספתא א"ש. וניחא נמי מה דצריך טעם על מה שפסק רב, דפשיטא דמספק ג"כ קיי"ל כר' יהודה דבשלשה פעמים ביום אחד לא הוי מועד ובחזרה בתינוקות שממשמשין בו ג"כ חזר לתמותו, דהמוציא מחברו עליו הראיה, ומוכח דלא כשיטת רבינו דחזרה דתינוקות עדיפא מחזרה דשלשה ימים, דא"כ מאי צריך טעם דרב פסק דלא נימא הלכה כדברי המכריע, אולם יש לפרש דצריך טעם על מה דפסק הלכה כר"י בהעדאה לחוד, או משום דכללא הוא בכ"מ ר"מ ור"י הלכה כר"י אע"ג דבבלי בעירובין (דף מו) אמר רב לית ליה הנך כללי מ"מ הירושלמי פליג על תלמודין וסבר דרב אית ליה הנך כללי כמפורש בירושלמי פרק היה קורא הלכה ד' עיי"ש, וא"כ צ"ל דמשום הך ברייתא דהוי מכריע לכן צריך למיפסק הלכה, ודוק היטב:

ואפשר לומר דתנא דתוספתא סבר דרדף ג' רדיפות אפילו לא נגח ג"כ הוי מועד, וכמו דסבר רבה בבבלי (דף מא) כגון שאמדוהו לג' ב"א כו', וכמו דאמר בירושלמי ר' יוסי ב"ח כשרדף שלש רדיפות והן משערין שיש ברדיפתו נגיחה, [פירוש אם לא ברח השור ודאי נגחו] וזה שאמרה התוספתא רדף ג' רדיפות בזה אחר זה אפילו ביום אחד ה"ז מועד, פירוש אף שרדף ולא נגח, ובכה"ג שלא עשה מעשה נגיחה סגי אם צהבין הבקר זה בזה ג' פעמים אפילו ביום אחד, אבל היכי שנגח לא סגי לר"מ אף בחזרה בג' ימים אם לא שיהיו תינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח, וזה דרך מחודד. ורב אשי דמסיק אומדנא לאו כלום הוא היינו דסבר דלרבנן דפליגי על ר' אחא בגמל שהיה אוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו דאינו חייב כ"ש דאינו נעשה מועד, לכן דחה הך תוספתא (ויש לעיין בזה) ומיושב פסק רבינו דהיכי דנגח לא מהני חזרה רק עד שיהיו תינוקות ממשמשין בו, ודוק היטב בכ"ז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.