אור שמח/ברכות/ג

אור שמח ‏ ברכות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

תבואה כו' והפת.

כן מבואר בחלה במשנה ובנדרים פליגי בדגן ובתבואה כו"ע מודו יעוי' בסוגיא שם ובפי' משנה בחלה ובכס"מ ט"ס גדול.

ב

אכל קמח מברך לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות.

ועיין בכסף משנה בגמרא דף ל"ו קימחא דחיטי כו' שמן זית מברכין עליו ב"פ העץ כו' התם לית ליה עלויא אחריני הכא אית ליה עלויא אחרינא בפת כו' עיי"ש.

וקשה מהא דתניא לקמן דף נ: יין עד שלא נתן לתוכו מים כו' אלא ב"פ העץ כו' משנתן לתוכו מים מברכין עליו ב"פ הגפן כו' ואם כן קשה דיין עד שלא נתן לתוכו מים הא אשתני ובכל זה מברכין עליו ברכתו שעל הענבים גופייהו ב"פ העץ, ותמן ג"כ איכא עלויא אחריני היינו כשיתן לתוכו מים דאז יברכו עליו ב"פ הגפן ומדר' אליעזר נשמע לרבנן דבהא לא פליגי עליו, רק דסברו דעד שלא נתן לתוכו מים גם כן מברכין עליו ברכה חשובה, ודחוק לחלק דתמן ליכא העלויא מצד עצמו רק על ידי תערובות מים, אבל הכא המים שמערבין בהפת הלא האש מוציאו ורק ההשתנות מצד עצמו שנעשה לחם ואפוי ואית ליה בעצמותו עלויא אחריני, ויתכן לאמר דבקמחא אית ליה עלויא שכן יעשה לחם שחשוב טפי דלחם קרב ג"כ על מזבח כמו שתי הלחם וקדוש בהיכל כמו לחם הפנים וצד מזבח נותן חשיבות אצל ברכה כדאמר לעיל ריש פירקא, אבל יין דחשיבותו שיתן בו מים הוא רק להדיוט אבל למזבח חי כשר דוקא ולא מזוג כדתניא בספרי ויעוין פרק המוכר פירות צ"ז: לכן חשוב דלית ליה עלויא אחריני ואף ע"ג דאשתני במילתיה קאי ונכון.

ו

שכל דבר שמערבין אותו לדבק כו'.

ע"ש בגמרא כי הוינן בי רב כהנא אמר לן תבשילא דסלקא דלא מפשו בה קמחא בורא פרי ה"א, דלפתא דמפשו בה קמחא טפי בומ"מ, הדר אמר אידי ואידי בורא פה"א, והאי דשדי בה קמחא טפי לדבוקי בעלמא עביד ליה, משמע מכאן דבתבשילא דסלקא דלא מפשו בה קמחא, אינו צריך לטעמא דלדבוקי בעלמא, אף ע"ג דכל שיש בו מחמשת המינים מברכין בורא מיני מזונות, אף ע"ג דרובו ממין אחר כמו"ש הרא"ש, וכמו"ש רבינו אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתבשיל הרי הוא עיקר, נראה לי כך, דכל היכי דאם הוי מרבה בקמחא הוי מאכל תו חשיב המיעוט המעורב וכמו חביץ קדירא ודייסא דאי הוי מפשי בה קמחא ומעט דובשא ג"כ חזי לאכילה, לכן המעט המעורב מחמשת המינים אינו בטיל וחשיב ומברכין משום מיעוט מה' מינים המעורבב בורא מיני מזונות, אבל בתבשיל סילקא דאילו הוי מרבים בקמחא לא היה טוב לאכילה, דטעם הסילקא הי' נפגם, ולא עדיף אם מפשו בה קמחא לכן לא חשיב המיעוט המעורבב בלא טעמא דדבק ואין מברכין עליו בורא מיני מזונות כן נראה לי ברור להלכה.

ט

והיא הנקראת פת הבאה בכיסנין כו' בורא מיני מזונות כו'.

בגמרא אמר להו אין הלכה כר' מונא איתמר כו' ובמגילה דף י"ח פליגי אליבא דר' מונא משמיה דר' יהודא אם שמואל אמר הלכה כמותו או לא, ומסיק רב יוסף נקוט דרב ביבי בידך דשמואל חייש ליחידאי כו', ונראה דלא מייתי הכא משום דהתם בהמתן עד שיעשה אחיך מעשה שזה ספק אחות זקוקתו וספיקא להחמיר אם הוי מספקא ליה שמא הלכה כר' יהודא ב"ב, וחייש לדר"י ב"ב, והוי כספק אף ע"ג דהוי יחיד ועיין בסימן קנ"ט בהגה"ה והוא משנה ערוכה במי שקידש אחת מב"א וא"י איזו מהן קידש כו' וכן במגילה חייש לדברי יחיד והוי כספק וספק אם יצא במגילה שהוא דברי קבלה הוי כמו ספק בדברי תורה, וכמו דאמר רב אשי בר"ה דף י"ט ד"ק כדברי תורה דמי, וכן כתבו תר"י, אבל כאן אף אם חייש לדר' מונא הוי ספק ברכות להקל, ואינו מברך רק בורא מיני מזונות ולבסוף מעין שלש ודו"ק. וזה כמו שכתבתי לעיל פ"ב הי"ד, ודברי הכסף משנה בהלכה י"א מוטעים וצריך למוחקם ותלמיד טועה העתיק שלא כדת ודו"ק:

יב

אכל פחות מכזית כו'.

התוספות בדף ל"ט הביאו בשם ר"י דבורא נפשות מברך גם בסוף אפילו בבציר משיעורא ועיין רא"ש סימן ט"ז והביא ראיה לסתור דבריו, שאם אכל ז' מינים פחות משיעור אינו מברך ברכה בורא נפשות שלא נתקנה על ז' מינין אלו מהך דר' צדוק שלא בירך אחריו, ונראה לי דמשנתינו דאמרה וכשנטל ר' צדוק אוכל פחות מכביצה כו' ולא בירך אחריו, פירושו כשהיה בעל קרי ולא הי' לפניו מקוה לטבול דקיי"ל במשנתינו דמברך לאחריו ואינו מברך לפניו משום דלאחריו הוי דבר תורה לכן נטל פחות מביצה ולפניו לא בירך כדין בעל קרי [ולא נטל את ידיו משום שלא רצה לטמא משקין מן התורה שמטמאין כלים ומשקין מחמת ידים אינן מטמאין כלים לשיטת רבינו] ולאחריו לא בירך משום שהוא פחות משיעור ולא בירך בורא נפשות משום שהוא מדבריהם ולא עדיף מברכה שלפניו שבעל קרי אינו מברך אותה, ולכן אכל פחות משיעור שלא רצה להתחייב בברכת המזון ולברך כשהוא בעל קרי ולכך אכל חוץ לסוכה וכי"ב, וזה עומק הפשט במשנתינו ולשון רש"י בדף ל"ט בצר ליה שיעורא וגבי ברכת פירות הארץ אכילה כתיב כו' מורה כתוספות. והא דפריך הוא למאי דמפרש דלאחריו מברך ברכה מעין שלש ושלקות במלתייהו קיימי ודו"ק היטב.

אכל פחות מכזית כו' וכו'.

הנה הפוסקים הביאו שיטת הירושלמי דבריה חשיב לברך ופלפלו בסוגיין דבבלי, ולדעתי נראה לפרש בזה הא דאמר הגמרא בדף מ"ד ור"ג נמי ארץ הפסיק הענין ההוא מבע"ל למעוטי הכוסס את החיטה, דלאו משום דלא חשיב לאברוכי עליה לאחריו שלש ברכות רק קא משמע לן דלא נאמר דעל בריה מברך שלש ברכות כשיטת הירושלמי דמייתי, בתוספות ל"ט ד"ה בצר, והוא הדין על כל הנך שבעה מינים, דקמ"ל דלא מברכינן על בריה דילהו, אבל בכוסס חטה סברא הוא אף לרבנן דלא חשוב לברך עליה לאחריו גם מעין שלש ויעוין תוספות דף ל"ז תוך ד"ה הכוסס את החטה, וקמ"ל הא דהפסיק בארץ לר"ג להשמיענו דאף ע"ג דכל שבעת המינים כתב בפרט חטה כו' גפן הוא רק שם המין, אבל אינו מברך על בריה בפני עצמו רק כשיאכל מהן כזית או כביצה ודו"ק.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.