אבן האזל/ברכות/ג

אבן האזל ‏ ברכות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

הפת שפתת אותה פתים ובשלה בקדרה או לשה במרק אם יש בפתיתין כזית או שניכר שהן פת ולא נשתנה צורתה מברך עליה בתחלה המוציא, ואם אין בהן כזית או שעברה צורת הפת בבישול מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות.

כתב הכ"מ לשון זה הוקשה לרוב חכמי זמננו דמשמע דקשיא רבינו דידיה אדידיה שבתחלה כתב דבחד לטיבותא דליהוי בהו דהיינו יש בהם כזית אע"פ שנשתנה צורתה או לא נשתנה צורתה אע"פ שאין בהם כזית מברך המוציא והדר קתני דבחדא לריעותא דליהוי בהו דהיינו אין בהם כזית אע"פ שלא נשתנה צורתה או שנשתנה צורתה אע"פ שיש בהם כזית מברך במ"מ, עיי"ש בכ"מ שהאריך בישוב דברי רבינו והביא בתוך דבריו בשם מהר"י פאסי לחלק בין שינוי צורת הפת להעברת צורתו, והביא הכ"מ שכן הסכים מהר"י בי רב ועשה ג' חלוקות, האחד אם יש בפתיתין כזית אע"פ שיהיה בו איזה שינוי מברך המוציא, ואם ניכר שהוא פת ואין בו שינוי כלל אע"פ שהיה פחות מכזית מברך המוציא, אבל אם יש בו איזה שינוי ואין בהם כזית או אפילו יהיה בהם כזית אם עברה מהם צורת הפת לגמרי מברך במ"מ דדוקא בשיש בו קצת שינוי אם יש בפתיתין כזית מברך המוציא אבל אם עברה צורתם לגמרי אפילו אם יהיה בו כזית מברך במ"מ עכ"ל, ובמקור לד' הרמב"ם כתב הלח"מ לפי' הר"י פאסי ומהר"י בי רב דכיון דקיי"ל אליבא דרב ששת ורבא דהיכי דאיכא תוריתא דנהמא מברך המוציא א"כ למה קתני בההיא ברייתא בדף ל"ז גבי כוסס את החטה וכו' טחנה ואפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה המוציא וכו' אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה במ"מ דהיכי סתם דכשאין הפרוסות קיימות כלומר שאין בו כזית מברך במ"מ הו"ל לחלק דהיכי דאיכא תוריתא דנהמא מברך המוציא אע"ג דליכא כזית, וכמו שהוקשה לה"ר יונה ז"ל קושיא זו, וע"כ תירץ רבינו כפי' הר"י פאסי ז"ל דברייתא אליבא דרב ששת פירושה הכי בזמן שהפרוסות קיימות כלומר דלא עברה צורת הפת לגמרי אז מברך המוציא בין דאיכא כזית ובין דליכא כזית אבל בזמן שאין הפרוסות קיימות כלומר דעברה צורת הפת לגמרי בין דאיכא כזית ובין דליכא כזית מברך במ"מ, ולפי"ז מה שאמר בירושלמי בזמן שהפרוסות קיימות שר"ל דאיכא כזית היינו אליבא דרב יוסף ולא אליבא דרב ששת וכמש"כ הרבינו יונה לפירש"י, והנה פי' זה קשה בלשון הרמב"ם דכיון דברישא כתב או שניכר שהן פת ולא נשתנה צורתה ומוכח דאם יש בפתיתין כזית מברך המוציא ואפילו אם נשתנה צורת הפת עד שלא ניכר שהוא פת ואין לך העברת צורת הפת גדול מזה, ובמה אלים עברה צורת הפת דסיפא.

והכ"מ כתב בדברי הרמב"ם דהכי פירושם הפת שפתת אותה פיתין ובשלה או לשה והתחיל לפרש למאי דסליק מיניה דהיינו אם לשה וכתב דבחדא לטיבותא דליהוי ביה דהיינו שיהא בפתיתין כזית אע"פ שנשתנה צורת הפת או שניכר שהן פת אע"פ שאין בהן כזית מברך המוציא והדר מפרש מאי דפתח ביה דהיינו אם בשלה וכתב דבחדא לריעותא דליהוי בה דהיינו אין בה כזית אע"פ שניכר שהוא פת או שעברה צורת הפת בבישול אע"פ שיש בו כזית מברך במ"מ, ודין לשה במרק למד הרמב"ם מדין חביצא אליבא דרב ששת ורבא ואע"פ שאין בו כזית כיון דאיכא עליה תוריתא דנהמא, ודין בישלה למד מהא דתניא דכוסס את החטה דבזמן שהפרוסות קיימות מברך המוציא והיינו שיש בהם כזית וכמו דמפרש הירושלמי וסובר הרמב"ם דאע"פ שיש בהם כזית בעינן נמי דליהוי עלייהו תוריתא דנהמא לברך המוציא דלא עדיפי כשהן מבושלות אע"ג דאית בהו כזית מכשהם עשויות חביצא ואינן מבושלות אע"ג דלית בהו כזית וכיון דהתם בעינן תוריתא דנהמא ה"נ בעינן תוריתא דנהמא בהדי כזית ע"כ דברי הכ"מ, וכבר הקשה הלח"מ עליו דמנין פשיטא ליה סברה זו, ואולי יש לומר דמלשון פרוסות דייק דאית בהו תוריתא דנהמא, ודחוק, והלח"מ בעצמו מפרש דמה דכתב מקודם הרמב"ם ברישא שנשתנה צורת הפת היינו שנשתנה מחמת יושנו, והמקור לזה כתב כמ"ש לפי' מהר"י פאסי ושהר"י בי רב דלרב ששת ורבא פי' דפרוסות קיימות הוא דלא כפי' הירושלמי, וגם פירושו דחוק מאוד.

והנה בגמ' בדף ל"ז ע"ב אמר רב יוסף האי חביצא דאית ביה פירורין כזית בתחלה מברך עליו המוציא כ"ו ופירש"י חביצא שנתבשלו והקשו בתוס' דהא תניא לעיל אין הפרוסות קיימות מברך במ"מ אע"ג דאית בהו כזית ותירצו דרב יוסף מפרש ליה הפרוסות קיימות היינו בכזית ואין הפרוסות קיימות כשאין בהן כזית וכן מפרש נמי בירושלמי. והוסיפו על דברי התוס' בתר"י דזהו לרב יוסף אבל רב ששת מפרש בזמן שהפרוסות קיימות באין בהן כזית ומ"מ מברך המוציא כיון שהן קיימות ובאין קיימות מברך במ"מ כיון שאין בהם כזית ונמצא דקיימות לרב ששת היינו תוריתא דנהמא. והקשו ע"ז בתוס' דמאי פריך מלקט מכולן דע"כ מיירי התם בפתיתין יבשים ומאי פריך על חביצא דרב יוסף דמיירי בנתבשלו. ולכן פי' בתוס' דחביצא היינו פירורי פת שנתדבקו ע"י מרק וכן פי' הגאון ובעל הערוך, וכ' בתר"י דרבינו יונה מביא עוד ראיה דלא כפירש"י דאי כפירושו א"כ מאי קמ"ל רבא דהא ע"כ צריך לפרש לרב ששת ורבא דפרוסות קיימות היינו תוריתא דנהמא ומיירי באין בהם כזית וכנ"ל וא"כ מאי מחדש רבא אבל לפי' זה דחביצא היינו שנתדבקו ע"י מרק ולא נתבשלו הוצרך רבא לומר דכי אמרינן דאפי' פירורין שאין בהם כזית מברך עליהם המוציא זהו בשיש בהן תואר לחם דאי מברייתא הייתי אומר דדוקא בדבר שהוא מבושל צריך שיהא בה תואר לחם, וסיים ברבינו יונה דלפי"ז נוכל לפרש הברייתא גם לרב ששת כמו שמפרש בירושלמי דפרוסות קיימות אין זה תוריתא דנהמא אלא שיש בהם כזית ואין פרוסות קיימות היינו שאין בהם כזית דכיון שנתבשלו אפי' איכא עליה תוריתא דנהמא יצא מתורת לחם דלא חשיב תוריתא דנהמא בנתבשלו אבל בנתדבק ע"י מרק בעינן דוקא דליכא תוריתא דנהמא. ולפי"ז כתב רבינו יונה שיש ג' דינין חלוקים היכי שהוא מבושל דוקא בשיש פרוסות כזית מברך המוציא ואם אין פרוסות כזית אע"ג דמיחזי דאיכא עליה תוריתא דנהמא מברך במ"מ דלא חשיב תואר לחם בנתבשלו, והיכי שאינו מבושל ונתדבק ע"י מרק צריך שני התנאים שלא יהיה כזית ודליכא תוריתא דנהמא ואז מברך במ"מ. ואם הם פרורים יבשים אפי' ליכא כזית וליכא תוריתא דנהמא מברך המוציא. וכתב הב"ח דחילוק הג' הוציא רבינו יונה מדנקט חביצא ולא נקט פירורים יבשים.

ולכאורה קשה דא"כ הדרא קושיא לדוכתא דלפי"ז מאי פריך על חביצא מלקט מכולן כיון דגם לפי' זה יש חילוק בין חביצא לפרורים יבשים. ועמד ע"ז הגר"א ז"ל בביאורו לאו"ח סי' קס"ח ותי' הגר"א ז"ל דלענין ליכא תוריתא דנהמא ודאי יש חילוק שמה שבטל צורת הפת ע"י מרק משנה דינו כיון שהוא ע"י מרק ונשתנה גם טעמו עי"ז אבל מה שנתבטל צורת הפת ע"י שהם פתיתין דקים אין זה חשיב שינוי כלל כיון שהוא אותו הפת ממש. וכ"ז לרב ששת אבל לרב יוסף דלא מצריך שלא יהיה עליה תוריתא דנהמא א"כ הלחם לא נשתנה וא"כ אין נ"מ בין נתדבק ע"י מרק לפרורים יבשים דהא לא נתבשל ואין שום חילוק בפת ולא מהני המרק כלל ולכן על הא דרב יוסף אין חילוק מנתדבק ע"י מרק לפרורים ומשום הכי פריך שפיר מברייתא דלקט מכולן על הא דרב יוסף. זהו ביאור דבריו הקדושים אלא שקיצר כדרכו.

אך באמת יש ליישב דברי רש"י דכיון דחזינן בברייתא דפרוסות קיימות היינו שלא נימוחו בבשולן ומוכח מהברייתא דבשול לבד אינו מפקיע מתורת לחם והיינו או דאתיא כר"מ דסובר דיוצא בה משום מצה או דר' יוסי נמי לא אמר אלא לענין מצה וכדאמר בגמ' בדף ל"ח גבי ירקות (ועיין מש"כ לקמן), ולכן כמו דניחא לפי' הראשונים דחביצא הוא מדובק ע"י מרק דמסתבר למקשה דלענין אין בהם כזית אין חילוק מנתדבקו ע"י מרק לפתיתין יבשים א"כ שפיר יש לומר דגם מנתבשלו אין חילוק דכיון דס"ל דבישול לחוד לא מהני להוציאו מתורת לחם וברייתא דאין פרוסות קיימות היינו שנתבשלו כ"כ עד שנמוחו ובישול כזה מהני אבל סתם בישול לא מהני כלום. ובהא דחביצא לא מיירי שנתבשל כ"כ עד שאין בפרורים כזית אלא דמעיקרא לא הוי בפרורין כזית ולכן מקשה שפיר דאין בהם כזית לא מהני וזה מוכח מלקט מכולן ובשול לא מהני כמו דלא מהני לפי' הראשונים דבוק ע"י מרק.

ובזה נראה לבאר דברי הרמב"ם. דזה ודאי מוכח מהברייתא דבשול לחוד לא מהני להפקיע מתורת לחם והא דקתני פרוסות קיימות פרש"י שלא נמחו בבשולם. אלא דיש נ"מ בזה דיתכן שלא יהיה על הפרורין תואר לחם ע"י התערובות או הלישה במרק שהוא לחם רק ויערב וילוש אותה היטב בדייסא או מרק עבה עד שאינו ניכר צורת הפת. ואפי' אם בישל הפתיתין רק דלא בישל הרבה ומה דאינו ניכר שהוא פת הוא בשביל התערובות ולא משום בישול ובזה מיירי הרמב"ם ברישא דמחלק בין יש בהם לאין בהם כזית ובחדא לטיבותא מברך המוציא. וכ"ז אם הבשול לא פעל בהלחם ולא נשתנה הלחם מחמת הבישול אבל אם עברה צורת הפת מחמת הבישול דהיינו שנמוחו בבישולם כפירש"י באין פרוסות קיימות וכדרך העברת הצורה ע"י בישול אפי' יש בהם כזית דהיינו שמדובק יחד כדרך דברים שנתמעכו כמו פירות מעוכים אינו מברך המוציא דבבישול עד שנמוח ועברה צורת הפת בבישול בטל שם לחם לגמרי.

ומקור דברי הרמב"ם נראה דהוא משום דהרמב"ם אינו מפרש דברי הירושלמי כמו שמפרשים התוס' ותר"י וכן הלכו אחריהם כל המפרשים דבירושלמי מפרש פרוסות קיימות היינו שיש בהם כזית ואין פרוסות קיימות היינו שאין בהם כזית. דלשון הירושלמי אינו מורה כן. דזה לשון הירושלמי עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ב"ר אבין כהנא בר מלכיו בשם רב עד כזיתים, והנה לפי פי' התוס' ותר"י דקאי על פרוסות קיימות הול"ל עד כמה יהו פרוסות קיימות. ולכן אפשר לפרש בפשיטות דזהו קאי דוקא על הפרוסות והכי פירושו דפרוסות דברייתא היינו שיש בהם כזית ובפחות מזה אפילו הם קיימות אינו מברך המוציא ואין פרוסות קיימות היינו שנמוחו בבישולם ומיירי ג"כ שיש בהם כזית היינו שמדובקין עד כשיעור כזית ומ"מ מברך בורא מ"מ. ונמצא דהירושלמי לפי פי' זה הוא להיפוך ממה שעולה לפי' התוס' ותר"י. ומכאן הוציא הרמב"ם דינו בסיפא דאם אין פרוסות קיימות היינו שעברה צורת הפת ע"י בישול שנמוחו ונתמעכו בבישול אפי' יש בהם כזית דהיו פרוסות המדובקים כזית אינו מברך אלא במ"מ. אלא דמהירושלמי הוי מפרשינן דאין בפרוסות כזית אפי' ניכר שהן פת ואיכא עלייהו תוריתא דנהמא אינו מברך המוציא. וזהו שלמד הרמב"ם ברישא מהא דרב ששת ורבא דאין בהם כזית לחוד לא מהני וגם דבוק ע"י מרק או בישול מועט לא מהני ולכן כתב בתחלה דין בשול או לשה במרק דאין נ"מ ואי איכא עליה תוריתא דנהמא מברך המוציא משום דבישול אינו מוציא מתורת לחם ד"ר יוסי לא אמר אלא לענין מצה וכנ"ל וממילא יצא להרמב"ם מהא דרב ששת ורבא דגם הברייתא דפרוסות קיימות דמברך המוציא דמפרש הירושלמי דפרוסות הוא דוקא בכזית דזה דוקא אם נתערב במרק ואינו ניכר משום דבישול מועט הוי כמו לשה במרק כיון דקיי"ל דבישול אינו מוציא מתורת לחם לענין המוציא אבל אם עברה צורת הפת בבישול דהיינו דע"י בישול נמוח הפת בזה מהני הבישול להוציאו לגמרי מתורת לחם וזהו הברייתא דאין פרוסות קיימות. ובאמת יש ראיה ברורה מברייתא דרקיק השרוי בדף ל"ח ובפסחים מ"א דהא גם ר"מ דאינו סובר כר' יוסי דבעינן טעם מצה וסבר דיוצאין במבושל מ"מ אמר דוקא במבושל שלא נמוח וע"כ משום דנמוח בטל מתורת לחם. ולכן גם לענין המוציא אינו לחם ומברך במ"מ ונמצאו דברי הרמב"ם ברורים.

והנה זה מוכח להדיא דהרמב"ם סובר דבישול לבד אינו מוציא מתורת לחם וכמש"כ וע"כ דהא דאמר ר' יוסי דאין יוצאין ברקיק המבושל וקיי"ל כוותיה הוא דוקא לענין מצה משום דבעינן טעם מצה וכדאמרי' בדף ל"ח לענין ירקות. והתוס' בפסחים דף מ"א כתבו דהא דאין יוצאין במצה מבושלת לר' יוסי הוא משום דלא הוי מצה עניה. אכן הרמב"ם בפ"ו מהל' חמץ ומצה ה"ו כתב בהא דאין יוצאין במצה המבושלת שהרי אין בה טעם פת ומוכח דאינו סובר כפי' התוס' אלא משום דאין לה טעם פת. ולכאורה לפי"ז יקשה פסקי הרמב"ם אהדדי דאם בישול מוציא טעם פת א"כ לא היה צריך ג"כ לברך עליה המוציא. ונראה דסובר הרמב"ם דלענין לחם לא נפיק מתורת לחם במה שאין בה טעם פת כ"ז שלא נמוח לגמרי אלא דלענין מצה כיון דהוא לזכרון צריך דוקא שיהיה בה טעם פת ואף דקיי"ל בלע מצה יצא אבל המצה בעצמה צריך שיהיה בה טעם פת.

והר"ש בפ"א מחלה מ"ה כתב דהאי ברייתא דפרוסות קיימות מברך המוציא אתיא כר"מ דלא אתי בישול ומבטל לאפיה אבל לר"י אתו בישול ומבטל ליה מתורת לחם. ונראה לחלק בין בישול ירקות דאמרי' בגמ' דאף ר' יוסי מודה. דזה ודאי סובר ר"י דבישול מוציא מתורת לחם ומבטל טעם פת כמו שכתב הר"ש ולכן אינו מברך עליו המוציא דלא מיקרי לחם כיון דלית ליה טעם פת אבל גבי ירקות לא נקרא נשתנה לגריעותא ובמילתא קאי לענין ברכת בפה"א כיון דהוא גם עכשיו פה"א. ועיי"ש בר"ש.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.