מהר"צ חיות/ביאת מקדש/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מהר"צ חיות ‏ ביאת מקדש ד

ח

אין ציץ מרצה אלא אם הוא במצחו של כ"ג. רבים תמהו על הרמב"ם דס"ל טומאה דחויה בצבור וס"ל אין ציץ מרצה רק בעודהו על מצחו ולדידיה קשה קושית הש"ס יומא ז' ב' כ"ג ביוה"כ יוכיח, עי' כ"מ שם מ"ש בשם מהר"י קורקוס. ושמעתי תירוץ אמיתי דהנה בלא"ה התעוררו התוס' על הקושיא כ"ג ביוה"כ יוכיח, דהרי עכ"פ טומאה דחויה מידי דהוה אטומאת גברי ע"ש. אולם לעיל ו' ע"ב מקשה הש"ס עד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת המת, ומשני הש"ס שני תירוצים. א' דטומאה הותרה בצבור. ב' דטומאת מת לא שכיח. והנה לר' יהודה דס"ל אשה אחרת מתקינין לו והיינו דמיתה שכיחא כמו דאמרינן לקמן י"ג ע"א, וא"כ הקשה לו ר"ש שפיר קושית הגמרא לעיל כ"ג ביוה"כ יוכיח, מדוע לא מצינו דמפרישין כ"ג מטומאת המת, הרי לשיטתך מיתה שכיחא וכל היכא דאפשר לאהדורי על טהרה מהדרינן, ותירץ לו טומאה הותרה בציבור כתירוץ הראשון של הגמרא לעיל ו', אולם לדידן דלא קי"ל כר"י דאשה אחרת מתקינין לו והיינו משום דס"ל מיתה לא שכיחא א"כ בלא"ה לק"מ כ"ג ביוה"כ דבדיעבד היכא דאירע טומאה אמרינן עכ"פ דחויה ומותר הכהן להקריב ולכתחילה א"צ למעבד הפרשה בשביל זה כתירוץ השני לעיל דמיתה לא שכיחא:

·

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.