אור שמח/אישות/כה

אור שמח ‏ אישות כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

ראה בהרב המגיד שהביא קדמונים שפסקו כרב אשי דאמר (כתובות עו.) רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך, והקדמונים נבוכו בפירוש השמועה, ועיין בזה בתוספות (ד"ה רישא) דפירשו דאפילו טוען האב ברי ג"כ לא מהני חזקה דילה, ונדחקו רבוותא בטעמא דמלתא. והנראה לי נכון, דבפרק קמא אמר דהיכי דחזקה מסייע להטוען ברי מועיל לאפוקי ממונא מידי הבעל הטוען שמא. והנה מה דאמר בריש הפרה דאם טעין משנגחה ילדה ברי לא מפיק ממונא מבעל השור אף ע"ג דחזקה מסייע ליה דהשתא הפילה. תירץ בתוספות רי"ד דדוקא היכי דאיתחזיק בחזקת חיוב מועיל חזקה דגופא לאפוקי ממונא יעו"ש דברי נועם. ולפ"ז נראה דעיקר חזקה נקרא מה שהיינו דנין מעיקרא שכן יהיה בחזקה זו מוקמינן לה וכמו שאמרו פרק ד"א דמוקמינן לאתתא בחזקת היתר ליבם אף שאז היתה אסורה ליבם משום אשת אח מוקמינן לה במה שעומדת בסף להיות אחרי מיתת הבעל מותרת ליבם, ונתבונן בשעה שנתארסה הלא נתארסה לנשואין וליטול כתובה כשימות או שיגרשנה, וא"כ אשה זו בחזקה שתנשא ותהיה לה כתובה חוב לה מן הבעל, ותמן שניסת וכן כאן בשניסת והוא רוצה לגרשה מחמת מומין הלא היא תובעת כתובתה באופן שהיתה עומדת מעיקרא לזה שיתחייב לה עצמה כתובה ולכך מסייע זה לחזקת הגוף, וצריך להביא ראיה שהיו בה מומין עד שלא נתארסה, הא אי לא מייתי ראיה שקלה כתובה, אבל מן האירוסין הלא ליכא רק חזקת הגוף לחודיה דמסייע ליה, הא חזקת חיוב הלא כשנתחייב לה באירוסיה כתובה היה בחזקה דיתחייב לשלם לה לא לאביה. ובאופן שאירע שישלם לאביה ע"ז לא איתחזק מעיקרא שהיינו דנין שלא יהיו בה מומין ותהא נשאת להבעל וא"כ על חיוב זה לא שייך לאוקמי על חזקה והוי כמו תנן בהפרה דמשום חזקת הגוף לבד דמסייע להניזק הטוען ברי משנגחה ילדה לא מפקינן ממונא מהטוען שמא ודוק:

והנה עיקר חזקה הוא כן. ולפ"ז בארתי במק"א דנראה ברור דבסתם ולדות שלא ידענו אם כלו חדשיהן לא שייך למוקמי בחזקת שאינה זבוחה, דמעיקרא היה עומד להיות ניתר בשחיטה או בשחיטת אמו או בשחיטתו כיון דרובא אינן מפילות איתחזק מתוך רובא שיהיו נולדים באופן שיותרו בשחיטה, וכמו שהותרו מעיקרא בשחיטת אמותיהן כן יהיו מותרים בשחיטת עצמן אחרי שיולדו כיון שנשחטה כדין, רק שאתה בא לדון שהפילתו אמו קודם שכלו חדשיו ע"ז אנו דנין שמעיקרא היה עומד להיות ניתר אם ישחט, וכמו שהיה מותר מעיקרא והיה נפקע ממנו איסור נבילה ע"י שחיטת אמו וז"ב. רק יש לגמגם מהך דמייתי בפ"ק דחולין (דף (ט') [י.]) על שמוטה דאוקי אחזקתיה דאינה זבוחה, הלא נאמר דמעיקרא היה עומד שלא להיות נשמט ולהיות מותר בשחיטה, ואולי משום דגרגרת עבידא לאשתמוטי והשתא מצאנו שנשמט, ודרכו להשמט בעת שחיטה א"כ לא היה עומד בחזקה שלא להיות נשמט וכיו"ב כתבו האחרונים ויעוין ש"ש שמעתתא (ה' פ"ו), ועל הך דספק ספיקא כתב הט"ז דמצד דהוי דבר שיש לו מתירין מחמרינן בס"ס, וכיון דחומר דבר שיש לו מתירין הוי רק דדבריהם, בזה כתב הרא"ש בכלל ב' גבי כלאים דהנהגה דסמכינן בדרבנן על סימנים טבעיים כמו זוטר אודניה, נמצא דעל הסימנים שהביאו יש לסמוך בסתם ולדות וכן כתב המאירי בחידושי שבת דסמכינן על סימנים בס"ס יעו"ש, וכן סמכו חכמי ליסא הובאו דבריהם בספר רשמי שאלה ואין להחמיר בזה ודוק בכ"ז:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.