אור שמח/אישות/טו

אור שמח ‏ אישות טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

י

האשה שבאה לתבוע מבעלה לגרשה כו' ויתן עיקר כתובה בלבד כו':

לא הזכיר כאן רבינו חרם שהזכיר למעלה בהלכה ט' שמא אינה יודעת בו בודאי שאינו יורה כחץ, ונראה מזה דהעיקר בכונתו כמו שהארכתי בשיטת רבינו בהלכות טוען, דבתבעו ואומר איני יודע אם פרעתיך דאינו מחרים עליו (בימים הקדמונים), דבלא תבעו אם אינו יודע הפרעון ג"כ חייב לצאת יד"ש ולכן אין בזה חרם, דדל התביעה מהכא ג"כ הוא חייב לצאת יד"ש, ולכן לעיל דהוא אומר דממנה שהיא מתקשה בשעת תשמיש או שפולטת הזרע, והיא אומרת מפני שאין יורה כחץ, אם האמת כדבריו שהוא יורה כחץ והחולי הוא ממנה, הלא הוא אינו מחויב כלל בכתובה, כיון שאינה ראויה להוליד והחולי הוא ממנה וכמו שכתב בהלכה ח', א"כ הוי איני יודע אם נתחייבתי שאינו יודע אם יורה כחץ שלא קים לה בגויה, אבל כאן דהוא אינו תובעה לגרשה ואינו טוען עליה, רק שהיא אומרת שאינו יורה כחץ, אם איננה יודעת הלא אף לפי דבריו ג"כ חייב ליתן לה כתובה, רק כיון שכופית אותו לגרשה, א"כ כיון שהוא שלא כדין אינו מחויב ליתן לה הכתובה והוי כאילו פרע לה הכתובה, א"כ הוי כאיני יודע אם פרעתיך ודל טענתה מהכא ג"כ מתחייב לצאת יד"ש למיתב לה כתובה, ולכן אין על טענתו להחרים אותה פן תתבענו שלא כדין כיון שאינו טוען עליה שום חולי ואינו רוצה לגרשה דלית ליה בה פגם מידי, רק שאם אינה יודעת שהוא אינו יורה כחץ אין לה לכופו לגרשה, וכי כופה אותו ומגרשה הוי כמו פרעון על החוב הכתובה שמחויב ועומד ומציא למכור לכתובתה בטובת הנאה, רק שהשתא הוי כפרעון והוי איני יודע אם פרעתיך, ובזה אין חרם סתם כמו שנתבאר שיטתו בהלכות טוען בדברינו באורך בס"ד, דזה בודאי היכי דלא טעין מידי ואינו רוצה לגרשה אמרינן דאימור מקרה הוא דלא ילדה ואימור תלד ואית לה כתובה, ולא על זה אמר רבינו דחזקה דהחולי הוא ממנה, רק כשבא לגרשה וטעין דבגרמא דילה לא ילדה אז אמר רבינו דמפסדת כתובה אם לא טענה דאינו יורה כחץ ודוק. והנה בפירוש המשנה לרבינו סוף נדרים הדברים מדויקים בענין החרם, אבל ביבמות אינו מדויק, ששם כתב שמחרים בשם מי שיודע שאני יורה כחץ ולא תודיע הדבר, וז"א לפי שיטת רבינו, דחרם איננו רק על מי שטוען טענה ששקר ודל טענתו מכאן וכמוש"ב בהלכות טוען תו ליכא חיובא ודוק, וראה עוד בספר בני אהובה ותבין דברינו היטב:

יד

נשאת לראשון כו' ואם נשאת לשלישי תצא שלא בכתובה אא"כ יש כו' או שקיים מצות פו"ר:

רבותינו בתוספות חקרו איך מיירי אם בשהתה עם השלישי עשר שנים ולא ילדה אז תצא שלא בכתובה, והקשו איך בעי בסמוך אם ניסת לרביעי והיו לה בנים מי מציא לגבות משלישי כתובה או דלמא אמר אדעתא דהכי לא גרשתיך כו' הלא אע"ג שהיא בת בנים ע"כ צריך הוא לגרשה כיון דלא זכה להבנות ממנה. והנה מכוונת דבריהם נראה ככתוב בהרא"ש ז"ל, דלו יהיה דהיא בת בנים הלא הראשון אמרינן דהוא לא זכה להבנות ממנה ויוציא ויתן כתובה, וזה לק"מ דבבעל ראשון אמרינן דאין ה"נ דהיא בת בנים ומשני תלד, רק אמרינן דאיהו לא זכה להבנות ממנה לכן יוציא ויתן כתובה כיון דאין המניעה ממנה אבל כשניסת לשלשה הרי הוחזקה לכל כמו בכל חזקה וכמו נגח שור חמור גמל דהוחזק לכל המינין, כן הכא הוחזקה שלא תלד משום אדם, ואחרי זה כי נשאת לרביעי וילדה הרי איגלאי מלתא דלו שהתה עם השלישי ג"כ ילדה דמשמיא רחמו עלה, וא"כ גירש בטעות דחזינן דמה שלא ילדה היו סיבות מקריות, ואלו ידע דהיא בת בנים לא היה מגרשה, אבל בראשון אמרינן דבת בנים היא רק דהוא לא זכה להבנות ממנה ולכן משני בודאי תלד, ואם ילדה לשני אמרינן דאצל הראשון אם לא גרשה לא היו לו בנים ממנה, אבל כאן דהוחזקה לכל אדם שלא תלד מהם וכי הדרא וילדה מרביעי איגלאי מלתא דגם אם שהתה אצל השלישי ג"כ היתה יולדת א"כ הוי גט בטעות ואפילו אם לא תחזור ותתבע כתובה ממנו ומאי מקשו וצ"ע:

ואולי דכונתם כמו דכתב רבינו נסים הלכות נדה, ז"ל, ותמהני היכי מצי לקלקלה כיון דמדינא אמרינן יוציא הא לא מצי אמר אילו הייתי יודע שכך לא הייתי מגרשך שהרי הוא מחויב לגרשה כו', הרי דסברתו דכל מקום שמחויב לגרשה לא שייך לומר דבטעות גירשה, כן הכא סברת התוס' כיון דמן הדין כופין אותו להוציא איך מצי לקלקלה. אמנם נראה דזה לא שייך רק במידי דלא היה יכול להתברר אז בעת הגט רק בשהוי זמן שייך לומר דסוף סוף איך נוכל לומר שבטעות גרשה כיון דב"ד היו כופין להוציאו, אבל במידי דהיה היכולת להתברר בעת הגט וכמו בעובדא שנשאל הנוב"י מהדו"ק סימן י"א דאיגלאי מלתא דהשכנות הורוה לומר שנטמאה ועל פיהם הורה הרב שצריך לגרשה דע"ז שפיר שייך לומר דמצי לקלקלה ולומר אדעתא דא לא גרשתיך כיון דהוא דבר שהיה יכול להתברר בעת הגט, ובחנם השיגו עליו, אבל כאן באין לה בנים ובאין לה וסת איך היה ביכולת להתודע בעת הגט ומן הדין חייב לגרשה ותו לא מצי לקלקלה, וברור:

ולכן פירשו רבנן בתוספות דמיירי כאן בתוך עשר שנים ולא הכיר בה כמו שהביא ההמ"ג, אבל נשארו בקושיא איך לענין איסור לא סמכינן על רוב נשים יולדות, ולשלישי לא תנשא, ולממון סמכינן ומוציאין כתובה מהשני יעו"ש. והנה לפמש"כ הרא"ש בפרק אלו טריפות דבסרכות הריאה כיון דהוי מיעוט המצוי לא הדר זביני דכיון דמשכח שכיח ורמי אינש אדעתיה הו"ל לאתנויי וכיון דלא אתני ודאי אחולי אחיל ולא הוי מקח טעות, ופירש שם הרא"ש דבדבר שאין ידוע למוכר כמו לוקח ולא שייך דסמיך אהימנותא דהמוכר, אמרינן דהו"ל ללוקח לפרש ומדלא אתני אחולי אחיל, א"כ גם הכא כיון דניסת לראשון ולא ילדה עשר שנים חזינן דאיתרע בה רובה, ומצוי דהויא עקרה ולא הויא בת בנים, ותו הוה לשני לפרש, ומדלא פירש גלי אדעתיה דאף אם לא תלד לו בנים לוקחה לאשה ומתחייב בכתובתה, ואף דנאמר דשני מיירי דומיא דשלישי ובלא הכיר בה מיירי ולא ידע ששהתה אצל בעלה הראשון עשר שנים, בכ"ז דחוק לומר דכל עשר שנים ששהתה אצל השני לא ידע מזה, ומדקיימה חזינן דמחיל ונחית ליה לספיקא ובכל האופנים נתחייב לתת לה כתובה ודוק, ומש"כ רבינו אלא א"כ יש לו אשה, הוא מן התוספתא שכתוב נשאת למי שאין לו אשה ובנים, פירוש שאין לו לא אשה ולא בנים תצא שלא בכתובה, וברור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.