אורים/חושן משפט/קכח

אורים ‏ חושן משפט קכח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) משכון. ובאמת דבהיה בידו משכון הוי ספיקא דדינא והממע"ה ואי תפס לא מפקינן מיניה ש"ך:

(ב) לשלם. ולא דמי למכר שט"ח לחבירו דיכול לגבותו מהלוה שאני התם דמכר בכתיבה ומסירה ומעמיד לוקח השטר במקומו לגבותו מהלוה שלו משא"כ כאן דמיירי שפרע חובו של חבירו ולא לקח כח ורשות מקודם לכן מהמלוה סמ"ע ועיין ש"ך דהסכים עם הסמ"ע ודעתו שגם השארית יוסף ס"ל כן ודלא כסמ"ע שסבר דלא כן ס"ל השא"י ע"ש:

(ג) ואפילו אם היה המלוה דוחקו וכו'. הש"ך בסק"ג וה' האריך ודעתו שרוב פוסקים חולקים בדבר זה וס"ל אם המלוה דוחק צריך לשלם ודעתו שהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג דהביאו הירושלמי דכתובות להלכה והשמיטו דבר זה דב"ח דוחק ש"מ דלא ס"ל כן בב"ח דוחק ועכ"פ בזה תבנא לדינא דהוי ספיקא דדינא גבי ב"ח דוחק והממע"ה ועיין תומים דהעליתי דאף דגי"ת מסכים לדבר מכל מקום לבבי לא ידמה כן דלדבריהם קשה על הרמב"ם דכתב בהל' שקלים מי שנדר הנאה מחבירו שוקל שקלו ה"ל לחלק דדוקא בששלח ונאבדו אבל לא מתחלה דכך צ"ל לפי פירושם עיין שם וגם העליתי קו' על הגי"ת שנסתייע מדברי רש"י כתובת ונעלם ממנו באותו שעה רש"י בנדרים ועיין עוד מ"ש בפלפול רב בתוס' ופי' מספיק בירושלמי וכן טעם נכון להשמטתן של הרי"ף והרמב"ם הך דירושלמי ע"ש והנה דעת הש"ך לומר דגם הירושלמי ס"ל דגבי ב"ח דוחק צריך לשלם והביא ראיה מירושלמי דנדרים ועיין תומים דהעליתי דדבריו תמוהים ולחנם טרח ויגע ושלח ידו להגיה ובכל זאת לא הואיל ולענ"ד הדבר ברור בירושלמי כפי שהעליתי בתומים בלי פקפוק וכן משמע קצת ברשב"א לנדרים כפירושי ולכן ברור דהרי"ף והרמב"ם והמ"ג ס"ל כדעת המחבר דאפילו בב"ח דוחק ודלא כש"ך וכן דעת רוב הפוסקים ואין לזוז מדברי המחבר בשום אופן ועיין בתומים הדברים באריכות מילתא בטעמא:

(ד) מפייס. כתב הש"ך דטעם זה קאי אדלעיל בפורע חוב שלא מדעתו אבל במלוה דוחק לא שייך האי טעמא אלא טעם כדאיתא בתוספות שהייתי מוצא אוהבים שהיה פורעים עבורי והוא כעין טעם זה והמחבר קיצר בדבר ע"ש ובאמת כפי שפירשתי בתומים סק"א הנ"ל פי' ב"ח שאינו דוחק וב"ח דוחק ושכן ס"ל הרי"ף והרמב"ם וסמ"ג וכן הפי' בירושלמי וזהו דעת המחבר שאין מחלק כלל בין דוחק לאינו דוחק שפי' א"ל הטעם של המחבר מפייס את המלוה אבל היותר נכון כדברי הש"ך:

(ה) עיקר. כתב הסמ"ע וז"ל ומ"ש מור"ם שנ"ל עיקר כדיעה הראשונה בד"מ כ"כ מטעם שכתב הב"י שהשיג על הטור במ"ש בשם הרא"ש דס"ל כר"ת והוא הביא ראיה דלא ס"ל כוותיה ולפמ"ש בדרישה והוכחתי דהדין עם הטור דהרא"ש ס"ל כר"ת נלענ"ד דהלכתא כוותייהו והן דעת החולקים ובפרט מאחר שמהרי"ו שהיה בתרא ג"כ פסק כן ע"כ וכה"ג כתב הב"ח דדעת הרא"ש כר"ת והלכך ה"ל ספיקא דדינא והממע"ה ואם תפס הפורע לא מפקינן מיניה ע"ש והש"ך סק"ה האריך דהדין עם המחבר דהפסיד מעותיו ואפילו אם תפס מפקינן מיניה כיון דהדבר מפורש בירושלמי ורוב פוסקים דס"ל כן ודוחה דברי הסמ"ע דהרא"ש ומהרי"ו לא ס"ל כר"ת ואף אם כדבריו כן הוא יחידים המה נגד רוב וכל פוסקים והנכון עם הש"ך דהרוב פוסקים ס"ל כן ואדרבא כבר כתבתי לעיל שדעתי כך אפילו בב"ח דוחק מכ"ש בב"ח שאינו דוחק ופשוט ונכון הוא:

(ו) אבל אם פרע לכותי וכו'. הש"ך בסק"ו האריך מאד לטעון נגד הרב רמ"א והעלה דהבין מדברי תשובת מהרי"ל דברים שלא עלו על דעת מהרי"ל ובלא"ה רובם ככולם בתשובת הפוסקים אינם מחלקים בין נכרי לישראל בדבר זה ובלא"ה למה יהיה נגרע מב"ח דוחק והעלה דאף דלדעתו בב"ח דוחק איכא ספיקא דדינא מ"מ בזה מודים דהפסיד מעותיו דלא כרמ"א וכן תבנא לדינא ע"ש ובאמת לפי שהעליתי לעיל דכל הפוסקים ס"ל בב"ח דוחק לברור בלי ספק דהפסיד מעותיו א"כ גם בזה הפסיד מ"מ עיין בתומים סק"ב שחובה עלינו לצדד להעמיד דברי הרמ"א על נכון והעליתי כיון דהפקעת הלואת גוי מותר א"כ ה"ל כמו עלילה ואז חייב לשלם מה שהפסיד כמו ברועה ששוכר רועים בכדי דמיהן משא"כ במשכון או בפקדון ליתא בכלל הפקעות הלואה ופשיטא דהפסיד וכל הסתירות שהביא הש"ך הכל איירי בפקדון או משכן מ"מ דוחק והדין צ"ע:

(ז) וכ"ש אם פדה משכונו. כתב הש"ך ולפמ"ש לעיל דאין חילוק בין ישראל לכותי לענין פורע חובו של חבירו אם כן הוא הדין דאין חילוק גם כן במשכון וכאשר שהוא ספיקא דדינא במשכון בישראל ה"ה גבי נכרי עיין שם בש"ך וזה ברור דהוא ספיקא דדינא:

(ח) ופרע חובו מה שעשה וכו'. כתב הב"י דמצי אמר ליה אם לא הייתי משלם לו היה הבית דין שולחים אלי לפרוע ממה שבידי מדר"נ ומכ"ש אם היה מעותיו בידו אם כן מה הזקתי לך כשנתתי לו מעצמי ודין זה מקורו במהרי"ו ועיין בתשובת מהר"ם לובלין סימן פ"ב שחולק בזה אמהרי"ו וכ' דדברי מהרי"ו צ"ע דמירושלמי שנתן טעם למפייסנא משמע דאפילו יש בידו ע"ש ועיין בש"ך סק"ח דכתב דדינא דמהרי"ו אמת ונכון דכן משמע בתוס' ופוסקים דעיקר טעמא הוא דהוי כמבריח ארי וכו' דאע"ג דא"ל פסידא אמדוה רבנן דעתיה דלשם מצוה קעביד ודעתו לפוטרו וא"כ כיון דשל חבירו בידו מסתמא אין דעתו לפוטרו ע"ש. שוב העלה הש"ך למש"ל סימן פ"ו ס"ב דשיעבוד דר"ן מדאורייתא הוא אפילו אית ליה נכסי רק דאין מוציאין בע"כ ואם רוצה לשלם מוציאין מדר"ן א"כ א"צ לכל זה ובלא"ה דין זה אמת ע"ש ועיין תומים מה שפלפלתי בזה ולכאורה משמע מתוס' כתובות וב"ק דלא כמהרי"ו דהקשו מכמה גמרא דאמרי' אם הציל איזה דבר של חבירו דצריך לשלם הא ה"ל כמבריח וכו' ותי' בדוחק וא"א כמהרי"ו לק"מ וא"צ לדוחקים והעליתי דמהרי"ו לא פליג על תוס' רק טעמא משום שיעבוד דר"ן ואע"ג דאית ליה נכסי וע"ש מה שחלקתי בו דיש חילוק בין דינא דמהרי"ו לכל קו' התוס' דלא שייך דינא דר"ן ע"ש מילתא בטעמא ועי"ל סימן ק"ה מ"ש באריכות ועיין בתשובת הרא"ש כלל ע"ו מ"ש בזה ועיין תומים:

(ט) משכון. כתב הש"ך דבר זה הוציא בד"מ מהגהת מרדכי ולענ"ד צ"ע דשם מיירי שאם לא נתן המשכון שלו היו האונסים נוטלים של חבירו בחזקה כמש"ל ס"ס קכ"ו משא"כ הכא ע"כ וע"ל סימן הנ"ל מה שכתב בזה באריכות. כתב הש"ך וז"ל ולפמש"ל בסמוך דשיעבודא דר"ן שייך אפילו אית ליה נכסי א"כ אין נ"מ בזה ואפילו לא נתן לו משכון עדיין הרשות בידו לפרוע לו ע"ש ועמ"ש בס"ק הקודם:

(י) אין חבירו וכו'. דעת הש"ך אפילו שחבירו חייב להם דכן הוא במרדכי וכ"מ בתשובת הרשב"א שהביא הב"י בסימן קס"ג והסמ"ע וכן בפרישה הקשה לשיטת הטור והרא"ש ור"ת וכן לדעת הרמ"א דבגוי לכ"ע חייב הפורע של חבירו שלא מדעתו ואם כן למה יפטר ותירץ הסמ"ע בסק"ו דהואיל דאונסהו לכך ולא פרע מדעתו פטור ע"ש ודבריו דחוקים דלעולם יאמר תחלתי היה באונס וכו' ואני העליתי בתומים כיון דהפקעת הלואה בגוי מותר ה"ל שלא כדין ורק עלילה בעלמא ע"ש ומ"ש הדרישה דבעלילה דעת הפוסקים להחמיר העליתי בתומים דיש חילוק אם הוא באותו מדינה בזה לדעת האומרים פורע חוב שלא מדעתו חייב גם הוא חייב משא"כ אם הוא אינו באותו מדינה ואין יכולים לתופסו פטור כי אם במסים הואיל והם בכלל ערבות חייב לשלם ע"ש ולדעתי זה ברור ולזה העמיד הטור זה בבא בפ"ע כי אין ענין לפורע חוב של חבירו וברור. ועוד העליתי בתומים פלפול לדעת ר"ת אם יש ביד הפורע רשות לחזור על המלוה דיוכל לומר הלוה לאו בע"ד דידי את וכו' וע"ש דכתבתי דאף שפרע למלוה בשטר כיון דאתינן עליו מטעם שפרע חובו דאין לו אלא מע"פ ועיין עוד מ"ש קצת דחיה לדברי הב"ח דס"ל דמודה ר"ת בחוב בע"פ מלבד מ"ש הש"ך בסימן זה וע"ש באריכות:

(יא) כי הוצרך להתפשר. עיין תומים דלישנא דהוצרך ל"ד ושלא בדקדוק כתב הרמ"א הוצרך וצ"ל יצטרך וכן הוכחתי מדברי המרדכי אשר ממנו נובע מקור דינו דרמ"א וכמ"ש בס"ק שלאח"ז וגם העליתי דאיירי דיש מקום לתבוע למלמד כי לולי זה אפשר בכלל המבזבז נכסיו דיש לעקל נכסים כמבואר לעיל אבל לפי גירסינו א"צ לזה כיון דהוא רק ספק אם יבאו הגוי' ובשביל ספק אין לעקל כי בלא"ה כל ענין עיקול מחמת תקנה והבו דלא לוסיף עלה:

(יב) א"י לעכבם. כתב הסמ"ע ואע"ג דלעיל כתב הרמ"א וי"א דוקא כו' אבל כשפרע לעכו"ם חייב לכ"ע דה"ל הוצרך לפרוע לעכו"ם שאני התם דפרע לטובת חבירו דעכו"ם היה חוזר עליו לולי שפרע הוא משא"כ הכא דהמלמד יצא משם ולא היה יכולים העכו"ם לחזור עליו רק שהעלילו על בעה"ב עכ"ל סמ"ע והש"ך חולק ולשיטתו הולך כמ"ש בעצמו אבל מ"מ הדבר צ"ע ועמ"ש בתומים סק"ב ומ"ש בסק"ה מסכים לדינא דסמ"ע ע"ש. שוב כתב הסמ"ע ול"ד למ"ש הט"ו בס"ס קכ"ו דאם באו אנסין על ראובן בשביל פקדון של שמעון דמותר לו לסלקם בפקדונו דהתם ידעו שהפקדון בידו ובשבילו באו ועוד הא כתבו שם דבפקדון דוקא דינא הכי וכו' וה"נ המעות שהניח ביד בעה"ב אינו נחשב בעין והש"ך ס"ק י"א כתב כיון דמיירי שהמלמד הפסיד משכנות העכו"ם וחייב לשלם ע"פ דין וכן משמע במרדכי וברמ"א א"כ למה לא יעכב משלו מחמת שהוצרך לשלם עבורו ואפילו למאן דס"ל פורע חוב חבירו אפילו לעכו"ם פטור וכן למאן דס"ל בנתפס על חבירו אפי' אם חבירו חייב מן הדין לשלם פטור שאני הכא שנתחייב זה מחמת שהמלמד היה בביתו והוא חייב באמת והוצרך זה לשלם עבורו נראה דחייב לשלם לו ויכול לעכב מה שבידו ע"ש ועוד האריך הש"ך לטעון על הרב שלא העתיק יפה דברי הגהת מרדכי והגיה במרדכי ובהרמ"א ועיין תומים סק"ו שאין מהצורך להגיה ודברי המרדכי ודברי הרב נכונים וברורים ע"ש דלק"מ כלל ע"ש:

(יג) מפני המס הקצוב. בש"ג בב"ב כתב דוקא מפני המס של מלכות זו אבל היכא שמשכנוהו לראובן שהוא ממלכות אחר בשביל מס שמעון ממלכות זו כיון שהמלך גזלו ואנסו אין שמעון חייב כלום וע"ל סימן שס"ט ש"ך ועמש"ל:

(יד) שנה. כתב המהרש"ל בב"ק דהעידנא דין המלך לגבות לעולם ובפרט כמה פעמים מלכי האומות שעושים חסד עם ישראל ומרוויחים המס לכמה שנים לכן לעולם ממשכנין ע"ש הביאו הש"ך:

(טו) וי"א כו' אבל אם כבר נתפייס המלך וכו'. הש"ך בס"ק י"ח תמה למה כתב הרב הרמ"א בלשון י"א וגם הב"י שכתב כן בשם הגהת מרדכי וגם הסמ"ע סק"ו כתב בשם הרי"ו והוא גמרא ערוכה בב"ק וכן תמה על היש"ש שתמה על הטור שהשמיט הך גמרא ונעלם ממנו שהטור הביא בסימן שס"ט וע"ש ועיין תומים דהלצתי בעד הרמ"א דיפה כיון דכתב בלשון וי"א דאין דינו מוכח מש"ס הנ"ל ע"ש:

(טז) שהלוו. פי' אפילו הלוו ופייסו כבר להמלך והטעם מפני שהן כאפטרופסי קהל ובשליחותם ולטובתם עשו מה שעשו סמ"ע. וכ"כ הש"ך שהפרנסים כאפטרופסים וממונים הם וכשותפים הם ומחמת כולם לוו וחייבים לשלם ע"ש ונכון. ועיין כנה"ג שהביא תשובות רבים המחולקים במבריח נכסי חבירו מהמכס אם הבעל דהסחורה צריך ליתן לו דמי מכס או לא וע"ש עוד כמה דינים שהביא שם לענין הברחה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.