דרישה/חושן משפט/קכח

דרישה ‏ חושן משפט קכח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אלא אפילו היה ללוה משכון כו' בפרישה כתבתי הטעם וא'"ת לטעם זה מ"ש ממוכר ש"ח לחבירו דאמרינן שקנאו חבירו והלוה חייב לשלם לו התם נמי לימא ליה הלוה אילו לא קנית אותו ממנו הוינא מפייסי ליה והוה מחל לי כדאמרינן הכא. וי"ל דשאני המוכר שט"ח לחבירו דהעמידו בשעת מכירה במקומו במאי דמסר לו השטר וכתב ליה קני לך איהו וכל שיעבודו משא"כ בפורע חובו של חבירו אף שהלוהו לו בשטר וגם המלוה ביקש מזה הפורע שיפרע לו בשביל חבירו ויקח השט"ח לידו מ"מ כל שלא כתב לו קני לך איהו וכל שיעבודו אינו עומד במקומו. וכבר כתבתי שם בסימן ס"ו דאפילו בכתב לו קני לך איהו וכל שיעבודו מן הדין לא היה צריך לשלם לו דבשיעבוד השטר לא שייך קניין [אלא] שתקנת חכמים הוא משום פסידא דמלוה שאם יצטרך למעות שיכול למכרו וכדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכמ"ש בסי' ס"ו והבו דלא לוסיף עליה לשלם בפרעו מעצמו ודלא כשארית יוסף דדימה הדברים וכתב במוכר שט"ח לחבירו א"צ לשלם לו כ"א בקנהו השט"ח מדעת הלוה ע"ש בסי' זה:

ב

ופירש"י דבכל חוב כו' ז"ל המשנה פ"ב דכתובות מי שהלך למה"י ועמד א' ופרנס את אשתו חנן אומר איבד מעותיו נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול ואיפסקא הלכתא כחנן. וגרסינן בגמרא תנן התם המודר הנאה מחבירו שוקל את שקלו ופורע לו את חובו הא משתרשי ליה אמר רב אושעיא הא מני חנן הוא דאמר איבד מעותיו. רבא אמר דברי הכל הוא וכגון שהמלוה התנה עם הלוה שלא לפרעו אלא מתי שירצה ופרש"י חנן הוא כו' כמש"ר בשמו. וכן דעת הרי"ף וריב"א והביאו ראייה מהירושלמי והרא"ש בפ"ב דכתובות הביא כל הדעות ואח"כ הביא דעת ר"ת המוזכר בדברי רבינו. וכתב ב"י ז"ל ומשמע לרבינו דמדכתב הרא"ש סברת ר"ת ודחייתו לראיית ריב"א [באחרונה] נראה דסבר כר"ת ודבר ברור שאין זה ראיה וכדאי להכריע שהרא"ש סבר כר"ת ואדרבה נראה בהדיא מדבריו דסבר דלית הלכתא כר"ת שהרי בפירושו כו' ע"ש [וקצת מנהו בב"ח] ואני תמה על תמיהתו כי לע"ד דברי רבינו מכוונים ומדוקדקים המה דמסקנת הרא"ש כר"ת ועיקר ההכרח והלימוד שלו ממ"ש הרא"ש בפסקיו בפרק אין בין המודר אהא דהמודר הנאה מחבירו שוקל לו את שקלו ופורע את חובו כו' כתב ז"ל ופורע לו את חובו מוקי לה רבא כשהלוהו ע"מ שלא לפרוע כלומר שלא יגשנו לפרוע אלא לכשירצה יפרענו עכ"ל. והשמיט מלהביא שם אוקימתא דר' אושעיא דמוקי שם בנדרים ובכתובות לההוא מתני' דפורע חובי כחנן והדבר צריך ישוב למה נתן לנו מקום לטעות במ"ש אוקימתא דרבא לחוד דהא יש ללמוד מינה דדוקא כשהלוהו ע"מ שלא לפרוע הא לאו הכי אסור לפרוע חובו של המודר וז"א לפי מאי דקיי"ל כחנן וכמ"ש לעיל באוקימתא דר"א. וא"א לומר דס"ל דחנן מודה במודר משום מראית עין או משום דעכ"פ נהנה ממנו דא"כ הגמרא דפ"ב דכתובות הנ"ל דקיהיב טעם למה רבא ל"ק כר"א הול"ל דה"ט משום דס"ל דחנן מודה במודר בשלמא אי נאמר דהרא"ש ס"ל כר"ת א"כ אין נ"מ בדין בין אוקימתא דר"ה לאוקימתא דרבא שהרי בשאר חובות גם חנן מודה דאסור לפרוע עבורו וכיון דל' ופורע חובו דקתני שם במשנה סתמא משמע דבסתם חובות איירי מש"ה ניחא ליה להרא"ש לכתוב ולהביא בפסקיו אוקימתא דרבא לחוד דאליביה בסתם חובות איירי וגם אתיא אליביה אפי' כרבנן דחנן והשתא ל"ק דא"כ הגמרא הול"ל דה"ט דרבא דל"ק כר"ה משום דרצה לאוקמי סתמא דמתני' בסתם חובות משום דגם אליביה קשה הלא מתני' סתמא קתני ואיך מוקי לה בדהתנה ע"מ שלא לפרוע דוקא מש"ה הוצרך הגמרא לומר דה"ט נמי משום דאליביה המשנה אליבא דכ"ע אלא שהרא"ש הביא אוקימתא דרבא לחוד מה"ט דכתיבנא וק"ל (שוב ראיתי שהב"י הביא דברי הרא"ש הללו בפסקיו בי"ד סי' רכ"א וכתב דה"ט משום דהרא"ש ס"ל דחנן מודה במודר הנאה ונדחק בישוב קושיא זו למה ל"ק הגמרא דמה"ט לא אמר רבא כר"ה משום דס"ל דחנן מודה במודר הנאה ע"ש שדחיתי דבריו דקשה א"כ מנ"ל להרא"ש דאליביה דרבא חנן מודה במודר הנאה כיון דלר"ה חנן אמר דינו גם במודר הנאה ע"ש שהארכתי וכתבתי ג"כ קצת דקדוקים וראיות לפי' ב"י דחנן מודה בזה ע"ש ודוק) אמור מעתה תסתיים דהרא"ש ס"ל כר"ת ולהכי נמי הביא דעת ר"ת באחרונה בפרק ב' דכתובות ומה שהביא הרא"ש בפירושו בריש אין בין המודר פירש"י זו לאו קושיא דודאי בפירוש ל' פורע חוב מתיישב פירש"י יותר אבל לדינא לא ס"ל כפירש"י וסמך אמ"ש שם בפסקיו לאוקימתא דרבא ולא הביא כלל אוקימתא דמוקי להמשנה כחנן וא"כ ליכא למטעי כלל וגם מה"ט סיים שם בפירושו וכתב ז"ל כך פירש"י רמז לך שרש"י פי' כן וליה לא ס"ל לדינא אלא שבפירושו מתיישב הל' יותר ומ"ש בכתובות בפירושא דכיוצא בו דלא תימא דוקא בפורע מזון כו' קמ"ל דאף כיוצא בו בשאר חובות כו' דמשמע דס"ל אפי' בכל החובות התם נמי לרווחא דמלתא כ"כ שפירוש זה מתיישב יותר על מלות כיוצא בו גם מפני שלפני זה הביא דברי הרי"ף מה שכתב בכיוצא מזה מש"ה סיים ג"כ בפירושו אבל באמת לדידיה ולר"ת לא אמרו בכל החובות רק ע"ד שכתבתי בפרישה דגופא דמלתא דחנן מיירי בעמד ופרנסה ועל זה קאמר חנן איבד מעותיו דאפשר שהיתה מצמצמת וקאמר ר' זירא דהלכה כחנן בזה וכיוצא בו דהיינו פורע חוב מזונות אשתו. ולא זו אלא אפי' אם היה לזה שפרנסה משכון ממנה או שהיה דוחקה וזה פרע בשבילה אפ"ה אין הבעל נותן לו מידי אע"פ דבשאר פורע חוב חייב לו לשלם. אך ק"ק דבפ' הכונס בדיני מבריח ארי כתב וז"ל ופורע חובו אין מצילו מן ההפסד כו' א"נ כדמפרש טעמו בירושלמי דכתובות ונדרים מפייסינא הוינא ליה כו' ע"ש שהאריך משמע מדבריו שם דס"ל כרש"י ומיהו אפשר דהתם נמי לאו לדינא קאמר אלא ישוב קא מיישב דלא תקשה הסוגיא אהדדי וחד מהתירוצים נקט ולפי ששם לאו מקור מקום הדין לא חש וסמך אמ"ש במקום מקור הדין בנדרים ובכתובות ועוד דכבר אפשר לפרש כל לשונו שם בפורע חוב מזונות אשתו דגם ביה במשכון שייך מפייסינא הוינא ליה וע"ד שכתבתי בפרישה. וחילוק זה שכתבתי בין פרנס אשתו לפורע חוב מזונות אשתו הוא מוכרח מתוך דברי הרא"ש דפ' אין בין המודר וכמ"ש בי"ד סי' רכ"א וב"י האריך שם בכמה דוחקות דלא צריכנא וע"ש ודוק. גם עמ"ש בתשובה כלל ע"ג סימן ט' דכתב דהא דאמרינן הפורע חובו של חבירו הפסיד מעותיו היינו היכא דמדעתו כו' השיב לדעת השואל ששאל לפי דעת הרמב"ם וכדמוכח שם סוף התשובה ודוק: מי שמשכנו אותו כו' פטור מלשלם כו' וקשה שבסמוך כתב בשם הרא"ש ור"ת דפורע בשאר חובות חייב לשלם והיה נראה לומר דכאן מיירי שמשכנו בשביל חבירו שלא כדין וכן מוכח שאמר ומשכנו על חבירו ומה לו ולחבירו שימשכנו בשבילו אם לא שהוא גזלן ואנס וא"כ נמי נאמר דמשכנו שלא כדין ולעיל מיירי שחייב בחוב גמור אבל א"א לומר כן שבהדיא כתב הרא"ש ריש הכונס דיותר חיוב לשלם כשפרע חוב שהיה עליו שלא כדין מאם פרע חוב שהוא כדין דז"ל שם ופורע חובו אין מצילו מהפסד אע"פ שהיה צריך לפרעו אם לא פרעו זה אין זה הפסד שהרי מתחייב לשלם לו אלא מצילו מצער בעלמא שהוא מצטער שאינו יכול לפרעו עכ"ל. וכ"כ פ' שני דייני גזירות וכ"כ מהרי"ק שורש קנ"ה והטעם נ"ל שחכמים לא עשו תקנה שיצטרך לשלם לחבירו שהוציא ממון עבורו שלא מדעתו אלא כדי שיהא כל אדם זריז ומהיר להציל חבירו מהפסד. אבל בדבר שאדם חייב לא זירזו את חבירו שיפטרנו מחיובו. ש"מ מיהא דפורע חוב שהוא שלא כדין יותר צריך לשלם לו מאם פרע חוב שהוא כדין ע"כ צריכין לומר כמ"ש בפרישה ודוק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.