אורים/חושן משפט/קא

אורים ‏ חושן משפט קא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) אם יש לו מעות. דזוזי יהיב וצריך לשלם לו זוזי ואף דעיקר סמיכת דעת על הקרקע ולכך א"י להכריחו למכור קרקעות לשלם לו דמיהן או להשביעו על טענתו שאין לו מעות מ"מ ביש לו מעות צריך לשלם סמ"ע וכתב הש"ך ה"ה לאשה בכתובה צריך לשלם מעות ועיין תומים דנראה ה"מ בשכתב ביה בכתובה מטלטלין וקרקע אבל בדלא כתוב א"י להכריח לשלם מעות עיין שם:

(ב) לדחותו אצל קרקע. ובמקום דאיכא פסידא ללוה אף דיש לו מעות יכול לדחותו בקרקע ועיין תומים מ"ש דנ"מ אף בזה"ז דתקנו גאונים לגבות מטלטלין מיתומים:

(ג) אינם שלי וכו'. עיין תומים במ"ש אף דלעיל סימן צ"ט אמרינן דכל מה שהוא בחזקתו הוא שלו היינו בלית ליה לפרוע אבל ביש לו רק דמחולקים אם לפרוע קרקע או מעות בזו ודאי נאמן:

(ד) צריך ליתן לו מטלטלין. דהואיל דהם נוחים למכור ולכך מיקרי מיטב אפילו סובין דאי לא מזדבני בהך מתא מזדבני במתא אחריתי ולכך הם כמו מעות ויכול המלוה לתובעם במקום שמגיע לו מעות:

(ה) מאיזה מטלטלין שירצה. דהברירה ביד הלוה כמו גבי קרקעות דיש ללוה הברירה ליתן מאיזה שדה בינונית שירצה ומכ"ש במטלטלין דכתב יוציא אליך העבוט והרי מסרה התורה הברירה ללוה:

(ו) אינו רצה מעות אלא קרקע. הסמ"ע נתן טעמים וכבר כתבתי בתומים דלא צריך דכיון דקי"ל שומא הדרא וא"כ השתא אם כבר בידו מסלקו בזוזי מכ"ש דיכול מתחילה לסלקו בזוזי וגם מ"ש הב"ח דאם גילה הלוה דעתו מתחילה שאם רוצה לשלם לו כיוקרא דלקמן הוא יתן לו קרקע צריך ליתן לו תיכף קרקע כתבתי בתומים דליתא וא"צ ליתן לו ומסלקו בדמים ואף הנך רבוותא החולקים מודים ע"ש:

(ז) קודם הזמן. הקשה הט"ז תוך זמן מאי איריא דיש ללוה קרקעות אפילו לית ליה ללוה מידי מ"מ תוך זמן א"י לב"ח להוציא מיד הלוה. ונראה דמיירי דהרחיב לו הזמן אח"כ וכיון דמשעבד מדר"ן אין יכול להרחיב לו הזמן כדלעיל סימן פ"ו אך ה"מ בדלית ליה קרקע אבל בדאית ליה תו לא שייך דר"ן ויכול להרחיב לו זמן:

(ח) קודם הזמן. אבל לאחר זמן יכול לתבוע אף דאית ללוה קרקע דלאחר זמן תו לא שייך אין מוציאין מנכסי' משועבדים במקום שיש ב"ח וכמש"ל בסימן פ"ו באריכו' והש"ך אין מסכים בזה ולשיטתו מש"ל סי' פ"ו הולך עיין מ"ש שם:

(ט) ואפילו יש לו שאר מטלטלים כו'. ולא אמרינן אולי יתייאשו השטרות דזהו בכלל השומא דאם יש חשש יאוש גבי' אף הב"ד מוזלים בשומא ותמיד השומא כפי שעומד למכור ועיין תומים דכך העליתי דלא כדברי הש"ך דהאריך ודעתו במקום דאית ליה נכסים אין להכריח למלוה לקבל שטרות והעיקר כמ"ש המחבר ורמ"א. מיהו כתבתי שם לאשה בכתובתה צ"ע אי יכולים להגבות לה שטרות וגם כתבתי אם המלוה רוצה שטרות בגוביינא והלוה אין רוצה ליתן לו א"י להכריח ללוה אפילו אין ללוה זולת השטרות רק זיבורית ע"ש ודלא כדעת הש"ך דס"ל להיפוך דהמלוה יכול להכריח ללוה על כל פנים ע"ש בראיה ברורה. ואי מצי מחיל אם הגבהו בב"ד דעת הש"ך דמצי מחיל ואני העליתי בתומים דלא מבעי' בדלית ליה נכסי אלא אפילו בדאית ליה נכסי אין למחול דה"ל דאורייתא וכגבוי דמי. ואשה שחייבת לאחר אי להגבות כתובתה לב"ח בשומת ב"ד גוף כתובה ודאי לא אבל נדוניא עיין תומים דגם זה בכלל ספק הואיל אפשר לא תבא לכלל גבי' כלל ולכך לא שייך גבי' דר"נ וא"כ י"ל גביות ב"ד ג"כ לא שייך גבי' ע"ש גם העליתי דאפילו כבר הגיע זמן השטרות לא אמרינן מה לנו לשומן יגבו המעות ויפרעו ממנו רק יושמו ב"ד כפי שומתן ע"ש. גם העליתי לאו דוקא שטרות אלא אפילו חוב גרידא ג"כ הב"ד שמין לפי שומתן ומגבי' לב"ח ואפילו ב"ח של גוים ע"ש כי כן משמע מתשובת מהר"ם ב"ב:

(י) כמו שהתנה. דעת הסמ"ע וכן הע"ש דהתנה לאו דוקא אלא המוכר סתם ליתן לזמן פלוני כך וכך מעות עבורו והגיע הזמן ואין לו מעות חייב למכור שוה כסף שיש לו וליתן להמוכר מעות ולא דמי למלוה מעות דגמלו חסד בחנם וא"כ דעתו ליקח כסף או שוה כסף אבל המוכר סחורה אין דעתו רק על כסף ולא שוי' ומזה למדנו הנותן מעות לחבירו בעסקא למחצית שכר אם יש בידו סחורה המסתעף מאותו עסקא שאז צריך להמתין עד שימכור הסחורה ההוא כי ע"ת כך קבלו אבל זולתו אין הנותן חייב לקבל שוה כסף כלל רק המקבל מחויב לטרוח ולמכור ולשלם מעות דוקא ועיין תומים דהעליתי דלא נראה כן אך לא עדיפי הני ממלוה לו מעות מזומנים דמ"מ באין לו מעות חייב לקבל שוה כסף ודברי הש"ע וריטב"א מיירי שהתנה עמו בפי' מעות ואז צריך ליתן לו כפי התנאי ולא אמרי' דהוא רק פטומי מילי בעלמ' ע"ש. וכ' הריטב"א בכתובו' דפ"ה במלו' מעו' והתנ' להדי' שיתן לו מעו' כדרך שכותבין בשטרו' תנאו קיי' וצרי' לטרו' למכו' קרק' וליתן לו אבל אם מת אין כופין יורשיו לקיים תנאו אע"פ שהתנה ע"ש:

(יא) מחרימין וכו'. פי' אע"פ שהמלוה חושש כו' ה"א דמשביעין לו דהוי כרגלים לדבר קמ"ל דלא דאין עליו אלא חרם ב"ד:

(יב) מיד. ר"ל וא"צ להמתין עד שיגיע מי שוק אבל ודאי צריך להמתין ימי שומא והכרזה ושמין כפי השווי אז סמ"ע:

(יג) ולא שיצטרך וכו'. עי' מש"ל בסי' ק"ט בזה:

(יד) ודלא כי"א וכו'. דהך דנפרעין מן מעות ולא מקרקע במקום דיש לו מעות הוא תקנת חכמים הואיל ויהיב לי' זוזי והך שבועת אין לי הוא ג"כ תקנתא דחז"ל ותקנתא לתקנתא לא עבדינן והרב הש"ך חולק על זה ודעתו דמשביעין כמ"ש הרא"ש בתשובה ועיין תומים דבררתי דהעיקר כרמ"א ואפילו נודע לנו שהיה לו מתחיל' מעות ועכשיו טוען שאין לו כי ספו תמו אין לנו להשביעו רק להחרימו. מ"מ נראה אם טען ודאי וברי לי דיש לך מעות א"כ ברור דהבדל בין גביית מעות לגביית קרקע שוה ש"פ והרי כאן תביעה בש"פ וחייב לישבע היסת לכ"ע ובלא"ה רבו המחברים דס"ל תמיד ישבע:

(טו) אין שומעין לו. וכתב הב"ח ה"מ דאין רוצה לשלם לישראל כלום אבל אם רוצה לשלם קרקעות לישראל ולגוי' מעות כי הגוי' אינם רוצים ליקח קרקעות שומעין לו כי במקום פסידא יוכל לסלקו בקרקע אף דאית ליה זוזי ואין לך מקום פסידא יותר מזה עכ"ל ונכון הוא והכל לפי ראות עיני ב"ד שלא יהיה ערמה בדבר וכתב מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' כ' ה"מ שכבר הגיע זמן פרעון של ישראל אבל אם עדיין לא הגיע זמנו וזמן הגוים הגיע והוא פורע להם אע"ג שעי"כ כשיבא ישראל אח"כ לתבוע בזמנו לא ימצא כלום מ"מ אין לעכב הפרעון אם אין כאן ערמה בדבר. ומ"מ אם אפשר להציל ולשייר דבר לישראל כגון לתלות נכסיו באשתו וכדומה יש לדיין להטיל בח"ח על הלוה לעשותו למען הציל ממון ישראל ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.