אורים/חושן משפט/נו

אורים ‏ חושן משפט נו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) שליש כו'. עיין מ"ש בתומים דהעיקר כדעת רוב הפוסקים דאף דאין לשליש עכשיו מגו דהיה מוסרו ליד מי שאמר שראוי למסור לפי שלישית שלו מ"מ נאמן רק באופן אם מתחילה היה לו מגו דהיה יכול למוסרו ליד בע"ד והיה מועיל א"כ הימני' והרי הוא נאמן עליו אבל היכא דמסר לו שטר בלתי מקוים וא"כ אף אלו היה מוסרו תיכף ליד מלוה עדיין היה צריך קיום אם כן לא עדיף יד שליש ממלוה גופיה וגם ביד שליש צריך לקיימו וכן תמיד לעולם לא עדיף שליש מבע"ד גופיה:

(ב) עדים וכו'. דעת ש"ך דאם עד אחד מכחישו אין על הבע"ד שמסר לו השלישית ש"ד ואפי' השליש קרוב או פסול דלא הוי עד מסייע ולא היסת כלל: ועיין תומים לענ"ד דחייב ש"ד אם השליש קרוב ואם השליש כשר להעיד עכ"פ חייב שבועת היסת דנוקי חד מול חד וזה ברור ונכון ולא אתא לומר רק דאם עד אחד מכחישו מכל מקום לא אמרינן דיהיה דבר המוטל בספק רק השליש נאמן למסור שלישתו כפי מאמר שלישתו ואח"כ הרי לו על הבע"ד שבועה וע"ש:

(ג) ואפילו כתבו כו'. עיין תומים שבררתי דאם כתבו ענין שלישית בכתב ומסרו הכתב ההוא לשליש שיהיה עמו עם השליש בזה מילתא דפשיטא דשליש נאמן לומר מה שמכחיש לכתב דהא בידו לשורפו ולגונזו. אבל אם נכתב ונחתם ענין השלישי' ונמסר ליד בע"ד אם יאמר דבר בהיפוך כגון שנכתב בו בלי תנאי והוא אומר שאז היה תנאי לכ"ע א"נ אבל אם אומר שאח"כ נעשה בו תנאי דעת הש"ך דנאמן ועיין תומים שצ"ע אי נאמן אי ל"ל מגו עכשיו ע"ש:

(ד) ואעפ"י שעבר זמן כו'. היינו בזה דכשהגיע זמן כבר שייך הדבר להשני וכי בשביל שנתעכב ביד שליש יפסיד אבל אם השליש שהוא יעשה דין או פשרה תוך זמן מוגבל ועבר זמן ולא עשהו אין לו דין שליש ויחזיר השליש סמ"ע בשם רשב"א וש"ך:

(ה) ואפי' הכחישו וכו'. הן שאמר בפקדון נתתי לך או גזלת ממני או נפל ממני ואתה מצאתו בכל אלו שליש נאמן כ"כ הטור: והש"ך האריך לחלוק ודעתו בכל אופן אינו נאמן רק כשאומר שהוא עשהו שליש ע"ת. ומכ"ש בשטוען שנפל ממנו דאין השליש נאמן דכן הוא בתשובת הרא"ש ועיין בתומים דבררתי דאם אומר בפקדון אפילו פקדון מוחלט לכ"ע השליש נאמן וכן אם אומר גזלת ג"כ השליש נאמן דלא מחזיקינן בגנבא אבל אם אומר ממני נפל ואתה מצאתיו בזה בררתי אם הם בשני עיירות ואפי' בעיר א' אם לפי דברי השליש בענין השלישות ראוי היה למסרו בידו ולא ביד הבע"ד עצמו וא"כ לא שייך אי איתא לדידי' הוי יהיב לכ"ע שליש נאמן אבל אם הוא בעיר אחד ושייך ביה אי איתא וכו' זו תליה במ"ש בא"ע סי' קמ"א סעיף נ"ה שני דיעות אי הלכה כר"ה דס"ל בכה"ג בעל נאמן ואף כאן בע"ד נאמן או הלכה כר"ח השליש נאמן ואף כאן השליש נאמן ע"ש. ואם אמר השאלתיו לשליש אם הוא מדברים שאינם עשוי' להשאיל ולהשכיר אינו נאמן אבל בדברים העשוי' להשאיל אם אומר שאלתיו בע"ד נאמן ואם אמר לפקדון אף דיש עדים דראהו ול"ל מגו מ"מ נאמן שליש דהא הימנהו ואע"ג דיש לבע"ד מגו דהיה אומר בדרך שאלה נתתי כיון דהימנ' וא"כ מה מהני מגו ה"ל מגו במקום עדים:

(ו) השליש נאמן כו'. אפילו בלי שבועת היסת ועיין בש"ך ובתומים שיש רבים מהמחברים דס"ל דצריך השליש לישבע שבועת היסת אם טוען עליו ברי ובאמת במכחיש השלישי' ואמר לא מסרתי מעולם הדבר בידך בחזקת שלישי' כי אם בתורת פקדון מסרתיך דחייב היסת כמ"ש באריכות בתומים ולכן הדין צל"ע:

(ז) נאמן. ואם יש מחק באחורי שטר וטענו יורשי הלוה אולי היה כתוב שם תנאי או פרעון והשליש אומר שהיה כתוב שם תנאי השלישית ונמחק נר' מתשובת הרא"ש כלל ק"ה דשליש נאמן והעתיקו הסמ"ע להלכה והש"ך והט"ז השיגו דאין לשליש יותר נאמנות מבע"ד עצמו ועיין תומים דהעליתי לפי מש"ל בס"ס מ"ד דיש מקום לרשב"א דקיום מחקי' בין עד לעד כשר אף בזו השליש אם הוא כשר להעיד נאמן לקיים מחק ע"ש:

(ח) והוא שלא יהיה ביניהם וכו'. עיין תומים מ"ש בזה דלמה לא יהיה נאמן וישבע שכדבריו כן הוא ולכן העליתי לדינא כמ"ש הב"ח דווקא במכחיש גוף השלישי' ג"כ ואמר לא עשהו כלל שליש אבל במודה שהוא שליש אפילו יש הכחשה בסך שלישות משתבע ונאמן במה שהוא אומר בענין השלישות ע"ש:

(ט) אבל במקום שיש לו מגו וכו'. מ"מ אין נאמנ' כנאמנותו של שליש דאם מטיל שבועה על שכנגדו לא יוכל השליש להיות כעד מסייע דהא הוא נוגע ש"ך:

(י) אפילו בטענת שמא. פי' הסמ"ע כמו שלוחין דנשבעי' על טענת שמא והש"ך השיג דהנך מורו היתרא אבל השליש מה מורי התירא יש ולכך פי' דמסר לו הלוה ק' והשליש אמר דנתנם למלוה והלה אומר שלא קיבל רק שמוני' וא"כ צריך לשלם מכיסו כ' הנ"ח ובכה"ג נשבעין כמו בחנוני ופועלים דה"ל ברי על ידי אמירת המלוה ונכון:

(יא) והוציא. ושתק ואח"כ נתקיים בב"ד ואח"כ אמר שפר"ע הוא מ"מ השליש נאמן והש"ך פקפק על זה דלמה יהיה נאמן כיון שהניח לב"ד לעשות מעשה רב כזה ועיין תומים כי יש מקום לדברי הש"ך אך לא מטעמיה ע"ש:

(יב) שאלו רצה היה שורפו כו'. פי' מתחילה כשמסרו בידו טרם שהיה מראה אותו בב"ד והימנו סמ"ע. וכתב הסמ"ע בשם מרדכי דאם תבע לשליש ששרף שטרו שהיה בידו על אחר והשליש אומר אתה אמרת לי לשורפו כי פרוע הוא שליש נאמן. ועיין לעיל בתומים ס"ק ה' אם יכול להטיל עליו שבועת היסת ע"ש:

(יג) יוצא מתחת ידי השליש וכו'. ומכל מקום בעינן שיהיה כתב יד השליש או שאר סימן שהוא מונח שם אצל שליש הנ"ל בשלישות או שהבע"ד מודה דהוא מדעת השליש רק מכל מקום טוען דעדיין לא נפרע אבל זולת זה אמרינן אדם אחר הניחו לשם מבלי ידיעת השליש ולא שייך הימני' ש"ך:

(יד) התובע כו'. פי' מי שתובע שהשליש ימסור לו השלישות ובאמת מוסר לו ולכך צריך לשלם אבל לא התובע שלא יחזיר השלישית כי למה ישלם הוא מפסיד והט"ז הבין דפי' התובע שלא יחזיר ולכך נתקשה בו ע"ש:

(טו) העדים נאמנים. ואפילו אית ליה מגו דמגו במקום עדים לא אמרינן רמב"ן בבע"ת:

(טז) אבל אם אומר בתנאי כך כו'. אע"פ שלא הימני' דהא עשהו בעדים מכל מקום זימנין דמייתי עדים או שיטעון החזרתי לך וכדומה. ועיין תומים כי נר' כי דין זה יש בו ספק עצום כי יש לדחות ראית התו' ורשב"א ע"ש:

(יז) השליש נאמן. עיין בתומים בשני עדים מכחישים לשליש ושני עדים מסייעי' לשליש דדעת פרח מ"א דהשליש נאמן ואני כתבתי הנלענ"ד דה"ל עדות מוכחש' אעפ"י דתרי מסייעי' לשליש ע"ש:

(יח) אנן טענינן ליה. אעפ"י בשני כתי עדים דנין בסתם במכחישים להקל לעיל סי' ל' דהתם שאני דהממע"ה אבל כאן השליש שלישתו בידו ואם אנו אומרים דהם מכחישין זא"ז הרי מוציאין אותו מחזקתו לכן טוב לומר ולישב דבריו כדי שיהיה הדבר בחזקתו סמ"ע וש"ך ועיין מש"ל סי' ל':

(יט) לא יהיה נאמן כו'. עיין תומים שהארכתי ובררתי מילתא בטעמא כי העיקר כדברי רשב"א דאם ראובן השליש ביד שמעון ושמעון מסרו ללוי לטובת לוי יכול להעיד אפי' דהשלישית ביד לוי דלא גרע זכות לוי מאלו היה ביד שמעון השליש אבל להעיד לחובת לוי אינו נאמן דלוי אומר לאו כל כמיניה כיון דתו ליכא שלישית בידו כלל וגם אם נחלקו בתנאים שהיה ביניהם מעיקרא שאין ענין למסירת השלישי' בהא אמרינן כיון דלא רמיא אנפשיה לא מדכר כולי האי ודי דהוי כע"א גם אם יש ללוי מגו ג"כ נאמן דשליש מסרו בתנאי' הללו כמו דמסרו בעדים דמ"ש כיון דיש לו מגו ה"ל כמסרו בעדים ואנן סהדי ומכ"ש בטוען ברי מפי עצמו וכל הנ"ל מיירי דאין לו שום טענת ברי כלל רק מפי שליש מכל מקום לטובת לוי יכול להעיד וזה מבואר הכל שם וע"ש שהארכתי:

(כ) ואין להם תרעומת. עיין בתומים דבררתי דלא כש"ך דכתב דאם מסר שמעון שלישית ללוי יכול ראובן להשביע שלא עשה נגד שלישתו דזה אינו דאין כאן שבועה כלל על השליש דחזקה אין אדם חוטא ולא לו אם לא במקום שע"א מכחישו בזו י"ל דעת הרא"ש דחייב שבועה אבל היסת ליכא:

(כא) אבל אם יש להם תרעומת פי' הסמ"ע דהיינו דמחולק' בסכום שלישית זה אומר ק' והשליש אומר רק פ' ואף דכבר מבואר כן בריש סימן נאמר שני' פה דשם איירי לענין נאמנות כשנים וכאן לענין ע"א סמ"ע והב"ח תי' דלעיל בשלישית בידו אף דהוי הכחשה בסך מכל מקום אם מודה בשלישית נאמן וכאן אפילו מודה בשלישית אבל בשלישות בידו ומודה בשלישות אף דהוי הכחשה בסך מכל מקום פטור משבועה ובזה השיגו הש"ך והנכון אתו דמכל מקום חייב שבועה אבל לדינא הסכמתי דאף דצריך שבועה מ"מ נאמן בשבועה כמש"ל בסעיף א' משא"כ באין שלישות בידו והוי הכחשה בסך אינו נאמן כע"א כלל:

(כב) שהוא מזייף. דאין השליש נאמן יותר מאלו החזיר השטר לבע"ד עצמו וע"ז הימנהו ואם כן אלו מסר שטר ליד מלוה הלא יכול לטעון מזויף אם כן אף לגבי שליש נאמן:

(כג) או פרוע. הוא אעפ"י דמודה דאינו מזויף מכל מקום אלו היה ביד מלוה היה נאמן במגו דמזויף היה בישנו ביד שליש ודלא כנ"י דס"ל ליתא להך מגו ועיין תומים:

(כד) אינו נאמן. ואם הוא כשר להעיד דעת הסמ"ע דמ"מ אין חייב לישבע להכחיש העד דמצי לטעון טענת השטאה או השבעה כל כמה דלא אמר אתה עד והב"ח חולק דלא שייך טענה זו בשליש וכן הסכים הש"ך ונכון ועי' תומים ס"ק י"ג דכתבתי דאם טוען פרעתי במה דלא מכחיש לשליש אין נאמן במגו דמזויף ע"ש:

(כה) לא יפרע אלא בשבועה וכו'. וה"ה אם חי וטוען השבע לי צריך לישבע כמו בשארי שטרות אם לא דכתב ביה נאמנות וכדלקמן סי' ע"א ואם היה תנאי שלא יפרענו אלא בפני השליש והשליש אמר שלא פרעו בפניו אפילו שבועה נגד יתומי' א"צ ש"ך ונראה דמיירי דשליש כשר להעיד ואם כן הוי ליה עד מסייע ופוטר משבועה דאל"כ הא אין נאמנות לשליש יותר מאלו השטר ביד מלוה ואלו השטר בידו הא שבועה בעי ואמירת השליש אין מועיל דאין כשר להעיד ואף כשהוא ביד שליש צריך שבועה:

(כו) לא יתננו למלוה. דלמא פרוע הוא והטור כתב עוד טעם דלמא כתב ליתן ולא נתן ועיין לקמן בסימן ס"ה מ"ש בזה בתומים באריכות כי שם מקומו אי"ה:

(כז) שבא הלוה וכו'. דעת הסמ"ע דווקא דידע הלוה וטוען ברי אבל אם לא היה במעמד השלישית ואין טוען ברי לא מהני ועיין תומים דהעליתי במשליש חפץ או משכון לית כאן ספק אף דלא ידע ממנו מכל מקום מהני השלישות ויעשה השליש כפי שלישתו רק במשליש שט"ח והלוה לא ידע אי גוף החוב נמחל בזו משמע גם כן מתשובת הרא"ש דאם השליש אמר החוב נמחל מכל מקום נמחל אף דלוה לא ידע וזה צריך קצת עיון ובפרט כשהמלוה מכחיש לשליש ע"ש. ומה שכתב שהלוה עמו לרבותא נקט ואפילו היה השלישית ראוי למסור ללוה וה"א אי איתא כדברי השליש למה לא מוסרו ללוה כיון דהיה שם במעמדו קמ"ל דלא ע"ש וסברא זו אמרינן בגמרא:

(כח) יעשה שליש מה שאמר לו השליח. דהא השליח נאמן דהא היה לו מתחילה מגו ואם כן נאמן בכל דבריו מה שימסור לשליש והשליש נאמן כי כך אמר לו השליח ופשוט ולדברי הש"ך ה"ל לשליח מגו דאל"כ הא לא שייך הימנו בשליח כיון דמלוה מכחיש השליחות אבל לפי דהעליתי דאין נ"מ כלל בהכחשת השלישות אם כן אף דאין לו מגו דהא הימנ' מתחילה וכן מורי' דברי הרמב"ן שם בבעה"ת להדיא וכמש"ל:

(כט) ויחזור למי שנתן. עיין תומים דהעליתי דמיירי בדבר דיכול המשלח לחזור בו עד שיזכה בו השליש עבור המקבל ולכך יחזור השליח למשלח אף דנאמן מכח הימני' דמשלח וגם יש לו מגו דמה בכך הא לא זכה בו המקבל ויכול משלח לחזור בו אבל בדבר דא"צ זכי' השליש כיון דשליח נאמן אין לו להחזיר למשלח עד שיאמר דבריו כהווייתן לפני ב"ד עכ"פ כדי שלא יפסיד למקבל כי נאמן הוא כ"ז ששלישתו בידו כמו שליש עצמו ע"ש:

(ל) השליש יעשה תמיד וכו'. נראה דאיירי דאין שכנגדו מוחה עליו בב"ד אבל אם מוחה בב"ד פשיטא דאין לו להחזיר עד שיפסוק כפי הדין ובהכי ניחא מ"ש הרא"ש בתשובה כלל ע"ב דין ה' דהואיל דאיכא אסמכתא בשלישית לא יוציא השלישות מתחת ידו דשם מיירי דהוי מוחה ע"י בב"ד:

(לא) יאמר וכו'. הסמ"ע הקשה דבס"ג מבואר דילך לפני ב"ד ותי' שלו וכן מ"ש ש"ך דחוק כמ"ש בתומים ולכן חלקתי ביניהם דכאן דה"ל להרחיב זמן שטר ה"ל כמו שובר וכשר מפי כתבם ולכך יכתבו עדים אבל בשאר שלישות להוציא לא מהני עדים דה"ל מפי כתבם ובעי ב"ד עיין תומים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.