אורים/חושן משפט/כד

אורים ‏ חושן משפט כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) בענין שלא יוכל לומר פרעתי. דאיירי במלוה בשטר או בעדים וא"ל אל תפרעני אלא בעדים או בתוך זמן אבל אי נאמן לומר פרעתי נאמן יש לי כנגדך בידך במגו וא"צ להביא עדים או ראיה סמ"ע ולא מבעיא בתובעו מעות פשיטא דהוי כאומר איני חייב לך אלא אפילו תובעו חפץ דיש מקום לומר מאן שם לך וגוף החפץ ברשות תובע מ"מ מסקנת רוב פוסקים דמהני מגו ודלא כדעת מרדכי ריש ב"מ ע"ש:

(ב) יש לך משלי כ"כ כו'. כתב הטור משכון היה לי בידך ונפחת מדמיו כו' ע"כ ואפילו התובע מודה שנפחת רק שמחולקים בדמי הפחת אם רב או מעט אפ"ה דין הכי דנזקקין לתובע תחילה סמ"ע בשם ד"מ בשם מרדכי ריש ב"מ ועיין תומים שכתבתי כי נר' דרוב פוסקים חולקים בזה אמרדכי ולדינא לא קאי:

(ג) יותר משלשים יום כו'. דזמן ב"ד נותנים תמיד לנתבע אפילו לא זילי נכסי אבל יותר מל' יום אין נותנים אם לא בדלי נכסי סמ"ע:

(ד) וצריך לשלם לו מיד כו'. פי' אם יש לו מעות רק דתובע זמן לברר ראייתו והואיל ולא זילי נכסי ויעבר זמן ל' יום אין נותנים לו זמן כלל ואם אין לו מעות יש לו זמן כדלקמן סי' ק' ע"ש. אבל להביא ראיה אין נותנים לו זמן יותר מל' יום סמ"ע. וכתב הב"ח דאף דצריך לשלם לתובע מ"מ אין משביעים לו שאין בידו משל נתבע כיון דנתבע טוען שיברר דבריו בעדים ואולי יבאו עדים ויכחישהו ונמצא ש"ש מתחלל והש"ך השיב עליו וכתב דהש"ע לא איירי כאן מדין שביעה רק קמ"ל דאין נותנים זמן וצריך לשלם אבל פשיטא דצריך לישבע ששקר טוען עליו הנתבע ונראי' דבריו:

(ה) שזילי נכסיה. פי' אם אין לו מעות והקונים יודעים שצריך למכור נכסים לפרוע עי"כ דוחקים למכור בזול ואם אמת כדברי הנתבע שיש לו כנגדו ביד התובע אין צריך למכור כלל ולהוזיל נכסיו וכגון דא נזקקין לנתבע תחילה סמ"ע ורש"י פירש בבבא קמא עוד פי' שהנתבע תובעו במשכון ואם יחזיר לו התובע יכול למכרו ביוקר כי הזמן גורם אבל אם יחזירו לו לימים הרבה בין כך ילכו התגרים ולא יהיה יכול למכרו בכך נזקקין לנתבע תחילה אולי יתחייב התובע להחזיר משכונו וימלט מהפסד ולדינא שניהם אמת. וה"ה דעי"כ שיש קול כי הוא חייב אין נותנים לו אשה הגונה או אינם נושאים ונותנים עמו באמונה הוא ג"כ בכלל דלי נכסי כה"ג בשם הרש"ך. ונר' דה"ה דיש לחוש אולי בין כך יגבר יד זרוע רמה לילך בערכאו' במקום שאין יד ישראל תקיפה כ"כ ג"כ בכלל זילי נכסי והרי זה בכלל אשרו חמוץ כנ"ל בתומים. והא דנזקקין לנתבע בזילי נכסי היינו שאנו יודעים שיש לו עדים שיודעים בדבר הזה אבל אם אין אנו יודעים רק הוא טוען כן אפילו בזילי נכסי אין לו זמן יותר מל' יום כ"כ התו' וסמ"ע ס"ק ד' ופשוט. ועיין תומים ס"ק ג' מ"ש לחלק בין כאן לסי' ט"ז:

(ו) ויש היזק בזה לנתבע. עיין תומים סק"א שבררתי אם התובע אינו מוחזק לעשיר וא"כ תולי לא ימצא הנתבע אחר כך מקום לגבות תביעתו בזה נזקקין לנתבע והרי זה בכלל זילי נכסי:

(ז) רוצה שישמעו דבריו תחילה כו'. ונתן טעם במרדכי דבזה יוכל להמתיק דבריו לב"ד ביותר ושומעין לתובע אם לא שהנתבע רוצה בלא"ה למכור נכסיו ובאשר הקול שהוא נתבע בב"ד חושבין שמוכרח למכור וזילי נכסים משא"כ בטוען תחילה חושבין כי הוא התובע. ולא זילי נכסיה מרדכי וסמ"ע. והש"ך בס"ק א' כתב הך נ"מ דאם יטעון הנתבע תחילה אם מודה במקצת לא יתחייב ש"ד דקדמה הודאה לתביעה מה שאין כן אם יתבענו התובע יתחייב ש"ד. והטעם דה"ל לפרוע מקצת שהודה אמנם אם זילי נכסיה אם היה מוכרח לפרוע מקודם אם כן אין נזקקין לתובע עכ"ל ודבריו דחוקים דמה אריא זילי' נכסיה ה"ה אם ההודאה הוא תוך זמנו וכדומה וגם אם לית ליה כלל דלא היה באפשרי לפרוע וגם מי יסגור פי הנתבע בבא לב"ד ויאמר תיכף אני חייב לפלוני כך ואם אינו כמערים (כמ"ש הש"ך דאיירי בהך גוונא) פשיטא דפטור מש"ד ומה נזקקין לתובע תחילה שייך פה מי יסגור פיו. ואם התובע אומר שיקבלו עדים שלו בראשונה והנתבע אומר שלו אם שני כתות עדים שוי' שאין חשש בשניהם שימותו או שילכו למד"ה בין כך או להיפוך שיש בשניהם חשש שימותו או ילכו למד"ה נזקקין לתובע ולא שייך כאן זילי נכסי כ"כ התו' בסנהדרין ואם בא' חשש ובשני אין חשש פשיטא דממהרין לגבות עדות במקום דאיכא חשש דיפסיד עדותו ופשוט כ"כ הב"ח:

(ח) או שמבקש כו'. כי שמא היום או מחר יברר בראי' או יודה ואפילו הראה כבר שטרותיו לב"ד ואפילו קנו מידו ע"ז יכול לומר איני טוען עכשיו ד"מ בשם רשב"א וסמ"ע ומשמע דאם כבר טען א"י לחזור וב"ד פוסקים כפי הדין:

(ט) שישבע לו עכשיו. והא דכתב הש"ע לעיל סי' ט"ז דלאחר ל' יום נשבע בע"כ של תובע התם איירי בזילי נכסים ומ"מ ממתיני' ל' יום וא"כ צ"ל עכשיו דנקט כאן לאו דוקא דל' יום נותנים לעולם אפי' בזילי נכסי או באין טוען יש לי עדים אפילו ל' יום אין נותנים בזילי נכסי סמ"ע. והא דאמר לעיל דנתחייב שבועה לא קשה מה אריא דכבר נתחייב שבועה אפילו לא פסקו ליה כלל כיון דזילי נכסיה הא מחויב לטעון י"ל באמת כמ"ש הב"ח נתחייב לו שבועה לאו דוקא אך זהו דוחק דלא נזכר כלל לעיל בש"ע מזילי נכסיה וכהנה יתר דחוקים. ולכן נר' דלעיל בטוען התובע אל ישבע לי משום שיש לי עדים בזו אין נותנים זמן רק ל' יום דאין כאן פסידא לתובע דאמרינן בממ"נ ודאי לא ישבע לשקר דאיך ישבע והוא ג"כ יודע דיש לך עדים וא"כ יתברר ברבים נבלתו איך נשא לשוא נפשו ויפסול לעדות ושבועה. ועוד עם כל זה דישבע לשקר אם אחר כך יבאו עדים ויעידו כדבריך לא תפסיד בשבועתו כנ"ל ולכך אין נותנים רק ל' יום משא"כ כאן דהתובע נותן טעם אולי ברוב ימים יתנחם וישים אל לבו להודות ומבלי לישבע בשקר אבל מודה התובע שאין כאן ראיה כמבואר בטור ובש"ע בזו נותנים לו זמן כפי שאלתו אם אין זילי נכסי ולק"מ ועיין ותראה כי שם נזכר שיש לו עוד ראי' וכאן נזכר כי אולי יתנחם ויודה וא"ש אבל בזילי נכסי אין נותנים לו אפילו ל' יום לשבועה ולכך מדוקדק כאן בש"ע לשון עכשיו וא"צ לדוחק הסמ"ע:

(י) וכן כל כיוצא בזה. ה"ה שאם אמר הנתבע להביא ראי' שלו בתוך ל' יום פוסקין מיד ואם יביא ראיה סותר ואם לא יביא מרוויח התובע שזמן ב"ד שנותנים אחר כך מתחיל מן הפס"ד שהיה תיכף טור והרא"ש וכן אם תבעו שחבל בו ושמעון טוען יש לי כנגדו בידו ואני אביא עדים ע"ז אין נותנים לו זמן דאין נותנים זמן לחבלות סמ"ע בשם תו' ורא"ש ומרדכי. וצ"ל דמיירי דיש עדים על החבלה דאל"כ הנתבע נאמן במגו דלא חבלתי בך כלל כנ"ל וא"כ הוא זה משנה שאינה צריכה דאם בתובעו מעות והלה אומר שיש לו עדים ונכרים הדברים לב"ד מ"מ אין נותנים לו זמן יותר רק ל' יום שהוא זמן ב"ד בלא"ה אף שלא טען כן מכ"ש בחבלה שאין נותנים לו זמן ואי דבחבלה אין לו אפי' ל' יום הוא הטעם דבלא"ה אין לחבלה זמן דאין נותנים זמן לחבלה וזהו כתבו כבר הטור ומחבר לקמן בסי' ת"כ ע"ש ובזילי נכסי לעולם נותנים זמן אפילו לחבלות ואין הבדל בינו לשאר תביעת כמ"ש הנ"י וכן העלה הש"ך ס"ק ב' וא"כ יפה עשה הטור שהשמיט הך דינא דחבלות דהוא במכ"ש משארי תביעות ולק"מ מקושי' הב"ח שהשמיטו: וכתב היש"ש בב"ק פ' הפרה דאם נשבע ונוטל והוא אומר לא אשבע ולא אטול עדיין אין הנתבע יכול להכריחו השבע וטול אבל אם הנתבע היפך עליו השבועה לישבע וליטול אף דא"י לחזור מ"מ יכול לומר השבע לי בזמן ב"ד או אני חוזר בי ואשבע ואפטור כי ע"מ כן הפכתי ולא אהיה אגוד בך לעולם ע"ש ונראים דבריו כי בלא"ה דעת הרבה פוסקי' שיכול לחזור קודם שישבע חבירו:

(יא) שיש לו הרבה כו'. הק' הסמ"ע מלקמן סי' פ"ז סכ"ד בהג"ה דפוסקים לתובע שיטעון הכל ביחד ואם אינו רוצה נשבע הנתבע שאינו חייב לו כלום ונפטר ממנו מכל התביעות ותי' או דאיירי דטענה שטוען עליו עכשיו אין בו חיוב שבועה וא"כ לא שייך טענת הנתבע דיהיה מוכרח להיות נשבע פעמים הרבה דהא על טענה זו אין שבועה וכן אי שאר טענות שיש לו לטעון עוד אין בהם חיוב שבועה א"כ אין להכריחו לטעון דכיון דלא שייך שיצטרך לישבע פעמים הרבה. סמ"ע וה"ה אם התובע אינו מקפיד שישבע הנתבע בב"ד שאין חייב לו כלל מכל הטענות כי רצונו מ"מ לתבוע אחר כך בזמן הכושר כי חושב שיש לו ראיה ג"כ אין לכוף אותו לתובעו בכל הטענות בפ"א דהא אין הנתבע נשבע ב"פ דכבר נשבע דרך כלל ואם לא יברר התובע בראי' כבר נפטר הימנו. ש"ך וג"כ נכון לדינא:

(יב) שומעין לתובע. ואם ראובן תבע לשמעון ושמעון לא רצה להשיב והוא אלם וא"א לכופו אם אחר כך תובע שמעון לראובן בתביעות אחרות א"צ ראובן להשיב עד שישב לו תחילה שמעון על תביעה ראשונה שתבעו סמ"ע בשם מהרי"ו ופשוט:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.