נתיבות המשפט - חידושים/חושן משפט/כד
נתיבות המשפט - חידושים 
חושן משפט כד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בענין שלא יוכל לומר. דאיירי במלוה בשטר או בעדים וא"ל אל תפרעני אלא בעדים או בתוך זמן אבל אי נאמן לו' פרעתיך נאמן לו' יש לי בידך כנגדו במגו ואין צריך להביא עדים או ראיה סמ"ע:
(ב) יש לך משלי. כתב הטור משכון היה לי בידך ונפחת מדמיו וכו' ואפילו התובע מודה שנפחת רק שמחולקים בדמי הפחת אם רב או מעט אפ"ה דינא הכי דנזקקין לתובע תחלה סמ"ע:
(ג) יותר מל' יום דזמן ב"ד נותנין תמיד לנתבע אפילו לא זיילי נכסי אבל יותר מל' יום אין נותנים אם לא בזיילי נכסיה סמ"ע:
(ד) וצריך לשלם לו מיד. פי' אם יש לו מעות ואינו מבקש זמן אלא לברר תביעתו ולנכות זה בהלואתו בזה קאמר דצריך לשלם לו מיד מאחר דא"י להביא ראיותיו שחייב לו כנגדו תוך ל' יום ויותר מזה אין נותנין לו אם כן למה לנו להמתין לו על חנם ל' יום. ואם אין לו מעות אין נותנים לו יותר מל' יום להשתדלת מעות באיזה צד סמ"ע. ודוקא כשהתובע טוען זמן יותר מל' יום אבל אם אומר בסתם יש לי עדים דנותנין זמן ל' יום לבקש עדים ועברו ל' יום ואחר כך אין לו מעות נותנין לו עוד ל' יום כי בל' ימים הראשונים היה מבקש עדים. או"ת. ומ"מ יכול להשביע למלוה תיכף כשמשלם אף שטוען יש לי עדים ואין חוששין לחילול השם ש"ך דלא כסמ"ע:
(ה) שזיילי נכסי פי' אם אין לו מעות והקונים יודעים שצריך למכור נכסים לפרוע עי"כ דוחקים למכור בזול ואם אמת כדברי הנתבע שיש לו כנגדו ביד התובע אין צריך למכור כלל ולהוזיל נכסי וכגון דא נזקקין לנתבע תחלה ורש"י פי' בבבא קמא עוד פי' שהנתבע תבעו במשכון ואם יחזיר לו התובע יכול למוכרו ביוקר כי הזמן גורם אבל אם יחזירו לו לימים הרבה בין כך ילכו התגרים ולא יהיה יכול למוכרו בכך נזקקים לנתבע תחילה אולי יתחייב התובע להחזיר משכונו וימלט מהפסד. וה"ה דאם יצא קול שחייב אין נותנים לו אשה הגונה או אין נו"נ עמו באמונה הוא גם כן בכלל זיילי נכסי כה"ג. ונראה דה"ה דיש לחוש אולי בין כך יגבר יד זרוע רמה לילך בערכאות במקום שאין יד ישראל תקיפה גם כן בכלל זיילי נכסי וה"ז בכלל אשרו חמוץ. והא דנותנין זמן יותר מל' יום בזיילי נכסיה היינו שאנו יודעים שיש לו עדים בדבר הזה וכן בסי' ט"ז ס"א שכתב דנותנין לו יותר מל' יום בעדים שהרחיקו נדוד מיירי גם כן בזיילי נכסיה דהנתבע סמ"ע: והאו"ת תירץ דבסתם דאין העדים פה אבל לא ידעינן אם הרחיקו נדוד אין נותנין זמן מל' יום יותר אבל אם ידוע שהרחיקו נדוד וא"י לבוא תוך ל' יום נותנין זמן כפי הצורך:
(ו) רוצה שישמעו דבריו. ונ"מ שיכול למתק דבריו תחלה. ובמקום שזיילי נכסי כשהעולם ידעו שהוא נתבע שומעין לנתבע תחלה כדי שהעולם יסברו שהוא התובע. והש"ך כתב דנ"מ שאם הנתבע יטעון תחלה לענין מודה במקצת שכשיודה תחלה ויהיה ניכר לב"ד שאינו כמערים רק שאינו רוצה לישבע אפילו באמת יפטר ועל זה קאמר דנזקקין לתובע תחלה ושומעין לו תחלה וממילא יתחייב הנתבע שבועה. ובמקום דזיילי נכסיה פי' שמה שלא פרע לו עד עכשיו לא היה מחמת פשיעת הנתבע רק שלא היה יכול ליפרע מקודם מחמת שהיה זיילי נכסיה מקודם דהיינו שלא היה תגרין מצויין לקנות מטלטלין שלו שומעין לנתבע תחלה אף שעל ידי זה יפטר משבועה. ודבריו דחוקין מאוד. ואם התובע אומר שיקבלו עדים שלו בראשונה והנתבע אומר שלו אם שני כתות עדים שוים שאין חשש ביניהם שימותו או שילכו למד"ה בין כך. או להיפך שיש בשניהם חשש שימותו או שילכו למד"ה נזקקין לתובע ולא שייך כאן זיילי נכסיה. ואם באחד חשש ובשני אין חשש פשיטא דמהימן לגבות עדות במקום דאיכא חשש דיפסיד עדותו:
(ז) או שמבקש. כי שמא היום או מחר יברר בראיה או יודה ואפי' הראה כבר שטרותיו לב"ד. ואפילו קנו מידו ע"ז יכול לומר איני טוען עכשיו ומשמע שאם כבר טען א"י לחזור סמ"ע:
(ח) שישבע לו עכשיו. והא דכתב הש"ע לעיל סי' ק"ז דלאחר ל' יום נשבע בע"כ של תובע התם מיירי בזיילי נכסי ומ"מ ממתינים ל' יום ואם כן צ"ל דנקט כאן ועכשיו הוא לאו דוקא דל' יום נותנין לעולם אפילו בזיילי נכסי או באין טוען יש לי עדים אפילו ל' יום אין נותנין בזיילי נכסי סמ"ע:
(ט) וכל כיוצא. ה"ה שאם אמר הנתבע להביא ראיה שלו בתוך ל' יום פוסקין מיד ואם יביא ראיה סותר ואם לא יבוא מרוויח התובע שזמן ב"ד שנותנין אחר כך מתחיל מן הפס"ד שהיה תכף. וכן אם תבעו שחבל בו ושמעון טוען יש לי בידך כנגדו ואני אביא עדים אין נותנים לו זמן דאין נותנים זמן לחבלות. כתב היש"ש ב"ק פרק הפרה דאם נשבע ונוטל והוא אומר לא אשבע ולא אטול אין הנתבע יכול להכריחו השבע וטול אבל אם הנתבע היפך עליו השבועה לישבע וליטול אף דת"י לחזור מ"מ יכול לו' או השבע לי בזמן ב"ד או אני חוזר בי ואשבע ואפטור כי ע"מ כן הפכתי ולא אהיה אגוד בך לעולם ע"ש:
(י) שיש לו הרבה. הקשה הסמ"ע דלקמן סי' פ"ז סכ"ד בהג"ה דפוסקים לתובע שיטעון הכל ביחד ואם אינו רוצה נשבע הנתבע שאינו חייב לו כלום ונפטר היינו מכל תביעות. ותי' דאיירי שטוען עליו עכשיו אין בו חיוב שבועה ואם כן לא שייך טענת הנתבע דיהיה מוכרח להיות נשבע פעמים הרבה דהא על טענה זו אין שבועה וכן אי שאר טענות שיש לו לטעון עוד אין בו חיוב שבועה אם כן אין להכריחו לטעון דכיון דלא שייך להצטרך לשבוע פעמים הרבה סמ"ע. וה"ה אם התובע מרוצה שישבע הנתבע בב"ד שאין חייב לו מכל הטענות כי רצונו מכל מקום לתבוע אחר כך בזמן הכושר כי חושב שיש לו ראיה גם כן אין לכוף אותו לתובעו בכל הטענות בפעם א' דהא אין הנתבע כשבע ב' פעמים דכבר נשבע דרך כלל ואם לא יברר התובע בראיה כבר נפטר הימנו. ש"ך ☜ וע"ב דיש עוד נ"מ בהא דנזקקין לתובע תחלה במקום שזה גובה וזה גובה כדלקמן סי' פ"ה דמגבין להתובע תחלה קודם) (וע"ע שם דבמלוה בשטר והלה טוען יש לי בידך כנגדו חפץ פ' אז אם רוצה לסלק למלוה בפרעון והמלוה כופר נשבע המלוה ש"ח. ואם אין הלוה רוצה לסלק בפרעון רק שתובע להמלוה להחזיר לו החפץ והמלוה כופר נשבע המלוה רק היסת:
(יא) שומעין לתובע. ואם ראובן תבע לשמעון ושמעון לא רצה להשיב והוא אלם וא"א לכופו אם אחר כך תובע שמעון לראובן בתביעות אחרות אין צריך ראובן להשיב ועד שישיב לו תחלה שמעון על תביעה ראשונה שתבעו סמ"ע:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |