אומר מיהודא/סוכה/יא/א

אומר מיהודא סוכה יא א

הדלה עליה וכו' זה הכלל מקבל טומאה וכו' ע"ש ובע"ב מנה"מ וכו' אמר קרא חג הסוכות וכו'. אי מה חגיגה בעלי חיים וכו' (יב.) . והקשה בספר קול יהודא מאי מקשה הגמרא על רבי יוחנן אי מה חגיגה בעל חיים דהא איתא לקמן דף ל"ו ע"ב רבי יהודא אומר אין סוכה נוהגת אלא בד' מינים שבלולב. תוס' ד"ה רי"ו וכו' דלא שייך לאקשויי לר"י אי מה חגיגה וכו' קשה מאי פריך הכא ור"י אי מה חגיגה וכו' דלמא רבי יוחנן סבר נמי כרבי יהודא דאין סוכה נוהגת אלא בד' מינים וב"ח אינם מד' מינים וליכא למפרך מה חגיגה ב"ח וכו' ע"ש שהניח בצ"ע.

ונ"ל דע"כ מוכח דלא סבר רבי יוחנן כרבי יהודה דהנה בדף י"ב ע"א איתא במשנה חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהן וכו' אמר ר' יעקב שמעית מיניה דרבי יוחנן תרתי, חדא הא ואידך החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה. חדא משום גזירת האוצר וחדא משום תעשה ולא מן העשוי ולא ידענא וכו' ע"ש. ונמצא מוכח דרבי יוחנן מפרש טעמא על הך מתניתין דחבילי קש אי משום גזירת אוצר אי משום תעשה וכו'.

ולפי זה מוכח דלא סבר רבי יוחנן כרבי יהודה, דאי סבר כרבי יהודה סוכה אינו נוהג אלא בד' מינים קשה ל"ל לרבי יוחנן לפרש טעם אחר על חבילי קש, לימא דמשום הכי אין מסככין בו דסוכה אינו נוהג אלא בד' מינים וחבילי קש אינו מד' מינים אלא וודאי דלא סבר ר' יוחנן כר"י ושפיר מקשה לר"י מה חגיגה ב"ח ומתורץ קושי' הנ"ל ודו"ק:

ובזה יובן נמי מה שכתבו בתוס' ד"ה אי מה חגיגה ב"ח וז"ל לעיל גבי הא דילפינן איסור הנאה לא שייך לאקשויי הכי עכ"ל. ותמוה דלמה לא שייך להאקשויי והיא באין מובן. ולפי דברינו הנ"ל אתי שפיר, דלעיל רבי יהודא ב"ב דמקיש סוכה לחגיגה מה חג לה' וכו' לא שייך לאקשויי מה חג ב"ח אף סוכה ב"ח י"ל דר' יהודא ב"ב סבר כר' יהודא דאין סוכה נוהגת אלא בד' מינים וב"ח אינו מד' מינים, אבל כאן הוא רבי יוחנן ומקשה שפיר עליו מה חגיגה ב"ח וא"ל דסבר כר' יהודא דהא מוכח דר"י לא סבר כר' יהודא כנ"ל מכח האי דשמעית מיניה דרבי יוחנן תרתי כנ"ל, ומקשה שפיר, ודו"ק היטב:

מעבר לתחילת הדף