אבן עוזר/שבת/ו/ב
בד"ה ואמאי קרי לה גמורה כו' ולי נראה לפרש כוונת הש"ס, דע"כ התנא דחשיב לעיל רה"י ור"ה. לא מיירי בטלטול דרבנן, אלא מיירי באיסורי תורה כמבואר בסיפא ואם הוציא והכניס כו'. והנה לכאורה קשיא בהא דמסיק הש"ס כאן, דאשמעינן הברייתא דרבנן פטרי בזורק, והא קייל"ן פ"ק דעירובין דף ט"ו ע"א כאביי דאמר לחי משום מחיצה, ושם דף י"ב ע"ב מבואר משום מחיצה הזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב. וע"כ צריכין לומר דדוקא באין ר"ה עובר בה אלא מפולש לכרמלית הוא דהוי רה"י, אבל אי ר"ה מהלכת בה כי הכא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, דדוקא ברה"י שיש לה מחיצות גמורות מסיק הש"ס פרק ב' דעירובין דף כ"ב ע"א דלא אתו רבים ומבטלי מחיצות עיי"ש ולפ"ז שפיר אמר זו היא רה"י גמורה, דאפילו רבים אין מבטלין מחיצותיה דלעולם הוי רה"י, אבל רה"י שיש לה שני מחיצות ושני לחיין בשני צידיו, דהוי רה"י אם אין רבים עוברים בה, אבל לאו רה"י גמורה היא, דאם רבים עוברים בה אתו רבים ומבטלין מחיצותיה שנעשו לה ע"י לחיין, ומש"ה פטרי רבנן הזורק בה, אבל ר"י ס"ל שני מחיצות דאורייתא, וכיון דשני מחיצותיה גמורות, לא אתו רבים ומבטלין מחיצותיה, כמ"ש הש"ס שם דף כ"ב ופריך ואמאי קרי לה גמורה, פירוש דהל"ל זו היא רה"י. ואנא ידענא דלא ממעט אלא היכא דרבים עוברים בה, דאי באין רבים עוברים בה ליכא שום תנא דס"ל דלא הוי רה"י, לדידן דקיימא לן לחי משום מחיצה כאביי, ומשני דסד"א כי פליגי רבנן לטלטל, פי' דסד"א לרבנן כיון דאית להו לחיין הוי רה"י (גמורה), דאין רבים מבטלין מחיצותיה, ובטלטול פליגי דלר"י דסגי מן התורה בשני מחיצות לכן מהני לחיין לטלטל מדרבנן, אבל לרבנן דמן התורה בעי לחיין לכן אסור לטלטל מדרבנן, והא דתניא זו היא רה"י, אתי למעוטי היכא דיש ב' מחיצות בלא לחיין דלא הוי רה"י, ולאפוקי מר' יהודה אתו, ומשום הכי נקטו גמורה, דע"כ אתי למעט דהיכא דהוי רה"י ולאו רה"י גמורה, דרבים מבטלין מחיצותיה, ואי בלא לחיין, כלל וכלל רה"י לא הוי, אלא על כרחך דאתי למעט עם לחיין. דאז רה"י היא אם אין רבים עוברים בה, ולאו גמורה היא דרבים מבטלין מחיצותיה, וע"כ גם לזרוק פליגי רבנן, ובחידושי בפ"ק דעירובי דף ט"ז כתבתי לרבא דאמר לחי משום היכרא ע"כ צ"ל תנאי היא,, והשתא נמי מתורץ מ"ש התוס' ד"ה, ואמאי קרי לה גמורה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |