אבן עוזר/עירובין/ג/ב
בד"ה והאיכא רצופין כו' וי"ל דרוב אמות קאמר. עכ"ל. לכאורה קשה מאי קאמר הש"ס רוב אמות קאמר הא ליכא רובא, ועוד כיון דלרבנן צ"ל נמי רוב אמות קאמר א"כ גם לר"ש מצינו לאוקמי, ומהרש"א נדחק בזה.
ויש לתרץ ע"פ מה שכתבו התוס' בסמוך ד"ה כרבנן כו', דאביי לא איירי כ"א באמות המוזכר בפירוש ולא באמות המשתמע מכלל דבריהם, לפי זה י"ל הא דתירץ ואיבעית אימא, לא ניחא ליה בתירוץ הראשון, משום דס"ל להאיבעית אימא דאביי איירי גם באמות המשתמע מכלל דבריהם, וע"כ גם לרבנן צ"ל דרוב אמות קאמר וא"כ גם לר"ש מיתוקמי, ולפ"ז י"ל דגם בדין גדר שנפרץ משכחת לה באמות בת ששה, כגון שהיה גדר סמוך לכרם ואין בין כרם לגדר שמונה אמות ונפרץ פירצת עשר, ע"כ אי הוי פירצה גמורה וכאלו אין מחיצה לפני הכרם, אז רשאין לזרוע עד ד' אמות סמוך לכרם, ואי לא הוי פירצה והוי כסתום בכותל אז הד' אמות שייך לעבודת הכרם, ואידך כיון דלית ביה ד' אמות בטיל להכרם ואסור להביא זרע לשם ומודדין להחמיר באמות בת ששה, ואי ליכא עשר אמות גדולות אסור לזרוע שם, לכן שפיר תירץ הא"א רוב אמות קאמר, דר"ל רוב אמות שנוכל להמציא אפי' אמות המשתמע מכלל דבריהם נמי איירי, אבל תירוץ הראשון ס"ל דלא איירי כ"א באמות המוזכר בפירוש, ודין שכתבתי בגדר שנפרץ אינו מוזכר בפירוש, לכן לר' שמעון אלא (לא) הוי רוב אמות דלא (ולא) מיתוקמי אלא לרבנן.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |