אבן עוזר/ברכות/יא/ב
תוספות ד"ה שכבר נפטר כו' עד ואין צריך כמ"ש כבר. עכ"ל. הנה הבית יוסף סימן מ"ז הבין דברי תוספות אלו, דכל הפילפול הולך אם רשאין להפסיק בין ברכת התורה להלימוד, והשגת התוספות אצרפתים שלא היו צריכין ללמוד אחר ברכתן. וע"כ הביא בש"ע דעת התוספות דאין צריך ללמוד מיד אחר הברכה והוכיח הב"י שכן דעת שאר פוסקים ע"ש.
ולע"ד דין זה תמוה, וקשה טובא עפ"י הב"י, חדא מה שהב"י בעצמו הקשה על הירושלמי שאמר והוא ששנה על אתר הא לעולם קורין ק"ש מיד אחר אהבה רבה, וע"ז תירץ הב"י שני תירוצים תירוץ הא' דאפשר דקרא אהבה רבה אחר ק"ש כמו שקראו אנשי משמר, ועוי"ל תורה לחוד וק"ש כתפלה חשיב עכ"ל. והאי תירוץ ראשון אי אפשר לאמרו בהתוספות, דא"כ מאי זה ששאלו לר"י מה שאנו אין לומדים עד אמצע היום כו', ומאי קושיא הא אנו קוראים ק"ש לעולם מיד אחר אהבה רבה ומש"ה פוטרין כל היום, ועכצ"ל כתירוץ השני של הב"י, וע"ז קשה דהא קיימא לן במנחות דף צ"ט, קרא ק"ש שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה (וכ"פ הסמ"ג ורמ"א ביו"ד סי' רמ"ו ע"ש) הרי דבק"ש יוצא ידי לימוד תורה. וע"ז אין חוליק דק"ש לא גרע משאר מקרא ע"ש, (ואל יטעוך לשון רש"י דף י"ד דפי', אלמא תורה דהוא עשיה דמצוה קודם לק"ש כו', דה"ק אפילו תורה הקדים לק"ש אף דק"ש יש בו תרתי אפ"ה רשאי להקדימו וכ"ש דקשה לרב ע"ש) ובהיות כן קשיא עוד, מנ"ל להתוספת לחלק דין ברכה זו מכל הברכות דאסור להפסיק בין הברכה אל הדבר שמברכין עליו [דלמא לעולם אסור להפסיק בין בה"ת לבין הלימוד] והא דמשמע בש"ס דא"צ לשנות מיד, היינו משום דק"ש היינו תורה, ואפי' אם נאמר דק"ש כמו תפלה, מ"מ קשה על המרדכי דפסק כירושלמי, אך שחילק בין אהבה רבה ובין ברכות התורה כמו שחילקו התוספות ג"כ, והמרדכי נמי השיג על הצרפתים דאין צריך כמו שכתבתי עיי"ש. וקשה מנ"ל לחלק ברכה זו משאר הברכות אימא ודאי דצריך ללמוד מיד, והא דאמר בירושלמי גבי אהבה רבה, אימא דנקטי לרבותא דאפי' בזה דקרא מיד ק"ש אפ"ה צר לשנות על אתר, ואשמעינן דק"ש חשיבא כמו תפלה. תו קשה למה הקשו תוספות מ"ש מסוכה דמברך על כל סעודה וסעודה. אמאי לא הקשו מ"ש מסוכה ומכל הברכות דאסור להפסיק בין הברכה והכא שרי. תו מנא להו לתוספות, אימא גם הצרפתים פסקו דלא כירושלמי וס"ל דהירושלמי דמהו לסוכה דמברך על כל סעודה וסעודה כמ"ש התוספות, אלא דהצרפתים מדמינן ברכה זו לכל הברכות דאסור להפסיק בין הברכה להדבר אשר מברכין עליו, ואין צריכין בזה להירושלמי. תו מה תקנו הצרפתים בזה, טפי הוי עדיף להו לברך כשירצו ללמוד ביום. תו למה קראו מקרא ומשנה וגמרא בחדא הוי סגי להו.
ע"כ נ"ל דוודאי אין חילוק בין ברכה זו לכל הברכות דאסור להפסיק אחר הברכה. (כאשר מבואר ברמב"ם פ"ז מהלכות תפילה), אלא דהתוספות ופוסקים כאן מיירי בהפסיק באמצע למודו, דלירושלמי בעי לברך והש"ס שלנו חולק ע"ז, וע"ז הקשו מ"ש מסוכה כו'.
ומ"ש התוס', והצרפתים נהגו לומר כו', פי' כשקמו ללמוד בלילה נהגו לומר מיד מקרא משנה וגמרא ע"פ הירושלמי, משום דהוי קשה להצרפתים אמאי לא אמר נמי שמואל הכי בגמרא שלנו, ע"כ הוי מפרשים ע"פ מ"ש בתדר"י דהטעם שתקנו ג' ברכות על התורה, ברכה א' נגד מקרא ב' נגד משנה ג' נגד גמרא עיי"ש, וצ"ל דגם באהבה רבה נרמזו מקרא ומשנה וגמ', ועפי"ז נ"ל טעמו של ר' יוחנן בשמעתין דס"ל לברך ב' ברכות על התורה, דר' יוחנן לשטתו דס"ל לגמרא אין צריך לברך, לכן לדידיה סגי בב' ברכות נגד משנה ומקרא, ולפ"ז נתבאר פלוגתא דשמואל עם הירושלמי, דודאי גם הירושלמי ס"ל אם ירצה לקרות מקרא אין צריך לקרות על אתר, כיון שכבר קרא ק"ש דהוא מקרא, והוי כמו שיכול להפסיק באמצע סעודתו, אך דמיירי הירושלמי ברוצה לשנות משנה לכן אמר והוא ששנה על אתר, כיון דלמשנה צריך ברכה לעצמו הוי הפסק בין הברכה לתחלת משנתו, וטעם זה שייך לשיטת הירושלמי דהוא ר' יוחנן דס"ל דצריך שני ברכות א' על המקרא וא' על המשנה אבל שמואל דש"ס דילן לשטתו, דס"ל דאין צריך כ"א ברכה אחת להתורה ולדידיה מקרא ומשנה כמו מקרא ומקרא הוא לכן אין צריך לשנות על אתר, ובזה הלכה כירושלמי דהא אנן נמי מברכינן ג' ברכות על התורה ודלא כשמואל ומשום הכי א"ש דהתוספות שינו לשון ירושלמי דאמר והוא ששנה על אתר ותוספות כתבו דבעי שילמוד על אתר משום דהירושלמי דהוא ר' יוחנן לשטתו, דס"ל לגמרא אין צריך לברך לכן א"צ אלא לשנות משנה מיד, אבל אנן דס"ל גם לגמרא צריך לברך לכן צריכין ללמוד משנה וגמרא מיד, דאז תו אין צריך לברך בכל היום, ומש"ה נהגו צרפתים ללמוד מקרא ומשנה וגמרא מיד, אבל התוספות סתרי פי' זה בצחות לשונם הואיל וגמרא שלנו לא אמרו, פי' נהי דמתרצין הצרפתים הא דשמואל לא אמרו אבל הא קשיא לדידהו דהא מסקנת הגמרא הלכך נאמרינהו לכולהו א"כ אמאי לא אמרו הגמרא, נמצא דתוספות חלקו על הצרפתים בהא דס"ל דצריכין ללמוד מקרא ומשנה וגמרא מיד אחר הברכה והתוספות ס"ל דבחדא מנייהו סגי והשתא אתי שפיר הא דהתוספות ציינו בתחלת דבור זה בגמרא זה לשונם שכבר נפטר באהבה רבה עד הלכך נאמרינהו לכולהו, ולכאורה אין לזה שום שייכות כלל לדבריהם כאן, אבל למ"ש עיקר סתירת פי' צרפתים הוא ממסקנת הש"ס דהלכך נאמרינהו לכולהו ואפ"ה לא אמרו הגמרא שלנו. ונלענ"ד ליתן טעם למחלוקת הש"ס דילן עם ירושלמי לפי' התוספת דהש"ס דילן לשטתו דמסקינן כרבא דגם לגמרא צריך לברך, וכיון דעל כל מה שירצה ללמוד בעי לברך וכל שעה אדם מחויב ללמוד לכן לא הסיח דעתו מן הברכה, אבל הירושלמי דאיהו ר' יוחנן לשטתו דלגמרא אין צריך ברכה, מש"ה אם הפסיק הוי היסח הדעת דהא אפשר שילמוד גמרא דאין צריך ברכה לכן דומה לסוכה דמברך על כל סעודה וסעודה, זה נ"ל ברור, וכן מוכח ברא"ש שכתב וכן המברך על התורה ולמד והפסיק באמצע כו', הרי דמיירי לענין הפסק באמצע למודו, ומ"ש הרא"ש דוקא באהבה רבה, פי' מש"ה אף שקרא ק"ש דהוא מקרא מ"מ בעי שילמוד על אתר, אבל בברכת התורה כשלמד בפעם ראשון מיד סני, ומ"ש ואם אין חילוק פי' אם נאמר דגם אהבה רבה לא גרע משאר ברכת התורה ואפ"ה בעי שילמוד על אתר וא"כ עכצ"ל לעולם כל שהפסיק צריך לחזור ולברך, א"כ קשה ה"ל לאשמעינן בעלמא כו'. וכתב עוד ואת"ל דאין חילוק מ"מ הדבר מסתבר בלי ראיה באדם שרגיל כו' אבל הירושלמי עכצ"ל דמיירי באדם שאין רגיל, דאז דמי לסוכה דמברך על כל סעודה וסעודה, נמצא הטור פסק דלא כאת"ל אלא כמו שחילק בתחלה והיינו ברגיל אבל באינו רגיל לא עלה ע"ד הרא"ש להסתפק בו דצריך לחזור ולברך, כל זה נ"ל ברור, ודלא כב"י שנדחק בפירוש התוספות והרא"ש והטור.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |