אבן עוזר/ברכות/טו/ב
תוספות ד"ה אבל בשאר מצות כו'. תירוצם דחוק דה"ל לש"ס להביא דברי רב יוסף לעיל, והכי הל"ל והשתא דאמר רב יוסף כו' אתייא ברייתא נמי כר"י וכה"ג טובא בש"ס, ותו אמאי סידר הש"ס דברי רב יוסף אחר שפסק הלכה כר"א ב"ע, דהשתא אין נ"מ בדברי ר' יוסף אליבא דהלכתא אלא הל"ל דברי ר"י אמתני', ע"כ נ"ל קודם דאפסקא הלכתא הוי מסתבר להש"ס לאוקמי פלוגתייהו בשאר מצות דכתיב הסכת ושמע ישראל ור' יוסף נמי סבר בשאר מצות דתרתי ש"מ מהסכת ושמע ישראל דבכל לשון ולהשמיע לאזניו, ותרווייהו צריכי בק"ש משום דכתיב והיו כדאמר לעיל וכתיב על לבבך וסד"א אחר כוונת הלב הם הדברים, ור"י ס"ל דמבעי' ליה לכל לשון ע"כ אם לא השמיע לאזניו יצא וכן אחר שהביא הש"ס ברייתא דראב"ע דשמעינן מיניה דכ"ע ס"ל השמע לאזניך רק למר לכתחלה ולמר דיעבד, י"ל נמי דפליגי נמי בהכי בשאר מצות משום דלא הוי מסתבר להש"ס לומר דהסכת ושמע בד"ת כתיב אלא במצות וכדקס"ד דהש"ס כאן, אבל אחר שנפסקה הלכה כראב"ע, מזה הכריח רב יוסף דע"כ בשאר מצות לא פליגי, דהא מצינו שני פלוגתות בדיני ק"ש לעיל ריש פרקין פליגי ר"מ ור"י ר"מ סבר דק"ש אין צריכה כוונה רק פסוק ראשון, וכתבו תהר"י דפסוק ראשון יליף מהסכת ושמע ישראל, ור' יהודה ס"ל כל הפרשה צריכה כוונה דכתיב על לבבך, וכאן נמי פליגי ר"מ ור"י ר"מ סבר על לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברים דלא בעי השמיע לאזניו, ור"י ס"ל שמע השמע לאזניך, הרי דר"מ דס"ל אין צריך כוונה ס"ל על לבבך דאחר כוונת הלב הדברים דא"צ להשמיע לאזניו, ור' יהודה דסבר השמע לאזניך, סבר על לבבך דבעינן כוונה בכל הפרשה, ולפי"ז קשה דלעיל פסקינן כר"מ דק"ש א"צ כוונה רק פסוק ראשון, וכאן פסקינן כראב"ע דהשמע לאזנך, א"כ קרא דעל לבבך מאי עבדי לי', אלא וודאי צ"ל דבהא קמיפלגי ר"י וראב"ע ר' יוסי סבר על לבבך מבעיא לי' דכל הפרשה צריך כוונה ושמע השמע לאזניך מש"ה לא יצא, וראב"ע ס"ל על לבבך מבעיא נמי להכי דאחר כוונת הלב הם הדברים ותרתי ש"מ, וא"כ קשי קראי אהדדי קרא דשמע עם קרא דעל לבבך, ע"כ שמע איירי לכתחלה דבעינן השמע לאזנך, ועל לבבך לומר אם קרא ולא השמיע לאזניו יצא דאחר כוונת הלב הם הדברים, וע"כ לדידן מבעיא על לבבך דבדיעבד יוצא, ולפ"ז ע"כ לכ"ע שמע לחוד הוי משמע אפילו בדיעבד לא יצא אם לא השמיע לאזניו,, והא דסבירא ליה לראב"ע דיצא משום דכתיב על לבבך וא"כ גבי שאר מצות דלא כתיב על לבבך אפילו בדיעבד לא יצא, ואם כן הא דתנא ב"ה אם כיון לבו יצא כמאן, אלא ע"כ צ"ל הסכת ושמע בד"ת כתיב, וא"כ ע"כ בשאר מצות לכ"ע יצא, וזה ברור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |