אבן יקרה/א/כט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבן יקרה א כט

סימן כ"ט לבאר דברי הרמב"ם התמוהים בפ"ד מה' קרבן פסח ה"ב

א. טרם יצמח כל שיח מוכרח אני להעתיק סוגית הש"ס פסחים דף פ"ח ע"ב. וז"ל הגמרא שם אמר מר ופטורין מלעשות פסח שני והא איכא חד דלא נפיק משום דלא אפשר כו' האי מאי ניתי כל חד מינייהו פסחו ונתני ונימא אי דידי בעל מום הוה האי דאייתי השתא ניהוי פסח ואי דידי תם הוה האי דאייתי השתא ניהוי שלמים כו' אלא משום סמיכה כו' הא תינח קרבן אנשים קרבן נשים מה איכא למימר אלא משום מתנות דאלו פסח מתנה אחת ושלמים שתים שהן ארבע מאי נפקא מינה והתניא כל הנתנין במזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר אלא משום דאלו פסח בשפיכה ושלמים בזריקה מאי נ"מ והתניא כל הנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אימר דקאמרינן דיעבד לכתחלה נמי כו' עייש"ה:

ב. וז"ל הרמב"ם פ"ד מה' ק"פ ה"ב השוחט את הפסח על בני החבורה ואמר להם לאחר זמן אותו פסח ששחטתי עליכם שלא לשמו שחטתיו כו' שורת הדין שאינו נאמן והרוצה להחמיר על עצמו הרי זה משובח ויביא פסח שני. וכתב הראב"ד אין כאן שבח שאם הי' פטור אינו יכול להביא פסחו נדבה על תנאי שלמים. וכתב הכ"מ וז"ל ובאמת דבר תימה הוא שהרי גם רבינו כתב כן בסוף פרק ג' (והיינו הך דינא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן וכו') ומה שתירץ שם הכ"מ דחה הלח"מ. ועיין בו שהוא הוסיף עוד להקשות מהא דאמרינן לקמן במתניתין דף צ"א דמפקח את הגל ונמצא מת תחתיו דחייב לעשות פסח שני ואמרינן עלב בגמרא לא שנו אלא גל עגול אבל גל ארוך פטור מלעשות פסח שני אימא טהור הי' בשעת שחיטה ופירש"י וכיון דספק יצא ספק לא יצא פטור משום דלא אפשר כדאמרן לעיל גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן וכ"פ הרמב"ם ז"ל דבגל ארוך פטור והאיך פסק כאן שאם רצה להחמיר על עצמו יביא פסח שני:

ג. והנ"ל בזה דלכאורה יש לדקדק על דברי רש"י שם שכתב דמשום הכי פטור מלעשות פסח שני משום דלא אפשר הא כתבו התוס' נדה דף ב' ע"ב ד"ה דאיכא ומוכחי לה מהש"ס שם דבנדה אי לאו דמגופה קא חזיא הוה מוקמינן לה אחזקת טהרה אף ע"ג דהשתא היא ודאי טמאה וכן כתבו סברא זו בכמה דוכתי א"כ קשה ל"ל לרש"י לומר משום דלא אפשר הא אף אם הי' אפשר הי' לנו למיפטרי' שהרי הוא ספק שמא טהור הי' בשעת שחיטה א"כ ממילא אית לן לאוקומי' בחזקת טהור ולימא דטהור הי' בשעת שחיטה. ובשלמא גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן דממ"נ איכא חד דלא נפיק שפיר צריכינן לטעמא דלא אפשר משא"כ כאן אף אם יהי' אפשר הלא עלינו להעמידו בחזקת טהרה אף שהוא טמא לפנינו כסברת התוס' הנ"ל אולם באמת הדבר נכון שהרי כתבו הפוסקים בכמה דוכתי דמדרבנן לא אזלינן בתר חזקה רק במקום שאין תקנה אחרת לכך שפיר הוצרך רש"י לטעמא דלא אפשר דנהי דמדאורייתא פטור מטעם חזקת טהרה מ"מ מדרבנן הוה לן לחיובי' ועל כן כתב רש"י דלא אפשר:

ד. והנה בש"ס זבחים דף פ' ע"ב מקשינן שם אמאן דס"ל אין בילה ת"ש הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנה אחת ינתנו במתנה אחת ואי אמרת אין בילה דילמא מהאי קא יהיב מהאי לא קא יהיב ומשני כגון שנתערבו אחת באחת מתן ארבע במתן ארבע הכא נמי כגון שנתערבו ארבע בארבע (וינתנו שמנה ד' בשביל זה וד' בשביל זה עיין היטב רש"י שם) מתן ארבע במתן אחת וכי תימא הכא נמי שנתערבו ארבע באחת אי הכי אמר לו ר' יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף הכא בל תוסיף מהיכא. אלא אמר רבא בבלול כ"ע לא פליגי כי פליגי בכוסות עייש"ה. וקשה לי בזה קושי' עצומה מהא דאמרינן במנחות דף מ"ח ע"א שחט ד' כבשים על ד' חלות מושך שנים מהם וזורק את דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים ומקשינן התם וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה והתנן איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה ר' אליעזר אומר ינתנו למעלה ורואה אני את אברי החטאת כאלו הן עצים וחכ"א תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ואמאי לימא עמוד וחטא בשביל שתזכה ומתרצינן עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרינן עייש"ה וא"כ קשה בשלמא אי מיירי בבלול שפיר אמר ר' יהושע ה"ה עובר על בל תוסיף שהרי משום בכור אין צריך ליתן רק אחת וכשנאמר לו ליתן ארבע הרי אנו אומרים עמוד וחטא בבכור כדי שתזכה בעולה משא"כ לרבא דאמר דמיירי בכוסות הרי ממ"נ יכול ליתן מכל כוס מתן ארבע דאם הוא עולה הרי צריך ליתן מתן ד' ואם הוא בכור הרי הוא חוטא בבכור כדי שיזכה בבכור וחטא בחנואת כדי שתזכה בחטאת הא אמרינן ודוק כי היא קושי' נפלאה לכאורה:

ה. אמנם באמת לק"מ דהא דאמרינן התם דעמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן היינו דוקא התם דאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים דלית להו שום תקנה אם לא יזרוק את הדם שלא כהלכתו לכך שפיר אמרינן שיחטא כדי שיזכה בם משא"כ כאן דהא איכא תקנה בלא החטא דהיינו שיתן במתנה אחת (דבאפןפ זה אין שום חטא לר' יהושע ועיין תוס' ד"ה מאי קמ"ל) שוב בכה"ג לא שייך עמוד וחטא בשביל שתזכה ודוק:

ו. איברא לפי"ז יקשה קושי' נכנה דהא תינח התם שיש לו תקנה אחרת אבל כאן בסוגיין תיקו קושית הש"ס יביאו פסח ויתנו ואי משום מתנות ושפיכה הא שפיר יכולין ליתנו במתן אחת ובשפיכה כהלכות הפסח ואי משום הני טעמי דאמרינן בגמ', הא אם לא יעשה כן אין לדמים הללו תקנה אחרת וא"כ ממ"נ אם הוא פסח ש"ד ואם הוא שלמים הרי הוי"ל חטא בשלמים בשביל שתזכה בשלמים דהרי לא יכול ליתנו במתן ד' שיעבור על בל תוסיף וכשאין לו תקנה אחרת הא שפיר אמרינן חטא בשביל שתזכה:

ז. אולם גם זה ל"ק דהא לכאורה יקשה אהא דמסקינן בסוגיא אימר דקאמרינן דיעבד לכתחלה נמי הא כלל מונח בידינו מכל הפוסקים דהיכא דאי אפשר בענין אחר חשיב דיעבד וא"כ כאן הא על השחיטה אין כאן שום איסור (לפי מה דקיימינן בקרבן נשים דלא בעי סמיכה ודוק) וא"כ שפיר יכול לשוחטו וכל הפקפוק הוא רק אשעת זריקה ואז הא ליכא שום תיקון אחר ושפיר חשיב דיעבד:

ח. ועל כרחנו נאמר בזה כמו שהביא הר"ן בפרק ר' אליעזר דמילה בשם הרז"ה והרשב'"א בהא דתנינן במשנה ביצה ב"ה אומרים לא ישחוט אלא א"כ הי' לו דקר נעוץ מבעוד יום וב"ש מתירין ושוין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. והקשו הא על השחיטה אין כאן איסור וא"כ נשחוט משום שמחת יו"ט ולאחר מכאן נימא שמצות כיסוי הוא שדוחה שהרי מודי ב"ה שאם שחט בדיעבד שיחפור ויכסה והביאו ראי' מכאן שכל שיודעים בתחלת הדבר שיבא לידי איסור אסור להתחיל אף שההתחלה היא בהיתר, א"כ גה כאן כיון שאנו יודעין שאסור לזרוק דמי הקרבן כהלכתו אסור ג"כ לשוחטו וחשיב לכתחלה, דהרי אותן ד' שכבר יצאו יזרקו שלא כהלכתן ושפיר חשיב לכתחלה ודוק כי קצרתי והוא ברור:

ט. ובזה מיושב היטב הקושיא באות ו' דשוב לא שייך לומר שיתן במתן א' ובשפיכה משום דהוה חטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת כנ"ל דכ"ז הי' ניחא אם היינו דנין על שעת הזריקה ואם לא נזרקהו שלא כהלכתן ישפך הדם וכיון שכבר נשחטו הקרבנות על כל אחד מהחמשה לחוש על קרבנו לבל ישפך הדם שפיר הוה אמרינן עמוד וחטא בשלמים בשביל שתזכה בשלמים משא"כ כאן דהאיסור הוא גם על השחיטה כנ"ל והרי אותן ארבעה שכבר יצאו באמת אינן צריכין לקרבן כלל רק בשביל זה שלא יצא א"כ כיון שהאיסור על הוא השחיטה שוב הוי"ל חטא אתה בחטאת בשביל שיזכה חברך בעולה שהרי הם יחטאו בשלמים שלהם כדי שיזכה זה בפסח וזה בודאי לא אמרינן ודוק היטב:

י ומעתה יכונו דברי הרמב"ם ז"ל דכ"ז ניחא בחמשה שנתערבו עורות פסחיהם שהד' יחטאו בשביל האחד משא"כ בשוחט שאמר שלא לשמו שחטתיו שאין כאן אלא פסח אחד וחבורה אחת הרי שפיר יכול להביא פסח שני בתנאי וליתנו במתן אחת ושפיכה ואי משום שמא הוא שלמים שוב הוה חטא בשלמים כדי שתזכה בשלמים כקושיתנו אות ו' ודוק היטב (אך עוד לא נתישבה קושית הלח"מ ממפקח את הגל):

יא. אכן יש להקשות ע"ז עוד שהרי כתבו התוס' מנחות דף מ"ח שם דהא דאמרינן חטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת היינו דוקא אחר שחיטה אבל קודם שחיטה לא אמרינן חטא אפי' בשביל שיזכה באותו קרבן עצמו כמו שהביאו שם מהא דאבד הלחם אבדו הכבשים ושאר דוכתי עיי"ש א"כ כאן כיון שהעלינו למעלה אות ח' דכאן חל האיסור גם על השחיטה א"כ תיקו הקושיא על הרמב"ם אדוכתא דבאומר שלא לשמו שחטתיו היכא יכול להביא פסח שני בתנאי דמה יעשה במתנות ושפיכה כדאמרינן בגמרא ואי משום חטא בפסח בשביל שתזכה כו' הרי קודם שחיטה לא אמרינן הכי (ובפרט דהרמב"ם מיירי גם בקרבן אנשים בלאו"ה איכא סמיכה קודם שחיטה ודוק):

יב. אך כשנדקדק היטב גם קושיא זו לק"מ דהרי באמת כתבו התוס' זבחים דף ע"ד ע"ב ומנחות דף ס"ב על מה שהקשו מהא דמקשינן בש"ס גיטין אשולח חטאתו למדינת הים מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים והא בעי סמיכה ובזבחים אמרינן לענין ספק מוחלט ואינו מוחלט למחר מביא אשמו ולוגו כו' ומקריבו בלא סמיכה ותירצו דתיקוני גברא שאני הרי דאמרינן לו חטא גם לענין סמיכה אף קודם שחיטה. אך באמת הדבר נכון לפי מ"ש התוס' זבחים דף פ"ד ע"א ד"ה כל שפסולו כו' דקודם שנשחט אין עליו קדושת קרבן עייש"ה א"כ מה שכתבו התוס' מנחות הנ"ל דקודם שחיטה לא שייך חטא בשביל שתזכה היינו דוקא במקום שהבעלים יש להם תקנה אחרת שיביאו קרבן אחר ואי משום תקנת הקרבן עצמו הרי קודם שנשחט אין עליו קדושת קרבן משא"כ היכא שהבעלים לית להו תקנה אחרת בודאי אף קודם שחיטה אמרינן לו חטא בשביל שיזכה משום תקוני גברא כדבריהם בזבחים ע"ד ומנחות ס"ב הנ"ל וז"ב:

יג. ומעתה מיושב היטב קושיתי אות י"א דהרי כתב הכ"מ סוף הלכות פסולי המוקדשין הטעם שאם רצה להחמיר על עצמו הרי זה משובח מטעם שלחומרא ראוי לחוש לדברי ר' יוסי בגיטין דף נ"ד ע"ב שאמר דעד אחד נאמן מדאורייתא אף באינו בידו עיי"ש וא"כ כאן באמר שלא לשמו שחטתיו אם נחוש לדעת ר' יוסי א"כ לא יצא וחל עליו איסור כרת א"כ אין לך תיקוני גברא יותר מזה וממילא אמרינן חטא בשביל שתזכה אפילו קודם שחיטה כנ"ל אות י"ב:

יד. ומעתה עלו דברי הרמב"ם כהוגן דהא תינח גבי האומר שלא לשמו שחטתיו משא"כ במפקח גל ארוך לפי מה שכתבתי אות ג' דמדאורייתא אית לן לאוקומי' בחזקת טהרה וא"כ שוב אין עליו איסור כרת וליכא כאן תיקוני גברא שהרי אף אם לא יעשה הפסח אין עליו איסור דאורייתא ושוב ממילא לא שייך גבי' חטא בשביל שתזכה כיון דהאיסור הוא קודם שחיטה כנ"ל אות ח' וכסברת התוס' אות י"א. ובזה באו כל דברי הרמב"ם על נכון בין בחמשה שנתערבו עורות פסחיהן בין בשוחט את הפסח על החבורה ואמר שלא לשמו שחטתיו ובין במפקח את הגל בכ"א כדינו. ודוק בכ"ז היטב כי הדברים חריפים:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף