אבן האזל/עדות/כא

אבן האזל ‏ עדות כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

אבל אם אין שם אחת מאלו הרי כת ראשונה ושניה פטורין שהרי הן אומרין לא באנו אלא לחייבו ח"נ.

הלח"מ הקשה דהא מספ"ל אי ג' ימים ליעודי גברא או ליעודי תורא, ונפ"מ היכי דאתו תלתא כיתי סהדי בחד יומא דאי ליעודי תורא מיחייב וכו' וא"כ אם באו ג' כיתות ביום אחד ודאי דהוי הדבר בהפך ממה דכ' רבינו וכו' וא"כ כיון דהדבר הוי בהפך היה לרבינו לבאר זה ואע"פ דאז הראשונים לא היו חייבין אלא מספק דאסיק הבעיא בתיקו עכ"ל, ודבריו תמוהין דמה שייך על העדים חיוב ספק דהא הבעלים אין חייבין אלא מספק ואין מוציאין מידן וממילא העדים פטורין ואם כוונתו כיון דמהני תפיסה ממילא חייבין העדים וכמש"כ הכ"מ לענין שן ועין א"כ חייבים העדים בודאי.

ט

וכן שנים שהעידו בבן סורר ומורה עדות הראשונה ובאו שנים אחריהם והעידו עליו עדות האחרונה שבה יהרג והוזמו שתיהן כת הראשונה לוקה ואינה נהרגת מפני שיכולים לומר להלקותו באנו אבל כת האחרונה נהרגת שעל פיהן בלבד הוא נהרג היתה הכת האחרונה ארבעה שנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו אכל והוזמו כולן נהרגין העידו שנים שזה גנב נפש מישראל ומכרו והוזמו הרי אלו נחנקין העידו שנים שגנבו והעידו שנים אחרים שמכרו בין שהוזמו עדי גניבה בין שהוזמו עדי מכירה כל כת מהן שהוזמה נהרגת שהגניבה היא תחילת חיובו של זה למיתה העידו שנים שמכרו לזה הישראל והוזמו ולא היו שם עדים שגנבו הרי אלו פטורין שאפילו לא הוזמו לא היה זה נהרג מפני שיכול לומר עבדי מכרתי באו עדי גניבה אחר שהוזמו עדי מכירה אפילו ראינו אותן רומזין זה את זה אין נהרגין.

אפילו ראינו אותן רומזין זה את זה הכס"מ הביא כאן קושית התוס' דמ"ש גבי שור מועד אמרינן דרמיזא מילתא היא ותי' בתוס' דד"נ שאני וכן הביא זה הרדב"ז והקשה ח"א הגאון ר' אליעזר שך שליט"א דהרי הרמב"ם מפרש דמה דאמר בגמ' דאתו לבסוף היינו אחר שהוזמו עדי מכירה וא"כ הא לא נגמר הדין ולא שייך להקשות כלל משור המועד ששם נגמר הדין על פיהם ונעשה מועד ע"י שלשתן, עוד הקשה דלפ"ד הרמב"ם מאי רבותא הוא הא דאמר בגמ' דאתו לבסוף מכיון שהרמב"ם מפרש שבאו אחר שהוזמו א"כ אין זה רבותא כלל כיון דעכ"פ הוזמו קודם ואי אפשר לגמור הדין על פיהם והם קושיות חמורות.

ונראה דסובר הרמב"ם בין באו עדי גנבה ועדי מכירה בבת אחת או בזאח"ז מכיון דעדי הגניבה לא באו להלקותו משום לאו דלא תגנוב דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד, א"כ אין נ"מ ואפי' באו עדי גניבה אח"כ נמי חייבין שניהם דודאי באו שניהם לחייבו מיתה, אלא דמ"מ כל עיקר טעמא הוא משום דהו"ל חד עדות וכמו שבאו בבת אחת כיון דע"כ סמכו זה על זה, כיון דאחת בלא חברתה לא מהני, אבל אם באו עדי מכירה והוזמו ואח"כ באו עדי גניבה אז אפילו יוזמו אח"כ המזימים ונוכל לחייבו מיתה, מ"מ תו לא אמרינן דהוי עדות אחת כיון דבשעה שבאו עדי גניבה נתבטלה כבר עדות המכירה, ואף דאם באו זא"ז אמרינן בכל גווני דסמכו זע"ז זהו דווקא בעיקר העדות אבל אין אנו מצרפין עדותן עם עדות מזימי הזוממין ולכן אפילו יוזמו אח"כ זוממי זוממין יהי' פטורין דלא נצטרפו, וממילא לא היינו יכולין לחייבו קודם שהוזמו מכיון דאינהו לא מיקטלי, איהו נמי לא מיקטיל וממילא באמת לא היה אפשר להיות גמ"ד, וכיון דלא אפשר להיות גמר דין לא שייך שיוזמו זוממי זוממין, ואולי שייך לענין פסול עדות, אבל עכ"פ לענין עיקר הריגת מוכר אפשר לא שייך שיוזמו זוממי זוממין כיון דלא נגמר הדין, ולכן לא האריך הרמב"ם במציאותו של הדבר וכתב רק עיקר ההלכה ועיקר הטעם דמהך טעמא דעדים פטורים א"א להיות גמר דין דבאופן זה כל הך סוגיא דאינהו לא מיקטלי איהו נמי לא מיקטל וכמש"כ רש"י ז"ל וכנ"ל.

אלא דיש לבאר ד' הגמ' דאמר מאי למימרא ומשני דקא מרמזי רמוזי ואשמעינן דרמיזא לאו מילתא ולפמש"כ שפיר אשמעינן דלא מצטרפי אף שאם באו בלא הזמה בזאח"ז מצטרפין וצ"ל דפשיטא לגמ' דבאו אחר שהוזמו מסתבר דלא שייך צירוף כיון שכבר נתבטלו דלא דמי להיכי שבאו זאח"ז דכל דרך העדים לבוא זה אחר זה, וכיון דהוא לענין אחד לחייבו מיתה אין נ"מ מי יבוא קודם וסומכין הם זה על זה, אבל בודאי לא ידעו מקודם שיוזמו ויזימו הזוממין וא"כ לא סמכו זע"ז ולא נצטרפו לעדות אחת אלא דמ"מ היה אפשר לומר דזהו דוקא בלא רמיזה, אבל היכי דקא מרמזי רמוזי ע"כ סמכו זע"ז ובזה אשמעינן שפיר דרמיזא לאו מילתא.

וצריך עוד לבאר דאף שעדי המכירה כשהעידו נוכל שפיר לומר שסמכו על עדי גנבה שיבואו אח"כ כמו בלא הזמה דאנו אומרין אפילו באו אח"כ וא"כ אמאי אנו פוטרים עדי המכירה, ואף דבאמת אין שום נ"מ דכיון דעכ"פ לא נוכל לחייב עדי הגנבה וכיון דאינהו לא מקטלי איהו נמי לא מיקטל ולא שייך לחייב עדי המכירה, אלא דמלשון הגמ' והרמב"ם משמע דעדי מכירה מצד עצמם פטורים, אכן נוכל לומר דסובר הרמב"ם דלדין עדות אחת צריך שיסמכו שתי כתי העדות זע"ז וכן משמע ממש"כ בהל' ח' במה דברים אמורים כשהיו כולן רומזין זא"ז דמשמע דאם אין כולם רומזין זא"ז כולם פטורים מחצי נזק השני, ואף דכת ראשונה רמזה לכת שניה כיון דהשניה לא רמזה ולא הגידה בשביל רמיזתה, ע"כ נשארה גם הראשונה לענין זה לבדה דאין ביכלתה לעשות השור למועד וכן כתב כאן הרמב"ם אפילו ראינו אותו רומזין זה את זה, ועכשיו יהיה שפיר גם דברי הכס"מ להביא ד' התוס' אלא דלדברינו ל"צ לתרץ ולחלק בין ד"נ לד"מ אלא דהכא לא מהני רמיזה מכיון שהוזמו מקודם לא מהני אפי' הרמיזא שמקודם והוא פשוט.

והנה בגמ' שם איתא פלוגתא דחזקי' ור"י עדי גניבה ועדי מכירה בנפש שהוזמו חזקיה אמר אין נהרגין ר"י אמר נהרגין ואמרי' חזקי' דאמר כר"ע דאמר דבר ולא חצי דבר ור"י אמר כרבנן דאמרי דבר ואפילו חצי דבר ופרש"י וכיון דהם אינם נהרגים גם הוא אינו נהרג דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה והדברים תמוהין דכיון דאמרינן דבר ולא חצי דבר בהא גופא סגי לפטור המוכר את הנפש וד' הגמ' בעצמן קשה דמה פליגי אם העדים נהרגין כיון דעדותן אינה מתקיימת משום דבר ולא חצי דבר ומצאתי שהקשה כן המהרש"ל והמהרש"א תירץ ואין הדברים מובנים כלל.

ונראה דבאמת לא שייך כאן לדבר ולא חצי דבר וכמו דאמרינן במרובה לענין עדי גניבה וטביחה, ה"נ כיון דעדי גנבה קיימין גם בלי עדי מכירה להלקותו לא הוי חצי דבר, איברא דאחר העיון במפרשים מצאתי בספר ליקוטי שיטות ראשונים נקרא חמרא וחיי מבעל כנה"ג שהביא להקשות כן מתלמידי הר"ף ז"ל, וז"ל תימא דבפ' מרובה אמרינן גבי עדי גניבה ועדי טביחה דכיון דעדי גנבה לא צריכי לעדי טביחה ומכירה דבר שלם הוא, וי"ל דלא דמי דהתם גם מלבד הטביחה מהני עדי גנבה לחייבו כפל הגנבה אבל הכא ס"ל השתא דעדי גנבה לא מחייבי מידי אגנבה עכ"ל, אבל תירוצם אינו מבורר דלפי דבריהם השתא ס"ל דעדי גניבה אין לוקין וא"כ רב פפא שהוכיח דחזקי' דאמר אין נהרגין ס"ל דלוקין למה פריך בשביל סברא דמתוך שיכולין לומר, ליפרוך מכיון שלוקין גם הוא לוקה וא"כ לאו חצי דבר הוא כיון דעדי גנבה לא צריכי לעדי מכירה, אמנם התוס' בד"ה מתוך כתבו דטעמא דמתוך הוא לאו דווקא אלא משום דעדי גנבה ראשונים לא צריכי לעדי גנבה אחרונים והוא כדברי תלמידי הר"ף ז"ל אבל גם דברי התוס' אינם מיושבים בפשטות דברי הגמ'.

אכן נראה דאפשר לומר דגם סוגיא דהכא סבר דלענין חיובא דמוכר בנפש לא שייך דבר ולא חצי דבר כיון דעדי גניבה לא צריכי לעדי מכירה אלא דהגמ' מדמה לענין לחייב שניהם מיתה משום דכל אחד לא עשה לענין המיתה דבר שלם, דאף דאין אנו יכולין לבטל העדות מכיון שנתקיים עדות גניבה לענין מלקות, מ"מ לענין לחייב שניהם מיתה אי אפשר מכיון דעכ"פ המיתה נגמרה בעדות שניהם ואין לחייב משום כאשר זמם אלא היכי דהעדים אמרו דבר שלם שעל פיהם נתחייב ולכן אף דלגבי המחויב מיקרי דבר שלם מכיון שכבר נתקיימו עדות הראשונים אבל אם באנו לחייב שני כתי העדים מיתה על כרחך אנו עושים כל אחת למחוייבת בעד חצי דבר ולכן שניהם פטורים ועכשיו שפיר הא דאמר הגמ' טעמא בעדים האחרונים של בן סורר משום מתוך שיכולין לומר הראשונים להלקותו באנו והני אחריני כולי דבר קא עבדי ליה ומיושב קושיית התוס' בד"ה מתוך דדוקא בשביל זה אנו מחייבים אותם מיתה בשביל שאין דררא לחייב את הראשונים ומיושב שפיר דברי הגמ' דדוקא לענין חיובם של העדים אמרינן כאן דבר ולא חצי דבר ולכן כתב רש"י שפיר דכיון דאינהו לא מקטלי איהו נמי לא מקטיל דרק משום זה פטור.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.