חידושי רבנו חיים הלוי/עדות/כא

חידושי רבנו חיים הלוי ‏ עדות כא

פכ"א הל"ט

העידו שנים שמכרו לזה הישראל והוזמו ולא היו שם עדים שגנבו הרי אלו פטורין שאפילו לא הוזמו לא הי' זה נהרג מפני שיכול לומר עבדי מכרתי, באו עדי גנבה אחר שהוזמו עדי מכירה אפילו ראינו אותן רומזין זה את זה אין נהרגין. עכ"ל. והוא בסנהדרין דף פ"ו ע"ב א"ר אסי עדי מכירה בנפש שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכול לומר עבדי מכרתי וכו' ובדלא אתו עדי גנבה א"ה מאי למימרא ל"צ דאע"ג דאתו לבסוף ואכתי מאי למימרא ל"צ דקא מרמזי רמוזי מהו דתימא רמיזא מילתא היא קמ"ל רמיזא לאו כלום הוא, אלא דהתוס' שם הקשו דמ"ש מרמיזא דגבי שור המועד בב"ק דף כ"ד דמסקינן התם דקמרמזי רמוזי, ותירצו דהתם מיירי ברמיזא חשובה שכל השלשה ימים באו אלו עם אלו וקא מרמזי אבל הכא ברמיזא גרועה קמיירי דלאו מילתא היא, והנה הרמב"ם בהל"ח שם פסק בשור המועד דרמיזא מילתא היא, והכא בעדי מכירה בנפש פסק דרמיזא לאו כלום היא, וסתם הדברים מלחלק בין רמיזא גרועה לחשובה, וא"כ הרי צ"ע אליבי' קושית התוס', והכ"מ כתב דס"ל כאידך תירוצא של התוס' דשאני ד"נ מד"מ.

והנראה לומר בזה, דהנה באמת צ"ע בסוגיא שם, מה בין עדי גנבה לעדי מכירה, והלא כי היכי דעדי מכירה לחודייהו לא מצו לחייבו, ה"נ עדי גנבה לחודייהו לא מצו ג"כ לחייבו עד שיבאו עדי מכירה, ומ"ש דהני פטורין לכשיוזמו והני חייבין. אולם הדבר פשוט, דעדי גנבה אף דאינהו לחודייהו לא מצו לחייבו מיתה, מ"מ העידו מקצת עדות לחיובו, דלחייבו מיתה תרווייהו בעינן גנבה ומכירה, והם מעידים על הגניבה, וא"כ הרי העידו מקצת דבר הצורך לחיוב מיתה, משא"כ בעדי מכירה, לפי מאי דיכול לומר עבדי מכרתי הרי אין זו עדות כלל, ורק דע"י עדי גנבה שבאו אח"כ הוא שנמצא שמכר נפש הנגנב, ונמצא דעדי גנבה המה עדים גם על שמכר נפש הנגנב, וזהו דקאמר הגמ', דאע"ג דעדי גנבה הבאים מתחלה חייבים, היינו משום דהעידו מקצת חיוב מיתה, משא"כ אם באו עדי מכירה תחלה, מתוך שיכול המכירה. לומר עבדי מכרתי א"כ נמצא דהם לא העידו כלום על כן פטורים. וכן מבואר בירושלמי בב"ק פ"ז הלכה ג' וז"ל באו עדי טביחה וכו' ואח"כ באו עדי גנבה אמר להם הוו יודעים שכבר באו עדי טביחה ולא קבלנום ועל ידיכם אנו מקבלים אותם ונמצאו זוממין עדי גנבה משלמין ע"י עדי טביחה, וקשה מהא דאיתא בב"ק דף כ"ד בשלש כתות של שור המועד דנמצאו זוממין כולם מצטרפין לשלם הצד העדאה, והרי גם התם לענין צד העדאה אין בעדות הראשונים כלום, ונמצא דכל החיוב נגמר ע"י כת שלישית, ומ"מ גם הראשונים מצטרפים לחיוב, ומ"ש הכא דעדי טביחה ומכירה פטורין, אלא ודאי כמו שכתבנו, דהתם מתיך שיכול לומר שורי טבחתי ומכרתי נמצא דאין בעדותן שום עדות של טביחה ומכירה, ועדי גנבה הם המעידים גם על הטביחה ומכירה, דע"י עדותן נמצא דהטביחה ומכירה היתה על שור נגנב, ונמצא דעדי גנבה מעידין גם על הטביחה ומכירה, ועל כן חייבין בכל, וזהו להדיא כמש"כ. והנה לחייב עדים זוממין אנו צריכין שני דברים, חדא דבעינן שיעידו עדותן המועלת, וכדתנן דאין העדים נעשין זוממין עד שיגמר הדין על פיהם, והב' דבעינן שיהיו זוממין לעשות, וכדאיתא בסנהדרין דף מ"א דעדי נערה המאורסה שהוזמו פטורין משום שיכולים לומר לאסרה על בעלה באנו, הרי דאע"ג דעדותן היתה עדות גמורה לחייבה גם מיתה, מ"מ העדים פטורין משום דלא כוונו לחיוב מיתה, והיינו משום דכתיב בקרא כאשר זמם לעשות וגו', וכן מבואר בירושלמי שהבאנו דצריכין הב"ד לומר להם הוו יודעין שכבר באו עדי טביחה ועל ידיכם אנו מקבלים אותם, והיינו כדי שיזומו לעשות. ולפי"ז הרי מיושב היטב מה דקאמר בגמ' דסנהדרין לא צריכא דקמרמזי רמוזי מהו דתימא רמיזא מילתא היא קמ"ל דרמיזא לאו כלום הוא, וכבר הבאנו קושית התוס' מהא דבב"ק איתא דמהניא הרמיזא לחייב גם את העדים הראשונים, ומעתה הרי ניחא, דהתם גבי שור המועד הרי נתבאר דחשיבא גם עדות הראשונים עדות גמורה על מקצת העדאה, אלא הא דפטירי הוא משום דאמרי לחייבו חצי נזק באנו, ר"ל דנהי דעדותן מועלת גם לצד העדאה, אבל הם לא כוונו לזה, וא"כ אין כאן כאשר זמם לעשות, וע"ז שפיר משני הגמ' לא צריכא דקמרמזי רמוזי, ויש כאן אומדנא דמוכח דכוונו גם לצד העדאה, ועל כן שפיר חייבין, משא"כ הכא בעדי מכירה שהעידו קודם עדי גנבה, דהפטור שלהם הוי משום שיכול לומר עבדי מכרתי, וא"כ נמצא דלא העידו כלל וכמש"כ, א"כ שפיר קאמר הגמ' דאע"ג דקמרמזי רמוזי רמיזא לאו כלום היא, ר"ל דנהי דהרמיזא מוכיחה שכוונו לחייבו מיתה, אבל הרי הפטור שלהם הוא משום דלא העידו כלל, וע"ז לא מהניא הרמיזא, וע"כ שפיר קאמר בגמ' דרמיזא לאו כלום הוא, דלא מהניא הרמיזא לשוי' עדות. ועל כן שפיר סתם הרמב"ם בהנך תרי דינים דבעדי מכירה בנפש לא מהניא רמיזא ובשור המועד מהניא רמיזא, ולא חלק בין רמיזא גרועה לחשובה, וכמש"נ דבאמת חלוקין הם הנך תרי דינים דרמיזא, ודוק. אכן ברמב"ם הרי מבואר כאן דינא דרמיזא לאו כלום הוא רק כשבאו עדי גנבה אחר שהוזמו העדי מכירה, וכמש"כ ז"ל באו עדי גנבה אחר שהוזמו עדי מכירה אפילו ראינו אותם רומזים זא"ז אין נהרגין עכ"ל, ובבאו עדי גנבה קודם שהוזמו עדי מכירה אין מבואר כלל ברמב"ם דלא מהניא רמיזא, וא"כ הרי בלא"ה לא קשה קושיית התוס'. אלא דדברי הרמב"ם בלא"ה תמוהים, דבהוזמו עדי מכירה עוד קודם שבאו עדי גנבה, א"כ מאי שייך בזה דינא דרמיזא לאו כלום היא, הרי בלא"ה מפטר, דליכא כאן גמ"ד כלל, ואין העדים נעשים זוממים עד שיגמר הדין על פיהם, וצ"ע, ואולי הוא ט"ס בהרמב"ם וצ"ל אחר שהעידו, אשר כן משמע מזה שלא העירו בזה המפרשים כלל, וכן נמצא בכת"י ישן הנוסחא אחר שהעידו, ומיושב היטב, וכש"נ.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף