אבן האזל/כלי המקדש/י

אבן האזל ‏ כלי המקדש י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ט

כהן שלקה באצבעו מותר לכרוך עליה גמי בשבת או בגד שאין בו שלש על שלש ועובד, ואם נתכוין להוציא דם אסור, והוא שלא יחוץ הגמי או הבגד בין בשרו לכלי בשעת עבודה.

השגת הראב"ד והוא שלא יחוץ הגמי א"א דבריו סותרים זה את זה, הלא אמר במקום בגדים פחות משלש אינו חוצץ בין היד לכלי, וכן הוא בעירובין ובזבחים.

כתב הכ"מ נראה שהראב"ד מפרש דהא דאמר רבא שלא במקום בגדים שלש על שלש חוצצות פחות משלש על שלש אינן חוצצות, דחוצצות ואינן חוצצות לענין חציצה בין יד לכלי איתמר ומש"ה השיג וכתב שדבריו סותרים את דבריו, אבל דעת רבינו כפירש"י דחוצצות ואינן חוצצות לאו לענין חציצה איתמר, אלא לענין יתור בגדים ולפי דברי הכ"מ צריך לומר דמה שכתב הרמב"ם בהל' ח' כרך על בשרו בגד שלא במקום בגדים וכו', הא הי' בו שלש אצבעות על שלש אצבעות ה"ז חוצץ ופוסל, פחות מכאן אינו חוצץ דהכונה במה שכתב חוצץ דהוי יתור בגדים והוא דוחק גדול, דאפי' אם נפרש כן בדברי הגמ' אבל בדברי הרמב"ם קשה לפרש כן, דהרמב"ם דרכו לפרש דבריו ולא הי' כותב לשון חציצה על יתור בגדים.

עוד הקשה הקרן אורה דאם בהלכה ח' הוא מדין יתור בגדים אין זה מקומו והי' להרמב"ם לכתוב זה קודם הל' ו' דבהל' ה' מדבר מדין יתור בגדים, ומהל' ו' ואילך מדבר מדין חציצה, והנה בטעמא דפסולא דחציצה בין בגד לבשרו יש לעיין אם הוא משום דממילא הוי חסרון בגדים או דהוא פסול אחר, והקרן אורה כתב מתחלה לדבר פשוט דאינו משום חסרון בגדים ונ"מ דאינו חייב מיתה משום מחוסר בגדים, וכן בהל' ח' במה שכ' דין כרך על בשרו בגד שלא במקום בגדים אם הוא משום יתור בגדים חייב מיתה, ואם הוא משום חציצה אינו חייב מיתה, ואח"כ כ' הקרן אורה דמדברי הרמב"ם סוף הל' ביאת מקדש בפ"ט הל' ט"ו כשמנה הרמב"ם הל' פסולי עבודה, מנה מחוסר בגדים ויתר בגדים ומי שיש בין ידו ובין הכלי דבר חוצץ, ומוכח דחציצה בין בשרו לבגדים הוא מדין מחוסר בגדים, דאל"כ הו"ל למנותו בכלל חציצה כמו בין ידו לכלי, אכן הק"א הקשה דמהיכי תיתי לן דחציצה בין בגד לבשרו הוי בכלל מחוסר בגדים כיון דמקרא אחרינא ילפינן מילבש על בשרו, ולא ידעתי מה דחק בזה הא פשוט הוא דכיון דכתיב ילבש על בשרו, וא"כ אם לבש בדרך חציצה ואינו על בשרו או מקום אחד מהבגדים אינו על בשרו הרי במקום זה הוא מחוסר בגדים דמה דהוא לבוש בגדים על בגד אחר ולא על בשרו אינו בכלל בגדי כהונה, ולפי"ז חלוק דין חציצה בין בגד לבשרו מדין חציצה בין בשרו לכלי דבחציצה בין בגד לבשרו חייב מיתה משום מחוסר בגדים וחציצה בין בשרו לכלי ליכא בי' גדר חיוב מיתה ואינו אלא פסול מדין ולקח הכהן שתהא בעצמו של כהן.

ולפי"מ שבארנו לא קשה כל כך קושיית הק"א דכיון דההלכות ו' ז' דאיירי מדין חציצה בין בשרו לבגד הוי מגדר חסרון בגדים, א"כ לא קשה אם נימא דהל' ח' דכרך על בשרו בגד שלא במקום בגדים דג' על ג' חוצץ דהוא מדין יתור בגדים, כיון דהוא גדר אחד ובשניהם חייב מיתה, אלא דמ"מ אינו מיושב לומר דמה שכתב הרמב"ם חוצץ כונתו ליתור בגדים.

עוד קשה דלמה כתב הרמב"ם הך דינא דוהוא שלא יחוץ הגמי או הבגד בין בשרו לכלי בשעת עבודה בהלכה זו, ולא כתב זה בהלכה ח' במה שכתב בכרך על אצבעו דפחות משלש על שלש אינן חוצצות, והו"ל לכתוב והוא שלא יחוץ הבגד בין בשרו לכלי בשעת עבודה, ולכן נראה דע"כ צ"ל דהרמב"ם מפרש הא דאמר רבא שלש על שלש חוצצות דהוא מדין חציצה ממש, אלא דא"כ קשה קושיית הראב"ד שסתר את עצמו דלמעלה כתב דפחות מגע"ג אינן חוצצות, וכאן כתב והוא שלא יחוץ הבגד וכו', והקרן אורה לא כתב בזה ליישב דעת הרמב"ם.

והנה מקודם עלינו לבאר דאם נפרש דעתו בלשון חוצצות כדעת הראב"ד ולא כפירש"י עלינו ליישב קושיית הריטב"א שהביאו הכ"מ וז"ל והריטב"א הכריע כפירש"י דאי חציצה כפשטה למה חלקו בין במקום בגדים לשלא במקום בגדים והא כולה עבודה בגופו של כהן בעינן וראוי שיחוץ אפי' נימא אחת בכל מקום, ועוד דאם איתא דלהדיא אמר רב חסדא פחות מג' אינן חוצצות היכי אקשי לעיל להדיא ותיפוק ליה משום חציצה דמשמע דמילתא דפשיטא היא דאפי' גמי וצלצול קטן חוצצין, והא רבא ורב חסדא פליגי לפי שיטה זו, ותו כשתירץ בשמאל אי נמי בימין ושלא במקום בגדים אמאי לא אמר דכרבא אמר רב חסדא ס"ל עכ"ל.

ונראה בזה דיש לחלק בין דין חציצה בין ידו לכלי, ובין חציצה בין בגד לבשרו, דחציצה בין ידו לכלי דטעמא דאסור הוא משום דכתיב ולקח הכהן שתהא לקיחה בעצמו של כהן כמו שכתב רש"י בזבחים דף כ"ד בד"ה לא יהא, בזה יש לומר דדוקא שלש על שלש חוצץ דהוא דבר חשוב ולא הוי לקיחה בעצמו של כהן, אבל פחות משע"ש דהוא דבר מועט לא נתבטל עי"ז שם הלקיחה והוי לקיחה בעצמו של כהן, אבל בבגדי כהונה דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין בגדי כהונה לבשרו, בזה אפי' בפחות משע"ש חוצץ כיון דעכ"פ במקום זה שחוצץ אינו לובש על בשרו.

וראיתי שכעין זה כתב הר"נ בהלכות בסוכה דף ל"ז בהא דאמר רבא לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, והקשה הר"נ דאכתי לפסול משום חציצה, וכתב דגבי לולב לית לן קרא לפסול משום חציצה ולא פסלינן אלא משום דלא הוי לקיחה תמה ולא פסלינן משום חציצה אלא היכי דאיכא קרא כטבילה דכתיב ורחץ בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, וא"כ מבואר כדברינו דדין לקיחה בעצמו של כהן אין בזה גדר פסול חציצה ממש, אבל דין ילבש על בשרו יש בזה גדר חציצה ממש, ואפי' נימא אחת חוצצת.

והנה לפי"ז שכתבנו נמצא דבחציצה בין יד לכלי דנלמד מולקח הכהן הוי דומיא דולקחתם גבי לולב, אלא דגבי לולב נלמד מדין לקיחה תמה וכאן מדין שתהא בעצמו של כהן, אבל בשניהם אינו משום דין חציצה ממש וא"כ אי הוי דרך כבוד נאמר דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, ובאמת כתבו כן התוס' להדיא בסוכה שם דטעמא דיששכר איש כפר ברקאי דהוי כריך ידיה בשיראי דהוי חציצה זהו משום דלא הוי דרך כבוד, דאף דכריך בשיראי לכבוד עצמו הי' עושה ומבזה קדשי שמים קרי לה התם, וכן בארתי בפ' א' מהל' בית הבחירה הל' י' בדעת הרמב"ם דהיכי דהוא משום ולקח הכהן אם הוא דרך כבוד אינו חוצץ, אבל ביומא דף נ"ח גבי הניח מזרק בתוך מזרק בתוס' בד"ה מין במינו שהקשו דהא לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ומקודם כתבו לחלק בין כרך סביב הלולב להניח מזרק בתוך מזרק, אח"כ כתבו וריצב"א תי' דגבי כלי שרת חוצץ בכל ענין, דאף דגבי לולב מיקרי לקיחה, אבל גבי כלי שרת דכתיב ולקח הכהן לא מיקרי בעצמו של כהן, ולפי"ד הריצב"א לכאורה אין חילוק בין דין חציצה בין יד לכלי ובין חציצה בין בגדי כהונה לבשרו כיון דבזה לא מהני לקיחה ע"י דבר אחר דעכ"פ אינה בעצמו של כהן.

ומ"מ נראה דאפי' לדעת הריצב"א יש לחלק דאף דבדין לקיחה ע"י דבר אחר לא מהני דעכ"פ לא הוי בעצמו של כהן זהו היכי דכל הלקיחה הוא ע"י דבר אחר, אבל היכי דכרך סביב האצבע ונוטל הכלי בידו שפיר מיחשיב לקיחה בעצמו של כהן, כיון דרוב הלקיחה הוא בידו ולית לן קרא הכא שלא יהא דבר חוצץ בין כלי לבשרו, ודוקא גבי בגדי כהונה דכתיב ילבש על בשרו, לכן אפי' נימא אחת חוצצת כיון דבמקום זה אינו על בשרו חסר במקום זה לבישת בגדי כהונה, אבל גבי לקיחה הא עיקר הלקיחה הוא בעצמו של כהן וקרא מיוחד על חציצה ליכא, ולכן גם לדעת הריצב"א מיושב קושיית הריטב"א לפי דעת הרמב"ם והראב"ד כאן, וכפשטות הגמ' דכאן הוא מדין חציצה ולא מדין יתור בגדים.

ומה דהקשה הריטב"א דאם רב חסדא סובר דפחות משע"ש אינן חוצצות היכי אקשינן ותיפוק ליה משום חציצה ותו כשתירץ בשמאל א"נ שלא במקום עבודה אמאי לא אמר דכרבא א"ר חסדא ס"ל, הנה לפי"מ שפירש"י דהא דמקשה ותיפוק ליה משום חציצה לר' יוחנן מקשה דהיכי שרי ר' יוחנן שלא במקום בגדים, וכבר כתב רש"י בד"ה ודאי פליגא דמה דאמר ר' יוחנן דשלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים אפי' שלש על שלש במשמע והיינו משום דסתם בגד הוי שע"ש, והריטב"א שהקשה זה הוא לפי פירש"י בעירובין דף ק"ג דמשמע דמפרש דהקושיא היא על מה דאמר ר' יהודה בדר"ח לא שנו אלא גמי, אבל צלצול קטן הוי יתור בגדים, דרש"י כתב שם ותיפוק ליה בין גמי בין צלצול קטן משום דחייץ, והריטב"א שהביא הכ"מ שהוא בודאי מפירושו על עירובין (ובהריטב"א שנדפס חסר זה) הולך בזה בדרך פירש"י שם, אבל לפי פירש"י בזבחים בקושיית הגמ' על ר' יוחנן מיושב כמו שכתבנו, דר' יוחנן קאי גם על שע"ש כמש"כ רש"י וכדמוכח מהא דאמר בגמ' אדר' יוחנן ודאי פליגא.

אכן אכתי קשה לפי' הראב"ד ושכתבנו דגם הרמב"ם מפרש כן דהיכי אמר בלישנא קמא על הא דר' יוחנן ופליגא דרבא אמר רב חסדא דאמר במקום בגדים אפי' נימא אחת חוצצת שלא במקום בגדים שע"ש חוצצות דהא רב חסדא קאמר מדין חציצה, ור' יוחנן הא אמר מדין יתור בגדים, וא"כ מנלן דרב חסדא פליג אדר' יוחנן דאמר שלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים, ולפלא על הריטב"א שלא הקשה זה שהוא קושיא עצומה על המפרשים דלא כפירש"י.

ונראה דהנה בירושלמי עירובין פ"י הל' י"ג איכא פלוגתא דאמוראי אם הוי יתור בגדים בבגד קטן אפי' אם יש בו שע"ש, דר' חנינא סבר דדוקא לבש שני מכנסים שני אבנטים הוי יתור בגדים, והנה בברייתא בדף י"ח איתא לבש שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת יתר אחת או שהיתה לו רטיה על מכת בשרו תחת בגדו, או שהיו מטושטשים או מקורעים ועבד עבודתו פסולה, ולר' חנינא צריך לומר דרטיה דפסול לאו מדין יתור בגדים הוא, אלא מדין חציצה, אבל אי סבירא לן דכל שלש על שלש פוסל מדין יתור בגדים, א"כ אם הרטי' שע"ש פסול לבד חציצה מדין יתור בגדים.

והנה רבא אמר רב חסדא דאמר במקום בגדים אפי' נימא אחת חוצצת שלא במקום בגדים שע"ש חוצצות, פחות מכאן אינן חוצצות ולא איירי מדין יתור בגדים בשע"ש במקום בגדים, ונ"מ דאם יכרוך במקום בגדים על הבגד דליכא משום חציצה ואיכא משום יתור בגדים, ומוכח דסבר כר' חנינא דליכא כלל דינא דיתור בגדים אלא בשני מכנסים שני אבנטים, ולכן שפיר אמר בגמ' דר' יוחנן דאמר לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים פליגא אדרבא אמר רב חסדא דליכא בכל גווני אלא משום חציצה ולא משום יתור בגדים.

ויש לומר עוד דמה דאמר ר' יוחנן לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים קשה דהיכן אמרו דבברייתא הא לא תניא אלא שני מכנסים שני אבנטים, וצ"ל דר' יוחנן מפרש דהא דתניא או שהי' לו רטיה על מכת בשרו תחת בגדו הוי נמי משום יתור בגדים, וע"ז אמר ר' יוחנן דלא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים, וסבר ר' יוחנן דבמקום בגדים אפי' פחות משע"ש הוי יתור בגדים, וע"ז אמר שפיר ופליגא דרבא אמר ר"ח דאמר דבמקום בגדים אפי' נימא אחת חוצצת, ומוכח דפסולא דרטיה הוא משום חציצה ולא משום יתור בגדים דהא לא תניא דרטיה הוא דוקא בשע"ש, וע"ז אמר אדר' יהודה בדר"ח מי לימא דפליגא והיינו דאמר דצלצול קטן הוי יתור בגדים ואפי' שלא במקום בגדים. וע"ז אמר שאני צלצול קטן דחשיב, ובזה מודה רבא דהוי יתור בגדים אפי' שלא במקום בגדים ואפי' פחות משע"ש, ובירושלמי מיבעי ליה לר' חנינא דאמר דיתור בגדים הוא דוקא שני מכנסים שני אבנטים, כהן שלקה באצבעו וכרך עליו אבנט כל שם אבנט פסול או אינו פסול אלא מלבוש, וזהו מה דבעי כאן בגמ' אדרבא דלא סבר דין יתור בגדים ברטיה ובשלא במקום בגדים בשע"ש, ואמר דפסול רק משום חציצה מי לימא דפליג אדר' יהודה בדר"ח דאמר דצלצול קטן הוי יתור בגדים, וע"ז אמר שאני צלצול קטן דחשיב, ויש לומר דצלצול קטן הוי כמו אבנט, או דבאמת לא סבר רבא כר' חנינא דדוקא לבש שני מכנסים שני אבנטים דהוא בגד מבגדי כהונה, אלא דעכ"פ צריך בגד חשוב ולא סתם שע"ש.

אכן זה שכתבנו ליישב מה שהקשה הריטב"א ממה דפריך בגמ' ותיפוק ליה משום חציצה אם נפרש דמה דאמר רבא פחות משע"ש אינן חוצצות היינו משום חציצה ממש, משום דקושיית הריטב"א אינו אלא לפירש"י בעירובין דפריך אמתני' ואדר' יהודה בדר"ח דגמי וצלצול מ"ט אינן אסורין משום חציצה, אבל לפירש"י בזבחים לא קשה דהפירכא הוא לר' יוחנן דאמר דשלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים, ודמשמע אפי' בשע"ש כמ"ש רש"י, כל זה כתבנו לדעת הראב"ד אבל הרמב"ם אינו סובר כן דהא לא מוכח להדיא בדברי ר' יוחנן דמיירי בשע"ש דלפרוך ותיפוק לי' משום חציצה, וגם למה ליה לשנויי בשמאל א"נ שלא במקום עבודה לישני בפחות משע"ש דהא ר' יוחנן איירי אהא דצלצול קטן, ואפי' לפימש"כ דמה דאמר לא אמרו קאי אברייתא דרטיה אבל גם רטיה אינו מוכח דהוא שע"ש, ולכן סובר הרמב"ם דאף דרבא אמר דפחות משע"ש אינן חוצצות זהו בסתם אבל ברטיה או בכהן שלקה באצבעו דכורך עליו גמי בזה חוצץ אפי' בפחות משע"ש, דהא מצינו גבי מקואות דאף דדבר שאינו מקפיד אינו חוצץ אבל רטיה חוצץ, וטעמא משום דמקפדת ורוצה שלא תהי' המכה ולא תהי' הרטיה שעליה, ולכן לא דמיא לדבר שאינו מקפיד, ולכן גם כאן אף דדבר מועט אינו חוצץ דלא חשוב אבל רטיה וכן גמי חוצץ, ולכן שפיר פריך בגמ' ותיפוק ליה משום חציצה, ושפיר פסק הרמב"ם והוא שלא יחוץ הגמי או הבגד בין בשרו לכלי בשעת עבודה, ופסק זה דוקא בהלכה זו דמיירי בכהן שלקה באצבעו, אבל בהל' ח' דלא מיירי בלקה באצבעו שפיר פסק דפחות משע"ש אינן חוצצות.

-מלואים והשמטות-

לידידי הרב הג' הנעלה מו"ה אברהם שפירא שי' ממצוייני ישיבת חברון

בפ"י ה"ט בד"ה אכן, במש"כ דהא מצינו גבי מקואות כתב צ"ע דשם לא משום חשיבות דרטיה, לא אדע מנ"ל דהכא טעמא דוקא משום חשיבות דשפיר י"ל דכיון שהוא מקפיד עליה חוצץ כמו בכל דיני חציצה. [עד כאן].

ומיושבים עכשיו ד' הרמב"ם דבהל' ה' דהזכיר יתור בגדים כתב כשם שהמחוסר בגדים חייב מיתה ופוסל העבודה, כך היתר בגדים כגון שלבש שתי כתנות או שני אבנטים, ומוכח דסתם בגד אפי' בשלש על שלש לא הוי יתור בגדים, ובהל' ח' כתב כרך על בשרו בגד שלא במקום בגדים כגון שכרכו על אצבעו או על עקבו אם הי' בו שלש אצבעות על שלש אצבעות ה"ז חוצץ ופוסל כתב משום חציצה, והיינו אם לקח כלי בידו בשעת עבודה, ועל עקבו הוא משום דחוצץ בין רגלו לרצפה, אבל ליכא משום יתור בגדים וזהו כר' יוחנן דאמר דשלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים, וכן סבר רב חסדא דהא לא הזכיר אלא דין חציצה, ואח"כ כתב ואם הי' צלצול קטן הואיל והוא חשוב בגד בפני עצמו הרי זה פוסל ואע"פ שאין בו שלש על שלש, לא הזכיר כאן חוצץ אלא פוסל והיינו דפוסל משום יתור בגדים אפי' אם אינו מפסיק בין יד לכלי, וזהו כדר' יהודה בדר"ח וכדמשני בגמ' דרב חסדא נמי לא פליג דשאני צלצול קטן דחשיב.

איברא דצריך לבאר דכל זה שכתבנו הוא לפי לישנא קמא דר' יהודה בדר"ח ור' יוחנן אמרי מדין יתור בגדים, אבל בלישנא בתרא הא איתא דר"י בדר"ח אמר אבל צלצול קטן חוצץ ור' יוחנן אמר דשלא במקום בגדים בפחות משע"ש אינו חוצץ, והא איירו בדין כהן שלקה באצבעו, א"כ גם בזה אינו חוצץ בפחות משע"ש והרבה פוסקים הא פסקו כלישנא בתרא בכל דוכתי, אכן בספר המצות בשורש ט' השיג הרמב"ן על הרמב"ם במה שפסק באכל נא ומבושל דלוקה אחת דתליא בתרי לישני וצריך לפסוק כלישנא בתרא דאינו לוקה, וכתב המגילת אסתר דדעת הרמב"ם לפסוק בדאורייתא לחומרא, וכן בד' הרמב"ם בפ"א מהל' ברכות הל' י"ב לפי"מ שמפרש הרא"ש בשיטתו מוכח דרמב"ם אינו פוסק כלישנא בתרא, אלא בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא, רק דבהא דנא ומבושל מוכח יותר שפוסק זה בתורת ודאי שכך הוא גדר ההלכה, וכן כתב שם בלב שמח, (וראיתי מביאים הוכחות שהרמב"ם פוסק כלישנא בתרא אבל מקומות שהביאו הם או בדיני ממונות שפוסק לקולא לנתבע או בדרבנן לקולא.)

ולפי"ז מבואר דגם כאן פסק כלישנא קמא לחומרא בתורת ודאי דמטעם ספק הא סובר הרמב"ם דאין פוסלין הקרבן כמו שמבואר בכמה מקומות וכן כאן בהל' ז', ואף דמה שכתב כאן והוא שלא יחוץ בין בגד לכלי אינו מוכח דסובר דאם הי' חציצה פסול, אבל מדבריו בהל' ח' שכתב ואם הי' צלצול קטן הואיל והוא חשוב בגד בפני עצמו הרי זה פוסל, וכתבתי דמדלא כתב ה"ז חוצץ ופוסל מוכח דפוסל מדין יתור בגדים, וזה ג"כ אינו אלא ללישנא קמא, ומוכח דסובר דנקטינן בתורת ודאי כלישנא קמא כיון דהוא בדאורייתא וכמו דמוכח משיטתו גבי נא ומבושל וכנ"ל.

והנה בהך ענינא אחז הבית הלוי לדבר פשוט דמה דיש דין חציצה בבגדי כהונה אינו אלא בין הבגדים לבשרו, אבל בין בגד לבגד ליכא דין חציצה, וכפשטות דדרשינן מקרא דילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין בגדי כהונה לבשרו, והוכיח זה מלשון הרמב"ם שדייק תמיד לכתוב בין בשרו לבגדים, והנה זה תמוה דבירושלמי שהבאתי איתא להדיא דגם בין בגד לבגד הוי חציצה, דהכי איתא התם אמתני' דכהן שלקה באצבעו יהודה ברבי אמר לא שנו אלא גמי אבל בניגיון (פי' הפ"מ דהוא צלצול כמו בבבלי) אסור מפני יתור בגדים סברין מימר יתור בגדים כחיסור בגדים, ר' יעקב בר' אחא בשם ר' יסא דר' חנינא דא"ר חנינא בלבד שלא יחוץ בינו לבין בגד ובין בגד לבגד על דעתיה דר' חנינא איזהו יתור בגדים שתי כתנות שתי מצנפות שני מכנסים שני אבנטים, ומבואר להדיא דר' חנינא סבר דבין בגד לבגד הוי חציצה, דהא משום יתור בגדים ליכא לדידיה אלא בשני בגדים ממש.

אכן דברי הבית הלוי נכונים דמלשון הרמב"ם משמע דדוקא בין בגד לבשרו הוי חציצה, וצריך לומר דכיון דבבבלי לא הוזכר בין בגד לבגד מוכח דהבבלי אינו סובר כן, ומ"מ אינו מיושב כיון שלא מצינו להדיא בבבלי דלא הוי חציצה, ומקודם עלינו להסביר דעת הירושלמי דהוי חציצה בין בגד לבגד, דמנ"ל זה דהא ילפינן מקרא דילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין בגדי כהונה לבשרו, ומנ"ל בין בגד לבגד, ונראה דכיון דקיי"ל ביומא דף נ"ח גבי הכניס מזרק בתוך מזרק דמין במינו אינו חוצץ, א"כ בשלובש בגדי כהונה גם המעיל שהוא על הכתונת הוי על בשרו, אבל כשמכניס דבר אחר בין מעיל לכתונת מפסיק בין מעיל לבשרו, אבל יש להוכיח דהבבלי אינו סובר כן דהא בגמ' שם בעי רבא נכנסה לו רוח בבגדו מהו, על בשרו בעינן והא ליכא, או דילמא דרך לבישה בכך, ופסק כן הרמב"ם בהל' ז' וכתב ושלא תכנס הרוח בשעת העבודה בין בשרו לבגדו עד שיתרחק הבגד מעליו, וא"כ קשה דזה אפשר בבגדי כהונה שהם על בשרו דאפשר לעשותם דבוקים לבשרו ולא רחבים שיהי' הפסק, אבל המעיל שאינו מחובר כלל אלא למעלה ונחלק לשתי כנפים כמש"כ הרמב"ם בפ"ט הל' ב' איך אפשר להזהר שלא יכנס הרוח בין מעיל לכתונת, וע"כ מוכח מדבעי רבא אם רוח חוצץ דסבר דליכא חציצה אלא בין בגד לבשרו ולא בין בגד לבגד ולא כהירושלמי, ולכן לא הזכיר הרמב"ם אלא בין בגד לבשרו, ולכאורה הי' אפשר לומר דהא בהא תליא, והיינו דאם סבירא לן דרוח הוי חציצה אז שפיר מוכח דבין בגד לבגד לא הוי חציצה, אבל אי ס"ל דרוח לא הוי חציצה א"כ אין ראי' דבין בגד לבגד לא הוי חציצה, אלא דא"כ הי' להרמב"ם לפסוק דבין בגד לבגד אסור מספק, וע"כ דסובר דמדמיבעי לרבא אם רוח חוצץ ע"כ דסובר בודאי דבין בגד לבגד לא הוי חציצה.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.