הר המוריה/כלי המקדש/י

הר המוריה ‏ כלי המקדש י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המכנסים

תחלה וכו'. יומא כ"ג ב' וכ"ה א' וסנהדרין מ"ט ב' ועי' תו"כ צו פ"ב.

למעלה

וכו'. עי' לעיל פ"ח הט"ז יעו"ש.

חוגר

את וכו'. עי' יומא ע"א ב' שם משמע דהמצנפת היו קודם לאבנט ומשמע בסנהדרין שם דהכל נשנה במשנה כסדר רק הכתונת לא נשנה כסדר יעו"ש ובאמת לדעת רבינו דהאבנט היה של כלאים כמש"כ בפ"ח ה"א וס"ל דלא הותר שעטנז רק בעידן עבודה א"כ הו"ל להיות האבנט בסוף כלם אמנם בתורה מבואר דהאבנט הוא קודם למצנפת יעו"ש וע"כ המשנה דיומא ל"ד דהא קא חשיב התם אצל כה"ג חושן ואפוד ומעיל וציץ ובאמת היה לובש מתחלה המעיל ואח"כ האפוד ואח"כ החושן וכמש"כ רבינו בסעיף ג' לקמן יעו"ש וכ"ה מפורש בתורה יעו"ש היטיב. ועי' בס' שאגת אריה אשר במחילת כת"ר הרמה נראה ממנו שלא עיין בתורה בפרשת תצוה ובפרשת צו יעו"ש היטיב ודו"ק ושוב ראיתי בקונטרס אחרון שם שהרגיש בזה יעו"ש היטיב.

על

כרך וכו'. עי' לעיל פ"ח הי"ט יעו"ש.

ב

במקום

שמזיעין וכו'. זבחים י"ח ב'.

ג

לובש

המעיל וכו'. כ"ה בהדיא בפרשת צו ועי' ביומא ו' א' למ"ד בבת אחת הלבישם את האבנטים היה הכה"ג לובש האבנט אחר שלבש כל בגדיו ואחר המצנפת והציץ ג"כ דהכי כתיב בפרשת תצוה ורבינו פסק כמ"ד זה אחר זה והא דכתיב בפרשת תצוה וחגרת אותם אבנט להורות דהאבנטים יהיו שוים וכמו שפסק לעיל פ"ח ה"א יעו"ש היטיב בסוגייא והבן.

למעלה

מן וכו'. עי' רמב"ן שמות כ"ח פסוק ל"ז יעו"ש. וכתב מרן וז"ל ודע דתניא בחולין קל"ח א' כיפה של צמר מונחת בראש כה"ג ועליה ציץ נתון לקיים מה שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת ולא ידעתי למה השמיטו רבינו עכ"ל והנה מש"כ רבינו לעיל פ"ט ה"ב ופתיל תכלת למטה ממנו והאי למטה ממנו אין לו ביאור לכאורה אם לא שרמז רבינו לזה ואי לא הייתי מסתפינא אמינא להגיה שכצ"ל ופתיל תכלת נכנס מנקב לנקב ולמטה ממנו עכ"ל ור"ל שלמטה ממנו הי' ג"כ פתיל תכלת.

היה

נראה וכו'. זבחים י"ט א' וערכין ג' ב'.

ד

בפחות

משמנה וכו'. זבחים י"ח א' ותוספתא דמנחות פ"א ותו"כ ויקרא פ"ה יעו"ש.

בפחות

וכו'. זבחים ט"ו ב' י"ז ב'.

ונאמר

והזר וכו'. עי' זה בזבחים י"ז ב' ובסנהדרין פ"ג ב' יעו"ש היטיב ועיי"ש בתוס' דסנהדרין דהקשו דהא בפרשת תצוה כתיב בהדיא דיש בהם מיתה ותירצו דשם משמע דקאי רק אמכנסים והקשו דא"כ לא לכתוב גבי מכנסים ונדע מהכא יעו"ש שנשארו בקושיא ועיי"ש ע"א ד"ה לא משום וכו' ובתוס' יומא ה' ב' ד"ה להביא וכו' ובתוס' זבחים י"ז ב' ד"ה אין וכו' ושם כ"ג ב' ד"ה אימא וכו' יעו"ש היטיב והנה מצאתי להר"ן לחי' בסנהדרין ולפי שאין הספר מצוי אמרתי להעתיקו וז"ל ואיכא למידק והא קרא כתיב בהדיא בסדר ואתה תצוה והיו על אהרן ובניו בבואם וכו' ולא ישאו עון ומתו ואיכא למימר דההוא קרא כפשטי' משמע שיש חיוב מיתה ואפילו על מקצת עבודה ואפילו על ביאה ריקנית ואינו כן שמן הפסוק והיתה להם כהונת עולם נלמוד שבזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם לאו גריעי מזרים ובזרים בעינן עבודה תמה הילכך ניחא ליה לאתויי קרא דוהיתה להם כהונת עולם שהוא מלמד על חיוב מיתה ועל עבודה תמה והרמב"ן ז"ל כתב בפי' התורה דהאי קרא והיו על אהרן וכו' אינו על הבגדים כולם אלא על המכנסים בלבד כי בסמוך לו נאמר ועשה להם מכנסיו בד ועליהם הוא אומר והיו על אהרן וכו' שייחד העונש על המכנסים כדי לכלול בהן אהרן ובניו שכולן שוין בהן ועל שאר הבגדים נאמר והיתה להם כהונת עולם אחר שהזכיר סדר לבישת הבגדים כולם לא הזכיר שם המכנסים לפי שכבר הזכיר עונשם במקום אחר ומעתה נסתלקה הקושיא מאיליו שלא היה להם ללמוד מחוסר בגדים שהוא במיתה אלא מפסוק של והיתה להם כהונת עולם עכ"ל והנה אתירוץ הראשון יש להקשות דאכתי לא לכתוב מיתה בהדיא וניליף מפסוק וחגרת אותם וכו' ואתירוץ השני אכתי יקשה למ"ד דיליף מכנסים מוזה הדבר וכמו שהקשו התוס' וע"ע בתוס' זבחים י"ח א' ד"ה אתיא חקה וכו' יעו"ש היטיב.

ה

היתר

בגדים וכו'. עי' זבחים י"ח א' ובירושלמי פ"י דעירובין הי"ב ובתוספתא דמנחות פ"א ובתו"כ ויקרא שם.

וחייב

מיתה וכו'. היינו טעמא כיון דנפקא לן מדכתיב וערכו בני אהרן הכהנים הכהנים בכיהונן וילפינן מזה לכהן הדיוט שלבש בגדי כה"ג ועבד עבודתו פסולה ממילא נדע דאם עובד בייתור בגדים אין כהונתו עליו והו"ל זר וזר ששימש במיתה וכנ"ל בסעיף ד' ועיי"ש בתו"כ דמחד קרא נפיק מחוסר בגדים ומיותר בגדים יעו"ש.

ו

בשרו

ולבשם וכו'. עי' זבחים י"ט א' וערכין ג' ב' דילפינן לה מדכתיב בפרשת צו ומכנסי בד ילבש על בשרו ואע"ג דבעינן פסוק זה ללמדנו דלא יהיו דבר קודם למכנסים ועי' תוס' יומא כ"ג ב' ד"ה מניין וכו' יעו"ש היטיב אבל בת"כ פרשת צו פ"ב איתא כך מכנסי בד ילבש על בשרו ולא רטיי' על בשרו כשהוא אומר להלן מכנסי בד יהיו על בשרו שלא יהיה דבר קודם למכנסים עכ"ל ועיי"ש בקרבן אהרן ושלא כדברי התוס' דיומא הנ"ל דמכ"ג ילפינן שלא יהא דבר קודם למכנסים ומכהן הדיוט ילפינן דלא ליהוי דבר חוצץ והנה מכ"ז מוכח דחציצה פסולה ילפינן לה מדכתיב ילבש על בשרו ולא מפסוק דמייתי לה רבינו גם פסוק דעל בשרו ולבשם איני יודע היכן הוא לכן נ"ל דט"ס הוא וצ"ל ילבש על בשרו ובפ"ב דזבחים בפי' למשניות מייתי רבינו פסוק דכתיב ומכנסי בד יהיו על בשרו (דכתיב בפרשת אחרי מות גבי כה"ג) וט"ס הוא דהך קרא בעינן שלא יהיה דבר קודם למכנסים ולכאורה הייתי מגיה ביומא כ"ג ב' שם מניין שלא יהא דבר קודם למכנסים שנאמר ומכנסי בד יהיו על בשרו והכי מייתי לה הש"ס שם כ"ה א' ובסנהדרין מ"ט ב' יעו"ש היטיב אבל באמת א"א להגיה כך דהא כל הסוגיא התם מיירי מפרשת צו דמיירי מבגדי כהן הדיוט ולגבי תרומת הדשן. ואי לא מסתפינא הו"א להגיה דחסר שם בש"ס וצ"ל שם כל הברייתא דתו"כ דילפינן מכהן הדיוט לענין חציצה ומכה"ג לענין שיהא קודם לכל דבר א"נ יש להגיה שלא יהא דבר חוצץ לבשרו. א"נ יש להגיה ור"ל מדו כמדתו מדאפקיה רחמנא בלשון מדו שלא יהא דבר קודם למכנסים מיהיו על בשרו נפקא. ואי משום חציצה לא צריך למיכתב ומכנסי בד על בשרו רק יש לכתוב ומדו בד ילבש על בשרו כי דבר זה נוהג בכל הבגדים והתו"כ אתי כוותיה דר"ל בזה וס"ל דיש ללמוד כהן הדיוט מכה"ג וכה"ג מכהן הדיוט והתוס' כתבו דבריהם לר' יוחנן דס"ל דתרתי קאי על הא דלא יהא דבר קודם למכנסים. אך כל זה דחוק דנימא דכל הסוגיות והתו"כ אזלא כוותיה דר"ל ולא כר' יוחנן והבן היטיב בכל מש"כ כי נכון הוא בעזר ה'.

או

עפר וכו'. כ"ז פשוט בזבחים י"ט א' ועי' באו"ח סי' כ"ז מ"א ס"ק ד' יעו"ש.

ז

עבודתו

כשרה. דהויא איבעיא דלא איפשיטא ודע דהא דשערו יצא מן הבגד לפירש"י דהוא באת"ל דידו לתוך חלוקו לא הוי חציצה אם כן פשיטא דידו לא הוי חציצה דכל את"ל הוא פשיטותא דאיבעיא אמנם רבינו על כרחך לא ס"ל כרש"י ומפרש לה בע"א וכמש"כ מר"ן וע"ע באו"ח סי' צ"א סעיף ד' בשם תה"ד סי' י' יעו"ש היטיב אבל יד אחר וודאי דחוצץ וכמו שנתבאר בזבחים כ"ד א' ועי' יומא נ"ח א' וסוכה ל"ז ב' יעו"ש היטיב וצע"ק בזה ועי' זבחים ק"י א' תוס' ד"ה מין במינו וכו'.. יעו"ש היטיב. וע"ע ר"ה כ"ז ב' יעו"ש.

ח

שלא

במקום וכו'. אבל במקום בגדים אפילו נימא אחת חוצצת יעו"ש היטיב בזבחים י"ט א' ובעירובין ק"ג ב' ועי' ירושלמי בעירובין שם.

בפני

עצמו הרי זה וכו'. וכדר' יהודה בריה דר' חייא התם משום דרבא ס"ל כוותיה בשני הלשונות ועיי"ש בש"ס דמקשה לר' יוחנן דשרי נמי בצלצול מאי איריא גמי לשמעינן צלצול קטן מילתא אגב אורחיה קמ"ל דגמי מסי יעו"ש וכתב שם התוס' וז"ל תימה הא איצטריך לאשמעינן גמי משום אבל לא במדינה דטעמא דשחיקת סממנים לא שייך בצלצול דהא לא מסי וי"ל דמ"מ הו"ל לאשמעינן צלצול דהוי חדוש גדול יותר דלא הוי ייתור בגדים מאשמעינן איסור של גמי במדינה ומשני דקמ"ל דגמי מסי משום לשון חכמים מרפא עכ"ל בזבחים שם וע"ע בתוס' עירובין ד"ה לאשמעינן וכו' יעו"ש היטיב. ולפענ"ד נראה ליישב באופן אחר והוא כל זמן דאכתי לא ידע הש"ס מהך סברא דגמי מהו היה ס"ד דאסור במדינה גזירה אטו להוציא דם וכמש"כ שם תוס' ד"ה כורך וכו' ולפי"ז אין חילוק בין צלצול לגמי אמנם כי חדית הש"ס סברא זו דגמי מסי הא דאסור במדינה משום הך טעמא הוא אף דזה אליבא דר' יוחנן דווקא ואנן לא פסקינן כוותיה בהא דשרי בצלצול מ"מ בזה לא מצינו מי שפליג עליו בזה דגמי מסי והבן ועוד י"ל דלר"י הטעם משום דמסי אמנם לר' יהודה בריה דר' חייא הטעם כמש"כ התוס' משום דמוציא דם וק"ל ועי' שבת קל"ד ב' יעו"ש.

ט

גמי

בשבת וכו'. עירובין ק"ג ב' וזבחים י"ט א' יעו"ש.

והוא

שלא וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א דבריו סותרים זה את זה הלא אמר שלא במקום בגדים פחות משלש אינו חוצץ בין היד לכלי וכ"ה בעירובין ובזבחים עכ"ל וכבר השיב היטיב מרן ע"ז יעו"ש דשיטת רבינו כשיטת רש"י שם (ועי' רדב"ז ח"ה סי' צ"ט).

י

אורים

ותומים וכו'. עי' פ"א מהל' בית הבחירה ה"א ד"ה ואף אורים ותומים.

וכל

כהן וכו'. יומא ע"ג ב'.

יא

והשואל

מאחריו וכו'. שם ורבינו מפרש דלא כפירש"י ועי' במרן.

כמי

שמתפלל וכו'. שם ביומא ועי' ספרי פרשת פינחס פיסקא קמ"א ועי' מש"כ בחי' לברכות בפ"ה ל"א ב' יעו"ש.

שבולטות

וכו'. פסק כר' יוחנן ועיי"ש בירושלמי ביומא שם דלא נזכר שם הא דמצטרפים רק יש שם מ"ד דס"ל הקול היה שומע יעו"ש היטיב.

עלה

וכו'. ובש"ס איתא וז"ל והנשאל אומר כה אמר ה' עלה והצלח ר' יהודה אומר א"צ לומר כה אמר ה' אלא עלה והצלח ופסק כר' יהודה.

יב

על

שני וכו'. עיי"ש ביומא שם א' ובירושלמי שם.

או

למלך או לבי"ד וכו'. במשנה שם ע"א ב' איתא אלא למלך ולאב בי"ד אמנם שם ע"ג ב' בש"ס איתא וכל העדה זו סנהדרין וי"ל דמתניתין אורחא דמילתא נקט דמסתמא לא הי' כולן שואלין אלא אחד היה שואל על פי כולם ומסתמא היה נבחר האב"ד אבל ה"ה כל מי שהיו הבי"ד בוחרין בו שיהיה הוא השואל. ופשוט.

זה

הוא משוח וכו'. במשנה שם איתא ולאב בי"ד ולמי שהציבור צריך בו ומשוח מלחמה לא נזכר שם ובש"ס שם איתא וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה וס"ל לרבינו דהאי משוח מלחמה לאו דווקא אלא כל מי שהציבור צריך בו ומשוח מלחמה בכלל.

ועיין לעיל הלכה י"א במל"מ שתמה למה לא הביא רבינו דין דמשוח מלחמה נשאל בשמונה בגדים יעו"ש ואני תמה ולא אבין לשון הש"ס שנקט משוח מלחמה נשאל בהן והו"ל לומר משוח מלחמה שואל בהן וצ"ע ואולי רבינו מפרש לה דה"ק באותן בגדים שכה"ג עובד בהן באותן בגדים נשאל למשוח מלחמה כשהמשוח מלחמה שואל באורים ותומים וקמ"ל אגב אורחין דמשוח מלחמה שואל באו"ת ומשום דבמשנה לא תני משוח מלחמה בהדיא קמ"ל איהו. ודוחק ועי' ברש"י שם שכתב וז"ל משוח מלחמה נשאל כשיוצא למלחמה ונשאל באו"ת שהמלך נשאל לו בהן עכ"ל והאי שהמלך נשאל לו בהן אין לו ביאור (אמנם לפי מש"כ יש להגיה שכצ"ל וה"ה שהמלך נשאל לו וכו' והבן) וצ"ע וה' יאיר עיני במאור תורתו.

יג

בני

הנביאים וכו'. ועיין בשמואל א' כ"ב בתרגום יונתן שם וכן שם פרק ב' וברש"י שם לא משמע כן אך ברד"ק וברלב"ג שם כתבו כדברי רבינו יעו"ש היטיב ודו"ק.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.