תוספות/פסחים/ג/ב
כל היכא דכי הדדי וכו'. ולכך עקם הכתוב ללמדנו שלעולם יספר אדם בלשון נקיה ואם לא היה עוקם אם כן מהיכא תיתי אפילו היכא דכי הדדי נינהו:
רכבת כתיב. וא"ת לכתוב נמי ישבת ואומר ר"י דלא מצי למיכתב ישבת דכל היכא דכתב ישב בלא וי"ו אתא לדרשה כדדרשינן ולוט ישב בשער סדום אותו היום מינוהו שופט (בראשית רבה פרשה נ):
אין מוסקין בטהרה. מפרש ה"ר יוסף דטעמא דבצירה דפ"ק דשבת (ד' יז. ושם) לא שייכי במסיקה דשמא יבצרנו בקופה מזופפת וההיא נמי פעמים שאדם הולך לכרמו ורואה אשכול שביכרה סוחטו ומזלפו ע"ג ענבים ובשעת בצירה עדיין משקה טופח עליהן דבזיתים אינו רגיל לעשות כן שאינו משקה ואינו חשוב כדאמר התם ואינו רוצה בקיומה:
שמץ פסול. פירש רבינו חננאל דבר עבודת כוכבים כדכתיב (שמות לב) לשמצה בקמיהם ופסול לכהונה כדתנן במסכת מנחות (דף קט.) כהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש ואין צ"ל לדבר אחר פירוש לע"ז שנאמר[1] אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה'[2]:
ואנא אכילנא משופרי שופרי. מכאן אין ראיה שנאמין לכל הבא לפנינו ואומר ישראל אני דשאני הכא דרוב ישראל היו ואזלינן בתר רובא אך יש להביא ראיה מפרק החולץ (דף מה. ושם) דאמר ליה זיל גלי או נסיב בת מינך וכן מההוא[3] דאתא לקמיה דרבי יהודה ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר ליה נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך והיינו משום דמצי למימר ישראל אני והא דאמר בהחולץ (דף מו:) מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו תלמוד לומר אתך במוחזק לך התם מיירי במוחזק לן באבהתיה שהם נכרים דאי לאו הכי נאמן במיגו דאי בעי אמר ישראל אני[4]:
מאליה מי קספו לך. אע"ג דגדי אין אליתו קריבה רוב פסחיהם היה טלה או שמא הגיד לו ורבי יהודה בן בתירא שלא עלה לרגל י"ל שלא היה לו קרקע או זקן היה שאינו יכול להלך ברגליו דפטור מפסח כמו מראיה[5] א"נ נציבין חו"ל היא[6] כדמוכח בסיפרי בפ' ראה ועוד בתרגום ירושלמי (בראשית י) וארך ואכד וכלנה בארץ שנער מתרגם והדס ונציבין וקטיספי:
חקוקאה. פי' רבינו חננאל סופר ור"י פירש מעיר חקוקה היה בספר יהושע (יט)[7]:
- ↑ מלכים ב' (כג ט).
- ↑ ורש"י (ד"ה שמץ) פירש שמץ פסול, פסול כהונה חלל.
- ↑ [שם מז.]. מסורת הש"ס.
- ↑ [עי' תוס' יבמות מז. ד"ה במוחזק]. מסורת הש"ס.
- ↑ במשנה למלך (קרבן פסח פ"א ה"א) כתב: ולא ידעתי הא היכא רמיזא דהני פטירי מפסח, ובגמרא לא פטרו זקן מפסח אלא כשאינו יכול לאכול כזית. ולא ידעתי אי אליבא דתוס' לגמרי ילפינן פסח מראיה אלא דזה לא יתכן דהא נשים פטורות מראיה וחייבות בפסח. ואם נאמר דהני דוקא דכתבו התוס' ילפינן מראיה, לא ידעתי מנא להו. ועיין שם שדקדק דברי הרמב"ם מדסתם גבי קרבן פסח ולא פירש הפטורים כפי שפירש בהלכות חגיגה, שמע מינה שאינם פטורים בפסח. ועיין בצל"ח (פסחים ג:) שיישב שהתוס' לא דיברו כלל על חיוב קרבן פסח כיון שהיה בדרך רחוקה, וכל קושייתם היתה על חיוב ראיה ועל זה יישוב שמכל הני טעמי לא היה חייב בראיה. ועיין מנחת חינוך (מצוה ה אות ז) שהעיר מלשון התוס' 'דפטור מפסח כמו מראיה' דמשמע להדיא שהתוס' איירי בחיוב פסח. ועיין שם עוד מש"כ על עיקר חידושו של הצל"ח שכיון שהוא רחוק הרי הוא פטור מקרבן פסח ואינו חייב כלל לטרוח ולבוא קודם הפסח כדי שיהיה קרוב בשעת חובת ההקרבה, וכתב שם דדבריו אינם מובנים לי כלל דודאי מצות עשה על כל ישראל לעשות הפסח ככל מצות עשה שבעולם, ומחויב לילך מקצה הארץ להתקרב עצמו כדי לקיים מצות עשה, אך אם עבר והוא בדרך רחוקה יש דינים שציותה התורה, אבל בודאי מחויב להתקרב ולקיים מ"ע. ולדברי הצל"ח כל ישראל אפילו בארץ ישראל כל שהם רחוקים ט"ו מיל מירושלים שזה דרך רחוקה, פטורים מלילך ולעשות הפסח ואם כן כל ישראל פטורים לעשות פסח ראשון, ופסח שני לא יהיו מקריבים כי רוב הציבור אין עושים פסח שני, אם כן יהיו פטורים ממצות הפסח עי"ש באורך. ועוד הוסיף: אטו לולב ושופר כי לא יהיה מחויב לקנות קודם החג ובחג אינו בנמצא, וכי אינו מבטל בזה המצות עשה, אתמהה. ועי"ש שהביא מקור אחר לדברי התוס' מהבמואר לקמן (ע:) יהודה ודורתאי בנו פרשו וישבו להם בדרום ואמר אם יבא אליהו כו' ופירש רש"י דישב רחוק מירושלים שלא יעלה לרגל ויתחייב בפסח וחגיגה, ומבואר להדיא דרחוק מירושלים אינו צריך לעלות לפסח וגם פטור לעלות לרגל, ואף זה צ"ע מאד. ומסיק המנ"ח דאף דאין אנחנו יודעין לא נוכל לדחות דבריהם ובודאי מצאו כן מפורש באיזה מקום.
- ↑ גם על זה תמה המשנה למלך (קרבן פסח פ"א ה"א) וז"ל: ולא ידעתי מה הועיל היותו חו"ל, דאי לפוטרו מפסח אם כן כל שהיה רחוק ט"ו מיל פטור, ואי סבירא להו דמי שדר בחו"ל פטור לגמרי אף מפסח שני, זה לא ידעתי היכא איתיה. ואף במצות ראיה לא ראיתי שיפטרו למי שדר בחו"ל. סוף דבר שדברי התוס' מתחלתם עד סופם צריכים אצלי תלמוד, עכ"ל.
- ↑ לפנינו בקרא: חוקקה.