רמב"ן/שבת/לו/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
מתני': '''כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנין עלי' תבשיל.''' רש"י ז"ל{{הערה|ד"ה עד.}} מפרש ענין הכירה אף בהטמנה והוא ז"ל סובר שהכל גרוף וקטום וכן קש וגבבא אינן מוסיפין הבל ולשהות המוזכר כאן במשנה ובגמ' (לדעתי) [לדעתו] הוא מותר בין בהטמנה בין בלא הטמנה אבל להחזיר המוזכר בכאן בלא הטמנה מותר בהטמנה אסור שאין טומנין בשבת אלא י"ל אם טמן מבע"י ונטל בשבת מותר הוא להחזיר שהרי הטמנה מבע"י היא זו כדתנן לקמן{{הערה|דף מ"ט.}} בענין קופה נוטל ומחזיר וכ"כ רש"י עצמו לקמן{{הערה|דף ל"ח: ד"ה מחזירין.}} גבי מחזירין אפי' בשבת{{הערה|וכ"כ הבעה"מ לק' ל"ח: ד"ה והא, דרש"י שם שפי' לגבי נטלה ביום, דבטלה לה הטמנה והו"ל כמטמין לכתחילה, לשיטתו הכא דשהייה והטמנה הם דין א'. ובעיקר שי' רש"י הנ"ל, כ"מ ברש"י לעיל ל"ד: ד"ה גזירה, ל"ז. ד"ה היינו, ל"ח: ד"ה מחזירין, וכ"ה ברש"י לק' מ"א. ד"ה שותין (לפי תי' הראשונים על קו' התוס' שם ד"ה מוליאר, וכ"כ בסוגי' שם הר"ן נימו"י מגיני שלמה פנ"י שש"מ וחלקת בנימין ד"ה מוליאר, וכעי"ז בהגהות הראמ"ה שם ד"ה מוליאר), וכ"כ הראש יוסף מ"א. ד"ה אמנם נאמר, בד' רש"י מ: ד"ה לא שיחמו, וד"ה לא בשביל, עיי"ש.. ור"ח ז"ל{{הערה|לק' ל"ז. ד"ה ושיהוי, וכ"ה בר"ן על הרי"ף ד"ה או, בשם רה"ג ורבינו אפרים גאון, וכ"ה הרשב"א ד"ה עד בשם רה"ג, והו' בעו"ר.}} אמר שאינה הטמנה אלא כיסוי של ברזל והקדירה שובת עליו והיא תלוי' באבנים או בכיוצא בהם אבל הטמינם ע"ג גחלים ד"ה אסור דקי"ל הטמנה בדבר המוסיף מבע"י אסור ואמת אמר שלא התיר ר' חנניא כמאכל ב"ד להטמין אלא לשהות דאי מטמין כיון דאינו גרוף וקטום הו"ל הטמנה בגחלים ממש דהיא אסורה מבע"י{{הערה|והנה מד' רבינו והרשב"א שהוצרכו לפרש בשם הגאונים האופן שאין בשהייה מציאות של הטמנה, ומש' דלרש"י כל שהייה יש בה הטמנה, וכ"נ בבעה"מ ד"ה כירה, בד' רש"י. אמנם במהר"ם ואהל משה וכעי"ז בחת"ס פי' לרש"י באופ"א, דהשהייה עצמה אסורה משום הטמנה, ועיי"ש מה שיישבו קו' התוס' ד"ה לא, עפי"ז. | מתני': '''כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנין עלי' תבשיל.''' רש"י ז"ל{{הערה|ד"ה עד.}} מפרש ענין הכירה אף בהטמנה והוא ז"ל סובר שהכל גרוף וקטום וכן קש וגבבא אינן מוסיפין הבל ולשהות המוזכר כאן במשנה ובגמ' (לדעתי) [לדעתו] הוא מותר בין בהטמנה בין בלא הטמנה אבל להחזיר המוזכר בכאן בלא הטמנה מותר בהטמנה אסור שאין טומנין בשבת אלא י"ל אם טמן מבע"י ונטל בשבת מותר הוא להחזיר שהרי הטמנה מבע"י היא זו כדתנן לקמן{{הערה|דף מ"ט.}} בענין קופה נוטל ומחזיר וכ"כ רש"י עצמו לקמן{{הערה|דף ל"ח: ד"ה מחזירין.}} גבי מחזירין אפי' בשבת{{הערה|וכ"כ הבעה"מ לק' ל"ח: ד"ה והא, דרש"י שם שפי' לגבי נטלה ביום, דבטלה לה הטמנה והו"ל כמטמין לכתחילה, לשיטתו הכא דשהייה והטמנה הם דין א'. ובעיקר שי' רש"י הנ"ל, כ"מ ברש"י לעיל ל"ד: ד"ה גזירה, ל"ז. ד"ה היינו, ל"ח: ד"ה מחזירין, וכ"ה ברש"י לק' מ"א. ד"ה שותין (לפי תי' הראשונים על קו' התוס' שם ד"ה מוליאר, וכ"כ בסוגי' שם הר"ן נימו"י מגיני שלמה פנ"י שש"מ וחלקת בנימין ד"ה מוליאר, וכעי"ז בהגהות הראמ"ה שם ד"ה מוליאר), וכ"כ הראש יוסף מ"א. ד"ה אמנם נאמר, בד' רש"י מ: ד"ה לא שיחמו, וד"ה לא בשביל, עיי"ש.}}. ור"ח ז"ל{{הערה|לק' ל"ז. ד"ה ושיהוי, וכ"ה בר"ן על הרי"ף ד"ה או, בשם רה"ג ורבינו אפרים גאון, וכ"ה הרשב"א ד"ה עד בשם רה"ג, והו' בעו"ר.}} אמר שאינה הטמנה אלא כיסוי של ברזל והקדירה שובת עליו והיא תלוי' באבנים או בכיוצא בהם אבל הטמינם ע"ג גחלים ד"ה אסור דקי"ל הטמנה בדבר המוסיף מבע"י אסור ואמת אמר שלא התיר ר' חנניא כמאכל ב"ד להטמין אלא לשהות דאי מטמין כיון דאינו גרוף וקטום הו"ל הטמנה בגחלים ממש דהיא אסורה מבע"י{{הערה|והנה מד' רבינו והרשב"א שהוצרכו לפרש בשם הגאונים האופן שאין בשהייה מציאות של הטמנה, ומש' דלרש"י כל שהייה יש בה הטמנה, וכ"נ בבעה"מ ד"ה כירה, בד' רש"י. אמנם במהר"ם ואהל משה וכעי"ז בחת"ס פי' לרש"י באופ"א, דהשהייה עצמה אסורה משום הטמנה, ועיי"ש מה שיישבו קו' התוס' ד"ה לא, עפי"ז. | ||
{{ש}}עוד יעוי' ראש יוסף ד"ה ומ"ש, מש"ב דלרש"י הטעם דבתנור ליתא היתר דקש וגבבא, משום דאכתי מוסיפים הבל. }} וכן רש"י ז"ל עצמו נזהר מזה{{הערה|והו' גם ברשב"א שם. }} בגמ'{{הערה|לק' ל"ז. ד"ה היינו. }} (בעינן) [בענין] תוכה וגבה דתוכה אסור בשאינה גרופה משום דהו"ל הטמנה ברמץ דאסרן מבע"י וכיון שהוא מודה שאין דברי רבי חנניא אמורין בהטמנה ושיטת כל השמועה (בדברי) [כדברי] ר"ח היא שנויה, כבר למדנו שאין הטמנה בכלל השמועה זו{{הערה|עפי"ד רבינו דלרש"י י"ל דמתני' מיירי בין בהטמנה ובין בשהייה, ומש"כ הטעם משום דמטמין בדבר המוסיף הבל, היינו לגבי הטמנה, אך בשהייה הטעם משום חשש חיתוי, [אמנם עי' ריטב"א ד"ה וטעמא], מיושב קו' התוס' ד"ה לא יתן, וש"ר בסוגיין, עי' רשב"א ד"ה עד, ומה שצויין שם. }}: | {{ש}}עוד יעוי' ראש יוסף ד"ה ומ"ש, מש"ב דלרש"י הטעם דבתנור ליתא היתר דקש וגבבא, משום דאכתי מוסיפים הבל. }} וכן רש"י ז"ל עצמו נזהר מזה{{הערה|והו' גם ברשב"א שם. }} בגמ'{{הערה|לק' ל"ז. ד"ה היינו. }} (בעינן) [בענין] תוכה וגבה דתוכה אסור בשאינה גרופה משום דהו"ל הטמנה ברמץ דאסרן מבע"י וכיון שהוא מודה שאין דברי רבי חנניא אמורין בהטמנה ושיטת כל השמועה (בדברי) [כדברי] ר"ח היא שנויה, כבר למדנו שאין הטמנה בכלל השמועה זו{{הערה|עפי"ד רבינו דלרש"י י"ל דמתני' מיירי בין בהטמנה ובין בשהייה, ומש"כ הטעם משום דמטמין בדבר המוסיף הבל, היינו לגבי הטמנה, אך בשהייה הטעם משום חשש חיתוי, [אמנם עי' ריטב"א ד"ה וטעמא], מיושב קו' התוס' ד"ה לא יתן, וש"ר בסוגיין, עי' רשב"א ד"ה עד, ומה שצויין שם. }}: | ||
גרסה מ־12:17, 29 באפריל 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני': כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנין עלי' תבשיל. רש"י ז"ל[1] מפרש ענין הכירה אף בהטמנה והוא ז"ל סובר שהכל גרוף וקטום וכן קש וגבבא אינן מוסיפין הבל ולשהות המוזכר כאן במשנה ובגמ' (לדעתי) [לדעתו] הוא מותר בין בהטמנה בין בלא הטמנה אבל להחזיר המוזכר בכאן בלא הטמנה מותר בהטמנה אסור שאין טומנין בשבת אלא י"ל אם טמן מבע"י ונטל בשבת מותר הוא להחזיר שהרי הטמנה מבע"י היא זו כדתנן לקמן[2] בענין קופה נוטל ומחזיר וכ"כ רש"י עצמו לקמן[3] גבי מחזירין אפי' בשבת[4]. ור"ח ז"ל[5] אמר שאינה הטמנה אלא כיסוי של ברזל והקדירה שובת עליו והיא תלוי' באבנים או בכיוצא בהם אבל הטמינם ע"ג גחלים ד"ה אסור דקי"ל הטמנה בדבר המוסיף מבע"י אסור ואמת אמר שלא התיר ר' חנניא כמאכל ב"ד להטמין אלא לשהות דאי מטמין כיון דאינו גרוף וקטום הו"ל הטמנה בגחלים ממש דהיא אסורה מבע"י[6] וכן רש"י ז"ל עצמו נזהר מזה[7] בגמ'[8] (בעינן) [בענין] תוכה וגבה דתוכה אסור בשאינה גרופה משום דהו"ל הטמנה ברמץ דאסרן מבע"י וכיון שהוא מודה שאין דברי רבי חנניא אמורין בהטמנה ושיטת כל השמועה (בדברי) [כדברי] ר"ח היא שנויה, כבר למדנו שאין הטמנה בכלל השמועה זו[9]:
עד שיגרוף או עד שיתן האפר. מפורש בירושלמי[10] הגורף עד שיגרוף כל צרכו מן מה דתני' הגורף צריך לטאטו בידו הדא אמרה עד שיגרוף כ"צ פי' שיגרוף לגמרי עד שלא ישארו בו גחלים כלל ולא שלהבת[11]. הקוטם עד שיקטם כ"צ מן מה דתני מלבה עלי' נעורת של פשתן הדא אמרה אפי' לא קטם כל צרכו פי' א"צ לקטום עד שלא יהא ניכר כלל שם אש. ובגמ' דילן נמי בקוטם הכי משמע שהרי אפי' גחלים שעממו[12] הרי הן כקטומים וכן קטמה ונתלבתה[13] ומתני' נמי דייקא[14] דקתני יתן את האפר משמע נתינה בעלמא מדלא קתני שיטמין באפר והטעם לפי שהמערב אפר ואש לגמרי סליק דעתי' מחיתוי האש וכבר קלקלו והסיח דעתו ממנו אבל הגורף אם נשאר שם אפי' גחלת קטנה כיון שהיא לוחשת מבערת ומדלקת כירה גדולה[15] וא"ת אם צריך נגרוף לנמרי בתנור למה אסור א"ל לפי שהבלה גדול ומרתיח אינו נראה כגרוף ואתי להשהות ע"ג כירה של גחלים ואתי לחתויי[16]. וכתב ר"ח ז"ל וקיימא לן מתני' בתנור של נחתומין ותנור של נחתום מפורש בפ' לא יחפור[17], אבל תנור דידן ככירה של נחתומין היא:
גמרא: או דלמא לשהות תנן, ואי גרוף וקטום אין אי לא לא. ומנו רבנן דפליגי אדר"ח[18] וליכא למימר דכי תנן נמי לשהות כחנניא אתיא והא דקתני לא ישהה עד שיגרוף בפחות ממאכל ב"ד דמודה בזה חנניא[19] הא ליכא למימר חדא דתבשיל בפחות ממאכל ב"ד לא הוי[20] ועוד בין חמין לתבשיל בפחות ממאכל ב"ד ליכא לאפלוגי דהא מתבשלין בתחלה בשבת ועוד נוטלין ומחזירין בפחות ממאכל ב"ד ליכא למימר כלל דהא מבשל בתחלה בשבת הוא וענוש כרות ונסקל הוא[21]. אלא כולה מתני' כמאכל ב"ד היא, ואי לשהות תנן דלא כחנניא הוא. והאי דלא אמרי' בגמ' ומני רבנן הוא משום דאכתי לא קמה לן פלוגתא דרבנן עלי' דחנני' אלא מיני' דמתני' אי לשהות תנן[22] ומיהו לקמן[23] נפקא לן ממתני' דר"מ ור"י. ואע"ג דכולה מתני' כמאכל ב"ד הוא לשהות (אפילו) בגרופה וקטומה אפי' בפחות מכן מותר[24] דהא אשכחן כל היכי דליכא למיחש לחתוי דשרי כדתנן[25] במשלשלין את הפסח לתוך התנור עם חשיכה ובקדירה חייתא דשרי[26] ואע"פ שהוא מתבשל לגמרי בשבת (ממילא דהא כל דאתי) בהכי שרי ב"ה כדאי' בפ"ק[27]:
- ↑ ד"ה עד.
- ↑ דף מ"ט.
- ↑ דף ל"ח: ד"ה מחזירין.
- ↑ וכ"כ הבעה"מ לק' ל"ח: ד"ה והא, דרש"י שם שפי' לגבי נטלה ביום, דבטלה לה הטמנה והו"ל כמטמין לכתחילה, לשיטתו הכא דשהייה והטמנה הם דין א'. ובעיקר שי' רש"י הנ"ל, כ"מ ברש"י לעיל ל"ד: ד"ה גזירה, ל"ז. ד"ה היינו, ל"ח: ד"ה מחזירין, וכ"ה ברש"י לק' מ"א. ד"ה שותין (לפי תי' הראשונים על קו' התוס' שם ד"ה מוליאר, וכ"כ בסוגי' שם הר"ן נימו"י מגיני שלמה פנ"י שש"מ וחלקת בנימין ד"ה מוליאר, וכעי"ז בהגהות הראמ"ה שם ד"ה מוליאר), וכ"כ הראש יוסף מ"א. ד"ה אמנם נאמר, בד' רש"י מ: ד"ה לא שיחמו, וד"ה לא בשביל, עיי"ש.
- ↑ לק' ל"ז. ד"ה ושיהוי, וכ"ה בר"ן על הרי"ף ד"ה או, בשם רה"ג ורבינו אפרים גאון, וכ"ה הרשב"א ד"ה עד בשם רה"ג, והו' בעו"ר.
- ↑ והנה מד' רבינו והרשב"א שהוצרכו לפרש בשם הגאונים האופן שאין בשהייה מציאות של הטמנה, ומש' דלרש"י כל שהייה יש בה הטמנה, וכ"נ בבעה"מ ד"ה כירה, בד' רש"י. אמנם במהר"ם ואהל משה וכעי"ז בחת"ס פי' לרש"י באופ"א, דהשהייה עצמה אסורה משום הטמנה, ועיי"ש מה שיישבו קו' התוס' ד"ה לא, עפי"ז.
עוד יעוי' ראש יוסף ד"ה ומ"ש, מש"ב דלרש"י הטעם דבתנור ליתא היתר דקש וגבבא, משום דאכתי מוסיפים הבל. - ↑ והו' גם ברשב"א שם.
- ↑ לק' ל"ז. ד"ה היינו.
- ↑ עפי"ד רבינו דלרש"י י"ל דמתני' מיירי בין בהטמנה ובין בשהייה, ומש"כ הטעם משום דמטמין בדבר המוסיף הבל, היינו לגבי הטמנה, אך בשהייה הטעם משום חשש חיתוי, [אמנם עי' ריטב"א ד"ה וטעמא], מיושב קו' התוס' ד"ה לא יתן, וש"ר בסוגיין, עי' רשב"א ד"ה עד, ומה שצויין שם.
- ↑ פ"ג ה"א, והו' גם ברשב"א ור"ן ד"ה עד, ובמאירי ד"ה ויראה.
- ↑ אמנם דעת הבעה"מ ד"ה וכן, דמתני' בגורף הגחלים בתוך הכירה לצד א', וההיתר משום שגילה דעתו דלא ניח"ל בהם, וע"כ ל"ח לחיתוי, ובתנור שחומו רב חיישי' טפי, אבל הגורף לחוץ, מותר גם בתנור, ועי' ר"ן על הרי"ף ד"ה לפיכך, ליישב לבעה"מ דכוונ' הירו' דצריך לגרוף כל צורכו, מקום הנחת הקדירה, וכעי"ז במאירי ד"ה זו.
- ↑ דף ל"ז.
- ↑ דף ל"ז.
- ↑ וכ"ה בר"ן ד"ה עד.
- ↑ וכ"כ הרשב"א ד"ה עד, דקטימה כל שהיא מהני, ואי"צ קטימה עד שלא יהי' ניכר אש בגחלים כלל, והטעם דכיון שעשה מעשה לקלקל האש, סילק דעתו מהאש, וכעי"ז בר"ן ד"ה עד, וכעי"ז במג"א סי' רנ"ג סק"ג, דקטימה מהני משום שגילה דעתו שאינו חפץ בגחלים, ועי' מרכה"מ שם, דזה ד' הרמב"ם. וברש"י ל"ז: ד"ה שאני, פי' טעם היתר גרופה וקטומה, דגלי דעתי דלא ניח"ל בצמוקי, והרי"ז כמצטמק ורע לו, [ויש שר"ל דרש"י רק ביאר אמאי קטמה והובערה הוי כקטומה, דרק בזה מהני גילוי דעתו שאין רוצה, והסוגיא שם ס"ל דמותר שיהוי במבושל כל צורכו והוי מצטמק ורע לו], ועי' בעה"מ ד"ה וכן, דהיתר גרופה משום שגילה דעתו דלא ניח"ל בהם, אמנם עי' ר"ן על הרי"ף ד"ה לפיכך, שביאר משום היכר, וכ"ה בחי' ד"ה עד, דיעו"ש לחלק שם דבגריפה צריך לגרוף הכל, משום דאל"ה אין בנשארות היכר כלל, משא"כ בקטימה שנותן אפר על כל הגחלים.
וברמב"ם פ"ג ה"ד פי' דגרופה וקטומה, מהני משום דהסיח דעתו מזה התבשיל, ול"ח שיחתה באש, ועי' רמ"ך שהו' בכס"מ שם להק' לפי' זה, דהא די"ז הוא גם בכה"ג שאין לו תבשיל אחר, שאינו מסיח דעתו, ועיי"ש בכס"מ לבאר להר"מ דקים לרבנן דכל שגרף וקטם הסיח דעתו, [מהכס"מ נ' דלא כרבינו הכא, שכ' דבקטומה הטעם משום שמא יחתה, ובגרופה, הטעם משום דל"ש חיתוי אחר שאין גחלים, וע"כ בנשארה גחלת כ"ש, חיישי' לחיתוי], ובחת"ס ד"ה על, ביאר דהרמב"ם ס"ל דכיון שנתבשל כמאב"ד, כשקטם הכירה הסיח דעתו ממנו, ועיי"ש דעפי"ז י"ל דזש"כ רבינו יונה (הו' ברא"ש ס"א) דל"מ גריפה וקטימה, בשלא נתבשל כמאב"ד.
וברמ"ך שם פי' דטעם היתר גרופה וקטומה, שיש היכר ולא יבוא לחתות, וכ"מ בפנ"י בתוד"ה לא, בד' רש"י ד"ה או, וכ"כ הצל"ח שם, וכ"מ בצל"ח לק' ל"ז. ברד"ה אי בד"ה ועוד הב', וכ"מ בר"ן על הרי"ף ד"ה או, [בתוך פי' רה"ג, עיי"ש שצירף ב' טעמים משום היכר ושסילק דעתו, ועייש"ע בד"ה ולפיכך]. וכ"מ במאירי ד"ה זו, ונימו"י ד"ה חמין, רבינו פרחיה ד"ה אבל.
ובריטב"א ד"ה כירה, פי' טעם היתר גרופה וקטומה, שגילה דעתו שאין מקפיד בחום הקדירה, ול"ח לחיתוי. - ↑ וכ"פ הרשב"א ד"ה עד, ועיי"ש להוסיף דיבוא להשהות בתנור שאינו גרוף, וכ"כ הרי"ו אדם וחוה ני"ב ח"ג. ובריטב"א לק' ל"ח: ד"ה דאי, פי' דצריך לגרוף כל הגחלים, ומ"מ יכול להשאיר גחלים עוממות או רמץ, ולפי"ז יל"ב דזהו טעם איסור שהייה בתנור גרוף, וע"ע לעיל פי' נוסף מהבעה"מ.
עוד יעוי' ברמב"ם הל' שבת פ"ג ה"ו שפי' הטעם לאיסור שהייה בתנור גרוף, מפני שהגורף אינו גורף אלא רוב האש ועצמה, וא"א לגרוף כל האש שלא ישאר ניצוץ א', ומפני שהבלו חם שמא יחתה לבער הניצוצות הנשארות בתנור, ובפמ"ג סי' רנ"ג א"א סק"ח, הביא בשם נחלת צבי, בעטרת צבי סק"ז שביאר כוונתו, דרק בתנור שהבלו רב, ל"ש לגרוף כולו, אבל כירה שאין חומה רב גורפים כולה. ובמג"א שם סק"ח פי' בד' הרמב"ם דגם בכירה וגם בתנור אינו גורף כל הגחלים, אלא שבכירה שאין הבלה רב, ל"ח לחיתוי, ועי' בפמ"ג דזה דלא כנחלת צבי הנ"ל. ועי' רשב"א שם מש"ב בד' הרמב"ם. - ↑ ב"ב כ:
- ↑ וגי' הרי"ף "ופליגא דחנניא", אמנם רבינו ל"ג תיבות אלו, ומ"מ פי' דפליגי.
- ↑ בהגהות הרימ"ב על השפ"א ד"ה איבעיא, תי' עפ"י שי' רבינו יונה (הו' ברא"ש ס"א) דבפחות מכמאב"ד אסור בשהייה גם על גרו"ק. אמנם רבינו הכא לא ס"ל כרבינו יונה.
- ↑ וע"ע בתוד"ה חמין, דסתם חמין, מש' כמאב"ד.
- ↑ ועי' מיוחס לר"ן ד"ה ומנו, והעירו דק' לטור סי' שי"ח שפ' כהר"מ פ"ט ה"ג דיש בישול בכמאב"ד, ומאידך בסי' רנ"ג פ' ד"להחזיר תנן", אבל שהייה שרי בשאינה גרו"ק, וא"כ שהייה ל"ד לחזרה. עוד יעוי' בעה"מ לק' ל"ח. ד"ה ואף, דבכירה גרו"ק מותר שהייה וחזרה בפחות מכמאב"ד, וצ"ע שיטתו.
ובעיקר קו' רבינו, עי' שפ"א שם ליישב באופ"א דחמין לעולם חשיבי כמאב"ד, כיון שראויים לאכילה חיים, ול"ש לאוקומי מתני' ד"לשהות תנן" כחנניא ובפחות מכמאב"ד, דתיקשי מחמין, [עיי"ש עפ"י תוס' לק' מ"ח. ד"ה דזיתים]. וע"ע מג"א סי' רנ"ד סקכ"ו. ובהגהות הרימ"ב שם כ' באופ"א עפ"י פנ"י (בתוד"ה חמין בא"ד והיינו) דל"ש לאוקומי בפחות מכמאב"ד, דא"כ תיקשי לב"ש (לעיל י"ז:) דאוסרים עשיית מלאכה בע"ש שתיגמר בשבת, וא"כ אמאי שרי לב"ש שהיית חמין, אמנם עיי"ש לדחות דלב"ש דשביתת כלים דאו', אמרי' לעיל י"ח: דנר הדולק וכן גיגית קדירה ושפוד, כיון שמפקירם אינו מצוה על שביתתם, וה"נ מפקיר הקדירה. - ↑ וע"ע ר"ן ד"ה או.
- ↑ עי' ל"ז.
- ↑ רבינו אזיל לשיטתו לק' ל"ז. בד"ה הא דאמרי', ובעיקר הענין כ"כ גם הרשב"א ד"ה והאי, ועיי"ש בתחיל"ד שנסתפק בזה, דדילמא בפחות מכמאב"ד חיישי' לחיתוי אפי' בהוסקה בקש וגבבא ובכירה גרופה וקטומה, אך מסיק דמותר, ועי' הגהמ"ר רמז תנו, ד"ה נותנין.
- ↑ לעיל י"ט:
- ↑ עי' לעיל י"ח:
- ↑ דף יז:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |