רשב"א/שבת/לו/ב
עד שיגרוף. פירש רש"י ז"ל (ד"ה עד): משום דמוסיף הבל, וכבר (פרש"י ז"ל) [פרשינן] בפרקין דלעיל (לד: ד"ה גזירה) גזירה שמא יחתה בגחלים. ופירש כן הוא ז"ל מפני שהוא מפרש ענין הפרק הזה[1] אף בהטמנה, והוא סבור שכל גרוף וקטום[2] וכן קש וגבבא אין מוסיפין הבל[3].
ואני תמיה לדבריו, שהוא ז"ל גורס לעיל בסוף פרק במה מדליקין (שם) מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף מבעוד יום גזירה שמא יטמין ברמץ, ופירש הוא ז"ל[4] רמץ גחלים ואפר מעורבין, והיינו כקטומין, אלמא אף קטומה מוסיף הבל[5]. ועוד קשה עליו[6] דהא מהדרינן לאוקומה למתניתין להחזיר אבל לשהות משהין ומתניתין חנניה היא, ואי בהטמנה לא התיר חנניה לשהות בהטמנה בכירה שאינה גרופה ואינה קטומה ואפילו כמאכל בן דרוסאי, משום דהויא ליה הטמנה בגחלים ממש דמוסיפין הבל ואסור ואפילו מבעוד יום[7]. ואף רש"י ז"ל בעצמו[8] פירש כן לקמן (לז. ד"ה והיינו) גבי תוכה וגבה, דתוכה אסור כשאינה גרופה וקטומה משום דהויא ליה הטמנה ברמץ דאסרינן מבעוד יום.
אלא עיקר משנתינו זו אינה הטמנה[9], אלא כמו שפירשו רב האי גאון ור"ח ז"ל[10]. וז"ל רב האי גאון ז"ל: אין טומנין את הקדרה בדבר שמוסיף הבל בחומה ואפילו מבעוד יום, אבל שהוי על גבי כירה אינה הטמנה שלא הניח את הקדרה עצמה בתוך אש שאין קטום אלא לתלותה עליו ויש ביניהם ריוח או להניח כסא בתוך אש והקדרה עליו וכך אנו עושין, עד כאן. וממה שכתב שלא התירו להניח את הקדרה בתוך אש שאין קטום, משמע דסבירא ליה להגאון ז"ל דבתוך אש קטום טומנין שאינו מוסיף הבל[11], וכאותה גירסא דגרסי הגאונים ז"ל בשלהי פרק במה מדליקין (לעיל שם) מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא יטמין ברמץ, דאלמא רמץ דבר שאינו מוסיף הוא. ומיהו תימה כיון שאין הקטימה אלא קטימה כל שהוא וכדאיתא בירושלמי (פ"ג ה"א) וכדמוכח נמי בגמרא (לקמן לז.) דאמר גחלים שעממו הרי הן כקטומין, היאך אפשר שלא יוסיפו הבל[12], ומכל מקום למדנו מדבריו שאין משנתינו בהטמנה אלא בשהוי ובשאין הקדרה נוגעת כלל באש. ור"ח ז"ל כתב כן[13], שענין משנתנו אינה הטמנה אלא כעין כסא של ברזל והקדרה יושבת עליו והיא תלויה באבנים או בכיוצא בהן, אבל הטמנה על גבי גחלים דברי הכל אסור, דקיימא לן הטמנה בדבר המוסיף מבעוד יום אסור[14].
עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. גרסינן בירושלמי (פ"ג ה"א)[15]: הגורף עד שיגרוף כל צרכו, מן מה דתני הגורף צריך לטאט בידו, הדא אמרה עד שיגרוף כל צרכו, הקוטם עד שיקטום כל צרכו, מן מה דתני מלבה עליה נעורת של פשתן הדא אמרה אפילו לא קטם כל צרכו, כלומר שאין צריך לקטום עד שלא יהא האש ניכר בו אלא כיון שקטם קצת מוכחא מילתא שהוא מתיאש ממנו ואינו רוצה בחתוי. והכי נמי משמע בגמרא, מדאמרינן (לקמן לז.) גחלים שעממו הרי הן כקטומין, והוא הטעם שאמרנו דכיון שעממו ולא חשש ללבותן מוכחא מילתא שאין קפיד (בחתוי) [בחיתויו], ועוד אמרו (שם) קטמה ונתלבתה סומכין לה ומקיימין עליה, כלומר שהיא כקטומה[16].
ומכל מקום לענין גורף, נראה מהירושלמי שהוא צריך לגרוף לגמרי עד שלא ישאר בו אש כלל[17]. ואם תאמר כיון שהוא צריך לגרוף לגמרי, מפני מה אסרו (לח:) בתנור גרוף. פירש הרמב"ם ז"ל (שבת פ"ג ה"ו) מפני שאי אפשר שלא ישאר בו ניצוץ אחד וממנו ראוי לחתות ולהסיק[18]. ולדבריו צריכין אנו לומר, דבכירה גרופה התירו מפני שאף על פי שנשארו בה ניצוצות מתוך שהבלה מועט אינה ראויה להתחמם בניצוצות מועטין הנשארים ולא יהיב דעתיה ולא אתי לחתויי, אבל תנור מתוך שהבלו רב יהיב דעתיה ומחתה. ודומיא דקש וגבבא, דבכירה שרי אפילו בשאינה גרופה ובתנור אסיר[19].
והר"ז הלוי ז"ל[20] פירש מדוחק קושיא זו, דגריפה שאמרו לא שיהא צריך לגרוף ולהוציא חוץ מן הכירה, אלא שיגרוף ויסלק גחלים לצד אחד ויניח הקדרה במקום הגרוף, והלכך בתנור הגרוף איכא למיגזר דילמא אתי לחתויי בגחלים שבתנור[21]. ואינו מחוור בעיני כלל, דאם איתא מאי קא מיבעיא לן בגמרא (לקמן לז.), בכירה שאינה גרופה וקטומה מהו לסמוך, דודאי טפי איכא למיגזר לחתויי בגחלים בשהקדרה וגחלים בכירה עצמה ממאי דאיכא למיגזר בשהגחלים בתוכה וקדרה סמוכה לה מחוץ, וכיון שכן כיון דבגרופה מתחת קדרה שרי כל שכן כשהקדרה מחוץ לגמרי[22]. ועוד דהא לאביי משמע לקמן (לח:) דכופח שהסיקוהו בגפת ובעצים אי גרופה שרי, ואפילו הכי בשאינה גרופה אין סומכין לה, וזה דבר רחוק. ודוחק הוא לומר דטפי עדיף גרופה משום דמעשיו מוכיחים עליו, דכיון שגרף וסלק לצד אחד לא יהיב דעתיה תו לאחתויי ואסוחי אסח דעתיה מיניה אבל שאינה גרופה אפילו בסמיכתה איכא למגזר.
והנכון שנאמר[23] דגרופה ממש בעינן, אלא דבתנור כיון שהבלו רב ומרתיח אינו נראה כגרוף אלא כמי שיש שם גחלים, ואתי לאשהויי או לאהדורי בכירה שאינה גרופה ואתי לחתויי[24], אי נמי אתי לאשהויי או לאהדורי בתנור גופיה דאינו גרוף[25].
והאי תבשיל דתנן במתניתין, יש לי לומר דלמאן דאמר לשהות תנן, אם הסיקוה בקש ובגבבא אפילו אינה גרופה ואי נמי בגפת ובעצים בגרופה וקטומה, משהין עליה אפילו לא הגיע למאכל בן דרוסאי, דהא טעמא משום חתויי גחלים ובקש ובגבבא ואי נמי בגפת ובעצים כשגרף וקטם ליכא בכירה משום חתוי גחלים, וכל שכן במאכל בן דרוסאי וכל שכן במצטמק ויפה לו, אבל למ"ד להחזיר תנן אבל לשהות משהין אף על פי שאינה גרופה ואינה קטומה, האי תבשיל דמתניתין דוקא בשהגיע למאכל בן דרוסאי וכדתני בהדיא חנניה כל שהגיע למאכל בן דרוסאי משהין על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה[26], אבל בשיל ולא בשיל שלא הגיע בשולו למאכל בן דרוסאי לא[27] אלא אי שדא גרמא חיה ואי נמי בקדרה חייתא כדאיתא שלהי פרק קמא (לעיל יח:). ודוקא כשהסיקוה בגפת ובעצים, אבל בקש ובגבבא לעולם משהין בין הגיע למאכל בן דרוסאי בין לא הגיע, דהא ליכא משום חתוי בקש ובגבבא שבכירה ולא שבכופח, אבל להחזיר לעולם אינו מחזיר אלא כשהגיע למאכל בן דרוסאי הא קודם לכן לא דנמצא מבשל בשבת[28].
ויש לחלוק ולומר דכל שלא הגיע למאכל בן דרוסאי אין משהין ואפילו בגרופה וקטומה ולא בשהסיקוה בקש ובגבבא[29], משום דכיון דבשיל קצת ולא הגיע למאכל בן דרוסאי אפילו בקש ובגבבא יהיב דעתיה ומחתה, וכענין שאמרו בעססיות ותורמוסין (שם) דכיון דצריכין בשול גדול יהיב דעתיה ומחתה, ואפילו בקש ובגבבא שייך חתוי בכי הא דהא גזרינן ביה בתנור (לקמן לח:)[30]. והיינו דכי אקשי בשלהי פרק קמא (לעיל יח:) צמר ליורה ליגזור (איצטריכא) [איצטריכינן] לאוקומה ביורה עקורה ולא אוקמינן בגרופה וקטומה ואי נמי בקש ובגבבא, משום דצמר ליורה קודם שיקלוט את העין הרי הוא כתבשיל שלא הגיע למאכל בן דרוסאי. ומיהו הראשון נראה עיקר, משום דבגרוף מיהא בכירה ליכא למיחש ולמיגזר למידי[31]. וההיא דצמר ליורה לא ניחא ליה לאוקומה בכירה גרופה כיון דכולהו אינך מיירי בתנור, והלכך ניחא ליה טפי לאוקומה אף בתנור כיון דאשכח ביה נמי היתירא. ולשון תבשיל כולל הוא אף תבשיל שלא הגיע למאכל בן דרוסאי.
בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל. מדקאסרי בית שמאי תבשיל שמע מינה דאפילו בגרופה אית ליה גזירת חתוי[32], וכיון שכן נראה לי דחמין שהתירו דוקא בשהוחמו כל צרכן בערב שבת מפני שמצטמק ורע להם הא קודם לכן לא[33], דהא אפילו בחמין איכא למיגזר משום חתוי גחלים וכדתניא (לעיל יח:) לא ימלא נחתום חבית של מים ויניחנה בתוך התנור[34].
ואפשר דהוא הדין לתבשיל שמצטמק ורע לו, ולא אסרו אלא בתבשיל המצטמק ויפה לו כסתם תבשיל דמצטמק ויפה לו וכדמשמע בגמרא (לקמן לח.), דאקשינן מדרבי מאיר דאמר שכח קדרה על גבי כירה ובשלה בשבת חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבשל כל צרכו בין בשוגג בין במזיד יאכל אאידך דרבי מאיר דתניא לעיל מינה (לז.) שתי כירות המתאימות וכו' משהין על גבי גרופה וקטומה ואין משהין על גבי שאינה גרופה וקטומה ומה הן משהין בית הלל אומרים חמין אבל לא תבשיל, דשמע מינה דסתם תבשיל היינו מצטמק ויפה לו, דאי לא מאי קושיא דלמא התם במצטמק ויפה לו לפיכך אין משהין והכא במצטמק ורע לו ולפיכך מותר[35]. אלא שיש לדחות דהתם הא פליג בה רבי יהודה ואמר חמין מותרין מפני שמצטמקין ורע להם ולפיכך מותר ותבשיל שבשל כל צרכו אסור מפני שמצטמק ויפה לו, דאלמא רבי מאיר במצטמק ויפה לו נמי שרי. אבל מדאקשינן מדרבי יהודה אדרבי יהודה איכא למידק דדלמא הכא ביפה לו וכדאמר(י') בהדיא והתם במצטמק ורע לו, אלא שמע מינה דסתם תבשיל מצטמק ויפה לו. ועוד מדקתני תבשיל שבשל כל צרכו אסור מפני שמצטמק ויפה לו ולא קתני תבשיל שמצטמק ויפה לו אסור, אלמא כל שמצטמק ויפה לו נקיט בלשון תבשיל וכל מצטמק ורע לו נקיט בלשון חמין, כלומר: חמין ותבשיל הדומה לו שמצטמק ורע לו. ועוד דכל היכא דתני חמין ותבשיל משמע דתרי גווני נקיט, כלומר: מצטמק ורע לו ומצטמק ויפה לו, דאי לא ליתני חדא והוא הדין לאידך. ומדבית הלל דברייתא אליבא דרבי מאיר שמעינן לבית שמאי דמתניתין, דכי היכי דלבית הלל אליבא דרבי מאיר משמע דלא אסרו אלא תבשיל המצטמק ויפה לו הכי נמי לבית שמאי דמתניתין דאית להו כבית הלל דברייתא לא אסרו אלא במצטמק ויפה לו, הא מצטמק ורע לו הרי הוא כחמין ושרי. כך נראה לי.
ורש"י ז"ל (במתני' ד"ה אבל) שפירש חמין דלא צריכי בישולי דליכא למיגזר משום שמא יחתה אבל לא תבשיל דניחא ליה בבישוליה ואתי לחתויי, לאו למימרא דליכא במים משום חתוי, דהא תניא (לעיל יח:) לא ימלא נחתום קיתון של מים ויתננו בתוך התנור ערב שבת עם חשיכה ופירשו בשלהי פרק קמא (לעיל שם) גזירה שמא יחתה בגחלים, אלא טעמיה כדפרישית, דבחמין דהוחמו כל צרכן קאמר דלא אתי לחתויי דמצטמק ורע להן, אבל תבשיל אפילו בשל כל צרכו אתי לחתויי דמצטמק ויפה לו.
ובתוס' (ד"ה חמין) פירשו דלבית שמאי אפילו חמין שלא הוחמו כל צרכן שרי ואף על גב דמתבשלין ויפה להם, משום דכיון דאין יפה להם אלא עד שיוחמו כל צרכן אבל משם ואילך לא ועוד דקלין להתבשל, אף על גב דהשתא יפה להם לא אתי לחתויי דבלא חתוי מתבשלין היטב.
ומכל מקום לבית הלל שרי בכל ענין, בין חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבשיל כל צרכו ובין לא בשיל כל צרכו, ואפילו לא בשיל כמאכל בן דרוסאי וכל שכן מצטמק ויפה לו, דבכירה גרופה וקטומה לא חיישינן לחתויי כלל[36].
- ↑ ועי' רמב"ן ד"ה מתני' כירה ובעה"מ לק' ל"ח: ד"ה והא, דרש"י שם שפי' לגבי נטלה ביום, דבטלה לה הטמנה והו"ל כמטמין לכתחילה, לשיטתו הכא דשהייה והטמנה הם דין א'. ובעיקר שי' רש"י הנ"ל, כ"מ ברש"י לעיל ל"ד: ד"ה גזירה, ל"ז. ד"ה היינו, ל"ח: ד"ה מחזירין, וכ"ה ברש"י לק' מ"א. ד"ה שותין (לפי תי' הראשונים על קו' התוס' שם ד"ה מוליאר, וכ"כ בסוגי' שם הר"ן נימו"י מגיני שלמה פנ"י שש"מ וחלקת בנימין ד"ה מוליאר, וכעי"ז בהגהות הראמ"ה שם ד"ה מוליאר), וכ"כ הראש יוסף מ"א. ד"ה אמנם נאמר, בד' רש"י מ: ד"ה לא שיחמו, וד"ה לא בשביל, עיי"ש.
- ↑ ועי' להלן משנ"ת בד' רבינו במש"ה מרה"ג דטעם קטומה משום דל"ח מוסיף הבל.
- ↑ וכ"כ הרמב"ן שם.
- ↑ ל"ד. ד"ה ברמץ.
- ↑ כעי"ז הק' הריטב"א ד"ה וטעמא ור"ן ד"ה עד הא' בשם בעה"מ, ובתוד"ה לא יתן.
ובישוב שי' רש"י, עיי"ש ברמב"ן ד"ה כירה, דלרש"י י"ל דמתני' מיירי בין בהטמנה ובין בשהייה, ומש"כ הטעם משום דמטמין בדבר המוסיף הבל, היינו לגבי הטמנה, אך בשהייה הטעם משום חשש חיתוי, והרמב"ן שם הוסיף דגם לרש"י חנניא דשרי שיהוי בשאינה גרופה, מיירי רק בשהייה ולא בהטמנה, וזש"כ (לק' ל"ז. ד"ה היינו) דגם לחנניא אסור שהיית קדירה בתוך הכירה, דכיון שאינה גרופה, משהה ממש ברמץ. ובר"ן לק' ל"ח: ד"ה ולענין והמאירי ד"ה אמר המאירי ענין, תי' לרש"י דרק בגפת וזיתים אסור להטמין, משום שממשיכים להוסיף הבל, משא"כ גחלים דפוחתים והולכין מלהוסיף הבל, ול"ח מוסיפים הבל, ובפנ"י בתוד"ה לא, תי' דאע"פ שגם גרופה וקטומה מוסיפים הבל טפי מגפת, מותר ליתן ע"ג, כיון שעושה מעשה היכר שאסור לחתות, משא"כ בהטמנה, וכ"כ הראש יוסף ד"ה לא, ובמגיני שלמה ד"ה ואין, תי' דגם לרש"י מתני' מיירי בשהייה ע"ג הכירה ולא בתוכה, וס"ל דחכמים אסור, א' להטמין בדבר המוסיף הבל, שמא יטמין ברמץ ויחתה, ועוד שלא יתן ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה מאותו טעם, ולפי"ז התירו שהייה ע"ג גרופה, כיון שכבים והולכים ל"ח שיטמין בתוך הגחלים, ועייש"ע, עוד כ' המגיני שלמה ליישב דלחנניא רק בהטמנה חיישי' להטמנה, כיון שאם יטמין ברמץ ודאי יחתה כיון דהחיתוי מועיל לו, ובלא"ה ודאי תצטנן הקדירה, אבל בשהייה ל"ג גזירה לגזירה, שמא יניח ע"ג גחלים ושמא יחתה, ועיי"ש דלפי"ז מיושב הקו' הב' דתוס' ורבינו. - ↑ וכה"ק בתוס' שם.
- ↑ ועיי"ש בר"ן בד"ה לא, ליישב כעין הרמב"ן הנ"ל, דלרש"י שהייה אינה כהטמנה, וע"כ שרי חנניה, ומתני' מיירי גם בשהייה וגם בהטמנה, והטעם דמוסיף הבל, היינו רק לגבי הטמנה, וזה דלא כהריטב"א ד"ה וטעמא, דלרש"י שהייה משום דבר המוסיף הבל, ועיי"ש בר"ן דלפי"ז מה דאמרי' דלחנניה מתני' בחזרה ולא בשהייה, היינו דמתני' מיירי גם בהטמנה, וע"כ דמיירי בחזרה, אך באמת שרי לחנניה שהייה ע"ג הכירה. ובפנ"י תי' דרש"י ס"ל כתוס' (ל"ט: ד"ה ממעשה) דר"ח ס"ל דאפשר דמתני' דלק' ל"ז: דאוסר הטמנה בדבר המוסיף הבל, היינו בביה"ש, אבל מבעו"י מותר.
- ↑ וכה"ק הרמב"ן ד"ה כירה, מרש"י שם.
- ↑ ובעיקר הענין יעוי' בס' הישר לר"ת סי' רל"ה דבהטמנה מודה חנניה דאסור בדבר המוסיף הבל, ואפי' קדירה שנתבשלה כל צרכה, גזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה, והטעם לחלק לפי' זה בין שהייה להטמנה, משום דסתם מטמין רוצה קדירה חמה, כיון שהיא לצורך מחר, אבל שהייה היא לצורך אכילה מיד, ובתורי"ד לק' ל"ט. ד"ה אמר הק' לשי' זו, דהא רמץ עצמו מותר להשהות עליו, ואיך הטמנה שאסורה אטו הטמנה ברמץ (כדלעיל ל"ד.) אסור להטמין בשבת, וכה"ק הפנ"י בתוס'. עוד יעוי' ריטב"א שם ולעיל ל"ד. ד"ה גרש"י, שביאר לחלק בין שהייה להטמנה, דבשהייה מניח הקדירה מגולה, ואין מגלה דעתו שצריך לה חמה, משא"כ בהטמנה שמכסה, וגילה דעתו שצריך לה חמה, וע"כ אסרו במוסיף הבל, ואפי' מבושל כל צורכה.
- ↑ והו"ד בש"ר, וע"ע בד' רבינו לק' מ"ח. ד"ה קופה. ויעוי' ריטב"א ד"ה וטעמא, משנ"ת דפלוגתת רש"י ותו' היא פלוגתת הרשב"ם ור"ת (לק' מ"ז: תוד"ה במה) דלרשב"ם איסור הטמנה היינו רק בקדירה שאינה מבושלת כמאב"ד וגם אינה קדירה חייתא, ודין שהייה כדין הטמנה, שבהטמנה שרי חנניא שהיית קדירה מבושלת כמאב"ד בשאינה גרופה, והתו' הכא ס"ל כר"ת דמחלק בין שהייה להטמנה, וחנניא שרי רק שהייה בשאינה גרופה, כיון שהקדירה מגולה ולא מהני לה חיתוי מועט, משא"כ בהטמנה דמהני קצת חיתוי, חיישינן, וגזרו בכ"ד המוסיף הבל, ועי' ב"י סי' רנ"ג ד"ה ומש"כ רבינו לחלק, מש"ה בזה מר"ח שם, שכ' דשיהוי דסוגיין דשרי חנניא בשאינה גרופה, היינו כשהקדירה אינה נוגעת באש, אבל הטמנה ע"ג גחלים אסור, כיון דאסור הטמנה בדבר המוסיף הבל, ומבו' דהטמנה אסור גם בכירה גרופה, [וזה דלא כהריטב"א הנ"ל].
- ↑ וזהו כפירש"י דטעם קטומה, משום דל"ח מוסיף הבל. וכ"מ בראבי"ה ח"א סי' קצ"ז, דאין חילוק בין שהייה להטמנה.
- ↑ וע"ע ריטב"א ד"ה וטעמא ור"ן ד"ה לא.
- ↑ לק' ל"ז. ד"ה ושיהוי, והו' גם ברמב"ן שם, וכ"ה בר"ן על הרי"ף ד"ה או, בשם רה"ג ורבינו אפרים גאון, והו' בעו"ר.
- ↑ והנה מד' רבינו והרמב"ן שהוצרכו לפרש בשם הגאונים האופן שאין בשהייה מציאות של הטמנה, ומש' דלרש"י כל שהייה יש בה הטמנה, וכ"נ בבעה"מ ד"ה כירה, בד' רש"י. אמנם במהר"ם ואהל משה וכעי"ז בחת"ס פי' לרש"י באופ"א, דהשהייה עצמה אסורה משום הטמנה, ועיי"ש מה שיישבו קו' התוס' ד"ה לא, עפי"ז.
עוד יעוי' ראש יוסף ד"ה ומ"ש, מש"ב דלרש"י הטעם דבתנור ליתא היתר דקש וגבבא, משום דאכתי מוסיפים הבל. - ↑ הובא גם ברמב"ן ד"ה עד, ועו"ר.
- ↑ וכ"כ הרמב"ן ד"ה עד, דקטימה כל שהיא מהני, ואי"צ קטימה עד שלא יהי' ניכר אש בגחלים כלל, והטעם דכיון שעשה מעשה לקלקל האש, סילק דעתו מהאש, וכעי"ז במג"א סי' רנ"ג סק"ג, דקטימה מהני משום שגילה דעתו שאינו חפץ בגחלים, ועי' מרכה"מ שם, דזה ד' הרמב"ם. וברש"י ל"ז: ד"ה שאני, פי' טעם היתר גרופה וקטומה, דגלי דעתי דלא ניח"ל בצמוקי, והרי"ז כמצטמק ורע לו, [ויש שר"ל דרש"י רק ביאר אמאי קטמה והובערה הוי כקטומה, דרק בזה מהני גילוי דעתו שאין רוצה, והסוגיא שם ס"ל דמותר שיהוי במבושל כל צורכו והוי מצטמק ורע לו], ועי' בעה"מ ד"ה וכן, דהיתר גרופה משום שגילה דעתו דלא ניח"ל בהם, אמנם עי' ר"ן על הרי"ף ד"ה לפיכך.
וברמב"ם פ"ג ה"ד פי' דגרופה וקטומה, מהני משום דהסיח דעתו מזה התבשיל, ול"ח שיחתה באש, ועי' רמ"ך שהו' בכס"מ שם להק' לפי' זה, דהא די"ז הוא גם בכה"ג שאין לו תבשיל אחר, שאינו מסיח דעתו, ועיי"ש בכס"מ לבאר להר"מ דקים לרבנן דכל שגרף וקטם הסיח דעתו, [מהכס"מ נ' דלא כרבינו הכא, שכ' דבקטומה הטעם משום שמא יחתה, ובגרופה, הטעם משום דל"ש חיתוי אחר שאין גחלים, וע"כ בנשארה גחלת כ"ש, חיישי' לחיתוי], ובחת"ס ד"ה על, ביאר דהרמב"ם ס"ל דכיון שנתבשל כמאב"ד, כשקטם הכירה הסיח דעתו ממנו, ועיי"ש דעפי"ז י"ל דזש"כ רבינו יונה (הו' ברא"ש ס"א) דל"מ גריפה וקטימה, בשלא נתבשל כמאב"ד.
וברמ"ך שם פי' דטעם היתר גרופה וקטומה, שיש היכר ולא יבוא לחתות, וכ"מ בפנ"י בתוד"ה לא, בד' רש"י ד"ה או, וכ"כ הצל"ח שם, וכ"מ בצל"ח לק' ל"ז. ברד"ה אי בד"ה ועוד הב', וכ"מ בר"ן על הרי"ף ד"ה או, [בתוך פי' רה"ג, עיי"ש שצירף ב' טעמים משום היכר ושסילק דעתו, ועייש"ע בד"ה ולפיכך]. וכ"מ במאירי ד"ה זו, ונימו"י ד"ה חמין, רבינו פרחיה ד"ה אבל.
ובריטב"א ד"ה ועד, פי' טעם היתר גרופה וקטומה, שגילה דעתו שאין מקפיד בחום הקדירה, ול"ח לחיתוי. - ↑ אמנם דעת הבעה"מ ד"ה וכן, דמתני' בגורף הגחלים בתוך הכירה לצד א', וההיתר משום שגילה דעתו דלא ניח"ל בהם, וע"כ ל"ח לחיתוי, ובתנור שחומו רב חיישי' טפי, אבל הגורף לחוץ, מותר גם בתנור, ועי' ר"ן על הרי"ף ד"ה לפיכך, ליישב לבעה"מ דכוונ' הירו' דצריך לגרוף כל צורכו, מקום הנחת הקדירה, וכעי"ז במאירי ד"ה זו.
- ↑ וע"ע מאירי ד"ה זו, דטעם ב"ש משום ניצוצות, וכ"ה בנימו"י ד"ה חמין, ורבינו פרחיה ד"ה אבל, וע"ע מאירי ל"ז. ד"ה כבר.
- ↑ ובאמת עי' בפמ"ג סי' רנ"ג א"א סק"ח, שהביא בשם נחלת צבי, בעטרת צבי סק"ז לבאר כוונת הרמב"ם, דרק בתנור שהבלו רב, ל"ש לגרוף כולו, אבל כירה שאין חומה רב גורפים כולה. ובמג"א שם סק"ח פי' בד' הרמב"ם דגם בכירה וגם בתנור אינו גורף כל הגחלים, אלא שבכירה שאין הבלה רב, ל"ח לחיתוי, ועי' בפמ"ג דזה דלא כנחלת צבי הנ"ל.
- ↑ בעה"מ ד"ה וכן.
- ↑ וע"ע רש"י לק' ל"ז: ד"ה שאני, נידון בטעם היתר גרופה וקטומה, ויש מהראשונים שפי' דהוי היכר שלא יבוא לחתות, ולפי"ז ג"כ מצי' לפרש דמתני' בגורף לצד א', ויש בזה היכר.
- ↑ עי' ר"ן על הרי"ף ד"ה לפיכך, שתי' דסמיכה חמורה יותר, שאין עושה היכר, משא"כ בגורף לצד אחד דהוי היכר שלא יחתה.
- ↑ וכשנ"ת לעיל.
- ↑ מש' דטעם איסור חזרה בשאינה גרופה, משום חיתוי, אמנם עי' לק' מ: בד"ה ומכל הב', מש"כ רבינו דטעם איסור נתינה בגרופה וחזרה בשאינה גרופה, משום דדרך בישול בכך ונ' כמבשל, וכמש"כ רש"י בד"ה לא, וע"ע משנ"ת לק' שם באורך.
- ↑ ובריטב"א לק' ל"ח: ד"ה דאי, כ' דצריך לגרוף כל הגחלים, ומ"מ יכול להשאיר גחלים עוממות או רמץ, ולפי"ז יל"ב דזהו טעם איסור שהייה בתנור גרוף.
- ↑ הנה לרבינו אין באח"ב בכמאב"ד, וכ"ד עוד הרבה ראשונים, אמנם ברמב"ם (פ"ט ה"ג) כ' דהמבשל על האור בכ"צ או במה שאי"צ בישול כלל פטור, ועיי"ש מ"מ דמדוייק דבכמאב"ד יש בישול, וכ"מ בשו"ע שם ס"ד, ודרישה שם אות ד', שעה"צ שם סקל"ז. ובעיקר הענין כ"פ הטור סי' שי"ח. אמנם עי' אג"ט אופה אות י' סקט"ו לדחות דהר"מ נקט "על האור", דדוקא באור עצמו אסור, אבל בתולדות האור מותר לכתחילה, ומשו"ה נקט דוקא כ"צ, דבאינו כ"צ אסור מדרבנן בתולדות האור, ולפי"ז אין מוכח בר"מ דיש באח"ב דאו' בכמאב"ד, ואין מוכח להתיר לח צונן כ"צ.
- ↑ וכ"מ בתוד"ה חמין, וכמש"כ הביאוה"ל סי' שי"ח ס"ד ד"ה אפי', וכ"מ בד' רבינו לעיל י"ח: ד"ה ואקשי, עיי"ש מה שצויין בדבריו. וכ"מ ברא"ש סי"א, דעיי"ש "דקודם שיעור כמאב"ד, המקרב בישולו חייב", ועי' ב"י סי' שי"ח (א) ד"ה אפי', ועי' ב"ח שם ס"ב, וע"ע ביאוה"ל שם לדון מתוס' (לק' ל"ט. ד"ה כל) שפי' גבי "כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת", דהיינו בנתבשל לגמרי, ומש' דבפחות מכך יש באח"ב, וסותר למש"כ הכא, וע"ע אג"ט אופה אות י' סק"י משכ"ב.
והנה הטור שם כ' דיש באח"ב כל שאינו כל צרכו ואפי' שהוא כמאב"ד, ועי' ב"י שם ס"ד ד"ה אפי', דהיינו מדאו', ולפי"ז הטור חולק בזה על הרא"ש הנ"ל. אמנם עי' דרישה שם אות ד', דהיינו רק מדרבנן, וגם להרא"ש הנ"ל אסור מדרבנן בכמאב"ד, וכ"כ הט"ז שם סק"ג. [אמנם הב"י שם, כ' דאין לחלק בין דאו' לדרבנן, דאי במבושל כמאב"ד יש באח"ב א"כ גם מדאו', ואי לא, מותר לגמרי], וע"ע דרישה וט"ז שם דכ"מ מהמ"מ (פ"ט ה"ג) בשם רשב"א (י"ח: ד"ה ומהא) דבכמאב"ד אין באח"ב, אבל ע"ג האש ממש אסור, וכדאסרי' להניח ע"ג האש גם במצטמק ורע לו, וע"ע פמ"ג שם משב"ז סק"ג דאין להוכיח לזה מד' רבינו הנ"ל, די"ל שאוסר משום חשש חיתוי ולא משום בישול.
ובעיקר הענין עי' סמ"ג ל"ת ס"ה, דכל שלא שנתבשל כל צרכו, יש בזה בישול אח"ב, ואסור להוסיף כיסוי ע"ג קדירה, ואפי' במבושל כמאב"ד, וכ"פ הטור סי' רנ"ז, והו' בב"י שם ס"ד ד"ה ומ"ש ובלבד, ועיי"ש שציין לסמ"ק סי' רפ"ב, וס' התרומה סי' רל"א. ועי' ביאוה"ל סי' שי"ח ס"ד ד"ה אפי', דכ"ד האו"ז סי' ס"ב, [אמנם עיי"ש דזהו שיטה מחודשת, דלדעתו באח"ב מותר רק בכלי שני ולא בכלי ראשון], וכ"ה שי' הרמב"ם (פ"ט ה"ג) "המבשל וכו' דבר שהי' מבושל כל צרכו או דבר שאי"צ בישול כלל פטור, ומבו' דיש באח"ב כל שאינו מבושל כל צרכו, וכ"ב הכס"מ שם בשם הרמ"ך בד' הרמב"ם. אמנם עי' דרישה, דלהר"מ מבושל כמאב"ד הרי"ז בכלל מבושל כל צרכו, ועיי"ש הוכחה לזה מרמב"ם פכ"ב ה"ח.
ובבעה"מ לק' ל"ח. ד"ה ואף, ס"ל דמותר להחזיר לכירה גרופה, גם תבשיל שאינו מבושל אפי' כמאב"ד, כיון דל"ח לחיתוי, והחזרה לכירה ל"ח בישול, וצ"ע שיטתו. - ↑ וכ"כ הרמב"ן ובעה"מ והר"ן [עי' לק' ל"ח: בד"ה ובכולהו] והמאירי וכ"כ המ"מ פ"ג ה"ד בדעת הרמב"ם, והיינו למ"ד לשהות תנן.
- ↑ ועי' לעיל, ועכ"פ מבו' דאם לא נתבשל כמאב"ד, אסור להחזירו, משום דאסור לבשל בתחילה, אבל בכמאב"ד שרי בחזרה בגרו"ק, וכ"מ ברמב"ן לק' ל"ח: ד"ה כתב, וכ"כ המ"מ פ"ג ה"י, ועי' ב"י סי' רנ"ג ס"ב ד"ה ומ"ש רבינו, שכ' דמד' המ"מ שכ' דאם לא נתבשל כמאב"ד, אסור להחזירו, משום דאסור לבשל בתחילה, מבו' דאם נתבשל בשבת כמאב"ד, מותר להחזירו בגרו"ק, וא"כ כ"מ גם מד' רבינו והרמב"ן שם. אמנם עי' רי"ו ח"ג ני"ג בשם רבינו יונה, דרק בנתבשלה מבעו"י כמאב"ד, מותר להחזירה בגרו"ק, אבל לא נתבשלה מבעו"י כמאב"ד אסור להחזירה, ועיי"ש בב"י דמדוקדק מדבריו דרק בנתבשלה מבעו"י כמאב"ד, אבל לא נתבשל מבעו"י כמאב"ד, אע"פ שנתבשל לגמרי אח"כ, אסור להחזירו בשבת, ועייש"ע לדון בד' רבינו יונה, דיל"פ דמש"כ נתבשל מבעו"י כמאב"ד, משום דמיירי בכה"ג שסילק התבשיל מיד כשחשיכה, ואינו חולק על רבינו והרמב"ן והמ"מ הנ"ל.
- ↑ ועי' הגהות רע"א על השו"ע רנ"ג א', לדקדק כעי"ז מרבינו יונה שהו' ברא" ס"א, ובחזו"א סל"ג אות כ"ב נק' בדע' הרא"ש כרבינו יונה, ועייש"ע במ"מ פ"ג ה"ד בסו"ד ובלח"מ שם, ובתוד"ה חמין, נקטו דסתם מתני' מיירי בין בתבשיל כל צרכו ובין פחות מזה, ומ"מ מיירי בכמאב"ד, וא"כ בפחות מכמאב"ד לא מיירי מתני', ויתכן דהתוס' לא מיירי רק בשאינה גרו"ק, אבל בגרו"ק שרי.
- ↑ וכ"מ ברמב"ן ד"ה או, דמותר להשהות ע"ג כירה גרופה וקטומה, גם מבושל קצ' פחות מכמאב"ד, דל"ח לחיתוי, ואע"פ שמתבשל בשבת, ואזיל לשיטתו בד"ה הא דאמרי'. ועי' הגהמ"ר רמז תנו, ד"ה נותנין. ועי' להלן בשם רבינו יונה, דפליג בזה. עיי"ש ברמב"ן דכ"מ מלעיל י"ח: דמותר להשהות קדירה חייתא, ול"ח דמתבשלת בשבת, וכמו"כ לעיל י"ט: משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה, ולעיל י"ז: ב"ה לא ס"ל שביתת כלים. והנה יעוי' או"ש פ"ג ה"א ד"ה ובירו', לדון בזה מירו' פ"א ה"ו לגבי מה שהתירו ב"ה עם השמש, "בית הלל ילפין מלאכת היתר ממלאכת איסור, אילו עשה כן בשבת שמא אינו אסור ודכוותה עשה כן מבעו"י מותר", ועיי"ש לבאר דכוונ' הירושלמי, ליישב משה"ק ב"ש לב"ה (שם ה"ה) 'אין אתם מודים לנו שאין צולין בשר בצל וכו' שיצולו מבעו"י', וע"ז חילקו ב"ה, דשאני "מבשל" דמה שמתבשל בשבת הוא חלק מהמלאכה, ולפי"ז אסור להניח ע"ג כירה בשאינו מבושל כל צורכו, ועייש"ע, ובשו"ת אבנ"ז או"ח סי' מ"ח, ביאר הירו' באופ"א ד"מלאכת איסור" היינו מלאכה הנגמרת בשבת שחייב עליה ואע"פ שאין בידו להחזירה אע"פ שעכשיו הוא אנוס, ומוכח דבתחילת מעשה חשיב שעשה הכל, וע"כ העושה מלאכה בע"ש ונגמרה בשבת, מותר, והעושה מלאכה בשבת ונגמרה במוצ"ש, פטור.
ובעיקר הנידון בדין פחות מכמאב"ד בגרו"ק, עי' הגהות רע"א סי' רנ"ג ס"א ד"ה או, שכ' בד' רבינו יונה, שהו' ברא"ש סי' א', דס"ל דגם בגרופה וקטומה דוקא במבושל מבעו"י כמאב"ד, וכ"כ החת"ס ד"ה ועל, בדעתו, ועיי"ש כן גם בד' הרמב"ם פ"ג ה"ד, וכוונתם למש"כ רבינו יונה שם, ליישב הסתירה ברי"ף [דמחד פ' כרבנן לאסור שהייה בשאינה גרופה, ומאידך לעיל י"ט: הביא דאין צולין בשר וכו' אלא כדי שיצולו מבעו"י והיינו כמאב"ד כחנניה, כמבו' שם], דלעיל מיירי בגרופה, וע"כ שרי במבושל כמאב"ד.
והנה יעו"ש ברע"א להק' לרבינו דלעיל י"ח: ד"ה ומהא, מקשי' בהיתר שהייה בגרופה, דניחוש לשמא יגיס, ותי' דל"ש בישול בכמאב"ד, וק' דהכא שרי שהייה בפחות מכמאב"ד, ועייש"ע ברע"א מש"ה ד' הרמ"ך שהו' בכס"מ שבת פ"ט ה"ג, להק' להר"מ דיש איסור בישול כל שאינו מבושל כל צורכו, וא"כ תיקשי אמאי שרי שיהוי תבשיל כמאב"ד בגרופה, דניחוש שמא יגיס. - ↑ וברד"ה אבל, מבו' דטעם ב"ש בגרופה, משום דניח"ל בישולי' ואתי לחתות, א"נ נתקיימה מחשבתו ומיחזי כמבשל, ובר"ן ד"ה ב"ש, פי' דטעם ב"ש, משום דתבשיל צריך בישול וחיתוי, וגזרו בגרוף אטו שאינו גרוף, וכ"פ המהר"ם ברד"ה אבל, בדרך א', עוד פי' המהר"ם באופן נוסף דטעם ב"ש משום שלא גרף כל הגחלים לחוץ אלא לצד אחד, וע"כ שייך חיתוי. ובמיוחס לר"ן ד"ה ב"ש, פי' דב"ש חיישי' שיכניס הגחלים בחזרה לכירה. ובמאירי ד"ה זו ונימו"י ד"ה חמין, פי' דטעמם משום דחיישי לחיתוי בניצוצות שנשארו בתוך הכירה, וב"ה ס"ל דכיון שגרפה וקטומה יש היכר ומסיח דעתו מחיתוי, וכ"פ הרבינו פרחיה ד"ה אבל. ועי' רמב"ם פ"ג ה"ו, דטעם איסור שהי' בתנור גרוף, משום ניצוצות.
- ↑ ועי' שש"מ לק' ל"ח. ד"ה קשיא, מש"כ עפי"ז.
- ↑ ובתוס' ל"ו: ד"ה לא יתן, כ' בשם ר"י לחלק בין תבשיל דאסרי ב"ש משום דלעולם יפה לו אף על גב דנתבשל כל צרכו, אבל חמין שאין יפה להם אלא עד כדי צרכן אבל מכאן ואילך רע להן, עיי"ש.
- ↑ ובתוד"ה חמין ולק' שם בד"ה קשיא, הוכיחו מגמ' דסתם תבשיל בין מבושל כ"צ בין שאינו כ"צ, וכ"כ הריטב"א שם, וע"ע מה שצויין בתוס'.
- ↑ וכמש"כ רבינו לעיל בד"ה והאי תבשיל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |