רבינו בחיי/במדבר/כה

רבינו בחיי במדבר כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וישב ישראל בשטים זהו שכתוב ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים (במדבר לג, מט). והלא היו בערבות מואב, כי לא זזו משם ומשם שלח יהושע מרגלים. ובמדרש וישב ישראל בשטים. מעין היה בשטים שהיה מגדל נואפים. כי יש מעיינות מגדלות גבורים וחלשים, ונאים ומכוערים, צנועים ושטופים בזמה. ומעין של שטים של זנות היה, והיה משקה סדום, ולכך כתיב איה האנשים אשר באו אליך הלילה וגו' (בראשית יט). ולפי שנתקלל אותו מעין עתיד הקב"ה ליבשו ולחדשו, שכן התנבא יואל: ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים (יואל ד).

ויחל העם. עשה קדושתו חול, כלשון ויחל נח (בראשית ט). שהרי הגדור מהעריות נקרא קדוש, והזונה הפך ממנו, וכל מקום שנאמר העם לשון גנאי הוא, ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא). וירב העם (שם כ). וידבר העם באלקים (שם כא). עד אנה ינאצוני העם (שם יד). וכל מקום שנאמר עמי לשון שבח הוא, לו עמי שומע לי (תהלים פא). והוצאתי את צבאותי את עמי (שמות ז). נחמו נחמו עמי (ישעיה מ). כך דרשו בתנחומא.

לזנות אל בנות מואב. דרשו רז"ל היינו דאמרי אינשי זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי, מי פתח בזנות תחלה לוט אבי מואב, שנאמר ותאמר הבכירה אל הצעירה וקראה שמו מואב. כלומר מאב, והבנות תפשו פלך אמם והיו מתקשטות ויוצאות מבושמות לפני ישראל ומפתות אותם בדברים ואוכלים ושותים עמהן.

ב

ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן ישראל ובנות מואב.

ג

ויצמד ישראל לבעל פעור מלשון צמד בקר, והענין שנצמדו איש ואשה. ויש חלוק בין לשון הצמדה ולשון דבקות, כי אין ההצמדה קרוב וחבור כמו הדבקות, ואלו אמר וידבק ישראל ח"ו לא היתה תקנה לישראל. ומזה דרשו רז"ל בסנהדרין פרק ארבע מיתות בית דין (דף ס"ד.): הנצמדים לבעל פעור כצמיד פתיל, אבל ישראל אינן כן ואתם הדבקים בה' אלהיכם (דברים ד). כשתי תמרות הדבוקות זו בזו, במתניתא תנא הנצמדים לבעל פעור כצמיד ע"י אשה, ואתם הדבקים בה' אלקיכם, דבוקים ממש:

ו

ויקרב אל אחיו את המדינית לשון הפעיל מענין שכיבה כמו ואבימלך לא קרב אליה ואקרב אל הנביאה.

והמה בכים על שאמר משה הרגו איש אנשיו והוקשה להם להרוג את קרוביהם.

פרשת פינחס

ז

וירא פנחס ראה שאין אדם חש על מצות משה.

ח

וידקר את שניהם ואם נטמא בהם אין בכך כלום שהרי אמרו רבותינו ז״‎ל לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי.

אל קבתה אל נקובתה מגזרת ויקוב חור בדלתו שהנו״‎ן נופלת. שלימא סדרא דפרשת בלק

פתיחה לפרשת פינחס

מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב (משלי יח, י)
שלמה המלך עליו השלום בא ללמדנו בכתוב הזה על מדת הבטחון, וביאור הכתוב כי הבוטח בשם ה' הנה הוא כאדם שהוא במגדל עוז והוא יושב שם לבטח ולא יירא משום אדם, וכענין שכתוב ה' לי לא אירע מה יעשה לי אדם (תהלים קיח, ו). בו ירוץ צדיק ונשגב מן הצרה, וכענין שכתוב ובוטח בה ' ישוגב (משלי כט, כה). כלומר מכל צרה ומהאויב, כי אם יעלה על ההרים הרמים או יסתר בשפל הבקעות איננו נשגב מן האויב, ואמנם שם ה' ישגבהו ממנו. ומלת בו איננה חוזרת למגדל אלא לשם ה', כי אין אדם רץ במגדל עוז אבל כל מי שרץ בשם ה' ישוגב כבמגדל, ועל כן יאמר כי הצדיק ירוץ בשם ה' ולא יכשל. ומפני שדרך הרץ ליכשל אפילו במישור יאמר כי הבוטח איננו כן כי ירוץ ולא יכשל, כענין שכתוב ואם תרוץ לא תכשל (משלי ד, יב). ומה שאמר מגדל עוז ולא אמר הר גבוה שם ה', לפי שהמגדל צורך גדול לבני אדם בעת צרה ובעת מלחמה, כענין שכתוב באבימלך, ומגדל עוז היה בתוך העיר וינוסו שמה (שופטים ט, נא). על כן המשיל שם ה' למגדל עוז, לפי שבטחון הבריות בשם ה' יצילם מכל צרה. והוא שכתוב יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב (תהלים כ, ב). והוא המגדל החזק אשר בו ישגבו הבריות בעת צרתם. וכן אמר דוד ממתקוממי תשגבני (תהלים נט, ב). ואמר כן לגלית: אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל (ש"א יז, מה). וכשם שהמשיל שלמה ע"ה שם ה' למגדל, כן המשילו ישעיה ע"ה לחדר שהאדם סוגר הדלת אחריו ונשגב בו, הוא שכתוב לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך (ישעיה כו, כ). ומצינו בפסוקים שהוא יתעלה נמשל בכל מקום במעון בחדר במגדל בסלע. במעון: ה' מעון אתה היית לנו. בחדר: לך עמי בא בחדריך (ישעיה כו, כ). במגדל: מגדל עוז שם ה' (משלי יח, י). בסלע: ה' סלעי ומצודתי (תהלים יח, ג). ולפי שהוא יתעלה בכל מקום, לכך הוא נמשל בכל מקום. ורז"ל כנו שמו מקום, לפי שהוא יתעלה כולל המקום וכל החלקים והוא מקומו של עולם. וידוע שאין אדם נקרא צדיק אלא הבוטח בו, כענין שכתוב וצדיקים ככפיר יבטח (משלי כח, א). כי כל אחד מהם בוטח בשם יתעלה ככפיר הבוטח בכחו, ולמדך הכתוב כי הצדיק ירוץ בבטחונו להשתדל במצות ויעבוד השי"ת לילה ויום ויטרח לכבוד שמו ולא ילאה, כי נפשו השכלית תאמצהו ותוסיף בו כח, וכן אמר הנביא: וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו (ישעיה מ, לא). ביאור זה כי יטרחו טורח גדול ולא ייגעו. כי יש מצות צריכות טורח גדול ועמל יתר, כגון פדיון שבויים והצלת נפשות שהם מצות שצריכות זריזות גדולה, ועל זה אמר ירוצו ולא ייגעו. ירצה לומר כי הצדיקים מחליפין כח וגבורה בעבודה ובמצות ועל כן אינן נלאים, וזהו שכתוב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה, לא). המשילם לשמש בגבורתו שאיננו נלאה. וכן יש מצות שהם צריכות שקידה והתמדה כגון תלמוד תורה וקנין מדות היראה צריך האדם שירגיל עצמו בהם עד שההרגל בהם יחזור לו לטבע, ואמר על זה ילכו ולא ייעפו. ולשון ילכו מלשון: התהלך לפני (בראשית יז, א). שתרגום הלך בדחלתי. והכוונה שישתדלו במדת היראה ולא יחזור להם לעייפות. וידוע כי ממדת היראה יגיע האדם למדת הבטחון, הוא שכתוב יראי ה' בטחו בה' (תהלים קטו, יא). ועל כן אמר שלמה ע"ה בכאן, מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב, ביאר כי שם ה' הוא מגדל עוז לצדיק הירא, והוא היכול לרוץ והבטוח שלא יכשל במרוצתו. ושתי מדות אלו מצאנום בפינחס שהיה ירא את ה' ובטח בו כדי לקדש את שמו, הוא שכתוב בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא (מלאכי ב, ה). ביאר הכתוב כי נתן לו שתי מדות אלו שהם החיים והשלום בשכר שתי מדות שהיו בו היראה והבטחון, היראה זהו ואתנם לו מורא בשכר המורא שירא אותי, הבטחון זהו מפני שמי נחת הוא, שבטח בשם יתעלה לבא כנגד כל השבט להרוג הנשיא שלהם ובת המלך, והיה קרוב להיותו נהרג, ונחת הוא מפני שמי ועל כן זכה וזיכה בעשותו המעשה הזה וקנא לשם הגדול והשיב את החימה. זהו שכתוב:

יא

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו' השיב את חמתי פירשו קצת המפרשים הניח, מלשון: בשובה ונחת (ישעיה ל, טו). כי בקנאתו הניח למדת הדין, כענין והניחותי לך (שמות לג, יד). אך המובן ממלת השיב, שהחמה היתה ראויה ללכת על ישראל, אלא שפינחס השיבה לגמרי ולא הלכה. ויש לדקדק ואיך לא הלכה ומתו מישראל ארבעה ועשרים אלף, אבל זה ראיה שכלן היו משבט שמעון ולא נפקד אחד מישראל משאר השבטים, וזהו השבת החמה משאר ישראל, וזהו ביאור השיב את חמתי מעל בני ישראל, שלא חלה מדת הדין חוץ מן השבט, זהו ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. ולא כליתי אחד מישראל, נמצאת למד שהשבת החמה גרמה קיומן של ישראל שאלמלא כן היו כלין, ואם כן פנחס גרם לישראל אורך ימים ושנות חיים, מאותו זמן עד סוף העולם, ואותן השנים אין להם סוף ותכלית, ולכך זכה לחיות לאין תכלית, מדה כנגד מדה, כי פינחס זה אליהו, כענין שאמר הנביא: בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב, ה). ונאמר כאן את בריתי שלום.

בקנאו את קנאתי. על דרך הפשט שקם במקומי, שהרי כתיב בהקדוש ברוך הוא אל קנא (שמות כ, ה). ובמדרש: בקנאו את קנאתי, שתי קנאות, האחת כאן והאחת שעתיד לקנא בימי אחאב, וכן כתיב שם: ויהי דבר ה' אליו ויאמר לו מה לך פה אליהו ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל (מ"א יט, י). שתי קנאות, אחת בימי משה ואחת בימי אחאב, וכן כתיב בשופטים: בימי פילגש בגבעה ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים וה' עמו (דה"א ט, כ). ודעת רבותינו ז"ל כי פינחס זה אליהו, למדנו אותו ממה שאמרו בבבא מציעא (דף קי"ד.) אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דהוי קאי בבית הקברות של עכו"ם, אמר ליה לאו כהנא את. כלומר היה תמה עליו על שלא היה נזהר בטומאת אהל, ואמר ליה שאין העכו"ם מטמאין באהל אלא ישראל, שנאמר אדם כי ימות באהל. וכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, לכך מצינו שנשתטח על בן הצרפית המת לפי שהיה בן עובדת גלולים.

יב

את בריתי שלום אין לו לירא מקרובי זמרי וכזבי.

את בריתי שלום מקרא חסר והרי כאלו כתב את בריתי ברית שלום דוגמא כסאך אלקים שהוא כמו כסאך כסא אלקים, וכן הארון הברית שהוא כמו הארון ארון הברית ועוד הרבה. ד״‎א בריתי שלום דואג היה פן יפסיד כהונתו דאמרי׳‎ כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו עד שהבטיחו הקב״‎ה הואיל והרציחה לשם שמים היתה כמו שמפרש והולך.

יג

ברית כהנת עולם כל כהנים גדולים שהיו במקדש אפילו בתחלת בית שני היו מפנחס כדכתיב בדברי הימים ואלעזר הוליד את פנחס וגו'.

יד

אשר הכה את המדינית עם המדינית, אבל אם פירש ממנה לא היה נהרג כמו שאז״‎ל.

יז

צרור את המדינים אין זה צווי לאלתר שהרי בפרשת מטות בשעת המעשה נצטוו אלא ליישב דעתן מענין המגפה שהיתה על ידי מדין נכתב כאן.

צרור את המדינים ולא את המואבים כי המואבים מדאגה עשו פן יבואו ישראל ועוד ישראל לקחו ארצם מיד סיחון.

יח

כי צררים הם לכם מכאן אמרו אם בא להרגך השכם להרגו. בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור שהערימו להחטיאכם ומהם יש לכם לנקום ולא מפנחס.

על דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם וכי בת אחותם והלא בת אומתה היתה אלא לפי שנתנה נפשה על אומתה נקראת אומתה על שמה.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.