משך חכמה/ויקרא/ט: הבדלים בין גרסאות בדף
(העלאת דפים אוטומטית - הטקסט המקורי פורסם באתר 'ספריא' תחת רשיון נחלת הכלל) |
(העלאה מחודשת אוטומטית - הטקסט הראשוני פורסם באתר 'ספריא' ברשיון נחלת הכלל ועבר עריכה ע"י משתמשי האוצר) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
== | == א == | ||
שמיני | |||
''' שמיני | |||
''' | ''' | ||
''' | '''ירושלמי ''' יומא הלכה א'. בשמיני אית תנא תני נמשח ואית תנא תני לא נמשח כו'. מ"ד נמשח נתפרק ומ"ד לא נמשח לא נתפרק כו'. מ"ד נתפרק ניחא דכתיב שבעת ימים תכפר על המזבח [כצ"ל]. וזה ט"ס. וצ"ל מ"ד לא נתפרק ניחא דכתיב שבעת ימים תכפר על המזבח [פירוש שבעה ולא שמונה] מ"ד נתפרק מה מקיים שבעת ימים תכפר על המזבח, פירוש, הלא גם ביום שמיני כפר עליו בשמן המשחה, כפרה שהיא בדם. פירוש. דהמשיחה אינה קרויה כפרה, רק קידוש, וכפרה בדם לא היה רק שבעה ימים. וע"ז מסיק כהדא דתני ע"ז וע"ז היו מזין עליו כו', כדי שיכנסו המים תחת דם דר"י רי"א תחת דם ושמן המשחה. פירוש, דעיקר דרשה מן צוה ד' לעשות לכפר עליכם, וא"כ אם הכפרה היא רק על דם, לכן אמר נכנסו מים תחת דם, ואם נכלל בכלל כפרה שמן המשחה הלא א"כ נכנסו המים תחת דם ושמן המשחה, וזה פלוגתת הנך תנאי, דאם נמשח בשמיני הלא כתיב שבעת ימים תכפר על המזבח, ועל כרחין דהכפרה אינו רק בדם, לא בשמן המשחה. וזה ברור בפירוש הירושלמי. | ||
== ג == | |||
''' | '''בתו"כ. ''' אתם יש לכם תחילה וסוף תחילה שנאמר וישחטו שעיר עזים. פירוש דעל מכירת יוסף יש קצת אמתלא משום, דיוסף לא הי' לו להביא דבתם רעה ליעקב רק הי' לו להוכיחן בעצמו, אבל עכשיו שחור שהוכיח אותם הרגו שוב נתעורר עליהם חטא מכירת יוסף שאינם מקבלים תוכחה ודו"ק. | ||
== ד == | |||
''' | '''ושור ''' ואיל לשלמים לזבוח לפני ד'. פירוש שישחט אותם ואחר ששחט האיל זרק דם השור. וכן כתוב לקמן וישחט את השור ואת האיל, וימציאו בני אהרן כו', הרי דזרק הדם אחר שחיטת שניהם, לכן כתוב וישחט את השור ואת האיל, ואת פסקיה קרא להורות דלא היה שוחט בסכין אחד שני הראשין כאחד, דזה אסור (חולין כ"ט) ודו"ק. | ||
'''ושור ''' ואיל לשלמים. ונראה דהיה הוראת שעה שלמים היינו קדשים קלים בצבור, והכהנים היו האוכלים במקום בעלים שהם במקום ישראל קיימו, רק שהיו נאכלין לשני ימים, לכן אכלום הכהנים למחרת משום אנינות דלא הותר אצלם רק חזה ושוק שאכלו מצד כהונה שבכל שלמים הוי לכהן המקריב הותר בהם אנינות ושאר הבשר אכלו למחרתו ודו"ק. | |||
''' | '''וזה ''' כוונת הפסוק והמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח לפני ד', דשלמים קדשים קלים לא מצאנו בצבור רק בשמיני למלואים, וכן שם היו מלואים וזבחו שלמים בצבור. ובזבח אחד היו משותפים כל ישראל והמלך, שהיה קרבן צבור ודו"ק. ומשמע לן דאף ע"ג דכל בעלי חוברין סומכין וסמך המלך לא מתסר לסמוך משום משתמש בשרביטו של מלך כיון דסמך למצוה ודו"ק. אולם קרבן צבור אינו טעון סמיכה ודו"ק. ועיין דברי הימים ב' ק' כ"ט ודו"ק. וכיון שקרבן שלמה היה קרבנות צבור לחינוך א"ש דמייתי דפר היה קרב בכ"ד ומסולק מה שנתקשה בגבורת ארי על יומא דף כ"ו יעו"ש. | ||
== | == ז == | ||
''' | '''ועשה ''' את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם. הענין, דאהרן היה צריך כפרה על אשר היה סבה לעשיית העגל וכמו שאמרו קח לך עגל בן בקר יבא עגל ויכפר על מעשה עגל. ונמצא דישראל, שהיו סבה שיעשה אהרן העגל היה להם חלק בחטא של אהרן, ולכך בעגל של אהרן נתכפרו שניהם אהרן וישראל מה שהיה להם חלק בחטאו. ובפרט כי אמרו בשבת כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, וגם כאן אהרן נענש על ידם במיתת נדב ואביהוא וכמו שאמרו תפלה עושה מחצה, ולכן היו צריכים כפרה גם בחטא אהרן שחטא על ידם. ולכן העגל של אהרן כיפר להם ג"כ מה שחטאו בסבת שהחטיאו את אהרן ודו"ק. | ||
'''ועשה ''' את חטאתך ואת עולתך כו' קרבן העם. פירוש דהחטאת הקריב את החלבים ע"ג מזבח קודם ששחט את העולה משום דנשרף והי' לו דין אחר. ובקרבן העם שחט וזרק החטאת קודם והקריב ע"ג המזבח איברי העולה קודם לחלבי החטאת כדין שבמשנה, שאיברי עולה קודמין לחטאת להקטרה, לכן אמר ויקרב העולה כו' כמשפט ולא אמר כראשון, שהקריבה ע"ג מזבח קודם חלבי חטאת ודו"ק. | |||
''' | '''ועשה ''' את קרבן העם וכפר בעדם. קרבן העם שעיר עזים ועגל וכבש ב"ש. רש"י. לא פרט שור ואיל משום דבשלמים לא מצאנו כפרה רק חטאת ועולה דכתוב בויקרא ונרצה לו לכפר עליו וכמו דאמרו ביומא דף ל"ו, דמתודה עליו, אבל בשלמים כתב ר"מ פ"ג שאינו מתודה וזה וכפר בעדם ודו"ק. | ||
== ח == | |||
'''וישחט ''' את עגל החטאת ויקריבו בני אהרן כו' ויטבול אצבעו בדם. הנה בשארי קרבנות כתיב וימציאו אליו את הדם וכאן כתוב ויקריבו. והנ"ל פשוט, דזה היום היה יום ראשון לעבודה באהרן ונתחנך אהרן בעבודה, ורצה להתחנך בכל ד' עבודות שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה, ולכן וישחט כו'. והנה בכל מקום בחטאות החיצונות כתיב ולקח הכהן באצבעו לבר בחטאת הפנימי דכתיב וטבל, ואמר הגמרא בפ"ק דזבחים דמש"ה כתיב וטבל להורות דעבודה חשובה מפגלין בה, וכאן כתוב ויטבול את אצבעו בדם להורות דטבילת אצבע היה עבודה חשובה כמו בחטאות הפנימיות. וטעמא דהא היא היתה נשרפת בחוץ לעזרה. ולכן אמר בתו"כ, דהוא דורן לפיו של שטן שנשרף כדין חטאת הפנימי, וכיון דטבילת אצבעו היה עבודה חשובה הרי קיים הולכה בהולכת אצבעו, וא"כ עשה כל ארבעה עבודות שחיטה, קבלה, דשוחט מקבל כדאמר פרק ב' דיומא, והולכה באצבעו, לכן כתוב ויקריבו ב"א את הדם, שהם הקריבו הדם ועשו ההולכה ברגל משא"כ בהנך כתיב וימציאו שהוא עשה ההולכה ברגל להמזבח ופשוט. | |||
''' | '''או ''' לפי שחטאת נעשה למעלה, לכן כתוב ויקריבו שהוליכו הדם אליו, אבל עולה ושלמים הן למטה מחוט הסקרא ובמשכן הרשת, לכן כתוב וימציאו ופשוט. | ||
== | == ט == | ||
''' | '''ויקריבו ''' כו' את הדם אליו. הענין דבני אהרן היו ארבעה ולכן רצו להשתתף בעבודה להתחנך, לכן קבלו דם החטאת בארבעה כוסות כל אחד כוס לבדו, ומכל כוס היה נותן מתנה אחת ובזה השירים ישפכו ליסוד (זבחים ל"ד), ולכל קרן הושיט לו אחד מבניו הכוס לכן כתוב ויקריבו בני אהרן את הדם אליו, היינו שבאו אליו כל אחד בקרן אחר ולא באו אליו תיכף עם הדם. וכן בשור ואיל, שזריקת דמם היה כאחד וכל אחד טעון שתי מתנות שהן ארבע, קבלו דם השור והאיל בארבעה כוסות, כל אחד כוס והושיטו לאהרן, לכן גם שם כתוב הדם אליו, אבל בעולה שאין כאן רק שתי מתנות הלא קבלו הדם וכולן הושיטו לו הדם, שהוליכו הדם כולן כאחד. ולכן כתוב אליו את הדם, שכולן קרבו אליו עם הדם ודו"ק. | ||
'''ואת ''' | '''ואת ''' הדם יצק אל יסוד המזבח. ביונתן לקדשה ליה כו'. הנה במקום שכוונת התורה הוא על הקרבן שלצורך הקרבן יתן הדם על היסוד כתיב ישפך, אבל במקום שמדבר שהוא לצורך קדושת המזבח כתיב ויצק וכמו ויצוק על ראש אהרן לקדשו, ולכן בכל מקום בפרשה זו שכתיב יצק מתרגם לקדשא ליה ודו"ק. ויתכן כי יצק הוא מלשון מוצק ולכן במקום שהדם יוצא לחוץ כתיב ואת הדם ישפוך וכמו שאמרו יוצאין לנחל קדרון כו', אבל כאן הי' הדם נשאר על היסוד וכמו שהשמן שנתן על ראש אהרן היה מוצק וקי ם, כמו שאמרו כעין שתי טיפות מרגליות כו', לכן לא כתב יציקה בבני אהרן רק משיחה, וכאן הדם שעל היסוד הי' קיים והאש שיצאה מאת ד' ואכלה החלב היא אכלה גם הדם, וכמו שאמרו אש של מעלה אוכלת ושותה ולכן כתוב אשר יצק מים על ידי אליהו, שהמים שיצק בהר הכרמל נשרף באש של מעלה ודו"ק. | ||
== | == יג == | ||
''' | '''ואת ''' העולה המציאו אליו הנתחים ואת הראש. לא זכר כאן הפדר כמו בויקרא גבי עולת בקר וצאן, וכמו בפ' צו. נראה דטעם דצריך לכסות בהפדר את הראש משום דנותנו ע"ג האש ואמרו פרק גה"נ צ"ג רישא דכבשא כו' מידב דאיב יעו"ש, וא"כ יזוב הדם מהראש ויכבה האש. ויעוין זבחים דף צ"ג מזלפו ע"ג האשים והא קא מכבה וכתיב לא תכבה, לכן מכסהו להראש בהפדר. ובתו"כ אמר טעם אחר מפני שזה דרך כבוד של מעלה (ואולי תלי' אם אינו מכוון מותר. יעוין בזבחים), אבל כאן שלא ניתן האש ע"ג המזבח, רק אש של מעלה ירד ושרף הכל (יעוין רשב"ם), לכן להראות גודל הנס אז הי' המצוה שלא לכסות הראש ומידב דאיב מבית השחיטה ונתמלא דם ובכ"ז אש של מעלה אוכלת ושותה כמו באליהו שגם המים לכחה. יעוין סוף פ"ק דיומא ודו"ק. | ||
== יז == | |||
'''ויקרב ''' את המנחה וימלא כפו ממנה כו'. מה דהקדים המנחה לקרבן שלמים, אף דבפרק כל התדיר אמר דמיני דמים קודמין למנחות, נראה לי משום דמנחות הנקמצין איכא גם בצבור דעומר ושתי הלחם של צבור, אבל שלמים ליתנהו בצבור משום דשלמי עצרת הם קדשי קדשים והנך שלמים הוי קדשי קלים כמוש"כ תאכלו במקום טהור, לא במקום קדוש וקדשי קלים ליתנהו בצבור והוי המנחה כתדיר נגד השלמים, לכן המנחה קודמת. ועיין פרק כל התדיר (זבחים דף צ'), אדרבא מנחות קודמין שכן ישנו בצבור כביחיד כו'. וא"כ כאן מנחה התדירה קודמת, ואין זה ענין להך דבעי בגמ' שם בתדיר ומקודש מי קודם, דכאן המעלה משום דמיני דמים קודמין אין זה כמקודש. ועוד אפשר דתלי' אם ילפינן דורות משעה. עיין מנחות דף י"ט, דלכן אמר שמואל דלא ילפינן לענין יד ששם חשובה ממיני דמים ולכן הקמיצה היה בכפו ודו"ק. | |||
''' | '''וימלא ''' כפו ממנה. לא אמר וימלא קומצו משום דכף מצאנו גם כף אחת, כף תומר, שאין פרוד בינתים, כן היד בזמן שאצבעותיו סמוכים והבשר ממלא, שאין הפסק ביניהם כלל נקרא כף. ולכן אמרו יומא ריש פרק הוציאו לו, דבין הבינים של קומצו הוי ספק ואם לא קמץ איש שמן ונכנס בין אצבעותיו מקטיר הך דבינים לשם עצים יעו"ש, וכיון שהניח אש ועצים על המזבח משום שאש מן ד' אכלה אותם כמו שפירש רשב"ם, לכן לא הי' יכול להקטיר אותם לשם עצים, ולכך הקפיד שלא יכנס בין האצבעות מאומה ודו"ק. | ||
== | == כב == | ||
''' | '''וישא ''' אהרן את ידיו אל העם ויברכם. במשנה ר"י אומר אף כה"ג מגביה ידיו מן הציץ שנאמר וישא אהרן כו'. נראה דאמר לעולם תהא אימת צבור כו', פניהם כלפי העם כו', ולכן ר' יהודא לטעמיה דטומאה הותרה בציבור ואינו צריך ציץ לרצויי, חזינן דגדול כח הצבור שקרבנותיהם אינו צריך רצוי ציץ, לכן מפני כבוד הצבור אז מגביה ידיו מן הציץ שכבודם גדול מכבוד הציץ. | ||
== | == כג == | ||
''' | '''ויבוא ''' משה ואהרן אל אה"מ. עיין רש"י שהביא מתו"כ שאהרן היה מצטער ואמר יודע אני שכעס הקב"ה עלי. ואפשר שמשה ג"כ היה מצטער, דאחר העגל לא יכלו להביט באור פני משה כי קרן פניו, וכמה גדול כחה של עבירה, שמתחלה ראו כבוד ד' כאש כו' ולסוף בפני משה לא יכלו הבט כו' רז"ל, ובאהמ"ע הסיר משה המסוה מפניו ונאמר ובא אהרן ומשה אל אהמ"ע, הרי היה יכול להביט דנתכפר להם חטא העגל, וכאשר לא ירדה שכינה הרי לא נתכפר להם החטא, ומה שיכולים להביט ע"כ הוקטן מעלתו ודו"ק. | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה מ־18:33, 15 ביולי 2019
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א
שמיני
שמיני
ירושלמי יומא הלכה א'. בשמיני אית תנא תני נמשח ואית תנא תני לא נמשח כו'. מ"ד נמשח נתפרק ומ"ד לא נמשח לא נתפרק כו'. מ"ד נתפרק ניחא דכתיב שבעת ימים תכפר על המזבח [כצ"ל]. וזה ט"ס. וצ"ל מ"ד לא נתפרק ניחא דכתיב שבעת ימים תכפר על המזבח [פירוש שבעה ולא שמונה] מ"ד נתפרק מה מקיים שבעת ימים תכפר על המזבח, פירוש, הלא גם ביום שמיני כפר עליו בשמן המשחה, כפרה שהיא בדם. פירוש. דהמשיחה אינה קרויה כפרה, רק קידוש, וכפרה בדם לא היה רק שבעה ימים. וע"ז מסיק כהדא דתני ע"ז וע"ז היו מזין עליו כו', כדי שיכנסו המים תחת דם דר"י רי"א תחת דם ושמן המשחה. פירוש, דעיקר דרשה מן צוה ד' לעשות לכפר עליכם, וא"כ אם הכפרה היא רק על דם, לכן אמר נכנסו מים תחת דם, ואם נכלל בכלל כפרה שמן המשחה הלא א"כ נכנסו המים תחת דם ושמן המשחה, וזה פלוגתת הנך תנאי, דאם נמשח בשמיני הלא כתיב שבעת ימים תכפר על המזבח, ועל כרחין דהכפרה אינו רק בדם, לא בשמן המשחה. וזה ברור בפירוש הירושלמי.
ג
בתו"כ. אתם יש לכם תחילה וסוף תחילה שנאמר וישחטו שעיר עזים. פירוש דעל מכירת יוסף יש קצת אמתלא משום, דיוסף לא הי' לו להביא דבתם רעה ליעקב רק הי' לו להוכיחן בעצמו, אבל עכשיו שחור שהוכיח אותם הרגו שוב נתעורר עליהם חטא מכירת יוסף שאינם מקבלים תוכחה ודו"ק.
ד
ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ד'. פירוש שישחט אותם ואחר ששחט האיל זרק דם השור. וכן כתוב לקמן וישחט את השור ואת האיל, וימציאו בני אהרן כו', הרי דזרק הדם אחר שחיטת שניהם, לכן כתוב וישחט את השור ואת האיל, ואת פסקיה קרא להורות דלא היה שוחט בסכין אחד שני הראשין כאחד, דזה אסור (חולין כ"ט) ודו"ק.
ושור ואיל לשלמים. ונראה דהיה הוראת שעה שלמים היינו קדשים קלים בצבור, והכהנים היו האוכלים במקום בעלים שהם במקום ישראל קיימו, רק שהיו נאכלין לשני ימים, לכן אכלום הכהנים למחרת משום אנינות דלא הותר אצלם רק חזה ושוק שאכלו מצד כהונה שבכל שלמים הוי לכהן המקריב הותר בהם אנינות ושאר הבשר אכלו למחרתו ודו"ק.
וזה כוונת הפסוק והמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח לפני ד', דשלמים קדשים קלים לא מצאנו בצבור רק בשמיני למלואים, וכן שם היו מלואים וזבחו שלמים בצבור. ובזבח אחד היו משותפים כל ישראל והמלך, שהיה קרבן צבור ודו"ק. ומשמע לן דאף ע"ג דכל בעלי חוברין סומכין וסמך המלך לא מתסר לסמוך משום משתמש בשרביטו של מלך כיון דסמך למצוה ודו"ק. אולם קרבן צבור אינו טעון סמיכה ודו"ק. ועיין דברי הימים ב' ק' כ"ט ודו"ק. וכיון שקרבן שלמה היה קרבנות צבור לחינוך א"ש דמייתי דפר היה קרב בכ"ד ומסולק מה שנתקשה בגבורת ארי על יומא דף כ"ו יעו"ש.
ז
ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם. הענין, דאהרן היה צריך כפרה על אשר היה סבה לעשיית העגל וכמו שאמרו קח לך עגל בן בקר יבא עגל ויכפר על מעשה עגל. ונמצא דישראל, שהיו סבה שיעשה אהרן העגל היה להם חלק בחטא של אהרן, ולכך בעגל של אהרן נתכפרו שניהם אהרן וישראל מה שהיה להם חלק בחטאו. ובפרט כי אמרו בשבת כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, וגם כאן אהרן נענש על ידם במיתת נדב ואביהוא וכמו שאמרו תפלה עושה מחצה, ולכן היו צריכים כפרה גם בחטא אהרן שחטא על ידם. ולכן העגל של אהרן כיפר להם ג"כ מה שחטאו בסבת שהחטיאו את אהרן ודו"ק.
ועשה את חטאתך ואת עולתך כו' קרבן העם. פירוש דהחטאת הקריב את החלבים ע"ג מזבח קודם ששחט את העולה משום דנשרף והי' לו דין אחר. ובקרבן העם שחט וזרק החטאת קודם והקריב ע"ג המזבח איברי העולה קודם לחלבי החטאת כדין שבמשנה, שאיברי עולה קודמין לחטאת להקטרה, לכן אמר ויקרב העולה כו' כמשפט ולא אמר כראשון, שהקריבה ע"ג מזבח קודם חלבי חטאת ודו"ק.
ועשה את קרבן העם וכפר בעדם. קרבן העם שעיר עזים ועגל וכבש ב"ש. רש"י. לא פרט שור ואיל משום דבשלמים לא מצאנו כפרה רק חטאת ועולה דכתוב בויקרא ונרצה לו לכפר עליו וכמו דאמרו ביומא דף ל"ו, דמתודה עליו, אבל בשלמים כתב ר"מ פ"ג שאינו מתודה וזה וכפר בעדם ודו"ק.
ח
וישחט את עגל החטאת ויקריבו בני אהרן כו' ויטבול אצבעו בדם. הנה בשארי קרבנות כתיב וימציאו אליו את הדם וכאן כתוב ויקריבו. והנ"ל פשוט, דזה היום היה יום ראשון לעבודה באהרן ונתחנך אהרן בעבודה, ורצה להתחנך בכל ד' עבודות שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה, ולכן וישחט כו'. והנה בכל מקום בחטאות החיצונות כתיב ולקח הכהן באצבעו לבר בחטאת הפנימי דכתיב וטבל, ואמר הגמרא בפ"ק דזבחים דמש"ה כתיב וטבל להורות דעבודה חשובה מפגלין בה, וכאן כתוב ויטבול את אצבעו בדם להורות דטבילת אצבע היה עבודה חשובה כמו בחטאות הפנימיות. וטעמא דהא היא היתה נשרפת בחוץ לעזרה. ולכן אמר בתו"כ, דהוא דורן לפיו של שטן שנשרף כדין חטאת הפנימי, וכיון דטבילת אצבעו היה עבודה חשובה הרי קיים הולכה בהולכת אצבעו, וא"כ עשה כל ארבעה עבודות שחיטה, קבלה, דשוחט מקבל כדאמר פרק ב' דיומא, והולכה באצבעו, לכן כתוב ויקריבו ב"א את הדם, שהם הקריבו הדם ועשו ההולכה ברגל משא"כ בהנך כתיב וימציאו שהוא עשה ההולכה ברגל להמזבח ופשוט.
או לפי שחטאת נעשה למעלה, לכן כתוב ויקריבו שהוליכו הדם אליו, אבל עולה ושלמים הן למטה מחוט הסקרא ובמשכן הרשת, לכן כתוב וימציאו ופשוט.
ט
ויקריבו כו' את הדם אליו. הענין דבני אהרן היו ארבעה ולכן רצו להשתתף בעבודה להתחנך, לכן קבלו דם החטאת בארבעה כוסות כל אחד כוס לבדו, ומכל כוס היה נותן מתנה אחת ובזה השירים ישפכו ליסוד (זבחים ל"ד), ולכל קרן הושיט לו אחד מבניו הכוס לכן כתוב ויקריבו בני אהרן את הדם אליו, היינו שבאו אליו כל אחד בקרן אחר ולא באו אליו תיכף עם הדם. וכן בשור ואיל, שזריקת דמם היה כאחד וכל אחד טעון שתי מתנות שהן ארבע, קבלו דם השור והאיל בארבעה כוסות, כל אחד כוס והושיטו לאהרן, לכן גם שם כתוב הדם אליו, אבל בעולה שאין כאן רק שתי מתנות הלא קבלו הדם וכולן הושיטו לו הדם, שהוליכו הדם כולן כאחד. ולכן כתוב אליו את הדם, שכולן קרבו אליו עם הדם ודו"ק.
ואת הדם יצק אל יסוד המזבח. ביונתן לקדשה ליה כו'. הנה במקום שכוונת התורה הוא על הקרבן שלצורך הקרבן יתן הדם על היסוד כתיב ישפך, אבל במקום שמדבר שהוא לצורך קדושת המזבח כתיב ויצק וכמו ויצוק על ראש אהרן לקדשו, ולכן בכל מקום בפרשה זו שכתיב יצק מתרגם לקדשא ליה ודו"ק. ויתכן כי יצק הוא מלשון מוצק ולכן במקום שהדם יוצא לחוץ כתיב ואת הדם ישפוך וכמו שאמרו יוצאין לנחל קדרון כו', אבל כאן הי' הדם נשאר על היסוד וכמו שהשמן שנתן על ראש אהרן היה מוצק וקי ם, כמו שאמרו כעין שתי טיפות מרגליות כו', לכן לא כתב יציקה בבני אהרן רק משיחה, וכאן הדם שעל היסוד הי' קיים והאש שיצאה מאת ד' ואכלה החלב היא אכלה גם הדם, וכמו שאמרו אש של מעלה אוכלת ושותה ולכן כתוב אשר יצק מים על ידי אליהו, שהמים שיצק בהר הכרמל נשרף באש של מעלה ודו"ק.
יג
ואת העולה המציאו אליו הנתחים ואת הראש. לא זכר כאן הפדר כמו בויקרא גבי עולת בקר וצאן, וכמו בפ' צו. נראה דטעם דצריך לכסות בהפדר את הראש משום דנותנו ע"ג האש ואמרו פרק גה"נ צ"ג רישא דכבשא כו' מידב דאיב יעו"ש, וא"כ יזוב הדם מהראש ויכבה האש. ויעוין זבחים דף צ"ג מזלפו ע"ג האשים והא קא מכבה וכתיב לא תכבה, לכן מכסהו להראש בהפדר. ובתו"כ אמר טעם אחר מפני שזה דרך כבוד של מעלה (ואולי תלי' אם אינו מכוון מותר. יעוין בזבחים), אבל כאן שלא ניתן האש ע"ג המזבח, רק אש של מעלה ירד ושרף הכל (יעוין רשב"ם), לכן להראות גודל הנס אז הי' המצוה שלא לכסות הראש ומידב דאיב מבית השחיטה ונתמלא דם ובכ"ז אש של מעלה אוכלת ושותה כמו באליהו שגם המים לכחה. יעוין סוף פ"ק דיומא ודו"ק.
יז
ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה כו'. מה דהקדים המנחה לקרבן שלמים, אף דבפרק כל התדיר אמר דמיני דמים קודמין למנחות, נראה לי משום דמנחות הנקמצין איכא גם בצבור דעומר ושתי הלחם של צבור, אבל שלמים ליתנהו בצבור משום דשלמי עצרת הם קדשי קדשים והנך שלמים הוי קדשי קלים כמוש"כ תאכלו במקום טהור, לא במקום קדוש וקדשי קלים ליתנהו בצבור והוי המנחה כתדיר נגד השלמים, לכן המנחה קודמת. ועיין פרק כל התדיר (זבחים דף צ'), אדרבא מנחות קודמין שכן ישנו בצבור כביחיד כו'. וא"כ כאן מנחה התדירה קודמת, ואין זה ענין להך דבעי בגמ' שם בתדיר ומקודש מי קודם, דכאן המעלה משום דמיני דמים קודמין אין זה כמקודש. ועוד אפשר דתלי' אם ילפינן דורות משעה. עיין מנחות דף י"ט, דלכן אמר שמואל דלא ילפינן לענין יד ששם חשובה ממיני דמים ולכן הקמיצה היה בכפו ודו"ק.
וימלא כפו ממנה. לא אמר וימלא קומצו משום דכף מצאנו גם כף אחת, כף תומר, שאין פרוד בינתים, כן היד בזמן שאצבעותיו סמוכים והבשר ממלא, שאין הפסק ביניהם כלל נקרא כף. ולכן אמרו יומא ריש פרק הוציאו לו, דבין הבינים של קומצו הוי ספק ואם לא קמץ איש שמן ונכנס בין אצבעותיו מקטיר הך דבינים לשם עצים יעו"ש, וכיון שהניח אש ועצים על המזבח משום שאש מן ד' אכלה אותם כמו שפירש רשב"ם, לכן לא הי' יכול להקטיר אותם לשם עצים, ולכך הקפיד שלא יכנס בין האצבעות מאומה ודו"ק.
כב
וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. במשנה ר"י אומר אף כה"ג מגביה ידיו מן הציץ שנאמר וישא אהרן כו'. נראה דאמר לעולם תהא אימת צבור כו', פניהם כלפי העם כו', ולכן ר' יהודא לטעמיה דטומאה הותרה בציבור ואינו צריך ציץ לרצויי, חזינן דגדול כח הצבור שקרבנותיהם אינו צריך רצוי ציץ, לכן מפני כבוד הצבור אז מגביה ידיו מן הציץ שכבודם גדול מכבוד הציץ.
כג
ויבוא משה ואהרן אל אה"מ. עיין רש"י שהביא מתו"כ שאהרן היה מצטער ואמר יודע אני שכעס הקב"ה עלי. ואפשר שמשה ג"כ היה מצטער, דאחר העגל לא יכלו להביט באור פני משה כי קרן פניו, וכמה גדול כחה של עבירה, שמתחלה ראו כבוד ד' כאש כו' ולסוף בפני משה לא יכלו הבט כו' רז"ל, ובאהמ"ע הסיר משה המסוה מפניו ונאמר ובא אהרן ומשה אל אהמ"ע, הרי היה יכול להביט דנתכפר להם חטא העגל, וכאשר לא ירדה שכינה הרי לא נתכפר להם החטא, ומה שיכולים להביט ע"כ הוקטן מעלתו ודו"ק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |