מראי מקומות/ברכות/יג/א

מראי מקומות ברכות יג א

כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה

כתב המהר"צ חיות: עי' צל"ח שהתעורר מדוע השמיטו מוני המצות מצוה זו אשר היא לא תעשה. וכבר הקדימו הרב באר שבע בחידושיו לתמיד ועי' שו"ת חות יאיר סימן ט' וסימן קל"ט וסימן קצ"ב. אכן באמת לק"מ דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל כהירושלמי פ"ג דמועד קטן אין למדין דבר מקודם מתן תורה עי' מ"ש בפי' המשנה ס"פ גיד הנשה דהא דאמרו שם בסיני נאמר היינו דעיקר תורת אבות אינם עלינו לחוב רק ממה שאסרה התורה עלינו בסיני בשעת קבלת התורה. וא"כ לאו זה דלא יקרא שמך אברם נאמר קודם מ"ת ואין לחוב עלינו.

ובענין זה דעת הפמ"ג (א"א סימן קנו סק"ג) בשם פרי חדש שהוא איסור רק מדרבנן. וראה בשדי חמד (כ כלל פג) שדן אם האיסור לקרא כך רק לאברהם אבינו או לכל הנקרא "אברהם", ובגיטין (נ.) מצינו אמורא בשם "אברם חוזאה" ומסתבר שאין האיסור אלא לקרא כך למי ששמו "אברהם", אך אפשר ליתן לכתחילה שם "אברם".

היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא

הביאור הלכה (סימן סא סי"ג ד"ה אחר וכו') הוכיח ממשנתינו, שאם לא אמר בק"ש "ברוך שם כבוד מלכותו" יצא יד"ח בדיעבד. דאל"כ איך כתוב במשנה שאם כוון לבו יצא. הרי מ"מ לא קרא בתורה את "ברוך שם" וכו'. ומבואר דבדיעבד יצא גם בלא"ה.

אכן בפנים יפות (פרשת ואתחנן ד"ה שמע ישראל וכו') עמד בזה, איך יצא כאן, הרי לא אמר פסוק "ברוך שם". וכתב די"ל דמש"כ במשנה "יצא" ר"ל דיצא ידי חובת קריאת הפסוק הראשון "שמע ישראל" אך לא יצא יד"ח קריאת ק"ש. וע"ש מש"כ עוד לבאר לפי"ז.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף