מהרש"א - חידושי אגדות/מגילה/טו/א
מהרש"א - חידושי אגדות 
מגילה טו א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כ"מ ששמו ושם אביו בנביאות כו'. כיון דהזכירו בנביאות איש מפורסם הוא ולא איצטריך ליה לייחסו ע"ש אבותיו אי לאו משום חשיבותיה דגם אביו נביא היה וכיוצא בזה אמר בסמוך לענין מעשים כשפרט כו' מהם לשבח כו' ובהיפך כל שפרט לך הכתוב באחד מהם לגנאי כו' כגון ישמעאל בן נתניה וגו' דמפורש שם רעתו לא ה"ל לייחסו אחר אבותיו אי לאו להודיע שגם הם רשעים היו:
שמו ושם עירו בידוע כו' ר"ל דהיינו שנקרא כן ע"ש עיר שנולד בה ואם לא נזכר שמו ע"ש עירו בידוע שלידתו בירושלים הוא ועד"ז יש לפרש המקרא נכבדות מדובר בך עיר האלהים וגו' דהיינו בענין שריית השכינה ונבואה כי אזכיר רהב ובבל ע"ש הנביאים שזה שם עירו ליודעי שנולד שם וכן פלשת וצור עם כוש אזכיר בשם עירו שזה יולד שם אבל ולציון יש יתרון דיאמר בה איש ואיש דהיינו בין שנזכר שמו על שם ציון ובין שלא נזכר שמו עליה אלא מסתמא יולד בה אותו הנביא כי יש מעלה לירושלים כי עליון יכוננה בשריית שכינתו שם וקרוב לזה יתפרש בחידושינו במס' כתובות פרק המדיר ע"ש:
ולמה נקרא שמו מלאכי שהיה שני למלך כו'. ר"ל דהוה חשוב כמלאך:
מלאכי זה עזרא כו'. הכא לא בא לפרש ולמה נקרא שמו מלאכי ואפשר משום שהוא דבר פשוט בו ע"ש שהיה עזרא כמלאך אלהים בתורתו כמ"ש ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא וגו':
דכתיב בנבואה דמלאכי כו' ובעל בת אל נכר כו'. כדאמרינן פרק הנשרפין ובעל בת אל נכר וכי בת יש לאל נכר אלא זה הבא על הנכרית והוא מפורש שם ועד"ז אמר עזרא מעלנו באלהינו גו':
ארבע נשים יפיפיות היו בעולם שרה כו'. לאו מקרא יליף לה דכתיב בהו שהיו יפות דברחל ועוד בשאר נשים מצינו כיוצא בהם יפת תואר ויפת מראה ועוד רחב דחשיב הכא בד' נשים לא מצינו לה האי לישנא אלא קבלה היה להם דד' נשים אלו לא היו כיוצא בהן ביופי וז"ש יפיפיות לשון כפל היפוי שהוכפלו ביופי ולא חשיב חוה משום דלא חשיב אלא ד' הנולדים מאשה כמ"ש התוס' ורמז בזה יפיפית מבני אדם גו' דהיינו הנולדות מבני אדם יצאת חוה מן הכלל שלא נולדה מבני אדם:
רחב בשמה זנתה כו'. גם אלו דברי קבלה בידם ונראה דיש קצת רמז בהם בקרא רחב בשמה מדכתיב בה אשה זונה ושמה רחב ויעל בקולה דכתיב בה ותאמר אליו סורה אדוני סורה גו' שע"י דיבורה וקולה תבעה סיסרא לזנות כמ"ש בין רגליה כרע שכב גו' כמפורש במס' נזיר ואביגיל בזכירתה כמ"ש לעיל וזכרת את אמתך גו' שכיונה בו שעל ידי זכירתה ישאנה ומיכל בראייתה דכתיב בה ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון גו' ובתר הכי כתיב וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל לקראתו גו' דאשמעינן קרא דלא רצתה לצאת מביתה שלא יראנה שום אדם וכענין כל כבודה בת מלך פנימה דאפי' אשה בת מלך כמו מיכל כבודה פנימה שלא יראנה אחר:
כל האומר רחב כו' אנא אמינא רחב ולא כו'. בברייתא דקתני בשמה זינתה לא משמע אלא שמתאוה לזנות ולא שיהיה נקרי ולכך פריך ליה לר"י דאמר מיד נקרי הא אנא אמינא כו' ובברייתא נמי לא קתני אלא רחב בשמה אבל הכא לגבי נקרי נקט כפול רחב רחב ומשני ביודעה ומכירה ופרש"י פ"ק דתענית יודעה היינו מכירה ועי"ל ביודעה ממש כמו ואיש לא ידעה דהיינו ע"י שידעה מכירה ואז נקרי:
מאי אמר כו' גבה המן כו'. אסיפא דקרא קסמיך ויזעק זעקה גדולה ומרה והיינו שזעק זעקת מרה על הגדולה שנתן לו אחשורוש כמ"ש גדל המלך אחשורוש את המן שגדלו על עצמו ודאמר גבר מלכא עלאה כו' פרש"י כינוי הוא להיפוך כו' עכ"ל אבל א"כ הטיח מרדכי דברים כלפי מעלה וע"כ יש לפרש כפשטיה דהכי קאמר גם שגדל מלכא תתאה את המן גבר מלכא עלאה להשפילו ואמר כן דרך תפלה או בנבואה:
מאי ותתחלחל כו'. המלה כפולה בלשון דמצינו חיל אחז גו' כיולדה גו' ועל כן דרשו בו מלשון חלולים ונקבים כפרש"י שנתמסמסו חלולים שלה או חלולים של פתחי נדה או חלולים של צרכיה ועיין בפ"ק דנדה ובמסכת סוטה פ"ג:
התך זה דניאל כו'. דמוכח דישראל הוה התך מדשלחה אסתר על ידו לדעת מה זה ועל מה זה דהיינו חמשה חומשי תורה כדלקמן ואם כן הוא דניאל דלא נמצא בשום מקום שהיה יהודי מסריסי המלך דמדי ופרס כי אם דניאל כמפורש בספר דניאל וכאן כתיב מסריסי המלך אשר העמיד לפניה:
ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו. עיין פרש"י ומה שיש לדקדק מפורש בריש פרק קמא דבבא בתרא והה' מתחלף בח' ובכמה מקומות מפורש:
לדעת מה זה ועל מה זה כו'. מדכתיב כפול דרשו דרמזו על הלוחות דכתיב בהו מזה ומזה דהיינו משני הצדדים חמשה דברים מצד זה וחמשה דברים מצד השני שבהן נכלל כל התורה שבהחמשה חומשי תורה כמ"ש בשם רב סעדיה:
מכאן שאין משיבין על הקלקלה כו'. מדכתיב מעיקרא ותאמר אסתר להתך גו' וכתיב בתר הכי ויגידו למרדכי גו' משמע דאחרים הגידו לו ופרש"י לפיכך לא השיב התך ואסתר שלחה על ידי אחרים עכ"ל וצריך לומר דאותן אחרים לא חשו להך מלתא דאין משיבין כו' ומיהו ק"ק לפירושו למה שלחה אחר כך שנים אחרים ולא שלחה אחד מהם כמו ששלחה מעיקרא את התך לחוד ועל כן נראה דאותן מגידים לא היו שלוחים אלא שהן שמעו מה שאמרה אסתר להתך וכיון שלא הגיד הוא למרדכי משום דאין משיבין כו' הגידו לו הם מה ששמעו ממנה:
אשר לא כדת גו' שלא כדת ש"ת שבכל יום כו'. דלפי פשוטו הוה ליה לפרש שלא כדת לבא אל המלך אשר לא יקרא ומדסתם אשר לא כדת היינו סתמא דת של תורה ובדרך זה דרשו נמי סיפא דקרא כפול אבדתי אבדתי כו' כך אובד ממך כו' וכתבו התוס' ואם תאמר אמאי לא היה מגרשה ותהא מותרת להחזירנה כו' עכ"ל אין לפרש דרוצה לומר שיהיה מותר להחזירה כשימות אחשורוש מכל מקום אבודה ממנו עתה כל זמן שהיא אצל אחשורוש או שמא ימות מרדכי מקודם ותהיה אבודה ממנו לעולם אלא דרוצה לומר דמה שכתוב לעיל שגם עתה היתה יושבת בחיקו של מרדכי והשתא יגרשה עתה קודם שתבא לאחשורוש ברצון ואחר כך יחזור וישאנה מרדכי ושוב גם אם אח"כ תיבעל לאחשורוש לא יהיה רק באונס ובתירוצם של התוספות שלא היה אפשר לו ליתן לה גט יתיישב למה לא נתן לה גט משום איסור אשת איש גם אם היה לה אונס מכל מקום משום חומרא דאשת איש היה לו ליתן גט אי לאו משום יראה כמ"ש התוספות:
ויעבור מרדכי גו' יום א' דפסח כו' ופרש"י שהרי בי"ג כו' ובי"ו נתלה המן בערב עכ"ל ונראה לפי ענינו דביום ראשון שהתענו דהיינו בי"ד באה אסתר לפני המלך בלבוש מלכות דהא אח"כ כתיב נדדה שנת המלך גו' כמפורש במדרשות ובתרגום שהיה ליל ראשון דפסח אבל רש"י פירש לקמן דויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות דהיינו ביום ט"ו היה יום שלישי לשילוח הרצים עכ"ל ולפי זה צ"ל אין מוקדם ומאוחר דזה המעשה דבלילה ההוא נדדה שהיה בליל ט"ו היה קודם מעשה דותלבש אסתר גו' שהיה ביום ט"ו וצ"ל נמי דהמעשה מהר קח את הלבוש גו' ויקח המן גו' לא היה ביום שאחר ליל ט"ו שנדדה שנת המלך כדמשמע מקרא אלא שהיה ביום י"ו ביום הנפת העומר כדמוכח לקמן ובו ביום עשתה אסתר משתה שני לכך פרש"י כאן דבו ביום בערב נתלה המן שהרי כל מעשה מהר את הלבוש גו' ויבא המלך והמן לשתות גו' וכל הענין בו ביום קודם שנתלה המן היה:
דעבר עורקמא דמיא כו' פרש"י לאסוף היהודים שבעבר ב' עכ"ל דהכי משמע קרא ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר גו' ולא מצינו בה שצותה אותו אלא לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן גו':
אל תהי ברכת כו'. דכתיב ויאמר ארונה אל המלך גו' וסיפא דקרא אלהים ירצך גו' היינו ברכת הדיוט ונתקיים דכתיב ויעתר יי' לארץ ותעצר גו':
דניאל דברכיה כו' הוא ישזבינך כו'. יש לעיין בזה וכי משום דהיה ניצול דניאל נימא דברכת דריוש עשתה לו ואימא דצדקתו של דניאל עמדה לו כמ"ש וכל חבל לא השתכח ביה די הימן באלהא וי"ל דלהכי אשמועינן קרא דא"ל הוא ישזבינך דזה נמי גרמה לו:
קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים כו'. בדרך קללה אמר לה כן על ששקרה נגדו לומר על אברהם אחי הוא ואת אברהם לא קלל ששיקר לו לומר אחותי היא לפי שהוא עשה כן מיראת הריגה כמ"ש והרגוני על דבר אשתי:
הקב"ה נותן מים ואח"כ שופת הקדירה לקיים מ"ש לקול תתו המון מים ואח"כ ויעלה נשיאים גו' כצ"ל וכ"ה הגירסא בילקוט שהנשיאים הם (המון) הקדירה ששופת ונותן בתוכו מים:
כל האומר דבר בשם אומרו מביא כו'. הכי איתא בפרק שנו חכמים בלשון כו' וכיון דלאו משנה היא אלא ברייתא לא תקשי אמאי מייתי ליה הכא בשם ר"א אר"ח דאפשר דר"א לא ידע הך ברייתא ותלמודא מייתי הכא כל הכי מילי דאר"א אר"ח:
צדיק אבד לדורו אבד כו'. כוונו בזה על השארות הנפש של הצדיק ואינו אבד במיתתו אלא לדורו שהיה מגין עליהם בחייו והמשיל למרגלית שלא נאבדה לעצמה דמרגלית שמה בכ"מ שהיא ולא אבדה אלא לבעלה:
וכל זה איננו שוה בכל עת שאני רואה את מרדכי גו' וכי משום דרואה את מרדכי יושב בשער המלך אומר כל זה אינו שוה לי כדרב חסדא כו'. כך היא הגירסא בילקוט ובע"י ור"ל כשראה את מרדכי שהיה פרוזבולו דהיינו אדונו מחמת עשירות והוא פרוזבוטו דהיינו עבדו משום עניות הוה מתבייש ממנו כשראה אותו בשער המלך בכל שעה והיה מיצר לו ואמר וכל זה איננו שוה לי וגו' ומפרש ליה שהיה עבדו בטולמא דלחמא שנתן לו כמפורש בילקוט:
ע"ב וכל זה איננו וגו' מלמד שכל גנזיו של אותו רשע כו'. דמלת זה מורה בכ"מ אדבר הנראה עכשיו לפניו וכיון דאכבוד עושרו דכתיב לעיל מיניה קאי א"א לו להראותם להם ולומר עליהם זה אי לאו שהיו חקוקין לו על לבו:
עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק כו'. כל המאמר זה מפורש פ' חלק ע"ש:
ותעמוד בחצר בית המלך וגו' כיון שהגיעה לבית כו'. נראה דמהאי קרא נפקא להו הך מלתא משום דלפי פשוטו המקרא חסר דכתיב ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית וגו' דודאי לאו בחצר זה הלבישה אלא בבית הנשים והל"ל ותלבש אסתר מלכות ותבא ותעמוד בחצר וגו' כדכתיב לעיל אשר יבא אל המלך אל החצר הפנימית וגו' ועוד דהכא קרי ליה בחצר בית המלך וגו' ולעיל לא כתיב בית ועל כן דרשו ותלבש אסתר מלכות לאו היינו מלבוש ממש שאמר אלא לבשה רוח הקודש כמפורש לעיל ואמר ותעמוד בחצר בית וגו' רצה לומר ותעמוד כמו ותעמוד מלדת דהיינו שפסקה רוח הקודש ממנה כשבאת בחצר בית וגו' דהיינו בבית הצלמים ומייתי לה נמי מאלי אלי למה וגו' שנאמר במזמור אילת השחר וגו' כפרש"י שהוא נדרש על גאולת אסתר כמפורש ביומא למה נמשלה אסתר לאילה כו' ולמה נמשלה אסתר לשחר כו' עיין שם ועוד יש רמז במזמור זה על אסתר שנאמר עליך השלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה כדאמרינן לעיל באסתר עיברתה מת אביה ילדתה מתה אמה ובמזמור הזה זכר תפלת מרדכי דאיתא במדרש שלא שכב יעקב בבית לבן אבל היה אומר בלילה תהלים שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא כו' דמרדכי וסיעתו אמרו אלהי אקרא יומם וגו' ולילה ולא דומיה לי כמפורש בפרק קמא ועל ידי תהלים של לילה נענו בלילה שנאמר בלילה ההוא נדדה וגו' ואומנות זה למדו מישראל סבא כמה שאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ועל זה אמר בך בטחו אבותינו דהיינו ישראל סבא ונמלט מצרת לבן ואנכי תולעת וגו' שאין כחי אלא בפה והנני חרפת אדם כמו שדרשו לעיל בקום עלינו אדם אדם ולא מלך והוא המן ובזוי עם שבא מארם כמה שאמרו בזוי אתה מאד הוא ארם שאין להם כתב ולשון:
ואמרה שמא לכך עזבתני מרוח הקודש שאתה דן על שוגג כמזיד ואונס כרצון כו' ופרש"י שאני באה אליו מאלי אונס הוא עכ"ל וק"ק דלעיל מוכח דמה שבאה מאליה לאו אונס הוא דא"כ היתה מותרת למרדכי ולעיל אמרינן שהיא אמרה אבדתי ממך וע"ק דמשמע דמשום שהגיעה לבית הצלמים נסתלק ממנה רוה"ק ונראה לפרש כיון שהגיעה לבית הצלמים שהוא בית ע"ז סילק ממנה רוה"ק משום אל תפנו אל האלילים ועל זה אמרה דבאונס הלכה שם ואין כאן איסור אל תפנו אל האלילים דכה"ג אמרינן בפרק ח"ה בהולך במקום הכביסה אי דליכא דרכא אחרינא אונס הוא ואמרה עוד שמא על שקראתיו כלב כו' הוא מבואר דהניצול מן הכלב רע אינו כ"כ נס כמו הניצול מפי אריה שהוא ודאי נס גדול כענין דניאל ולפי שהיא חשבה מתחלה לתלות הצרה בהמן שהוא דמיון הכלב וז"ש "הצילה "מחרב "נפשי "מיד "כלב גו' שר"ת המן וממוכן אינו כן שהצרה היא גם מן המלך כדאמרינן לעיל במשל התל והחריץ שגם דעתו היה לרעה ובעי אפושי רחמי טפי להיות ניצולים בנס גדול ולכך חזרה בתפלתה ואמרה הושיעני מפי אריה דהיינו ממחשבה רעה של המלך:
ויהי כראות המלך וגו' ג' מה"ש נזדמנו כו'. נראה דיש רמז קצת בהאי קרא לשלשה דברים שאמר והוא מדכתיב נשאה חן בעיניו ולא מצאה חן בעיניו דבכל המקרא כתיב לשון מצא גבי חן וע"כ דרשו נשאה באנפי נפשיה שנשאה והגביה מלאך אחד צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה היינו חן בעיניו וא' שמתח השרביט כו' מדכתיב ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט דלא איצטריך למכתב בראש אלא ותגע בשרביט אלא לדייק מיניה בראש השרביט בקצה זה היתה יכולה ליגע ולא בשרביט גופה משום דרחוק ממנה היה לפי שנמתח השרביט והיתה יכולה ליגע בראש השרביט ולא בגופה בקצה השני:
העמידו על י"ב וא"ל על י"ו וא"ל על כ"ד כו'. מדקאמר גבי מאתים ששמע כן מרבו כו' בקבלה ולא קאמר הכי בכל הני ויש לפרש דיש להם רמז בהאי קרא למ"ד י"ב דיש י"ב תיבות מרישא דהאי קרא עד ויושט וכן יש י"ב תיבות מן ויושט עד סוף הפסוק ומאן דאמר י"ו דכך יש תיבות מרישא דהאי קרא עד שרביט הזהב ומ"ד כ"ד דכן יש תיבות בכולה דהאי קרא ומאן דאמר ס' דכן יש אותיות ששים מרישא דקרא עד שרביט ואמר וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה דמרישא דהאי קרא ותרד בת פרעה וגו' ותשלח וגו' יש ס' אותיות ואמר וכן אתה מוצא במספר ס' באותיות המיותרות בשיני רשעים כפרש"י:
אל תקרי שברת אלא שרבבת כו'. מפורש בפ' הרואה ע"ש:
עד חצי המלכות ותעש ולא כל המלכות ולא דבר כו'. בילקוט ל"ג ולא כל המלכות ויש לקיים הגירסא דודאי הא דקאמר עד חצי המלכות לא שיתן לה חצי המלכות ממש דלא זו הדרך שיתן המלך חצי המלכות לאחרים וכל שכן לאשתו שכבר היה כתוב בדתי פרס ומדי להיות כל איש שורר בביתו ועוד דכל מה שקנתה אשה קנה בעלה אבל רצה לומר ותעש בקשתה בדבר התולה בחצי המלכות ועל זה קאמר דהכא נמי הוה מצי למימר בדבר התולה בכל המלכות קאמר אלא דהיינו בהמ"ק שהוא דבר התולה בחצי מלכות שהוא באמצע עולם כפירוש רש"י וכ"ה בתרגום בית מקדשא דאיהו קאים בפלגות מלכותי כו' עיין שם והיינו על פי מה שאמרו לעיל דאחשורוש מלך בכפה ומיהו לשון התלמוד שחוצץ במלכות כו' לא משמע כן דמי הכריח אותם להוציאו ממשמעו מלשון חצי ממש ללשון חציצה דהא שפיר מתפרש לפום הך דרשה מלשון חצי ועל כן נראה לפרש שדרשו חצי מלשון חציצה שחוצץ ומגיע היזק מבנין בית המקדש למלכות כמה שאמר בעזרא לגבי ביטול בנין בית המקדש שכתבו למלך דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין וגו' וקרוב לזה בתרגום לחוד למבני בית מקדשא כו' דדחיל אנא מן יהודאי דלמא ימרדון והיינו דבר שחוצץ במלכות:
פחים טמנה לו שנאמר יהי שלחנם לפניהם לפח כו'. לכאורה דהיינו טעמא בחומם אשית את משתיהם דמתוך הסעודה יבא להם קלקול ופח ויש ליישב דהכא פח טמנה לו דהיינו דכוונתה מתוך הסעודה להפיל את המן והיינו שראתה כבר שהיה שלחנו וסעודתו של אחשורוש פח לאשתו אולי יהיה פח גם עתה להמן אבל לטעמא בחומם אשית את משתיהם וגו' על המלך גופיה גם כן נתכוונה שתבא לו פורענות מתוך המשתה כמו שנתהוה למלך בלשצר:
אולי ירגיש המקום ויעשה כו'. פירש רש"י בפי' קמא שירגיש הקב"ה שאף אני מקרבת שונאיהן כן' עכ"ל ק"ק לפירוש זה וכי משום זה תקרב הצרה ביותר להפיק מזימתו ומחשבתו ויש לומר שהקב"ה ירגיש ויראה כי אפס עצור ועזוב:
אמר רבן גמליאל עדיין אנו צריכין כו' קנאתו במלך כו'. נראה לפרש משום דבעיקר הקושיא מה ראתה אסתר שזימנה את המן כו' יש במשמע למה זימנה אותו למשתה ואח"כ גילתה הדבר למלך ולמה לא גילתה למלך כן בלא משתה ויש במשמעו נמי למה זימנה את המן לחוד ולא זימנה גם שרים אחרים דאין דרך לזמן רק אחד מהשרים גם שהוא היותר חשוב ולכולי טעמי דקאמר לא יתיישב רק מה שזימנה אותו ועל ידי המשתה גילתה למלך אבל מה שזימנה את המן בלחוד ולא זימנה גם שרים אחרים עמו כדרך כל הארץ לא יתיישב שפיר ולזה אמר רבן גמליאל דעדיין אנו צריכין למודעי דקנאתו במלך כו' דלזה זימנה את המן בלחוד שהמלך יקנא אותו שמחשיבתו כמלך שלא זימנה רק המלך והמן וכן השרים יקנאו אותו בזה ולטעמא דרבה לפני שבר גאון נמי יתיישב שזימנה את המן בלחוד וכן לאביי ורבא בחומם אשית וגו' נמי יתיישב שנתכוונה אל המן וגם אל המלך שיבא להם פורענות ע"י משתה:
וכמה רוב בניו שלשים כו' דהכתוב לא חשיב אלא י' שנתלו וא"כ מאי רבותיה דרוב בניו דכמה וכמה מצינו בקרא שהיה להם י' בנים וגם שלשים וארבעים כמפורש בס' שופטים וע"כ דרשו דרוב בניו היינו יותר מעשרה שנתלו וכיון דסתם לנו הכתוב מספרם נלמד סתום מן המפורש שהיו עכ"פ כמו כן עשרה וכיון דסתם לנו הכתוב מה שנעשה בהם באותן י' אם מתו ואם חוזרין על הפתחים אית לן למימר דהא והא איתא במספר עשרה וא"כ שלשים היו ומאן דאמר אותן שמחזרין על הפתחים ע' היו דודאי אותן שמתו כן הוו עשרה דנלמד סתום מן המפורש בי' שנתלו אבל שחוזרין על הפתחים מפורש בהו שהיו ע' שנא' שבעים בלחם וגו' דלפי פשוטו מלשון שובע משמעו שבעים עתה וזה דבר שאינו דכיון שהוא שבע עתה למה הוא נשכר בלחם וע"כ דרשוהו שבעים היו בניו של המן ובלחם נשכרו להחזיר על הפתחים ומ"ד כולן ר"ח הוי כו' מדכתיב ורב חסר בלא וי"ו כדמסיק ואותן י' שנתלו בכללן ולא נזכרו הי' בפרט אלא משום דמיתתן נשתנה לתלותן בעץ שעשה אביהן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |