ילקוט אוצר הספרים/מגילה/טו/א
רד"ה גבר מלכא עילאה[עריכה]
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה כו'. אמר גבר מלכא עילאי ממלכא תתאי. עיין מוהרש"א הקשה על פירש"י דא"כ הטיח מרדכי דברים כלפי מעלה כו' ע"ש. והנה לפי"ז יותר היה לו להרגיש על פירש"י בזה כמ"ש ר"ש ב"מ לקמן (מצויין כ"ד) שאסתר זימנה את המן אולי ירגיש המקום. שאנ"י מקרב"ת האויבי"ם ע"ש. דא"כ עשתה דברים כלפי מעלה. לא לבד הטחת דברים. אמנם כבר הטבנו את אשר דברנו (דרוש מתג האמה בע"נ ז') שכאשר הוקשה לרב ושמואל מאמר, צעקה גדולה ומרה. שהוא לשון מותר. שאלו מאי אמר, עד שתארוה בשם מרה, ניחא להו לדרוש את המלה מלשון מרו ועצבו גו' שהוא לשון המראה וקנטור. כלומר שמרדכי צעק דברים שיעשו המראה וקנטור באזני המל המושל, הענין המכירה להשמיד גו', ויתפעל המלך מזה לבטל זאת המכירה. והיתה דעת רב כי דברי קנטור שצעק היו באזני המלך אחשורוש, במ"ש גבר המן על אחשורוש. כפירש"י שכל כך גברה עזותו לעשות מה שלא עלה על לב המלך. ובזה יתפעל המלך לבטל המכירה. ושמואל אמר, שדברי הקנטור שצעק היו באזני מלכו של עולם, באמרו 'גבר מלכא עלאי ממלכא ממלכא תתאה', כלומר על לב המלך השפל (למה דאמרינן לעיל, משל לבעל התל כו') לעשות מה שלא עלה על לב המלך העליון (וכפירש"י שהוא כנוי להיפך). וכביכול יושמעו אלה הדברים באזני מלכא עילאי. ע"ד שאמר חזקיהו (מ"ב י"ט) אולי ישמע ד' אלהיך את דברי רבשקה אשר שלחו לחרף אלהים חי גו'. כלומר ובזה יהפוך הגזירה על פיה. והיינו כי חס ושלום אם תשאר הגזירה על ענינה יאמרו הבריות. גבר מלכא תתאי כו' (אי גבר המן כו'). ובזה קוה מרדכי בצעקתו הלזו. שיתפעל המלך ויבטל הגזירה. ובזה אין מקום לשאלת מוהרש"א, דא"כ הטיח מרדכי דברים כלפי מעלה. כי אדרבה כוונתו שלא יאמרו הבריות כן, ושבזה יתאמת ההיפך, ועיין עוד לקמן. (ועיין מסכת תענית מצויין ל"ט, ד"ה אפר מקלה):
תוד"ה ארבע[עריכה]
תוס' ד"ה ארבע. ק' אמאי לא חשיב חוה. ואפשר ליישב עם לשון הזוהר הקדוש פ' קדושים דנסתלקה יופיה ממנה והיה ד' שעות יופיה יע"ש וזה יהיה והאדם ידע את חוה אשתו ללמד מוסר לאדם שהזקינה אשתו ואינו רוצה לראותה בעינים של הבחרות. ועיין בס' אהלי יצחק בחידושיו שם:
[אברהם את עיניו, פלאג'י]
בתוס' ד"ה ארבע נשים וכו'. י"ל לתרץ קושיית התוס' כי קשה מאי קא משמע לן הגמ' בזה וצ"ל להודיע מלבד שהבל היופי גם ראה ד' נשים אלה שהיו יפיפיות שבעולם ונכשלו בהן בני אדם. שרה נלקו עליה פרעה ואבימלך, רחב בשמה זינתה אביגיל בזכירתה, גם אסתר נאמר ותלקח וכו' להיות אשת גוי, וא"ת שזה היה טובה להצלת ישראל זה אינו ויוכל להיות להיפך כי לולא אסתר לא היתה שנאת המן כי מרדכי בא אל שער המלך תמיד להיות לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר וגו' אבל בחוה לא נכשל בה אדם ע"כ לא חשיב:
[גל נעול]
תוס' ד"ה ד' נשים יפיפיות היו בעולם. קשה אמאי לא חשיב חוה וכו'. ומה דלא הקשו מיעל ומיכל בת שאול משום דאיתא בהון אחר סמוך יעל בקולה לאפוקי כי לא היתה יפה במראה רק שהוצק חן בשפתותיה וכן מיכל נהי שהיתה יפה במראה חסרה לה שלא היתה בקולה כיעל. ברם הנהו ד' עלית שהיתה בהן לוית חן בקול ומראה ובקומה ובכוח כתמר שלומי'ת בכל:
[ויקרא יצחק, פלאג'י]
תוס' ד"ה ארבע נשים יפיפיות היו בעולם. קשה אמאי לא חשיב חוה וכו'. וקשה אמאי לא הקשו מיעל ומיכל בת שאול דקאמר הברייתא בסמוך יעל בקולה מיכל בת שאול בראייתה ובהנהו לא שייך תירוצם וגם בברייתא גופה י"ל כמ"ש ולמ"ד אסתר ירקרוקת היתה מפיק אסתר ומעייל ושתי הוה ליה למימר ומעייל יעל היפה בנשים דאיתא בסמוך יעל בקולה וק"ל ועיין בפ"ע:
[יפה תלמוד, פלאג'י]
ד' נשים יפיפיות. קושיית התוס' י"ל דחשיב רק [הנהו נשי] שעל ידי היופי שלהם נעשה נס או זכר למה גם על ידי יופי ושתי רצו לראותה ונעשה נס לישראל אבל חוה אדרבה היופי היה לה לתקלה שהנחש נתאווה לה:
[שיח יצחק, יוסטמן]