מראי מקומות/מגילה/טו/א
מראי מקומות
מגילה טו א
שהעביר יום ראשון של פסח בתענית[עריכה]
ביערות דבש (ח"ב דרוש ט) העיר מדוע לא דנה הגמרא משום ביטול מצות עשה של אכילת מצה. ובשו"ת בנין ציון (ח"ב סימן קכא) יישב דהנה דנו האחרונים באדם שנשבע שלא יאכל שיעור מסויים אם כשאוכל פחות מכשיעור עובר משום חצי שיעור, או שכיון שכל שבועתו לא היתה אלא על השיעור הגדול נמצא שכלל לא עבר על השבועה ואין באכילתו שום איסור. ואם ננקוט כצד בתרא יש לומר שהם קיבלו על עצמם תענית כתענית יום כיפור ואיסור האכילה היה בככותבת, וממילא יכלו לאכול כזית מצה. ומ"מ ביטלו באכילה מועטת זו מצות עונג יום טוב.
בספר מעשה איש (ח"א עמוד כה) מובא שהחזו"א והגרח"ע דיברו בלימוד ויישב הגרח"ע לחזו"א כיישוב הבנין ציון, והקשה לו החזו"א מדברי הגמרא ביבמות (קכא:) שם מוכיחה הגמרא מצום אסתר שאדם יכול להתענות שלש יממות רצופות, ואם אכן אכלו פחות מככותבת אין ראיה שאף בלא כל אכילה יכול אדם להתקיים ג' יממות.