כף החיים/אורח חיים/תרי

כף החיים ‏ אורח חיים תרי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מקום שנהגו להדליק וכו'. פי' מקום שנהגו להדליק בחדר משכבו צריך הוא להדליק ומקום שנהגו שלא להדליק צריך הוא שלא להדליק. ב"ח. ושני המקומות נתכווני לדבר א' דהיינו לבטל תשמיש דהמדליק כוונתו שאסור לשמש נגד אור הנר ומאן דלא מדליק כוונתו שלא יראה אותה ויתאווה לה. פסחים נ"ג ע"ב ופירש"י שם. ב"י. ט"ז הק"א. מ"א. סק"א. ומיהו מה שסיים שם הט"ז ואע"ג דאסור וכו' עיין מה שתמה עליו המאמ"ר או' א' דאין הטעם מאן דלא מדליק משום הרהור אלא משום שלא יבא לידי תשמיש יעו"ש:

ב

ב) ואף אשתו נדה מקום שאין מדליקין אין להדליק שלא יראנה ומידי הרהור לא יצא. מש"ז או' א':

ג

ג) שם. מקום שנהגו להדליק וכו'. ובירושלמי גרסי' מקים שנהגו להדליק משובח ממקום שנהגו שלא להדליק. ב"י. ור"מ לעיר חדשה שראוי לנהוג כן. פר"ח. מ"ב או' ב':

ד

ד) שם. מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין. ואין להם התר בשאלה. הרשב"א בתשו' סי' צ"ח. כנה"ג בהגה"ט. א"ר או' א' ועיין ביו"ד סי' רי"ד סעי' ב':

ה

ה) שם הגה. ואם יש לו נר בבית חייב להדליק בחדר וכו'. אפי' במקום שנהגו שלא להדליק. ר"ז או' ב' מ"ב או' ד'.

ו

ו) וכן כשיש נר על השלחן צריך ג"כ בחדר המשכב. א"א או' א' אכן אם אשתו נדה י"ל דאין להחמיר דבדיל מינה. א"א או' ב' ובמש"ז או' א' מ"ב או' ה' ומ"מ במקום שנהגו להדליק נראה דבודאי צריך להדליק גם בחדר זה. מ"ב בשה"צ או' ד'.

ז

ז) שם הגה. ומברכין להדליק וכו'. ואם הנשים מברכות זמן בשעת הדלקה עיין לעיל סי' תקי"ד או' קי"ב וסי' רס"ג או' מ' ונראה דהכא לכ"ע וכולה לברך כיון דבלא"ה מברכין זמן בלא כוס כמ"ש לקמן סי' תרי"ט סעי' א' יעו"ש. ואמנם אז לא תברך שהחיינו בבהכ"נ. וכ"כ ח"א כלל קמ"ד או' י"ד. ועיין לקמן סי' תרי"ט סוף או' כ"א:

ח

ח) כתב המרדכי מדליקין נרות על שלחנם ועורכין השלחן כמו בשבת משום דאקרי שבת שבתון. והב"ד ב"י. והגם שכתב עליו ב"י דאיני יודע מה מקום לעריכת שלחן ביוה"כ מ"מ בד"מ או' ג' כתב דבמנהגים כתב כדברי המרדכי וכן המנהג עכ"ל וכ"כ בהגה לקמן סעי' ד' והיינו לפרוס מפה יפה על השלחן כמו בשבת. וכ"כ בן א"ח פ' וילך או' י"ז. ועיין לקמן או' ל"ג.

ט

ט) שם הגה. ומברכין להדליק וכו'. וכיון שהדליקו חל עליהם קדושת יוה"כ ונאסרת במלאכה כמ"ש לעיל סי' רס"ג סעי' יו"ד גבי שבת יעו"ש וגם יברכו אחר הדלקה כמ"ש שם סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם או' מ"ג יעו"ש. וכ"כ האחרונים. וכ"כ בן א"ח שם או' ט' דכיון שהדליקו חל עליהם קדושת יוה"כ ואסורים במלאכה ובכל ה' עינויים:

י

י) שם בהגה. נר של שבת ויוה"כ. ה"ד לאותן שנוהגין להדליק ולברך מזכירין יוה"כ אבל אותן שאין נוהגין להדליק בשאר יוה"כ גם עכשיו א"צ להזכיר יוה"כ בברכה. לבוש.

יא

יא) נוהגים הנשים באשכנז לתקן ביום ח' לחדש תשרי הפתילות של נרות יוה"כ ושל נרות המוליכים אותם לבהכ"נ להדליקם בשביל יוה"כ מפני שאותו היום הוא יום ראשון של חנוך בהמ"ק ומנהג יפה הוא. בן א"ח שם או' יו"ד. ואם חל ח' בתשרי בשבת יש לתקנם ביום ט' משום דבאותו יום אנחנו מתקנים בחי' החיצוניות של יוה"כ באכילה ושתיה וכן בתפלה בכוונת זכרנו לחיים וכו' כנודע לעובדי ה' בכוונה ולכן גם הפתילית של יוה"כ יש לתקנם באותו יום וי"ל הנני מתקן פתילות אלי לכביד יוה"כ ואם אין פנאי לתקן ביום ט' אז יש לתקנם ביום ז' לתשרי או ביום ו' דדבר זה אינו דין רק חסידות בעלמא.

יב

יב) [סעיף ב'] יש מי שאומר וכו'. הא דכתב זה בשם יש מי שאומר לפי שכתב המרדכי בפ' מקום שנהגו דאין מברכין משום דקתני מקום שנהגו להדליק מדליקין אלמא ליכא מצוה ואין לומר וצונו משום מנהג ובסה"מ כתב דגם יוה"כ שחל בשבת מדליקין בלא ברכה הואיל ואינו בא לצורך אכילה כמ"ש בב"י וע"כ כתב זה בש"ע בשם יש מי שאומר לומר שיש פלוגתא בזה. וכ"כ כמה אחרונים פר"ח ושו"ג ורו"ח ויפ"ל ח"ב שאין לברך משום סב"ל וכ"נ דעת הגר"א. אבל מנהג העולם בכמה מקומות לברך בין ביוה"כ שחל בשבת בין שחל בחול כדברי מור"ם ז"ל בהגה וכבר כתבנו בכ"מ. דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל:

יג

יג) שם. יש מי שאומר שמברך וכו'. דכמו שמברכין על נר של שבת מה"ט ג"כ מברכין על נר של יוה"כ ועוד דהא אקרי שבת שבתון. לבוש. ולמאי דאיתא בכתבי האר"י ז"ל דהטבת הנרות צ"ל ע"י האיש בכל שבתות ויו"ט ודאי דמכ"ש בהדלקת עיוה"כ דעישה תיקון גדול לכפר. רו"ח או' א' ועיין לעיל סי' רס"ג או' כ"א:

יד

יד) שם. יש מי שאומר שמברך וכו'. והיינו במקום שנוהגין להדליק וממילא הו"ל חיובא עליו להדליק משום שלום בית כמו בשבת. מ"ב או' ו':

טו

טו) שם. על הדלקת נר יוה"כ. לא בא בדקדוק וכוונתו שמברך על הדלקת הנר לאפוקי מ"ד דאינו מברך אבל נוסח הברכה היא להדליק. שכנה"ג בהגב"י או' ב' פר"ח. מחב"ר או' ב' וכ"כ המש"ז או' א' דנוהגין לברך אקב"ו להדליק נר של יוה"כ. וכ"כ מ"ב או' ז':

טז

טז) שם הגה. וכן נוהגין במדינות אלו. היינו במדינות אשכנז. וכן נוהגין בכמה מדינות כמ"ש לעיל או' י"ב יעו"ש:

יז

טוב) [סעיף ג'] בכל מקום מדליקין וכו'. אפי' במקומות שאין מדליקין בבית. ר"ז או' ג':

יח

חי) שם. בכל מקום מדליקין וכו'. ואעפ"י שצריך הוא להדליק באלו א"צ לברך דאין כאן משום שלום בית. ב"ח. פר"ח וכתב והכי נהוג. מ"ב או' ח':

יט

יט) [סעיף ד'] נוהגין בכ"מ להרבות נרות וכו'. הוא מנהג קדמון מאד שכן אמר בהגדה דאסתר שכן אמר המן לאחשורוש בצומא רבא מדליקין נרות וכו'. מחב"ר או' ב':

כ

ך) שם. נוהגין בכ"מ להרבות נרות וכו'. דדרשינן לקדוש ה' מכובד זה יוה"כ וכיון שאין לכבדו באכילה ושתיה כבדהו בכסות נקיה ונרות הוה ג"כ כבוד היום דכתיב על כן באורים כבדו ה' ט"ז סק"ב ויפ"ל ח"ב או' ב' מ"ב או' ט'.

כא

כא) שם. להרבות נרות בבתי כנסיות. ואין מקבלין שעוה מן המומרים להדליק בהם נר בבהכ"נ כדי שלא יהיה להם כפרה. לבוש. ט"ז שם. והוא ממ"ש לעיל סי' קנ"ד סעי' י"א בהגה יעו"ש ובדברינו לכם. ואם יש חשש איבה וכ"ש שר מקבלין ממנו כמ"ש ביו"ד סי' רנ"ד וצ"ע. מש"ז או' ב' מ"ב שם:

כב

כב) שם הגה. ונוהגין שכל איש גדול או קטן עושין לו נר. לפי שהוא גמר דין כדכתיב בעשרים וחמש שנה לגלותינו בר"ה בעשור לחדש ואמרינן פ"ב דערכין (דף י"ב ע"א) איזהו ר"ה שהוא בעשור לחודש זה יוה"כ. מרדכי. והכלבו כתב עוד טעם אחר לפי שצריכין לקרות בספר כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו בדברי תפילות ותחנונים שאינם שגורים וידועים שלא מן הכתב וזולת זה לא יראו לקרות בלילות ועוד להבדיל על אותו נר במוצאי היום שצריך להבדיל על אור ששבת. ב"י. והלבוש כתב הטעם יבא זה הנר ויכפר על הנשמה שנקראת נר אלהים שנאמר נר אלהים נשמת אדם:

כג

כג) שם הגה. ונוהגין שכל איש וכו'. ולא הנשים משום דנר שקול נגד אבריו של אדם לכפר עליהם והם רמ"ח איברים ורוח ונשמה הרי ר"ן כמנין נר ר"ל שירחם המקום על כולן אבל הנשים יש להם איברים יתירות כגון דלת ומפתח לפיכך נשים אין נוהגות בנרות הללו. דרשות מהרי"ל ה' עיוה"כ. ובהגה שם כתוב משום דאנשים חייבים רמ"ח מ"ע שבתורה ועוד ב' לאוין שחשובין כמו עשה והן לאו הניתק לעשה ולאו הבא מכלל עשה היינו ר"ן עכ"ל והב"ד המ"א סק"ג. וכתב עו"ש המ"א בשם מהרי"ו משום דטעם הנרות שהתורה נגמרה ביוה"כ (ר"ל דלוחות שניות ניתנו ביוה"כ. לב"ש) שקרויה נר ואשה לאו בת תורה היא עכ"ל וכ"כ א"ר או' ג':

כד

כד) והמדליק הנרות בבהכ"נ ידליקם מבע"י כי רבים הם וצריך להדליקם מבע"י. דרשות מהרי"ל שם. וגם הנרות שמדליקים בבית ידליקו בעוד היום גדול כדי להוסיף מחול על הקודש. דרשות מהרי"ל שם. שכנה"ג בהגב"י או' ג' וכ"כ א"ר שם בשם מהרי"ו דהמדליק ידליק מבע"י כשהחמה זורחת עכ"ל וכשמדליק הנרות בבהכ"נ יאמר הריני מדליק נרות אלו בבהכ"נ לכביד יוה"כ. ואם אינו מדליק בידו אלא שולחם ביד אחר וניתנם בבהכ"נ ואח"כ מדליקם השמש יאמר בשעת שילוח או בשעת הכנה שהנרות הללו שאני שולחם או שאני מכינם הם כדי להדליקם בבהכ"נ לכבוד יוה"כ. ואם הוא נותן נרות הרבה בשביל בניו או אחיו יאמר על כל אחד ואחד נר זה להדליקו בבהכ"נ לכביד יוה"כ בשביל פלוני וזה בשביל פליני וכו':

כה

כה) שם בהגה. כל איש גדול או קטן וכו'. ועכשיו אין עושין נר אלא הנשוי. מ"א סק"ג. ר"ז או' ד' מ"ב או' י"א:

כו

כו) איתא בילקוט שופטים דף ט' ע"א לעשות פתילות עבות בבהכ"נ להרבות אורן. מ"א סוף הסימן ר"ז שם. מט"א או' ו' מ"ב שם. ונוהגין לעשות נרות יוה"כ משעוה דנר שעוה קודם לנר חלב כמ"ש מ"א סי' רס"ד ס"ק י"ב וכן ביום היא"צ ואותם העושין נרות הנקראות מילי קאצען שיש לאומנין כלים מיוחדים לזה וגם אורם צלול ובהיר כנרות שעוה ויותר עכ"ז נלע"ד דאין לזוז ממנהג קדמונים רק לעשות נרות יוה"כ וגם נר יא"צ משעוה דוקא כי יסודתו בהררי קדש. תשו' יד אלעזר סי' נ"ח. פת"ע או' ח' ועיין לעיל סי' רס"ד או' ל"ו:

כז

כז) שם בהגה. גם נר נשמה לאביו ולאמו שמתו. שיש להם נחת רוח בו. לבוש. וע"כ כשמדליק אומר הריני מדליק נר זה בבהכ"נ לכבוד יוה"כ לעילוי נשמת אבי או אמי ובשאר ימות השנה יאמר הריני מדליק נר זה לכבוד בהכ"נ לעילוי נשמת אבי או אמי:

כח

כח) שם בהגה. גם נר נשמה לאביו ולאמו וכו'. משמע דבשניהם סגי בא' אך בתרגום מגילה במלשינות של המן משמע דמדליקין נר לכל אחד. א"ר או' ד' בגדי ישע:

כט

כט) שם בהגה. ואם כבו נרות אלו וכו'. ואין לומר לעכו"ם לקבל שעוה הנוטף. מנהגים. מ"א סק"ד. ר"ז או' ו' מט"א או' ו' ואפי' לומר לו עיוה"כ שידליק ויקבל השעוה אסור. ח"א כלל קמ"ד או' ט"ו:

ל

ל) שם בהגה. אין לומר לעכו"ם וכו'. אפי' ברמיזה ומצוה עושה כשיניחם כך מכובה. א"ר או' ה' ר"ז שם. מ"ב או' י"ג.

לא

לא) ונהגו ליקח עכו"ם לשמור הנרות שלא יבא ח"ו לידי דליקה ומכח זה נהגו לומר לו לכבות ולהדליק ויש למחות בידם שאין לו היתר כלל. מ"א שם. ר"ז או' ז' מט"א שם. מ"ב שם. ואפי' אם בא להדליק מעצמו צריך למחות בידו. ר"ז או' ו' מיהו המט"א שם כתב דאם עושה כן מעצמו אין למחות בידו. ועיין לעיל סי' רע"ו סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

לב

לב) שם בהגה. אין לומר לעכו"ם שיחזור וידליקם. ומאחר שהעולם מקפידים אם כבה נרו אף שלדעתי אין בו משום חשש דלפעמים נכבה מחמת הרוח או מחמת חום מ"מ כיון שהעולם מקפידין בזה ראוי לכל אדם ליתן נרו לשמש ולא ישגיח עליו כלל וגם המותר יניח בבהכ"נ דבלא"ה למוצאי יוה"כ מבטלין תפלת ערבית מתוך זה ולכן נכון לתקן כמ"ש. ח"א כלל קמ"ד או' י"ז. מ"ב או' י"ד:

לג

לג) שם בהגה. וי"א שיש להציע השלחנות וכו'. והמנהג פשוט ביניני אחר סעודת עיוה"כ. לערוך השלחן במפה יפה ועורכין עליו ספרים הרבה במקום הפת. ומכסין אותם במפה אחרת כמו שמכסין הפת בשבתות ויו"ט ומניחין אותו כך עד מוצאי יוה"כ. מאמ"ר או' ג' ועיין לעיל או' ח':

לד

לד) שם בהגה. יש שכתבו שנהגו ללבוש בגדים לבנים וכו'. דוגמת מה"ש. ולפ"ז אין הנשים לובשים לבנים דאין יכולין להיות כמלאכים דעיר גבורים וכו' גברים כתיב ומ"מ הקיטל יכולות ללבוש שיכנע לבם. מ"א סק"ה. א"ר או' ו' ר"ז או' ט' אמנם המט"א או' ט' כתב דהנשים נוהגים ללבוש לבנים לכבוד היום ומ"מ לא יקשטו עצמם בתכשיטים שמתקשטים בהם שבת ויו"ט משום אימת הדין עכ"ל ושם באלף למטה כתב דאין נוהגים הנשים ללבוש הקיטל יעו"ש והב"ד מ"ב או' ע"ז:

לה

לה) שם בהגה. דוגמת מה"ש. ומטעם זה נהגו ללבוש בגדי פשתן לבן נקיים כמ"ש איש אחד לביש הבדים. ד"מ או' ה' מ"ב או' י"ז.

לו

לו) שם בהגה. גם הוא בגד מתים וכו'. יש נ"מ בין ב' הטעמים אלו לאבל דלטעם הראשון אסור ללביש הקיט"ל ולטעם הב' מותר ונראה דהסימך על טעם הב' ולובש לא הפסיד. ט"ז סק"ג. וכ"כ הר"ז או' ט' גם מי שהוא אבל יכול ללבוש הקיט"ל. והא"ר או' ו' כתב דנוהגין במדינות אלו שאבל אין לובש הקיט"ל ואפשר שכבר נכנע לבו או דהוי כמלבוש שבת. ובקיצור של"ה כתב שנוהגין שאבל לובש הקיט"ל רק שלובש עליו הסרבל או הילרא"ק עכ"ל. וא"כ כל אחד יעשה כמנהג מקומו:

לז

לז) ואין ליכנס בקיט"ל לבית הכסא. א"ר שם. מש"ז או' ג' וצריך לפושטו מעליו מאחר שהוא מיוחד לתפלה אבל אם א"צ לגדולים רק לקטנים להשתין לבד א"צ לפושטו מעליו אף אם נכנס לבה"כ קבוע. מט"א או' י"ב. מ"ב או' י"ח. ועיין לעיל סי' כ"א או' י"ד:

לח

לח) ואין ללבוש שק ביוה"כ אעפ"י שהיא בעל תשו' ס"ח סי' תרט"ז. ואפי' מי שלובש שק בעשי"ת לא ילבשנו ביוה"כ. הר"ש הלוי בתשו' חא"ח סי' ז' כנה"ג בהגה"ט מ"א סק"ה. א"ר שם. א"א או' ה' ר"ז או' יו"ד. מט"א או' יו"ד. וגם בעיוה"כ לא ילבש שק לפי כוונת האר"י ז"ל. נזירות שמשון בסי' זה והב"ד הרו"ח בסי' תרי"א או' ב' ועיין לעיל סי' תר"ד או' טו"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---